אירועים קשים
ידיעה קצרה בראש עמ' 12 של "ידיעות אחרונות", מאת רותם אליזרע, נושאת את הכותרת "3 חיילים שהשתתפו ב'צוק איתן' התאבדו". לפי הדיווח, "הצבא בודק אפשרות שהם התאבדו בגלל אירועים קשים שחוו בלחימה". אליזרע מדווח כי השלושה היו חיילים בסדיר ושירתו בחטיבת גבעתי. בסיום הידיעה מתפרסם מספר הטלפון של היחידה לתגובות קרב, המיועדת לאנשי המילואים. חיילים בסדיר, שמקרבם מגיעים רוב מקרי ההתאבדות בצה"ל, מופנים לקצין בריאות הנפש ביחידתם.
נושא ההתאבדויות בצה"ל הוא אחד הפחות מסוקרים בתקשורת הישראלית, משלל סיבות. רוב הידיעות שמפרסמים העיתונים על הנעשה בצבא דומות יותר לזו שרואה הבוקר אור בעמ' 20 של "ידיעות אחרונות" (ישראל מושקוביץ מדווח על חרדית שהתגייסה ליחידת צה"ל המערבת לוחמים ולוחמות. הכותרת: "מאמינה בקרקל"), או לזו שרואה אור בתחתית עמ' 13 של "ישראל היום" (לילך שובל מדווחת כי בטקס חגיגי שנערך בקריה מונה מפקד חדש לפיקוד העומק). הדיווח הקצרצר של "ידיעות אחרונות" על הנושא הכרחי. התעלמות והשתקה אינן פתרון להתאבדויות בצה"ל.
ריק ברובו
ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא אתמול נאום בעצרת המרכזית של האומות-המאוחדות. בתום האירוע נפגש נתניהו לסעודת צהריים עם איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" ו"מקור ראשון", שהאזין לדבריו מיציע אולם העצרת. אדלסון, כך דווח, טען באוזני עיתונאים כי נתניהו הקדיש זמן רב מדי בנאומו לנושא השלום. ראש הממשלה, יש לציין, הקדיש באופן יחסי מעט מאוד זמן בנאומו לשלום. רוב דבריו עסקו באזהרות מפני האסלאם המיליטנטי.
במהלך דבריו באו"ם שלף נתניהו תצלום של ילדים עזתים משחקים ליד משגרי רקטות. זה היה ה"גימיק", שהפעם קצת איכזב את הפרשנים. מכל מקום, הרגע הזה תועד ומודפס הבוקר לצד הכותרות הראשיות של כל העיתונים, המצטטות מדברי נתניהו. שני הטבלואידים הנפוצים, זה שמתנגח בנתניהו וזה שמדברר אותו, בחרו בציטוט דומה. "זה פשע מלחמה" ב"ידיעות אחרונות", "אבו-מאזן, אתה אחראי לפשעי המלחמה של חמאס" ב"ישראל היום". מבט מעבר לכותרות הראשיות מלמד על הבדלים במסגור הנאום.
בנימין נתניהו נואם בעצרת האו"ם, 29.9.14 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
"כן, נאום יהודי וציוני" היא הכותרת בשער "ישראל היום", שמפנה למאמר מאת חיים שיין. "חזק בדיבורים" ו"בשידור חוזר" הן הכותרות בשער "ידיעות אחרונות", שמפנות למאמרים מאת נחום ברנע וסימה קדמון.
ב"ישראל היום" שיין פותח בווידוי – בכל פעם שראש ממשלה או נשיא ישראלים נואמים בעצרת האו"ם, הוא מתרגש, שכן מדובר ב"ראש מדינה שקמה מעפר ומאפר והגשימה חלום בן אלפי שנים, עומד מול נציגי אומות העולם ומייצג אי של דמוקרטיה נאורה בלב אוקיאנוס סוער מטירוף קיצוני ומאלימות". בהמשך מדגיש הפובליציסט כי נתניהו "הבהיר" לאזרחי ישראל את עקרונותיו, "הסביר" לממשל האמריקאי מי נגד מי ו"הזכיר" למדינות אירופה את השואה. יותר מזה?
ב"ידיעות אחרונות" דורשים יותר מזה. ברנע מתפלמס עם נתניהו וטוען כי ההשוואה שערך בין חמאס לדאע"ש "מופרכת" וההשוואה בין הרשות הפלסטינית לחמאס "אבסורדית". סימה קדמון מתלוננת על כך שנתניהו ממחזר את מסריו.
"מעריב" ו"הארץ" מבליטים בכותרתם הראשית דווקא את מעט מלות הפיוס ששיבץ נתניהו בנאום שרובו איומים ותוכחה. "מוכן לפשרה היסטורית" ב"מעריב" ו"נתניהו: הפתרון הוא בקהיר ובריאד, לא בירושלים ורמאללה" ב"הארץ".
