דובר צה"ל לשעבר, תא"ל אבי בניהו, ממתין (ומי יודע עד מתי) להחלטה אם יועמד לדין בשלושה חשדות. שניים מהם – חשדות להשמדת ראיה ולשיבוש חקירה – קשורים לענייני תקשורת. במרכזם עומד מסמך. לא מסמך גלנט/הרפז שהמשטרה לא הצליחה עד היום לגלות מי חיבר וזייף, אלא כתבה של בן כספית ב"מעריב" מה-26 בפברואר 2010, "ארבע על ארבע" כותרתה, שעיצבנה כהוגן את ראש הממשלה נתניהו ובמיוחד את שר הביטחון דאז אהוד ברק.
במשרד המשפטים הסבירו שהנושא בחקירה וטרם בשל. מתי יבשיל, אין לדעת. שבועות, חודשים, שנים?
סיפור הכתבה וההתנהלות סביבה התרחש לפני שפרצה לעולם הפרשה המפורסמת, אבל ניתן לראות בו אחד ממבשריה. הפרשה החלה כ"מסמך גלנט", הוסבה ל"פרשת הרפז" והפכה ל"ברק-אשכנזי" – אבל היום, בזכות הנחישות שהפגין ברק, מסתובבים עדיין על הגריל ארבעה, כולם מהמאהל של אשכנזי: הרמטכ"ל לשעבר בעצמו; יועצו המשפטי, הפצ"ר אביחי מנדלבליט; עוזרו אל"מ ארז וינר ודוברו תא"ל אבי בניהו. כולם נחקרו באזהרה, כמה מהם נעצרו, נוצותיהם נמרטו, הם גולגלו בזפת ונוצות וממתינים להחלטת הפרקליטות אם להעמידם לדין.
לחשד נגד מנדלבליט התייחסתי כבר ב"כלכליסט". להערכתי הצנועה כתב אישום לא יוגש, ובכל זאת ראוי לשים לב לנקודה הבאה: מנדלבליט נחקר באזהרה, ממתין עם יתר חבריו להחלטה אם יוגש נגדו כתב אישום, ובכל זאת ממשיך לכהן כמזכיר הממשלה. אפילו הקפדנים שבצדיקים והקיצונים שבצדקנים אינם תובעים את הרחקתו. כנראה מפני שהם מבינים שהאיש נרדף על לא עוול בכפו.
כאן אתמקד בסיפור החשדות נגד בניהו, שיש לו זיקה לכמה עניינים תקשורתיים: תפקיד הדובר, יחסי עיתונאי-מקור, פרקטיקה של שיחות רקע ובעיקר חקירה פלילית סביב כתבה עיתונאית שאושרה בצנזורה ומרכזה הבעת דעה שאינה נוחה לראש הממשלה ולשר הביטחון. אציין רק שנגד בניהו עומד חשד נוסף: החזקת חומר חסוי בכספת בביתו; סיפור שיסתיים כנראה בלי כתב אישום, מאחר שבמקרים דומים וחמורים יותר אצל קצינים אחרים הסתפקו בדין משמעתי ולא פלילי.
הכתבה של כספית, "מעריב", 26.2.2010
הכתבה של כספית, שבמוקד החשדות האחרים, הציגה את הנשיא שמעון פרס והרמטכ"ל גבי אשכנזי כשני המבוגרים האחראים בעניין הגרעין האיראני, לעומת נתניהו וברק הששים אלי הרפתקה והפצצה. המאמר נועד להחמיא לאשכנזי, ולמרות זאת הוא נזעק לטרפד אותו. בעיקר משום שהעריך כי פרסומו ירתיח את ברק, שממילא מחפש כל הזדמנות להתעמת עימו; תחזית שאכן התאמתה במלואה.
במסגרת מאמצי מניעת הפרסום, שיכנע בניהו את אשכנזי לזמן את כספית לשיחת רקע. דובר צה"ל הציב בין השניים את הטייפ שלו כדי להקליט את הדברים. לפי בניהו, הוא איבד מהר מאוד עניין בשיחה. שום דבר רגיש, מסווג, חריג ומיוחד שדרש את טיפולו לא נאמר.
