המגזין "ליידי גלובס", מוסף הנשים של עיתון העסקים "גלובס", מפרסם מאז שנת 1990, סמוך לראש השנה העברי, מיזם בולט המוקדש לבחירת "אשת השנה". החל משנת 2004 שונתה מעט מתכונת המיזם לרשימה של "50 הנשים המשפיעות", ומספר הנשים המשתתפות בכל שנה עלה בהתאם מעשר ל-50.
שער גליון "ליידי גלובס", מאי 2011
ד"ר עינת לחובר מהמכללה האקדמית ספיר חקרה את מיזם הדגל של "ליידי גלובס". תחת הכותרת "הנשים המשפיעות: שיחים פמיניסטיים במגזין העסקים לנשים 'ליידי גלובס'", הציגה לחובר את ממצאי מחקרה בכנס האגודה הישראלית לתקשורת, שנערך בחודש שעבר באוניברסיטת חיפה.
לחובר בחנה את כל 21 הפרסומים עד היום, על שני שלביו של המיזם, תוך ניתוח מקביל של המטרות המוצהרות ותהליך בחירת הנשים מצד אחד, ומצד אחר מאפייני הנשים שנכללו במיזם בסופו של דבר (עיסוקן, הפרופיל הסוציו-דמוגרפי שלהן וכדומה).
במחקרה עומדת לחובר על הקולות השונים שעולים מן המחקר לאורך השנים, ומצביעה על הסתירות שטמונות בו בכל הקשור לייצוג נשים. אף שהמלה "פמיניזם" לא הופיעה ולו פעם אחת בכל שנות המיזם, לדעת לחובר ניכר דיאלוג של המיזם עם ערכים פמיניסטיים, ובעיקר בולט בו מה שמכונה "פמיניזם קרייריסטי", שיח המקדם העצמת נשים אינדיבידואליות ונמנע מלקרוא למאבק קולקטיבי של נשים לשינוי המדיניות החברתית.
ממחקרה של לחובר עולה כי לאורך השנים חלו תמורות במיזם: הדגש על העצמת נשים נעשה ברור ומפורש יותר; כסף וכוח הפכו לקריטריונים משמעותיים יותר בבחירת הנשים; ההייררכיה והתחרות הפכו לערכים מרכזיים יותר; ומספר הנשים שתחום עיסוקן עסקים ופיננסים הלך וגדל.
בשנים הראשונות של המיזם הוצהר כי הנשים שנבחרו להשתתף בו באות מכל שדרות החברה בישראל. על-פי ניתוחה של לחובר, לעומת זאת, "אשת גלובס" הטיפוסית היא בת ההגמוניה הישראלית: יהודייה, אשכנזייה, בורגנית וחילונית, שנולדה בישראל או הגיעה אליה בגיל צעיר. לחובר מציינת במחקרה כי נשים ישראליות ממעמד הפועלים או מקהילות לאומיות או אתניות אחרות מודרות כמעט לחלוטין מהרשימה.
אם ב-13 השנים הראשונות של המיזם (1990-2003), מבין 140 נשים חדרו לרשימה שמונה שאינן עונות על הטיפוס האופייני (בעיקר נשים ערביות), שהיו כ-6% מכלל הנשים, הרי שבשנים האחרונות נכללו ברשימה רק שלוש נשים כאלה, כמחצית האחוז מכלל הנשים. לחובר מציינת כי בחלוף השנים הושמטה ההצהרה בדבר הייצוג שמעניקה לכאורה הרשימה לכל שדרות החברה.
יתר על כן, המיזם, שהצהיר על עצמו בתחילת דרכו כפלטפורמה להצגת נשים אלמוניות שהודרו מהשיח הציבורי, נטה בהמשך דרכו למחזר שנה אחר שנה שמות של נשים בעלות פרופיל ציבורי גבוה. משנת 2004 ואילך כלל שיעור ניכר של הרשימה נשים שהופיעו ברשימות קודמות של המיזם. למרות הסטייה מהדרך המקורית, מציינת לחובר, ההצהרות על אודות מטרות המיזם נותרו כשהיו.
כך, למשל, בטור העורכת, שפורסם בפתח הגיליון של שנת 2010, כתבה ורד רמון-ריבלין כי "כשנחשפים לעלילות הישגיהן של המנהיגות המאכלסות דפי גיליון זה, אין אלא לתמוה על כי רבות מהן הינן בלתי מוכרות לציבור הרחב, למרות תרומתן האדירה והייחודית, בעיקר בתחום המדע, בקנה מידה עולמי". 50% מהשמות שהופיעו ברשימת הנשים המשפיעות של אותה שנה נכללו גם ברשימות שפורסמו בשנים קודמות של המיזם.
לחובר מדגישה כי עורכי "אשת השנה" העמידו לאורך השנים בסימן שאלה את הכרחיות הפורמט ההייררכי של המיזם. בשנת 1996 אף הוחלט להימנע מלדרג את הנשים והוצהר כי תחרותיות שכזו מיותרת ומחמיצה את מטרת המיזם. למרות זאת, כבר בשנה שלאחר מכן הדירוג שב, וכאמור, החל משנת 2004 הפך ללב המיזם, עם ההחלטה להופכו לרשימה המדרגת את "50 הנשים המשפיעות".
בשיחה עם "העין השביעית" מסבירה ד"ר לחובר את התמורות שחלו במיזם של "ליידי גלובס" בשינויים שחלו בחברה בישראל, "שהפכה להיות יותר חומרית וכוחנית והייררכית". לחובר מזכירה גם כי בתחילת שנות ה-90 חדירתן של נשים לתפקידים מרכזיים בתחום הפיננסים היתה מועטה יחסית לעומת היום, ועל כן ניתן להבין את הגידול במספר הנשים מתחום זה שנכללות במיזם של "ליידי גלובס".
האם לדעתה של לחובר טוב לו למיזם שכזה, על מגבלותיו, שיתקיים, או שנזקו רב על תועלתו? "מהפרספקטיבה הפמיניסטית שלי", אומרת החוקרת, "עדיף שלא יתקיים. כי הוא ממחזר בדיוק את המקום שמדכא, כך אני חושבת, גם נשים וגם אחרים. הוא משעתק בדיוק אותו מקום כוחני של העיתונות הכלכלית הרגילה. אם הפרויקט אמור היה מלכתחילה להעצים נשים, כשרואים בסופו של דבר אותן נשים חזקות ומוכרות מופיעות בו, יכול להיות שזה יוצר אפקט הפוך".