בערב יום-הכיפורים התשע"ה הוציא שופט בית-המשפט העליון אורי שוהם צו ביניים המתיר לרדיו א-שמס לשדר במהלך החג, בתשובה לעתירה של התחנה. הצו בא בניגוד להוראה שנמסרה טרם יום-הכיפורים הקודם מטעם הרשות השנייה למנהלי הרדיו האזורי בשפה הערבית.

השופט אורי שוהם (צילום: אתר בתי-המשפט)

הוראת הרשות לתחנה שלא לשדר במהלך החג התבססה על הוראות כלל 3(ב) לכללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (שידורי תוכניות רדיו בידי בעל רשיון), התשס"ו-2006. אותו כלל קובע כי בעל רישיון לא ישדר ביום-כיפור, החל בשעה שלפני כניסת החג ועד שעה לאחר יציאתו. עד לאותה שנה (2013) ומאז הקמתו ב-2003 שידר הרדיו ביום-כיפור. בעקבות אותה הוראה התנהלו מגעים שונים בין הצדדים, אך לפי כתב העתירה של התחנה, מהרשות השנייה לא הועברה תשובה סופית בנוגע לבקשה לחזור לשדר ביום-הכיפורים.

מעבר לטיעונים הצפויים על אי-הרלבנטיות של האיסור לרדיו המסוים הזה ולציבור מאזיניו, או אזכור חוקי היסוד המגנים על חופש העיסוק, הביטוי וזכויות יסוד אחרות של המשדרים והמאזינים של אותו רדיו – צריך לתמוה מדוע היה צורך להגיע עד ערב יום-הכיפורים האחרון כדי לקבל בחסות בית-המשפט היתר הנראה הגיוני וסביר גם בהתחשב בסעיפים אחרים הנכללים באותם כללים (שהם בגדר חקיקת משנה – הסוג הנחות והחלש ביותר של חקיקה מגבילה בישראל).

כך סעיף 3(א) לכללי הרשות השנייה קובע כי:

בעל רישיון יתכנן את לוחות התוכניות תוך התחשבות בימי החג ובימי הזיכרון והאבל החלים בתקופה שאליה מתייחסים הלוחות, ויתאים את שידוריו במועדים אלה לאופיים תוך מתן ביטוי להיבטים המיוחדים של קהל היעד ובהתאם לקבוע בתנאי הרישיון".

מהוראות כלל זה ניתן ללמוד כי גם הרשות השנייה ומועצתה שהתקינה את התקנות ייחסו חשיבות לקהל היעד ולמאפייניו הייחודיים. סעיף 3(ג), הקובע כי "בעל רישיון יתאים את שידוריו לזמן שידורם תוך התחשבות בקהל היעד, כאמור בתנאי הרשיון, ובמיוחד בילדים", רק מחזק תחושה זו.

צריך גם לזכור כי האזנה לתחנת רדיו אינה נכפית בדרך כלל על המאזין, הבוחר להאזין לה מרצונו. ממילא ביום-הכיפורים אין שידור כפוי במרחב הציבורי (כמו באוטובוסים, מוסדות ציבור ואפילו תוך המתנה טלפונית למשרד ממשלתי המשמיע רדיו במהלך ההמתנה).

תשובתה של המדינה לעתירה לא כללה כל נימוק עקרוני ומהותי לטיעונים שנכללו בה והתרכזה בטענת שיהוי נגד העותרים, תוך השארת ההחלטה בנוגע לצו הזמני בידי בית-המשפט, שכאמור, קיבל את הבקשה. דומה כי במתן הצו הזמני, גם לנוכח טענת השיהוי שהופנתה כלפי העותרים, סימן השופט שוהם את כיוון התוצאה הסופית בעתירה. ראוי כי מועצת הרשות תתכנס בהקדם כדי לתקן את הכלל האמור ולהתאימו למציאות המשפטית הנכונה, כדי להימנע מהוראה נוספת של בית-המשפט בעניין.

אך בכך לא די. האם רק בני דת אחרת זכאים ליהנות מחופש דת בכל הקשור לשירותי תקשורת ביום-הכיפורים? מדוע שירותים כ-VOD, המסופקים על-ידי חברות הכבלים והלוויין באופן ממוחשב וללא מגע יד אדם, צריכים להיות לא זמינים לציבור שאינו מקפיד בהלכות יום-הכיפורים? גם אלו שאלות ראויות שצריכות להישאל ונוגעות לחופש דת, חופש מדת, אופייה של מדינת ישראל כדמוקרטית ויהודית ומינוני הפטרנליזם והליברליזם המופגנים אגב אספקת שירותי תקשורת בישראל. נראה שנצטרך להמתין עד למקרה הבא שיאתגר את הרגולטורים השונים בהקשר זה.