הכתבה פורסמה כעבור כשבועיים, לאחר שעברה אצל הצנזורה הצבאית וקיבלה את אישורה. במרכזה, כאמור, החלוקה הפובליציסטית המוכרת של ראשי המדינה ומערכת הביטחון למתונים ולהרפתקנים ביחס לתקיפה באיראן. כפי שאשכנזי צפה, ברק הנזעם יצא למתקפה והודיע לנתניהו שעליו לבער את התועבה ולהפעיל מיד את השב"כ כדי לחקור מי הדליף ומי מאחורי הכתבה. כספית, אגב, הציע לברק, ואחר-כך למשטרה, ללכת לפוליגרף כדי לשכנע ולהוכיח שאשכנזי כלל לא היה המקור לכתבה.
נתניהו התרגש פחות מהסיפור, אבל כדי להפיס את דעתו של שר הביטחון, ביקש מראש השב"כ יובל דיסקין לחקור. דיסקין ניפנף אותו באדיבות. אני לא חוקר עיתונאים, הסביר לו, רק עבירות בטחוניות.
וינר מעיין בתמליל השיחה שבין אשכנזי וכספית ונבהל. הוא סולד במיוחד מהלבנת הפנים שאליה נחשף: האם לבכיר אחד ילד מחוץ לנישואים, האם בכיר אחר מקיים רומן לוהט עם ראשת לשכתו, האם דעתה של אשת בכיר שלישי נוטה להשתבש עליה
ובינתיים בלשכת שר הביטחון: ברק, שכנראה טרם עודכן בקרקוע החקירה, מעדכן באמצעות ראש המלמ"ב אמיר קיין את אשכנזי ועוזרו וינר על הצפוי. וינר מעיין בתמליל השיחה שבין אשכנזי וכספית ונבהל. לא מאיזו הפקרות בטחונית או סודות מדינה, אלא משלושה קטעי רכילות שהוא מגלה שם. כחובש כיפה, הוא סולד במיוחד מהלבנת הפנים שאליה נחשף: האם לבכיר אחד יש ילד מחוץ לנישואים, האם בכיר אחר מקיים רומן לוהט עם ראשת לשכתו, האם דעתה של אשת בכיר שלישי נוטה להשתבש עליה.
וינר מתקשר בבהילות לבניהו, שלא היה ער לקטעים האלה בעת שרוכלו, ולא טרח להתרגש מהם גם כשעודכן. נכון, לא יפה לדבר ככה, אבל גם שיחות רקע נוטות לעתים להידרדר להפוגות מרושעות כאלה. זו דרכו של עולם, זו דרכם של אנשים. בניהו מנחה את וינר למחוק את ההקלטה. לימים נמצא אצלו התמליל המלא, מה שמלמד שהראיה לא ממש הושמדה. בכל מקרה, הוא ניצב היום בפני איום פלילי חמור: אישום בהשמדת ראיה.
וגם בשיבוש חקירה – פגישה עם העיתונאי כספית לאחר פרסום הכתבה בחתימתו ונסיונותיו של ברק להביא לפתיחת חקירה. בין בניהו לכספית שררו יחסי חברות וקרבה חמים במיוחד. זה לא עזר לבניהו לשכנע את כספית לרדת מהכתבה. זה כן עזר לו להגיע למעצר ולספסל החשודים.
בלי להיכנס לניתוח עבירות השמדת הראיה ושיבוש חקירה, ניתן היום להסכים על שלושה אלה: במישור הנורמטיבי, לא היה ראוי כלל לקיים חקירה סביב כתבתו של כספית; במישור העובדתי, חקירה כזו אכן מעולם לא התקיימה. וגם – הראיה לא הושמדה כיוון שנמצא התמליל המלא, ועוד בביתו של בניהו. משטרת ישראל חוקרת והפרקליטות מתלבטת בהשמדת ראיה שלא הושמדה ובשיבוש חקירה שלא התקיימה.
