האזינו נא לדיווחו של אמיר בר-שלום, הפרשן הצבאי של ערוץ 1, על המתרחש בגבול הצפון, כפי ששודר אמש (20.1.15), לקראת חצות, במהדורת חדשות הלילה. בר-שלום נשמע להוט במיוחד להרגיע את חששות הציבור מפני התלקחות אפשרית כתוצאה מחיסולם של אנשי חיזבאללה והיועצים האיראנים. הוא כל-כך יצא מגדרו כדי להישמע ממלכתי (לפי הבנתו), שהוא לא שם לב שתובנותיו ותמונת המצב שהוא מוסר סותרות את הדיווח מהשטח ששודר מיד אחריו מפיו של הכתב הצבאי, אלירן טל.

וכך זה נשמע. בר-שלום (בתשובה לשאלת מגיש המהדורה, דודו ויצטום):

אפשר לומר שהכוננות של צה"ל נמשכת. אנחנו ראינו את זה במשך כל היום הזה. הרבה כוחות קרקעיים נפרשים לאורך הגבול, בעיקר באזורים שכביש הצפון ממש נושק לגדר. חלקים מסוימים נסגרו כבר אתמול. אני רוצה להכניס לפרופורציה את הדיווחים של השעות האחרונות המופיעים באתרי אינטרנט כאלה ואחרים; להרגיע את התושבים. לא קרה שום דבר חריג. כבישים נסגרו כבר בבוקר, חלקם נסגרו כבר אתמול. זה בסך-הכל אמצעי זהירות של צה"ל כדי לא ליצור מטרות לצד השני שירצה לפגוע – אם בחקלאים ואם באזרחים שנעים על כביש הצפון. נכון לעכשיו, אנחנו רואים מוכנות גדולה בצד הישראלי, אבל לא באמת קורה משהו שאנחנו יכולים לדווח עליו. גם שמענו הרבה מאוד שמועות על מה שקורה בשעות האחרונות בגבול הצפון. להד"ם. כוננות גבוהה של צה"ל, אמצעי זהירות. הא ותו לא".

הזרמת טנקים ונגמ"שים, תגבור כוחות רגליים, פרישת סוללה של כיפת-ברזל, חסימת הכביש הנושק לגבול – ובר-שלום, הנשמע כמי שרואה מתפקידו לשרת את מדיניות הדברור של צה"ל, מבקש שנאמין שהא ותו לא. שום דבר מיוחד.

ויצטום מקשה: "מה לגבי מחר בבוקר. יש הוראות מיוחדות לתושבים?". ובר-שלום:

הכל כרגיל. בדיוק כמו שהיה הבוקר, בדיוק כמו שהיה אתמול. ההגבלה היחידה היא לא להתקרב לגדר עצמה. לגבי חקלאים לחלק מהמקומות. לחלק מהמקומות כן אפשר, אבל אין איזה שינוי. אין החמרה בהוראות לתושבים. אני מבין את הרצון של אמצעי התקשורת [הפרשן מוציא את עצמו מהכלל] לשדר כותרות ולשדר חדשות כל הזמן, אבל מה לעשות – המציאות חזקה יותר מהכל [היינו – מתקיימת שגרה]. כרגע יש מוכנות, יש כוננות, אבל אין שום דבר חדש שאנחנו יכולים לדווח עליו מהשטח. בוא נקווה שזה יישאר כך".

ממש סתם יום של חול. כמו אתמול. כמו שלשום. יש הגבלה אחת, זעירה – אסור להתקרב לגבול, אבל למה להתעסק בקטנות. כלי תקשורת שמנפחים את המצב בדיווחיהם מונעים משיקולים פסולים: הם צדים כותרות. לא כך פרשננו הממלכתי. הוא עיתונאי אחראי. הוא אינו נסחף במרדף העיתונאי הנחות אחר סנסציות. "המציאות חזקה מהכל" – משתף בר-שלום את צופיו באבחנתו המלומדת ורוצה לומר בכך שבצפון נשמרת השגרה.

