חברת רדיו א-שמס בע"מ, המפעילה את תחנת הרדיו האזורית בשפה הערבית, פיטרה שלא כדין את דימה אבו-אסעד, שעבדה בחטיבת החדשות של התחנה. כך פסק באחרונה בית-הדין האזורי לעבודה בנצרת. בית-הדין דחה את הגרסה שמסר סוהיל כראם, מנהל תחנת הרדיו ומבעליה, בנוגע להעסקתה של העובדת, וקבע כי התחנה וכראם הגישו לבית-הדין מסמך מזויף במטרה להתמודד עם טענות התובעת.

אבו-אסעד הצטרפה לתחנת הרדיו בשנת 2007 ועבדה כקריינית חדשות ומגישת יומני הצהריים והערב בתחנה. בין הצדדים סוכם, בעל-פה, כי תמורת משמרת עבודה של שבע שעות תקבל אבו-אסעד 200 שקל. כעבור כשנה עלה שכרה ל-240 שקל ליום ובהמשך ל-250 שקל ליום. בשנת 2009 החלה התחנה לקזז משכרה שיעור קבוע בגין "פנסיה חובה", אולם הסכומים שקוזזו לא הועברו לביטוח פנסיוני מכל סוג, אלא נותרו בידי התחנה.

החל משנת 2010 החלה גם לערוך את מהדורות החדשות בתחנה ובהמשך ערכה גם את יומן הצהריים. בתביעה שהגישה אבו-אסעד באמצעות עו"ד זיאד זועבי טענה כי לא קיבלה תמורה על עבודתה כעורכת וכן לא קיבלה במשך תקופה ארוכה תנאים סוציאליים כמתחייב בחוק. במשך תקופה ארוכה, כך טענה אבו-אסעד, ביקשה ממנהל התחנה סוהיל כראם להסדיר את יחסי העבודה ביניהם בחוזה, אולם הוא דחה פעם אחר פעם את בקשותיה.

בית-המשפט: "העובדה שהנתבעת לא בחלה בדרך של יצירת מסמך שנחזה להיות ככזה ונערך סמוך לאחר תחילת העבודה, רק כדי שמסמך כזה ישמש אותה בנסיון ההתגוננות מפני חלקים מהתביעה, פוגמת מאוד במידת המהימנות שאנו יכולים לייחס למר כראם"

זאת ועוד, לטענתה, מנהל מחלקת החדשות בתחנה, העיתונאי ג'קי חורי, העניש אותה והשעה אותה מעבודתה בטענות שווא. עוד טענה כי ספגה השפלות מתמשכות עד שסולקה מהתחנה בניגוד לרצונה. בשל כך תבעה פיצויים בסך כ-125 אלף שקל.

רדיו א-שמס טענה בתגובה, באמצעות עו"ד אמיל נחאס, כי עבודתה של אבו-אסעד כעורכת מהדורות חדשות בתחנה היתה חלק בלתי נפרד מתפקידה, ועל כן לא נדרשה להעניק לה תמורה נפרדת עבור עבודה זו.

עוד נטען כי חברת רדיו א-שמס "לא נוהגת לחתום על הסכמי עבודה, וזאת, בעיקר ובין השאר, היות והיא לא נתקלת בבקשה לעשות כן מצד העובדים". עם זאת, במקרה של אבו-אסעד "שקלה" החברה לעשות כן לאור בקשותיה. כתב ההגנה ציין כי בקשות העובדת להסדרת תנאי עבודתה היו "טבולות בחוסר טקט ואף באגרסיביות ובאיומים" שאם לא תקבל חוזה עבודה מסודר, תעזוב את עבודתה. דרישה זו "שידרה תוקפנות, דבר שגרם לסלידה מובנת של אחראי הנתבעת [כראם] מלהיעתר, ללא שקילה ארוכה, לבקשות התובעת", נטען בכתב ההגנה.

בנוגע להשעייתה של אבו-אסעד מעבודתה טענו בתחנה כי זו נבעה בשל התרשלותה. לדברי חורי, כשערכה את מהדורות החדשות באוקטובר 2011, לא שילבה בהן קטעים מראיונות שהעניקו נשיא המדינה דאז שמעון פרס והרב הראשי דאז יונה מצגר, ובהם התייחסו להצתת מסגד בכפר טובא-זנגריה. בתחנה טענו כי עשתה כן בזדון, כדי לפגוע בתחנה, ועל כן הושעתה לאלתר מעבודתה עד לבירור העניין. התחנה הסכימה לשלם לאבו-אסעד חובות פנסיה בסך כ-2,500 שקל בלבד.

העיתונאי ג'קי חורי (צילום מסך)

בית-הדין קיבל את התביעה ברובה, תוך שהוא מעלה ספקות בנוגע לאמינות הגרסה שסיפקו כראם וחורי. אבו-אסעד טענה כי תחנת הרדיו מעולם לא מסרה לה הודעה כתובה בדבר תנאי עבודתה. בכתב ההגנה של התחנה לא הוכחשה טענה זו במפורש, אולם לאחר דיון ראשוני בתביעה נמסר מטעם תחנת הרדיו לבית-הדין כי ניתנה לתובעת הודעה שכזו "סמוך למועד תחילת עבודתה". תצהירים שהגישו כראם וחורי חזרו על טענה זו, והעתק של ההודעה, כביכול מ-20.6.07, הועבר לבית-הדין.

