בכל הכתבות והמאמרים שפורסמו בשבועות האחרונים, בכל הנאומים שנישאו בכנסת ובכל ההתבטאויות בכלי התקשורת האלקטרוניים, בעקבות הצעת החוק של ח"כ איתן כבל נגד חלוקתו חינם של "ישראל היום", היתה התעלמות כמעט מוחלטת מעשרות העיתונאים, כמה מהם ותיקים ומנוסים, העובדים בעיתון במקצועיות, באחריות ובמסירות רבה.
כמי שעובד בעיתון מיומו הראשון, מיולי 2007, הכעיסה אותי ההתעלמות הזו, בעיקר של פוליטיקאים, אבל גם של עיתונאים ומושכי עט אחרים, כמו למשל יובל יועז, שכתב כאן באתר כי אם החוק יאושר בכנסת בשלוש קריאות, ייאלץ העיתון "להתחיל להתחרות – למשל, על ידיעות בלעדיות, על מרואיינים נחשקים".
הנחתום אינו מעיד כידוע על עיסתו, אבל עם כל הצניעות, גם אני, שהתחלתי לעבוד ב"ישראל היום" אחרי 35 שנות עבודה עיתונאית בעיתון "הארץ", פירסמתי אי-אילו תחקירים וסיפורים בלעדיים ב"ישראל היום"
סליחה, מר יועז, האם היום אין ידיעות בלעדיות ב"ישראל היום"? האם עד היום לא פורסמו תחקירים בלעדיים של רן רזניק, שנחשב לאחד העיתונאים בעלי המוניטין בתחום הבריאות? האם לא פורסמו סיפורים בלעדיים במדורו של מוטי גילת בתחום עבירות הצווארון הלבן? האם לא היו כתבות מרתקות בנושא מורכבותם של החיים בירושלים מאת נדב שרגאי, שכתב ספרים על נושא זה? האם לא היו כתבות מקצווי עולם של בועז ביסמוט, לרבות ממדינות שישראלים אינם מורשים להימצא בהן?
אליהם יש כמובן להוסיף את דן מרגלית, שהוא ללא ספק מהעיתונאים הבולטים בישראל, עורך המוסף ברוך רון, עורך המוסף הפוליטי גונן גינת והכתבים הוותיקים צבי הראל, זאב קליין, אילן גטניו, שלמה צזנה, דני ברנר ואיציק סבן, שעוסקים שנים רבות במקצוע, עוד לפני ש"ישראל היום" בא לאוויר העולם.
הנחתום אינו מעיד כידוע על עיסתו, אבל עם כל הצניעות, גם אני, שהתחלתי לעבוד ב"ישראל היום" אחרי 35 שנות עבודה עיתונאית בעיתון "הארץ", פירסמתי אי-אילו תחקירים וסיפורים בלעדיים ב"ישראל היום". אגב, זהו העיתון היחיד בישראל כיום המקפיד לפרסם מדור שבועי קבוע על הכנסת, "עד מאה ועשרים", מכל הזוויות האפשריות.
כל אימת שאני משוחח עם פוליטיקאים אני שואל אותם מדוע בביקורת שהם מטיחים נגד "ישראל היום" הם אינם טורחים לציין שעובדים בו שורה של עיתונאים בעלי ניסיון, יכולת ויושרה, מדוע אינם טורחים לציין שיש בעיתון הזה כתבים שעושים עבודתם בהגינות, במקצועיות וללא משוא פנים. יוזם הצעת החוק, ח"כ איתן כבל, אמר לי: "לא התכוונתי בביקורת שלי לעיתונאים, אליהם אין לי שום טענות". כששאלתי את מיה בנגל, יועצת התקשורת של שרת המשפטים ציפי לבני, האם כשהשרה מכנה את "ישראל היום" בשם "פמפלט" דבריה מכוונים גם נגד הכתבים והעורכים המועסקים בו, היא השיבה בשלילה. "מה פתאום, להפך, יש לה הערכה לעיתונאים. היא מתכוונת למדיניות של העיתון". אז מדוע היא לא אומרת זאת? הקשיתי. בנגל חייכה והבטיחה להעביר את דברי הביקורת שלי ללבני.
בקיצור, מותר לבקר את "ישראל היום", מותר ליזום הצעות חוק הזויות כדי לנסות לפגוע בו, אבל יש להוקיע את הניסיון להכפיש באותה הזדמנות גם את אנשי המקצוע שעובדים בו ועושים מלאכתם נאמנה.
גדוען אלון הוא הכתב הפרלמנטרי של "ישראל היום"