משרד המשפטים הודיע היום כי הפרקליטות שוקלת להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו בעבירה של "החזקת ידיעות סודיות על-ידי מי שאינו מוסמך לכך (בלי כוונה לפגוע בבטחון המדינה)". "בטרם תתקבל החלטה סופית", לשון ההודעה לעיתונות, "יתאפשר לבלאו לקיים שימוע ולשטוח טענותיו, באמצעות בא-כוחו, ככל שיחפוץ בכך". השימוע, נאמר בהודעה, יתקיים בפני היועץ המשפטי לממשלה עצמו, עו"ד יהודה וינשטיין.
עו"ד מיבי מוזר, המייצג את בלאו מטעם עיתון "הארץ", מסר ל"העין השביעית" כי נודע להם היום על הכוונה לזמן את בלאו לשימוע. "אנחנו לא ציפינו למהלך הזה ואנחנו מצטערים עליו", אמר מוזר, "אבל אני עדיין מקווה שהשימוע ייעשה כמו שהיועץ המשפטי מבטיח, בנפש חפצה, ולאחרי זה ההחלטה תהיה ברוח זו, שלא להעמיד לדין". עוד הוסיף כי "אורי קיים את כל ההבטחות שלו והמדינה פעלה על-פי המוסכם איתה". לא נמסר לעורכי-הדין תאריך לשימוע.
אורי בלאו. 25.10.10 (צילום: יוסי זליגר)
זוהי התפתחות מפתיעה במה שידוע בציבור כ"פרשת ענת קם", שבמסגרתה נעצרה קם בדצמבר 2009 והואשמה בכך שבהיותה חיילת בפיקוד מרכז, הדליפה מספר רב של מסמכים לבלאו, כתב צבאי ב"הארץ". משפטה עדיין מתנהל, ולאחרונה דווח כי ייתכן שייחתם בעסקת טיעון מקלה.
קודם למעצרה של קם נחקר בלאו על-ידי המשטרה בעקבות פרסום בולט בנובמבר 2008 ב"הארץ" של ידיעה המבוססת על כמה מן המסמכים שהדליפה קם, כמו גם תצלום של המסמכים. בספטמבר 2009 הגיעו עורכי-הדין של "הארץ" להסכם עם הפרקליטות ולפיו בלאו יחזיר מסמכים שהדליפו לו, אולם בעקבות מעצרה של קם התגלעה מחלוקת לגבי הבנת לשון ההסכם.
בעוד שב"הארץ" טענו כי בלאו עמד בהסכם ומסר את המסמכים שהתחייב למסור, דהיינו, המסמכים שהדליפה לו קם ושעמדו, אליבא דבלאו, בהגדרה של "מסמכים סודיים" ש"יש בהם כדי לפגוע או לסכן פעילות מבצעית של גורמי הביטחון" – בפרקליטות טענו כי בלאו התחייב להעביר לרשויות את כל המסמכים המודלפים שברשותו.
בלאו, ששהה בחו"ל בעת מעצרה של קם, נותר בחו"ל למשך חודשים רבים, שבמהלכם התנהל, בחלק מהזמן, משא-ומתן בין עורכי-דינו מטעם העיתון ובין רשויות החוק. באוקטובר 2010 חזר בלאו לארץ, "בעקבות הסכם שנחתם בין באי-כוחו לבאי כוח המדינה, הסכם השומר הן על בטחון המדינה והן על חסיון המקורות העיתונאיים של בלאו", לשון ההודעה שהוציא אז "הארץ".
במסגרת ההסכם התחייב בלאו להחזיר את כל המסמכים הסודיים שברשותו, לא רק את אלו שהדליפה לו ענת קם. ההסכם, השני שאליו הגיעה הפרקליטות עם בלאו, לא כלל התחייבות שלא להעמיד לדין את בלאו. כאמור, כעת הודיעה הפרקליטות כי היא מתכוונת להזמין את בלאו לשימוע לפני העמדה לדין.
יש לציין כי כמה שבועות לאחר שובו ארצה, עבר בלאו בדיקת פוליגרף מטעם הרשויות, כחלק מתנאי ההסכם השני. בבדיקה נשאל אם אכן השיב את כל המסמכים הסודיים שברשותו ואם נותרו בידיו מסמכים סודיים כלשהם. בלאו השיב בשלילה ונמצא דובר אמת.
העבירה שבה מדובר, סעיף 113(ג) לחוק העונשין, מוכתרת בספר החוקים בכותרת "ריגול חמור". עובדה זו הביאה חלקים בתקשורת להתייחס לפרשת קם כאל פרשת ריגול, חרף העובדה שבאף שלב בה לא נמסרו מסמך או מידע לגורם זר, אלא רק לעיתונאי ישראלי העובד בכלי תקשורת ישראלי הכפוף לצנזורה הישראלית. בהודעה של משרד המשפטים היום מודגש כי "למרות שכותרת הסעיף הינה 'ריגול חמור', לא מיוחסת למר בלאו עבירת 'ריגול' במשמעותה המקובלת".
