"יש עתיד, YESH ATID, יום ראשון, י"ג בטבת תשע"ה, גיליון מספר 001". עיתון חדש מפציע, עיצובו כמעט זהה לזה של "ידיעות אחרונות". הלהטוט התעמולתי הזה מתקבל ברגע הראשון בשוויון נפש מחויך. לפעמים נדמה כי עמודו הראשון של העיתון של המדינה זוכה ליותר עותקי חיקוי ופרודיה מאשר לעותקים מקוריים; עיתוני יום-הולדת, עיתוני כיתה, עיתוני מסיבה, עיתוני יחידה.
התחושה העולה למראה העלון דמוי העיתון היא יותר מאי-נוחות, היא צרימה של ממש, דווקא מפני שהמכנים המשותפים בין העיתון למפלגה ניכרים לעין
לגיליון הראשון של העיתון החדש ניתנה כותרת ראשית בגופן המרובע, צאצאו של גופן "חיים" ההיסטורי, השולט בטבלואידיות הישראלית משחר ימיה: "התקציב החברתי 2015 יוצא לדרך". ומה מכריזה כותרת הגג? "שר האוצר לפיד: 'זה תקציב שהולך לשנות את המדינה'". לשם מה הפרודיה, אם "ידיעות" המקורי יכול להביא דברים מקוריים מפי מנהיג המפלגה המקורי ולתת להם אותה כותרת (מקורית)?
אתר "וואלה", המציג את העלון דמוי "ידיעות" שחולק השבוע על-ידי יש-עתיד, עומד על טיב השותפות בין המפלגה לעיתון ומזכיר כי "בתקופה בה ישבה מפלגת יש-עתיד בממשלה נערכו כמה שיתופי פעולה מסחריים בינה לבין 'ידיעות אחרונות'". כותב הידיעה, דוד אברהם, מציין כי צוות הדוברות של יש-עתיד אישר בתשובה לשאלתו שהמפלגה עומדת מאחורי הקמפיין. מנגד, "ידיעות אחרונות" מסר תגובה נדירה: "אין ל'ידיעות אחרונות' כל קשר לעלון המתואר וגם לא התבקש או ניתן אישור כלשהו לגבי העיצוב או התוכן שלו". אברהם מוסיף כי דוברי העיתון לא מסרו אם בכוונתם לפעול בנושא.
אמנם התרגלנו לפרודיות על "ידיעות" לא פחות מאשר ל"ידיעות" עצמו, ובכל זאת עולה אי-נוחות למראה התוצר התעמולתי, שעל-פי "וואלה" נועד להמחיש איך היה נראה העיתון של הבוקר אילו יש-עתיד ישבה בממשלה, לפיד היה שר האוצר ותקציב 2015 היה עובר.
יאיר לפיד, טוויטר, 2.1.15
למען הדיוק, התחושה העולה למראה העלון היא יותר מאי-נוחות, היא צרימה של ממש, דווקא מפני שהמכנים המשותפים בין העיתון למפלגה ניכרים לעין. "ידיעות", הנאחז בתואר "העיתון של המדינה", ויאיר לפיד, הנתפס כמגלם הישראליות, קשורים זה בזה שנים רבות. אלא שהקשר, שהתקיים בעבר במרחב התקשורתי, מוקרן היום אל המרחב הפוליטי. יש-עתיד נתלית ב"ידיעות" ו"ידיעות" נאחז ביש-עתיד. מצד אחד המונופול הוותיק עיתון-שלטון ומערכת היחסים הסימביוטית בין עיתון מרכזי לדמות פוליטית מרכזית, ששום ממונה על הגבלים לא יכול לו; מצד שני, זוהי ברית המאותגרים במשחק הזוגות נגד החינמון של המדינה והפוליטיקאי המתמודד ברביעית על תואר הפוליטיקאי של המדינה.
אין פסול בדברי הקמפיינרים של יש-עתיד, המבקשים בשם יאיר לפיד לחלוק עם הציבור מסר שלפיו "לישראל מגיע את התקציב הכי חברתי, והוא נשלל ממנה כי נתניהו החליט ללכת לבחירות האלה בשביל שהם יוכלו להמשיך את המשחק המושחת שלהם. אנחנו נחזור ונעביר בדיוק את התקציב הזה". אלא שהאמירה הזאת נשמעת הרבה פחות משכנעת כשהיא משמשת ידיעה ראשית בעיתון-הדמה שהופץ. בכל זאת דרוש הבדל, סגנוני לפחות, בין שפת הקמפיין לשפת העיתון (אם כי לרגע נדמה שדווקא "ידיעות" בתחפושת חשוף וגלוי לב בהשוואה ל"ידיעות" העיתון).
הקושי העיקרי הוא בדימוי. המושג "יש עתיד" באותיות הלוגו הארכאי של "ידיעות" יוצר צרימה במטריקס הישראלי. קשה לראות את העתיד בדמות טבלואיד כוחני שעושה הכל כדי לשמֵר את ההגמוניה שלו בזירה התקשורתית. הצעקנות, האינטרסנטיות, הפופוליזם, הציניות, השמרנות הצורנית הגסה – אלה הערכים שיש-עתיד מבקשת להיות מזוהה עימם?
אם זהו מופע חד-פעמי, אפשר בהתאם לראות בו מעידה חד-פעמית שתיעלם ברעש הקמפיין הנוכחי. לשני הצדדים מומלץ שלא להפוך את הקו-פרודוקציה הזאת לרוטינה. אין צורך בגיליון מס' 002. יומון לחוד ועלון בחירות לחוד.