בכל העיתונים זוכה נתניהו למחמאות על יכולותיו הרטוריות, כשבדרך כלל מצטרפת למחמאות גם פסקת "אבל". לפעמים היא תופסת את מרבית טור הפרשנות לנאום. בן כספית, לדוגמה, כותב כי "לנאום הוא יודע", אבל טוען כי לדברי נתניהו אין משקל בקהילה הבינלאומית.
ה"אבל" בולט במיוחד ב"הארץ". חמי שלו טוען, כמו קדמון, כי דברי נתניהו נשמעו ממוחזרים. יש לו גם אנקדוטה נאה. "אין זה מקרה שנדרשו כמה שעות אתמול עד שאחד האתרים האוהדים שהעלה את הנוסח לאינטרנט גילה שמדובר בנאומו של נתניהו – משנת 2011", הוא כותב.
רק ב"הארץ" מובלטת העובדה שנתניהו נאם בפני אולם ריק למחצה (בשל החג הגיע ראש ממשלת ישראל לאו"ם לקראת סיום מושב העצרת). עובדה זו מוזכרת הן בכותרת המשנה לראשית והן בשלושת טורי הפרשנות לנאום. יוסי ורטר מציין כי אולם העצרת "איכלס את הזוטרים שבנציגים", שלו כותב כי האולם היה "חצי ריק" ואילו ברק רביד כותב זאת פעמיים – פעם כי האולם היה "כמעט ריק" ופעם כי היה "ריק ברובו".
בתחתית עמ' 5 של "הארץ" מתפרסמת מודעה: "טיעוני מחמוד עבאס – אמת", נכתב בה, "טענות נתניהו – עלילות דברים". על החתום: נתן זך.
מה באמת אמר נתניהו? את עיקרי דבריו אפשר למצוא בכל העיתונים, אם כי פחות ב"הארץ" ויותר ב"ישראל היום". ב"מעריב" כוללים בדיווחם אריק בנדר ושלמה שמיר שורה שנתניהו כלל לא הוציא מפיו: "המרחק בין תל-אביב לעזה הוא כמו המרחק בין בניין האו"ם לטיימס סקוור" (המרחק בין בניין האו"ם לטיימס סקוור הוא פחות משני קילומטרים). בדיווח של "ידיעות אחרונות" נכלל המשפט שעליו התבסס הדיווח השגוי ב"מעריב": "המרחק בין קווי 67' ופרברי תל-אביב הוא כמו המרחק בין בניין האו"ם כאן וטיים-סקוור".
התחממות בזירת הגברת
שרה נתניהו מוחאת כפיים בזמן נאום בעלה בעצרת האו"ם, 29.9.14 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
לפני שבוע בדיוק פורסמה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet ידיעה חריגה, מאת רותם אליזרע, המשבחת את שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה. הבוקר משובץ ב"ידיעות אחרונות" תצלום (אבי אוחיון, לע"מ) של נתניהו מוחאת כפיים לדברי בעלה במהלך נאומו באו"ם. ממש כמו ב"ישראל היום".
במדינת חוק דמוקרטית
סאל אמרגי מדווח במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" כי בית-המשפט לענייני חוקה בספרד השהה את המשאל שאמור היה להיערך בחבל קטלוניה, כדי לקבוע אם יהפוך לעצמאי. נשיא החבל, ארתור מאס, מצוטט בידיעה כמי שאמר: "הם מפחדים מהתשובה. במדינת חוק דמוקרטית מה שצריך לעורר פחד זה דווקא שאי-אפשר שתהיה תשובה".
היכן לא יכולה להיות תשובה? היכן שלא שואלים, היכן שלתשובה אין משמעות. הפלסטינים שחיים תחת משטר צבאי ישראלי אינם נשאלים אם הם מעוניינים לחיות במדינה פלסטינית עצמאית, וגם לו היו נשאלים לא היתה משמעות לתשובתם. ב"הארץ" מציע הבוקר הסופר דרור משעני לקיים במקביל שני משאלי עם, בישראל וברשות הפלסטינית, ובהם יידרשו המשיבים לבחור בין חיים במדינת לאום בשטח מצומצם לבין חיים במדינה דו-לאומית על כל השטח שבין הירדן לים. תהא התוצאה אשר תהא, עצם ההצעה מניחה מראש שוויון זכויות בין פלסטינים לישראלים.
עוד כותרת ראשית
"דובר חמאס הודיע כי בקרוב תיסגר עסקה לשחרור אסירים תמורת החללים גולדין ושאול הי"ד", נכתב בכותרת "המבשר", העיתון היחיד שאינו מדווח בכותרתו הראשית על נאום נתניהו באו"ם.
גיל הזהב
הקריקטורה היומית של "ידיעות אחרונות" (גיא מורד) מציגה קשישה עומדת על ספר התקציב ומחטטת בזבל.
ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת משה כהן תחת הכותרת "קשישים מתקשים לשלם על מוצרי יסוד". לפי הדיווח, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה אתמול נתונים לרגל יום הקשיש הבינלאומי, המציירים "תמונת מצב עגומה באשר לחיי הקשישים בישראל".