לעיקרי הדברים שיצאו מדוברות משרד המשפטים צורפה הודעה לעיתונות ארוכה ומפורטת, המציגה את עמדת הפרקליטות ביחס לפרשה והסתעפויותיה.
בין היתר נכתב בה כי לאחר חתימת ההסכם הראשון עם הפרקליטות, בלאו "יצר מצג שווא כלפי הרשויות כאילו החזיר את כל המסמכים המסווגים שבידיו. [...] מספר חודשים מאוחר יותר, כאשר התגלתה זהות המדליפה, ענת קם, התברר גם היקף הגניבה, וכן התברר שקם העבירה לבלאו כ-1,800 מסמכים מתוך המסמכים הצבאיים שגנבה (ולא 50, כפי שסברו הרשויות עד אז).
"[...] בזמן שהותו בחו"ל הוחזרו חלק מהמסמכים שקיבל בלאו מענת קם באמצעות באי-כוחו, אך גם בהזדמנות זו לא הוחזרו כל המסמכים. רק בספטמבר האחרון (2010) נחתם עימו הסכם שהסדיר את חזרתו ארצה, במסגרתו התחייב לשוב ארצה, להשיב את כלל החומרים המסווגים שבידיו, בין אם קיבל אותם מענת קם או ממקורות אחרים, ולהיחקר על החזקת המסמכים שקיבל מענת קם בניגוד לחוק, אם כי לא בתנאי מעצר.
"באשר לחומרים שמקורם איננו ענת קם, המדינה התחייבה כי הם יועברו לידי גורם מוסמך בצה"ל שיעריך את הנזק שנגרם מדליפתם, ולאחר מכן הם יושמדו, ולא ייעשה על-ידי המדינה כל ניסיון להתחקות אחר מי שהדליפם או העבירם לידי בלאו.
"הסכם זה נחתם בראש ובראשונה על מנת שניתן יהיה להשיב למדינה את המסמכים המסווגים, למנוע את המשך הנזק הבטחוני, ומתוך ניסיון לאזן בין הצורך לחקור את החזקת המסמכים הסודיים שהתקבלו מענת קם לבין הרצון למנוע במידת האפשר פגיעה בחופש העיתונות.
"עוד נקבע בהסכם כי ככל שיוחלט להגיש כתב אישום בעניינו, ייערך השימוע לבלאו בפני היועץ המשפטי לממשלה, וזאת נוכח הרגישות המובנת של המקרה. כעת, משנסתיימה החקירה בעניין, קיבל היועץ המשפטי לממשלה את העמדה העקרונית של הפרקליטות, השב"כ ומשטרת ישראל, והגיע לכלל מסקנה כי מקרה זה הינו חריג, חמור וקיצוני מבחינת היקף ההדלפה והנזק שנגרם והיה עלול להיגרם כתוצאה ממנה, וכך גם מבחינת התנהלותו של בלאו במהלך כל השתלשלות הפרשה".
עוד נטען בהודעה לעיתונות כי "לאורך כל הדרך – הן בגיבוש ההסכמים עם בלאו ובאי-כוחו כפי שתואר לעיל והן בניהול החקירה – שמרו הרשויות על האיזון בין ערך חופש העיתונות ובין הצורך להגן על בטחון המדינה". נכון לעכשיו נראה שערך חופש העיתונות נסוג מפני ערכים אחרים, יהיו אשר יהיו.
משרד המשפטים מפרט את הסיבות שהביאו את היועץ המשפטי לממשלה "לשקול העמדתו של בלאו לדין פלילי":
"כמות המסמכים שהחזיק בלאו – מאות ואלפי מסמכים מסווגים וסודיים ביותר, במשך תקופה ניכרת ללא סמכות כדין; רגישות המידע הכלול במסמכים אלה והנזק הבטחוני מחשיפתם (כפי שנקבע בידי הגורמים המוסמכים) ומעצם החזקתם באופן לא מבוקר ומאובטח; העובדה שבלאו פעל כפי שפעל על אף שידע על הסכנה הנשקפת לבטחון המדינה ממעשיו ולאחר שהוזהר במפורש, וכן כיזב את הרשויות וגרם להן להניח שהמסמכים המסווגים חזרו לידי צה"ל והם מאובטחים – בעוד שבפועל המשיך להחזיק במאות רבות של מסמכים (לרבות העתקים של אותם מסמכים שלכאורה החזיר במסגרת ההסכם); העובדה שלא שב לארץ על מנת להיחקר במשך כשנה, על אף שידע כי הוא דרוש לחקירה".
ההודעה לעיתונות של משרד המשפטים מסתיימת בהבטחה: "למרות האמור, יתקיים השימוע, כמקובל, בלב פתוח ונפש חפצה, ולאחריו תתקבל החלטה סופית בעניין".
תגובת "הארץ" להודעת משרד המשפטים: "קיבלנו בצער את הודעת הפרקליטות. אנחנו משוכנעים שהשימוע לאורי בלאו יבהיר ביתר שאת שלכל אורך הפרשה הוא ביצע אך ורק את עבודתו העיתונאית ונהג כמקובל שנים בתחום הכיסוי התקשורתי של מערכת הביטחון".
[עדכון:23.3.11]