"אין להם שום קשר לעניין שעומד למשפט", אמר השבוע ל"העין השביעית" פאיז שתיווי, העורך והמנכ"ל של עיתון "כל אל-ערב", על הבאתם של שני עיתונאים כעדי תביעה במשפט דיבה המתנהל בימים אלה, שבמסגרתו תובעים המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה והמנכ"ל שלה, זכי כמאל, את "כל אל-ערב" ועורכיו, באשמת פרסום לשון הרע בדבר שחיתות לכאורה במכללה.
כמאל, עורך-דין במקצועו, מייצג את עצמו ואת המכללה במשפט. העיתונאים שהזמין להעיד הם מחמוד אבו-רג'ב ומוסטפא עבד אל-חלים. כמאל ביקש מבית-המשפט לזמן את אבו-רג'ב בצו, כדי שייתן חוות דעת מומחה על התנהלות העיתונות.
הפרסום ב"כל אל-ערב" על עדותו של מחמוד אבו-רג'ב. 1.4.11
מדוע נדרש צו הבאה? אולי כדי שלא להביך את אבו-רג'ב, מי שהיה מהעורכים הראשונים ומזכיר המערכת ב"כל אל-ערב" (אחד משלושת השבועונים הערביים המרכזיים בישראל) והעיד כי הוא מי שטיפח את העורך והמנכ"ל הנוכחי. אבו-רג'ב הוא כיום מנכ"ל ועורך אחראי של העיתון "אל-אחבאר" בנצרת. כדי להוסיף על התסבוכת, כמאל ייצג בעבר את אבו-רג'ב בנושא הנוגע ל"אל-אחבאר". עבד אל-חלים, שגויס גם הוא לבירור הסוגיה המשפטית, הוא עיתונאי בדימוס.
בגיליון הלפני האחרון, ב-1 באפריל, עשו ב"כל אל-ערב" מטעמים מעדותו המתמשכת של אבו-רג'ב. הפניה בשער העיתון הובילה לכותרת "אבו-רג'ב: אני אבי העיתונות!! שאר העיתונאים הערבים והעורכים הם אנאלפביתים". בתגובה אמר אבו-רג'ב ל"העין השביעית" שמדובר בידיעה מגמתית ובציטוט שהוצא מהקשרו.
מה באמת אמר אבו-רג'ב בבית-המשפט? הנה כך, לפי הפרוטוקול: "לדעתי, העיתונות הערבית היא מקצוע חדש במגזר הערבי. לא תקופה ארוכה, כמה שנים, כמה עשרות שנים. 25 שנים. עד עכשיו זה נחשב למקצוע יחסית חדש, משום שאלה שעסקו בעיתונות הערבית לא היו מוכשרים ולא קיבלו חינוך והכשרה לעבוד במקצוע הזה.
"כל מובטל, וזה מתוך ניסיון, שחסר לו שכמעט הוא אנאלפבית, בא ועסק בעיתונות הערבית. לא רק זה, אפשר למצוא בעלי עיתונים ועורכי עיתונים שהם פחות או יותר אנאלפביתים". אם כן, לא "שאר העיתונאים", כפי שנכתב ב"כל אל-ערב".
אבו-רג'ב ממשיך בעדותו: "העיתונים הערביים פגעו בחברה הערבית, פירסמו כל דבר שלילי, וגם נעשו שופר לקיצוניים ולח"כים הערבים, וזה ללא הצדקה וללא כל מקצועיות. אני למשל לא מוכן לפרסם שזכי כמאל או מישהו אחר ברח מאיזה כפר וביקש מחסה על חייו". הדברים הללו הפכו לכותרת ראשית בעיתון "חדית' א-נאס", היוצא לאור בצפון: "עורך 'אל-אחבאר' מחמוד אבו-רג'ב: העיתונים הערביים שליליים, פגעו בערבים והפכו לשופר לקיצוניים ולח"כים הערבים", נכתב בכותרת בעיתון ב-1 באפריל.
מחמוד אבו-רג'ב (מימין) ופאיז שתיווי
שאלנו את אבו-רג'ב, שהוא עצמו לא למד בחוג לתקשורת את רזי העיתונות והעיד על עצמו שהוא אוטודידקט, אם היה ראוי שישמש עד במשפט שאין לו נגיעה אליו: "לא התנדבתי להעיד. הוציאו לי צו מבית-המשפט כדי להעיד בצורה מקצועית שאין לערב דעה בידיעה ולפרסם דברים בלי הצלבת מידע. ממה שקראתי הבנתי שב'כל אל-ערב' פירסמו דברים כוזבים ולא נכונים. זה לא ענייני, ולא אכפת לי כל הסיפור הזה. אין לי כל אינטרס". על השאלה שעלתה גם בבית-המשפט, על כך שעו"ד כמאל ייצג אותו בתביעת דיבה נגד עיתונו, ענה: "זה אפילו לא הגיע לבית-המשפט, אלא נגמר בהסכם פשרה. שילמתי לו על כך 4,000 שקל".
שתיווי אומר על זימונו של העד כי "אין מקום לעדות של אבו-רג'ב. הוא הוצג כעד מומחה, ובדיון הוא ציין שאיננו כזה. אבו-רג'ב לא יכול להיות עיתונאי. הוא יכול להיות סופר או כותב מאמרים בלבד". על "אל-אחבאר", עיתונו הנוכחי של אבו-רג'ב, אומר שתיווי בציניות: "הכל שם 'העתק הדבק'".
בשבוע האחרון טענו התובעים בפני בית-המשפט נגד הפרסום "המגמתי" של עדותו של אבו-רג'ב בעיתון "כל אל-ערב", אך השופט החליט שלא להתערב בסוגיה. המשפט, המתנהל בלשכתו של השופט שאהר אטרש בבית-המשפט המחוזי בנצרת, הוא מחזה בפני עצמו. לא פעם נאלץ השופט להפסיק את הדיונים תוך שהוא מטיח ביקורת נוקבת בהתנהלות המתדיינים בפניו.
"כל אל-ערב", שהמשיך לדווח בהבלטה על המשפט גם אחרי הפרסום השנוי במחלוקת על עדותו של אבו-רג'ב, דיווח כך: "בישיבה השלישית של משפט זכי כמאל נגד 'כל אל-ערב': זכי כמאל איבד את עשתונותיו ונתקף בהיסטריה. כמאל איים על עו"ד באשיר פאהום, בלי לכבד את האתיקה ואת בית-המשפט [...] תקף את שאר עורכי-הדין ואת הנתבעים ופנה לשומרי בית-המשפט: 'עליכם לעצור אותם ולהכניסם לכלא'".
השופט אטרש נאלץ להפסיק את הישיבה, בדיוק כמו שבפעם אחרת העיר באחת הישיבות לצלם מטעם "כל אל-ערב", שצילם באולם בית-המשפט בנוכחות השופט, בניגוד לחוק (הצלם נאלץ להודיע כי לא יעשה שימוש בתמונות). הסופר המצרי תאופיק אל-חכים כתב על מעשה דומה ספר מוצלח, "תלאות השופט בפרברים", והיה ודאי מצליח להפוך את הסיפור שבפנינו לרב-מכר.
הסאגה הזו תימשך גם בשבועות הקרובים. האם זה מעניין את קוראי "כל אל-ערב"? ספק רב. אולם הסיפור מעניין את אנשי העיתון, המדווחים עליו באדיקות. הצד השני היה מעדיף לולא היו כותבים על הפרשה כלל. ואילו אבו-רג'ב לא כתב בעיתונו אפילו משפט אחד מעדותו בבית-המשפט. גם לא מאמר על מצוות הצניעות.