גבי אשכנזי ואהוד ברק בטקס בבית הנשיא, שלושה חודשים לפני חשיפת המסמך המזויף (צילום: קובי גדעון)
האם באמת יש אינטרס ציבורי לטרטר בפלילים תת-אלוף בצה"ל בנסיבות אלה? האפשרות הזו קיימת רק אם המשטרה והפרקליטות יפגינו ראש קטן במיוחד: נתת הוראה למחוק ולהשמיד את ההקלטה, יגידו לבניהו, אז שבית-המשפט יחליט.
מחיקת שיחת הרקע בין אשכנזי לכספית היתה לגיטימית בנסיבות שנעשתה. היא נועדה להגן על שני המשוחחים, היא נועדה להגן על פרטיותם של שלושת הבכירים מושאי הרכילות. מצד שני, אסור למחוק קלטת שדרושה או תידרש לחקירה פלילית. וגם אם אין חקירה, תיתכן עבירה אם המוחק חושב שיש סיכוי שתהיה בעתיד. דוגמה אקטואלית: פקידי בנק לאומי משמידים דפי חשבון של מעלימי מס אמריקאים כשעדיין אין בכלל חקירה, אבל הם מודעים לאפשרות שאולי תהיה.
דרישת ברק ופניית ביבי לדיסקין יצרו לכאורה היתכנות לחקירה. היתכנות מפוקפקת אמנם, אבל זה קוף המחט שדרכו ניתן לתחוב כתב אישום לבניהו. או אז יעבור אליו הנטל לשכנע שלא ידע על החקירה המתוכננת ושהיה משוכנע שאין בכלל מקום לחקירה.
אגב, אם יהיה שימוע ובוודאי אישום, יטענו סניגוריו של בניהו שאם רצה להשמיד את ההקלטה, למה שמר את התמליל. והתמליל יוגש לבית-המשפט, כולל הדאחקות המביכות שהריצו המוקלטים על כמה בכירים, שירוצו בוודאי לבקש איסור פרסום. מי שרוצה משפטים פליליים בשביל הפסטיבל ההזוי הזה מוזמן להגיש את האישום הזה.
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין (צילום: אוהד צויגנברג)
השיבוש היחיד שיש כאן הוא האופן שבו המשטרה והפרקליטות מתחזקות את ההבל הזה, שתפס תאוצה רק לאחר שראש אגף החקירות היוצא ניצב יואב סגלוביץ', שהתנגד להפליל את חבורת ה"אשכנזים", עזב, ומחליפו, ניצב מני יצחקי, החליט דווקא שיש להתלבש עליהם. וכן העובדה שהמפכ"ל דנינו והיועץ המשפטי וינשטיין, שאימצו קודם את עמדת סגלוביץ', התיישרו עכשיו לפי יצחקי. והעובדה שהמינוי של דני עפרוני כפצ"ר על-ידי ברק ניער והאיץ את המסלול הפלילי.
בסיפור הזה אין מסמך ואין הרפז ואין פוטש ומזימות-על שהלהיטו כאן מלחמות עולם בין מחנות של עיתונאים. מה שיש בו זה בעיקר סיפורי אווירה, החשדה, מחנאות וחיסולי חשבונות. מה שמטריד ומדאיג במיוחד הוא האופן שבו אוכפי החוק מהמשטרה ומהפרקליטות נרתמו להם.
הערה לסיום: כדי שלא תצא מתחת ידי שגגה בתיאור העובדות, ביקשתי הבהרות מהפרקליטות רק לעניין החשד שנוגע לבניהו ולכתבה של כספית. הסירוב היה נחוש ונמרץ הפעם, בניגוד למדיניות הנקוטה בדרך כלל לאפשר שיחות כאלה ולעתים אף ליזום אותן. במשרד המשפטים הסבירו שהנושא בחקירה וטרם בשל. מתי יבשיל, אין לדעת. שבועות, חודשים, שנים? בינתיים, ארבעה אנשים טובים שגם תרמו משהו לחברה ולמדינה נידונים לגיהנום אי-הוודאות הפלילית, למעצרי שווא (וינר ובניהו), ולסיכול ועיכוב קריירות והחיים עצמם.