כ-92 אלף בני 65 ומעלה נאלצו לוותר על תרופות בשל קשיים כלכליים. כ-317 אלף מהם נאלצו לוותר על חימום או קירור ביתם מסיבה דומה. כ-74 אלף מהם ויתרו על ארוחה חמה. "על-פי הלמ"ס, ההוצאה של זקן לחודש עומדת על 7,044 שקל לחודש, לעומת 4,334 שקל בקרב כלל האוכלוסייה, מה שמחריף עוד יותר את מצב בני ה-65 ומעלה", נכתב בידיעה.
גם ב"ישראל היום" מדווחים הבוקר על נתוני הלמ"ס, אולם הכותרת לדיווח בעיתון זה היא "בני הגיל השלישי מוציאים יותר על תרופות, מזון ודיור". הנתונים על מספר בני ה-65 ומעלה שמוותרים על תרופות, חימום/קירור או מזון נעדרים מהדיווח שהכין זאב קליין.
עבודה מאורגנת
"גלובס" ו"מעריב" נותנים במה לעובדי חברת הוט-מובייל, בעקבות פסק דין שהכיר בהתארגנותם וחייב את החברה בקנס של מיליון שקל בגין ניסיון לסיכול ההתארגנות. העובדים מתראיינים אצל גד פרץ ב"גלובס" ואייל לוי במוסף "מעריב", ומספרים על הימים הקשים עד לבשורה המשמחת.
פטריק דרהי, מבעלי HOT (צילום: משה שי)
"פסק הדין", כותב פרץ ב"גלובס", הוא "תמרור אזהרה למעסיקים שמנסים לסכל התאגדויות של עובדים בדרכים עקלקלות". לפי פרץ, "מאז 2009 ישנם נסיונות להתאגד בקבוצת הוט, ואת כולם סיכלה הנהלת החברה בשיטתיות, עד שהגיעה השופטת רות. כדי לשבור את ההתאגדות טענה ההנהלה כי ההסתדרות הלאומית היא הארגון היציג של כל עובדי הקבוצה – טענה שכל כולה, כפי שהתברר בבית-הדין, נועדה למטרה אחת – לסכל ולפגוע בהתארגנות מצד ההסתדרות הכללית בהוט-מובייל".
קביעה דומה עלתה מפסק הדין שניתן לאחרונה במקרה של "ידיעות אחרונות". שם פעלה ההנהלה לסיכול ההתארגנות במסגרת ארגון העיתונאים על-ידי כך שגילתה העדפה ברורה לאגודת העיתונאים בתל-אביב. "דרכים עקלקלות" דומות ואחרות היה אפשר למצוא בשנים האחרונות בכלי תקשורת רבים שבהם ניסו העובדים להתארגן. מ-ynet ו-one (לשניהם קשור הבעלים של "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס) ועד ל"מעריב" בתקופת נוחי דנקנר ושלמה בן-צבי. וכמובן, יש כלי תקשורת שבהם טרם הוקם ועד עובדים. הבולט שבהם הוא "ישראל היום".
לעתים קשה לעיתונאי ולעיתון לפרסם דיווחים מחמיאים שכאלה על התארגנויות עובדים. פרץ ולוי, ועוד יותר מכך עורכיהם ב"גלובס" וב"מעריב", ראויים לכן לשבח. כשראיונות דומים יתפרסמו באופן שגרתי ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", יידעו העיתונאים בישראל שאין עוד טעם לפחד, ואפשר לסקר את תחום העבודה המאורגנת כמו כל תחום אחר הנוגע לציבור בישראל.
עושים לביתם
כבוד למחלקת הפרסום הסמוי בעיתון החרדי "המבשר". בראש עמ' 5 של העיתון מתפרסמות שלוש ידיעות פרסומיות נפרדות, בלתי חתומות, זו לצד זו, על ההכנות של קופות-החולים מכבי, כללית ולאומית ליום הכיפורים.
"ידיעות אחרונות" ממשיך עם מסע קידום האירוע המוטורי שיתקיים בירושלים. הפעם הגיע תור המוסף הכלכלי "ממון" לתרום עמודים לידיעה על האירוע.
בשולי החדשות
רק ל"ידיעות אחרונות" יש שליח מטעמו בהונג-קונג (דניאל אדלסון), ובכל זאת הדיווח שלו על ההפגנות המתחוללות שם מתפרסם בכפולת העמודים האחרונה בעיתון. ב"הארץ" החליטו שהנושא חשוב דיו כדי להבליטו בעמ' 3, גם באין שליח מטעם העיתון. ידיעה נפרדת ב"הארץ" מדווחת כי התקשורת בסין מצנזרת את המידע על המחאה בהונג-קונג.
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי בעלי מניות ברשת ובערוץ 10 קיימו בשבועות האחרונים מגעים לקראת האפשרות למזג בין החברות.
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי תחנת הרדיו א-שמס ביקשה מהרשות השנייה אישור חריג לשדר במהלך יום כיפור כיוון שהמועד נופל על חג הקורבן המוסלמי.
ב"מעריב" מדווח אריק בנדר כי שר התקשורת גלעד ארדן יחליט על עתידו הפוליטי "אחרי החגים".