השופטת יעל אחימן מבית-משפט השלום בתל-אביב דחתה השבוע תביעה בסך שני מיליון ו-220 אלף שקל שהגיש תאגיד התקשורת הרוסי קומרסנט (Kommersant) נגד חברת ע.ש.ר עיתונות רוסית בע"מ, המוציאה לאור את העיתון "גלובוס", נגד מנהל העיתון אילן כפיר ונגד שניים מעורכיו.
פסיקה זו שונה מפסיקתו של השופט יחזקאל קינר, סגן נשיאת בית-משפט השלום בראשון-לציון, שחייב בסוף השנה שעברה את העיתון "וסטי" מקבוצת "ידיעות אחרונות" לשלם לקומרסנט 230 אלף שקל.
בשני המקרים התמקדה התביעה בטענה להפרת זכויות יוצרים שבאה לידי ביטוי בהעתקה של פרסומים שהופיעו בכלי התקשורת שבבעלות התאגיד הרוסי ובפרסומם מחדש בעיתונות הרוסית בישראל. במקרה של העיתון "גלובוס" בחן בית-המשפט את פרסומם של 70 מאמרים ורשימות שהועתקו ופורסמו מחדש, תוך ציון המקור. תאגיד קומרסנט טען כי הפרסום מחדש הפר את זכויותיו, ואילו העיתון הישראלי טען כי הפרסום לא הפר את זכויות התובעים.
הנתבעים העלו שתי טענות שבגינן, לדעתם, יש מקום לדחות את התביעה. הראשונה עסקה בקיומה של הרשאה מצד התאגיד הרוסי לפרסום ב"גלובוס". השופטת אחימן דחתה טענה זו. בפסק דינה כתבה כי "העדויות שנשמעו בנושא זה [...] אינן משכנעות" וכי הגרסה של הנתבעים "לא היתה סבירה בעיני, גם לגופה, כהסכמה שניתנה באופן אקראי ובלתי מתועד". השופטת אחימן ציינה גם כי מנהל העסקים של העיתון, אילן כפיר, "לא היה עקבי בעדותו" בכל הנוגע לנסיבות הפסקת ההרשאה שניתנה לכאורה.
יחד עם זאת, השופטת אחימן קבעה כי "השאלה המכרעת" בסכסוך נוגעת לעצם זכות היוצרים של התאגיד הרוסי על פרסומיו. השופט קינר, בפסיקתו מלפני כמה חודשים, קבע כי יש להחיל, לפחות באופן חלקי, את דיני מדינת ישראל על התביעה ולא את הדין הרוסי, המתיר העתקה של מאמרים מסוימים ללא רשות המחבר, וזאת אם מציינים את שם המחבר ואת מקור הטקסט ואם אין כל איסור ספציפי על העתקה מצד המחבר. משום כך מצא השופט קינר שלנתבעים לא היתה זכות לפרסם מחדש את המאמרים וחייב אותם בתשלום של מאות אלפי שקלים.
השופטת אחימן, לעומת זאת, פסקה אחרת. "הזכות, נשוא התביעה כאן, נוצרה במערכת הסכמי עבודה פרטניים עם כותבי המאמרים", כתבה בפסק דינה. "מדובר בחוזי העסקה, שנועדו להסדיר את יחסי העבודה בין ההוצאה לאור, קומרסנט, לבין העובד, וכן להסדיר היחסים בנוגע לזכויות היוצרים ליצירות הנוצרות על-ידי העובד במסגרת ביצוע תפקידו כעובד בהוצאה לאור. [...] תוכן הזכות ועוצמתה הינם חלק ממתכונת יחסי עבודה אישיים, שבין כל אחד ואחד ממחברי המאמרים לבין קומרסנט".
השופטת הדגישה כי "במהלך חד-צדדי, שלא הוסבר באופן מקיף", הסיר קומרסנט כשליש מהכתבות שתוארו כהפרות סמוך למועד הגשת הראיות, וכי "מסיבות שלא נשמעו משכנעות, נמנע באופן עקבי מלהציג את החוזים המקוריים, בניגוד בוטה לכלל הראיה הטובה ביותר". משום כך, כתבה השופטת אחימן, לא הסכימה להפעיל את חזקת שוויון הדינים ולבחון את שאלת הבעלות על הזכויות על-פי הדין הישראלי.
"נכון היה במקרה זה, הנוגע ליחסי העבודה שבין כותבי המאמרים לבין מערכת 'גלובוס', לדרוש את הוכחתו המטריאלית של הדין הזר - הוא הדין הרוסי", כתבה בפסק הדין וציינה כי "בפסק הדין שניתן על-ידי כבוד השופט קינר התקיים דיון מעמיק ונרחב בשאלת טיב הזכות, לאור חוזי העבודה, החוק הרוסי, טיב המאמרים וטיב החומר המתפרסם, תוך הבחנה בין יצירות מורכבות או כאלה שפורסמו בעיתונים ובמגזינים, או פרסומים מסוג אחר. במקרה שלפני לא הוצגו כלל תרגומי המאמרים, כך שלא ניתן היה לרכוש ידיעה ממשית ביחס לסוג וטיב הפרסום, שאף הוא משפיע על הגדרת הזכות.
"לא נראה לי צודק, אם כן, לפטור את קומרסנט במקרה שלפני מהוכחת הדין הרוסי, לשאלת טיב הזכות לה הינו טוען. העובדה שקומרסנט נמנע מלהוכיח את הדין הזר צריכה, לדעתי, לפעול לחובתו בהקשר הקונקרטי שלפני".
השופטת אחימן סיכמה כי "הטלת החיוב הסטטוטורי על 'גלובוס', בנסיבות אלה, היא קריטית ופוגעת, לדעתי, מעבר למידה הנדרשת בערכים של חופש הביטוי, חופש העיסוק וחופש העיתונות. עיתון 'גלובוס' הינו עיתון אזוטרי המגיש מידע שהדגש בו אינו על עדכנות, והוא נותן שירות לציבור מאוד מסוים, שאינו נגיש לחומרים אלה במקור". בשל כך החליטה השופטת אחימן לדחות את התביעה, בלי לתת צו להוצאות.
ת"א 19209-08