שער "הניו-יורק פוסט", ערב הסופה
יום רביעי, 24 באוגוסט 2011. הובא לתשומת לבי שסופה בשם איירין היכתה באזור האגן הקריבי. איי הבהאמה ספגו משבי רוח וסילוני גשם, עצים נעקרו, הים געש. הסערה מתקדמת לעבר צפון קרוליינה, ולפי המפות הסינופטיות צפויה לנדוד צפונה, לאורך חופה המזרחי של ארצות-הברית.
יום חמישי, 25 באוגוסט, בוקר. "האם אתם מוכנים להוריקן איירין?", שואלת הכותרת הראשית באתר CNN. ליוויתי את זוגתי אל העבודה. אולי באמת צריך להיערך, טענה בעייפות מסוימת. בטח, הינהנתי, אסור להיתפס שאננים. בדרך חזרה הביתה התיישבתי בבית-קפה עם עיתון. "מפלצת רוח מרושעת עושה דרכה לעברנו", קראה הכותרת באותיות אדומות נוטפות חיל.
14:00. במנהטן כבר לא ניתן להשיג פנסים, דיווחה זוגתי בטלפון, חייבים לקנות פנס מהר לפני שהכל יאזל. אבל מה יועיל לנו פנס כאשר התקרה תעוף, הקשיתי. חייבים פנס, פסקה. בדמיוני ראיתי את עצמי עומד על הגג, זלעפות מכל עבר, מכוניות וחלקי בניינים נתלשים מן הרחוב ונשאבים בשאון אל לב המערבולת. והנה אני שולף מן הכיס פנס, תמים למראה אך נחוש, מכוונו היטב ובלחיצת כפתור מדויקת מניס את הפורענות לבלי שוב.
בסדר, אלך לרכוש פנס.
19:00. הנשיא אובמה קיצר את חופשתו ושב לבית הלבן. נראה כי תחנות הטלוויזיה ואתרי החדשות מתחרים ביניהם מי ינפק תחזיות דרמטיות יותר. NBC ניו-יורק שידרה תמונות מהחוף בצפון קרוליינה, עננים רעים השחירו באופק, גזעי הדקלים כבר מתכופפים תחת כובד הרוח. במסיבת עיתונאים מול עשרות מצלמות הפציר ראש העיר בלומברג בתושבים להיערך להפסקות חשמל ארוכות ולהצפות באזורים שליד הנהר.
יום שישי, 26 באוגוסט, 08:00. אין ברירה, צריך לקנות מלאי מזון. כבר בדרכנו לסופרמרקט ניתן היה לחוש כי היסטריה כלשהי אחזה בתושבים שפסעו מולנו, עמוסים בשקיות וגדושי סלים, באלם מתוח. בכניסה פגשנו בשכננו פרנק, גבר טרוט עיניים בגיל העמידה. לא יודעים מה יהיה, אמר, בלומברג הודיע שלא יהיו חשמל וגז, אולי גם המים ינותקו. צריך למלא אמבטיות ולהדביק את החלונות, נהיה כלואים בבתים לפחות שבוע, יהיו הצפות. עזרתי לו להעמיס אל עגלת הקניות את גלוני המים שרכש וניסיתי לפייסו במלות הרגעה, אך נדמה שהטריטה בעינו רק החריפה.
בסופר השתרכו תורי ענק, שבנו הביתה.
12:00. רשת פוקס מכנה את הסופה "אסון טבע ודאי". הם משדרים במחזוריות תחזיות קודרות שצופות חורבן בקנה מידה היסטורי. "הניו-יורק טיימס" מדווח כי הוצאו צווי פינוי לכ-300 אלף תושבים בעיר ניו-יורק לבדה, מיליונים נוספים יפונו באזורים סמוכים. חייבים להיערך, אנו מסכימים בינינו, ויוצאים לסיבוב נוסף בסופר.
אך בהתאם לפאניקה בדיווחים, כך אורכם של התורים. ביררתי את משך ההמתנה עם חבר אקראי שהתקדם על שלל מצרכיו עד ממש סמוך לקופה. שעה וחצי, הוא השיב, נרגן מעט. השכונה שלנו בורכה בשלושה מרכולים נוספים, אך המצב בכולם היה זהה.
בחוץ השמש עדיין מחייכת ואין אפילו רמז לכליה המובטחת. בשלט מאולתר בכניסה לפאב הפינתי נמסר כי הלילה תתקיים הופעה מיוחדת לקידום פניה של הסופה. הארמגדון הגיע, אז בואו לפחות ליהנות מערב אחרון של מוזיקה טובה ובירה.
17:00. אנו עוקבים באדיקות אחר נתיב ההתקדמות של הסופה וגומעים בצמא כל פיסת מידע, כל מבזק. אתר החדשות "ניו-יורק 1" מדווח שעוצמת הסערה נחלשה מעט, אך היא עדיין קטלנית ומטפסת במעלה החוף האטלנטי. נלך להצטייד בלילה, הבטחתי לאשה, שבקיעים של חרדה החלו לחרוש בפניה.