השופט חיים ארמון העלה בפסק דינו תמיהה כיצד זה חורי הצהיר על מתן הודעה שכזו לתובעת שעה שהיא החלה לעבוד בתחנה כשנה לפני שנכנס לתפקיד מנהל חטיבת החדשות ברדיו. בהמשך התמקד השופט בטענותיו של כראם ביחס להודעה הזו והגיע למסקנה כי מדובר בהודעה מפוברקת.

"בחינתה של ההודעה ביחד עם עדותו של מר כראם ועם נסיבות נוספות שאליהן נתייחס להלן מעלה כי הסבירות שההודעה נערכה ביום 20.6.07 כמוצהר על-ידי הנתבעת היא כה קלושה, עד שאנו יכולים לקבוע ברמה גבוהה של סבירות שהנתבעת ערכה את ההודעה רק לאחר הגשת התובענה לבית-הדין, כנראה בניסיון (כושל) להתגונן מפני חלק מטענות התובעת", נכתב בפסק הדין.

השופט מציין כי השכר שמוזכר בהודעה שהוגשה מטעם התחנה לא היה השכר ההתחלתי שקיבלה אבו-אסעד, מה ש"מצדיק פקפוק משמעותי בגרסת הנתבעת". עוד כותב השופט כי בהודעה צוין שהעובדת תקבל תשלומים עבור תנאים סוציאליים "על-פי חוק". כראם נשאל בעדותו מדוע נכתב בשנת 2007 "על-פי חוק" כשבמועד זה טרם פורסם הצו שחייב תשלום ביטוח פנסיוני לעובדים. "תשובותיו הראו על בלבול משמעותי בענין זה", כותב השופט. בשל סיבות אלו וכמה סיבות נוספות, דחה בית-הדין את גרסת התחנה ביחס למתן ההודעה בדבר תנאי העסקתה של אבו-אסעד.

"דעתנו היא שההודעה נכתבה בדיעבד, כפי הנראה רק לאחר הגשת התובענה (ואולי אף רק לאחר הדיון המוקדם), במטרה לנסות להתמודד עם חלק מטענות התובעת בכתב התביעה", נכתב בפסק הדין. "העובדה שהנתבעת לא בחלה בדרך של יצירת מסמך שנחזה להיות ככזה שנערך סמוך לאחר תחילת העבודה, רק כדי שמסמך כזה ישמש אותה בנסיון ההתגוננות מפני חלקים מהתביעה, פוגמת מאוד במידת המהימנות שאנו יכולים לייחס למר כראם, ומביאה אותנו למסקנה שיש להתייחס בחשדנות מרובה לגרסתו של מר כראם בכל העניינים השנויים במחלוקת בתובענה זו".

"בעת עדותו ניסה מר כראם להתחמק מהמשמעות המקובלת של המונח 'השעיה'"

בית-הדין דחה גם את הטענה כי אבו-אסעד נמנעה בזדון מלשבץ במהדורת החדשות של התחנה את תגובות נשיא המדינה והרב הראשי להצתת מסגד, מתוך כוונה לפגוע בתחנה. זאת ועוד, בפסק הדין נכתב "סביר להניח שמר כראם ומר חורי עצמם לא סברו כי התובעת אכן ניסתה לפגוע בנתבעת".

לפי פסק הדין, השעייתה של אבו-אסעד מעבודה בתחנה בעקבות השמטת דברי הנשיא והרב הראשי ממהדורות החדשות נועדה "להביא לכך שהתובעת תתייאש מעבודתה", וזאת משום שכראם לא נקב בהחלטת ההשעיה בתאריך סיומה. "בעת עדותו, ניסה מר כראם להתחמק מהמשמעות המקובלת של המונח 'השעיה'", נכתב בפסק-הדין, "אך נסיון התחמקות זה – לא עלה יפה. גם עדותו בדבר כוונתו באותה 'השעיה' היתה מבולבלת, אך גם לאחריה ברור כי הכוונה היתה להפסיק את עבודתה של התובעת, כאמצעי ענישה כלשהו". בית-הדין מוסיף בהמשך כי כראם פעל ב"ציניות" במטרה לייאש את אבו-אסעד ולגרום לה לנטוש את עבודתה כליל.

בית-הדין דחה כמה מהדרישות של אבו-אסעד, כולל טענה ללשון הרע שהטיח בה כראם בשיחה שקיימו זמן קצר לפני שפוטרה, אולם חייב את תחנת הרדיו לשלם לה כ-12 אלף שקל פיצויי פיטורים, 8,500 שקל בגין פיטורים שאינם כדין, קרוב ל-3,000 שקל בגין אי-מתן הודעה מוקדמת, כ-2,500 שקל כהשלמה עבור שכר החודש האחרון, פיצויים בגין הסכומים שקוזזו משכרה, פיצוי בשל העדר ביטוח פנסיוני, פיצוי בעד הלנת שכר וכן שכר טרחת עורך-דין בסך כ-12 אלף שקל ועוד כאלף שקל הוצאות משפט.

25958-03-12