תביעה בסך 200 אלף שקל, שהוגשה לפני שלוש שנים לבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו נגד הבלוגרית ענת פרי – הגיעה בשבוע שעבר לסיומה. השופטת חנה ינון קבעה כי פרי תפצה בסך של 7,500 שקל את יעקב בורכרדט, רופא גרמני שהיה בין מגישי התביעה. תביעתה של התובעת הנוספת בתיק, איריס חפץ-בורכרדט, אשתו של הרופא ומי שמשמשת בהתנדבות עורכת האתר "קדמה", נדחתה.
עילת התביעה היתה טקסט שהופיע בבלוג של פרי, "פרי עץ הדעת", שהתפרסם באתר "רשימות". ב-1 במאי 2008, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, פירסמה פרי פוסט תחת הכותרת "איך מכחישים שואה בעברית", ובה ייחסה לבני הזוג בורכרדט, החיים בגרמניה, את הכחשת השואה ופרסום מסרים הדומים לתעמולה נאצית.
"קרב עגבניות" (צילום: Jeanne Dunning at Let Them Eat LACMA; רשיון cc)
רק לאחר שהגישו תביעת דיבה, מחקה פרי את הפוסט, ובסופו של דבר נמחק הבלוג כולו. לטענת התובעים, הם מעולם לא הכחישו את השואה ולא עסקו בהפצת מסרים אנטישמיים. לטענת פרי, היא כלל לא התייחסה ברשימתה לד"ר בורכרדט, שכן חשבה כי חפץ-בורכרדט נשואה לאדם אחר. באשר לחפץ-בורכרדט, פרי עמדה על טענתה כי היא מפיצה דברי אנטישמיות ומתארת יהודים כפושעי מלחמה הדומים לנאצים.
פרי, שייצגה את עצמה בפני בית-המשפט, ציטטה להגנתה כמה התבטאויות שייחסה לחפץ-בורכרדט, בין היתר "אני זוכרת בתור ילדה את הסיסמה צב"ר – צעיר, בריא, רענן. נפש בריאה בגוף בריא, אותו הרעיון הנאצי וגם השימוש באותם מונחים", ו"גם חוק השבות הישראלי קובע מיהו יהודי בהישענו על חוקי נירנברג". כמו כן טענה כי התובעת סירבה למחוק מהאתר "קדמה" את המשפט "[אתם האשכנזים] תחזרו לתנורים שמהם יצאתם".
על-פי פרוטוקול הדיון שנערך בבית-המשפט ביוני שעבר, שאלה פרי את התובעת, כשזו על דוכן העדים, "מה זה לחזור לתנורים, בלי ההקשר של התקופה הנאצית?". חפץ-בורכרדט השיבה כי "מדובר בהתכתבות שהיא טוקבק, כלומר שיחת סלון". פרי הטיחה בתובעת, "איך את מעזה להגיש נגדי תביעה על סך 100 אלף שקלים, את מכחישת שואה!", ובהמשך פנתה אליה בשם "גברת מכחישת שואה, חפץ". בתשובה לשאלת הנתבעת, "יש סיבה שקשה לך להסתכל עלי בעיניים?", אמרה חפץ-בורכרדט, "כן, כואב לי הלב עלייך".
השופטת ינון מצאה כי בדברי פרי אכן יש לשון הרע, אך עומדת לה ההגנה על-פי חוק בכל הקשור לתובעת חפץ-בורכרדט. "לטעמי", כתבה ינון, "טענת הנתבעת לפיה התובעת מפרסמת מסרים אנטישמיים מהווה הבעת דעה מובהקת, כפי שיפורט להלן, ומשום כך מותרת היא".
על-פי ינון, "לא יעלה על הדעת כי התובעת תוכל לפרסם דעותיה השנויות במחלוקת ללא חשש, בעוד שתסרב לקבל ביקורת נגד דעותיה או דרך התנהלותה". ינון הסבירה כי "במקרה דנן מדובר בנושא ציבורי אשר יעסיק את העם היהודי עוד רבות, לבלי ספק, והתובעת נחשבת לאישיות ציבורית, אשר נוהגת להביע את עמדותיה באמצעי התקשורת האלקטרונית, ועל כן יש לפרש את אמירותיה של הנתבעת כהבעת דעה מותרת ולגיטימית".
השופטת ינון מצאה כי הפרסום של פרי נעשה בתום לב, "שהרי גם התובעת נוהגת להביע את דעותיה, הנוגדות לאלו של הנתבעת, כאמור, בפומבי". ינון הוסיפה כך: "נחה דעתי כי נושא השואה קרוב ללבה של הנתבעת, ובדמה, וכי היא מאמינה באמת ובתמים כי התובעת משווה את היהודים לנאצים, שלא כראוי, וכי השוואה זו, לדעתה, הינה מקוממת".
מנגד, השופטת ינון דחתה את טענתה של פרי כי ברשימתה כיוונה לאדם אחר, שאותו חשבה לבעלה של חפץ-בורכרדט, ועל כן התביעה של ד"ר בורכרדט התקבלה.
בבואה לקבוע את סכום הפיצוי הראוי ציינה השופטת ינון כי "יש לקחת בחשבון את העובדה כי התובע מתגורר בברלין וכי לא הוכיח בפני כי יש לו עמיתים או קרובים בישראל, אשר קראו או עלולים לקרוא את הרשימה נשוא התביעה". בשל כך קבעה, כאמור, פיצוי בסך 7,500 שקל בלבד, בתוספת שכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 שקל.
ת"א 30645-08