00:00. יצאנו למסע רכישות לילי. הסופרמרקט פתוח 24 שעות ותנועת הצרכנים הידלדלה, אך כך גם מצבת המוצרים על המדפים. ניאלץ להתפשר, הסכמנו בלי אומר. הלחם אזל, כך גם המים. במזל הצלחתי לעוט על מיכל המים האחרון, מקדים בשבריר גבר גוץ חד מבט שנחר לעברי בבוז מובס.
מילאנו את המקרר וארון המזווה כפי שלא היו מלאים מעולם. שימורים שונים ומשונים, בשר יבש, חצילים (כי אלה הירקות היחידים שנותרו) וקילו קמח (אולי נכין בצק, אם נחוש שהמצב חמור באמת).
יום שבת, 27 באוגוסט, 08:00. קריינית ה-CNN מדווחת כי הסופה תביא אומללות למיליונים. באחת מתוכניות הבוקר המליצו להכין מלאי של ביצים קשות למקרה שאספקת הגז תשובש. אולי לא קנינו מספיק, הבטנו זה בזה.
10:00. אני מסכים לקנות עוד נקניק, מיונז וגם כמה מגשי ביצים, אך עומד בסירובי לרכוש תרמוס ענק ואורז בתפזורת.
11:00. אני שב מהחנות, שלושה ק"ג אורז באמתחתי ושקית מתפקעת ממצרכי מזון נוספים באמתחתי השנייה.
12:00. כל התחבורה הציבורית הושבתה, מרכזי פינוי נפתחו ברחבי העיר, אחד מהם ממש סמוך לביתנו. מושל מדינת ניו-ג'רזי, שההוריקן כבר דופק על שערה, מחרף נואשות בשידור: "הסתלקו לעזאזל מהחופים, מיד". איפה נחמן שי המרגיע והטוב, אני מהרהר בלבי, מתגעגע.
14:00. זוגתי מתעקשת שנמלא את האמבט במי חירום. בכוחות אחרונים אני הודף את התוכנית. אנו מתפשרים על שתי גיגיות.
15:00. אני הופך את כונניות הספרים עם פניהן אל הקיר, למקרה שהרוח תפרוץ את החלונות.
16:00. שירותי האינטרנט עלולים להיפסק, הדפסנו כמה תשבצים וחידות היגיון.
17:00. הכנות אחרונות, בדיקת פנסים, בטריות, נרות. הכנו מרחב מוגן בחדר הארונות, למקרה שלא נוכל עוד לשהות בחדר השינה והסלון עמוסי החלונות.
18:00. דפיקות בדלת, אחד השכנים מבקש שאסייע לו לפרק את המזגן מהחלון. מן הטלוויזיה שלו בוקעים קולות שורקניים מצמיתי לב ותמונות אימה של חזאים עם מיקרופונים מתעופפים ברוח.
20:00. אנו אוכלים בשקט ארוחת ערב אחרונה, עבים מתקדרים מעל חלוננו.
21:00. אני יורד למטה לבדוק את המצב, זרזיף של גשם כבר החל, הסערה אמורה להכות במהלך הלילה במלוא עוצמתה. שני גברים כפופים בחושך, מעשנים. אני מצטרף.
22:00. שקט מורבידי צונח על השכונה. ההרגשה היא כאילו נותרנו אחרונים בעולם. התושבים ספונים בדירותיהם, משקשקים מול המסך. "חייבים להיערך לנורא מכל", כך לפי רשת החדשות של ABC. למען השם, מה זה הנורא מכל ואיך מתכוננים אליו? אנו הולכים לישון בתקווה להיות כאן עדיין בבוקר.
יום ראשון, 28 באוגוסט, 08:30. יד ענוגה מנערת את כתפי בעדינות, אני מסתובב הלום שינה. לאטום את הפתחים, לרוץ אל המרחב המוגן, להגן על הראש מפני חפצים מעופפים, אני ממלמל באינסטינקט קדמוני. שששששששש, מרגיעה אהובתי ברכות, ישנו כמו פגרים כל הלילה. אבל מה עם הסופה, אני מנער עצמי מן הסדינים. קמנו להתעדכן.
בסופו של דבר, האסון התנ"כי שרקחה לנו המדיה האמריקאית הסתיים בכמה שלוליות בדאונטאון מנהטן ומקבץ עצים שקרסו בברוקלין. נזילה טורדנית שחילחלה מן הגג דווקא בפינת חדר השינה שלנו זלגה היישר על צרור עיתוני סוף השבוע והפכה אותם לבליל דביק וחסר צורה. גירדתי את גוש המלים והכותרות מן הרצפה והשלכתי לאשפה.
נו טוב, צריך להיערך לנורא מכל, נאנחתי לעצמי בעלבון של מרומה.
עודד הירש הוא אמן המתגורר בניו-יורק
(איור: מיקי גולוד)