המציאות (גם הטלוויזיונית) אכן חזקה מכל, ומיד לאחר מכן משודרת במהדורת הלילה של ערוץ 1 כתבה שהכין מבעוד מועד הכתב הצבאי, אלירן טל, שמשרטטת תמונת מצב שבשום פנים אינה מייצגת שגרה. היא מתעדת תגבור כוחות, סיורים לאורך הגבול, ומצטטת דברי חיזוק של אחדים מראשי היישובים בצפון, המבטיחים שכולם ערוכים. הכתב מספר שהכל דרוכים לקראת תגובה של חיזבאללה, משלב הערכת מצב מפי שר הביטחון בוגי יעלון שלפיה חיזבאללה אמנם אינו מעוניין בהסלמה רבתי, אך ביכולתו להצית תבערות מקומיות, כפי שאכן עשה בזמן האחרון. הכתב מזכיר גם אפשרות של מחטפים באמצעות מנהרות ומביא דברים מפי תושבי האזור, המביעים חשש מכך הגם שלא התגלו עד כה סימני חפירה. הוא גם מוצא לנכון להזכיר כי השר יאיר שמיר נאלץ לבטל כמה מפגישותיו שתוכננו סמוך לגבול.

דיווחים ענייניים מהשטח ברוח זו שודרו אמש גם בערוץ 2 וגם בערוץ 10, וגם הם לוו בדברי פרשנות: בערוץ 2 הצביע אודי סגל על השינוי בגרסת ישראל בדבר מידת האחריות שהיא לוקחת לכאורה על עצמה על מעורבותה בהרג הגנרל האיראני בתקרית, ובערוץ 10 תהה אור הלר כיצד ייתכן שהמודיעין הישראלי לא ידע על נוכחותו של זה בסיור שהותקף. הלר ראה בהודעה שפורסמה בשם "מקור בטחוני רשמי" ניסיון להזים הודעה קודמת של "מקור בטחוני בלתי רשמי", שהכירה במשתמע באחריותה של ישראל למבצע החיסול.

הדיווחים הללו משקפים את המבוכה שגרמה לישראל התקרית בגולן הסורי ואת השימוש שמנסה מערכת הביטחון לעשות בכלי התקשורת כדי להיחלץ ממנה. אך בעוד שהפרשנים של ערוץ 2 וערוץ 10 לא נתנו הפעם את ידם לנסיונות התעתוע של צה"ל, אמיר בר-שלום מערוץ 1 מצטייר כמי שמתגייס גם במקרה זה למאמץ התדמיתי של מערכת הביטחון לצייר את המצב בצפון כ"עסקים כרגיל".

התנהלותו של בר-שלום מייצגת תופעה מוכרת – נכונות מצד כתבים ופרשנים צבאיים לאמץ את גרסאות מערכת הביטחון, בעיקר במצבי חירום (ע"ע "מבצע 'צוק איתן'"). השאלות המתבקשות ממבצע החיסול האווירי של בכירי החיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראנית צפות בתקשורת טיפין-טיפין במקום שייהפכו מיד לנושא מרכזי בדיון הציבורי. והרי עיתונאים עירנים אמורים היו לתהות בקול גדול, עם היוודע דבר החיסול, מה פשר עיתוי הפעולה, האם היא מנעה פיגוע או חוללה גירוי למבצע תגמול מצד חיזבאללה ואיראן, האם היא כוונה גם נגד הגנרל האיראני או שהריגתו היתה תקלה שמקורה במודיעין לקוי, האם, בשורה התחתונה, היא שיפרה את  מצבה הבטחוני של  ישראל או הכבידה עליו.

השאלות הללו אינן נדונות בתוקף מספיק ובהיקף הסיקור הראוי. היוצא מהכלל היחיד כמעט הוא עמוס הראל ב"הארץ", שיומיים לאחר החיסול פירסם ניתוח אפיקורסי של ההתרחשות ואף רמז על חילוקי דעות בצמרת הבטחונית שקדמו להחלטה על המבצע. בעקבותיו הלכו פרשנים נוספים ב"הארץ", והיום נשמע גם קולו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" ("תקלה כפולה"), הקורא תיגר על תהליך קבלת ההחלטות במקרה הזה.

טיב שיקול הדעת של הצמרת המדינית-בטחונית אמור לעמוד במרכז שימת לבה של התקשורת הישראלית, בוודאי בתקופת בחירות.