עיתונאות טובה יכולה ואף צריכה להביע עמדה, לקדם רעיונות ולעתים גם ללכת נגד הזרם, אבל אסור לה לעגל פינות ולהטעות בדרך למסקנה הרצויה. זה בדיוק מה שעשה איש חדשות ערוץ 10 אבי עמית בסדרת הכתבות על המריחואנה ששודרה בשבוע שעבר.
נראה כי עבור עמית, המסקנה הסופית – לגליזציה של מריחואנה, או לפחות אי-הפללה של משתמשיה – קידשה את האמצעים שהתבקשו כדי להגיע אליה, ולעזאזל עם העובדות. כך ניתן לפרש את החלטתו להטיל את האשם על הוצאתה של המריחואנה אל מחוץ לחוק בארצות-הברית על איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט. לטענת עמית, הרסט חשש שקנאביס חוקי ייצר תחרות לנייר, ולכן הלביש על הצמח ה"בריא" את סטיגמת המסוכנות המופרכת.
תמר איש-שלום מציגה את סדרת הכתבות של חדשות ערוץ 10, אוגוסט 2014 (צילום מסך)
בדיקה קטנה היתה מגלה לעמית שמדינות לא מעטות בארצות-הברית אימצו חוקים שהגבילו את מכירת המריחואנה והשימוש בה עשרות שנים לפני הקמפיין התקשורתי שניהל הרסט נגד הסם, קמפיין שאמנם נתן רוח גבית למתנגדי המריחואנה, אך לא גילה לאמריקאים משהו שלא ידעו קודם.
נכון שבד בבד עם הקמפיין שנוהל בעיתוניו של הרסט התקבל ב-1937 חוק שלראשונה הטיל מיסוי על מריחואנה, אך חקיקה שהגבילה את המסחר במריחואנה ושינתה את הגדרתה מתרופה לסם משנה תודעה החלה כבר בעשור הראשון והשני של המאה ה-20: בוושינגטון הבירה ב-1906, במסצ'וסטס ב-1911, ובניו-יורק ובמיין ב-1914.
עוד נאמר בכתבה כי "על-פי הערכות שמרניות, יותר ממיליון ישראלים השתמשו בקנאביס בשנה האחרונה". הנתון הבדוק הוא ש-20% מהאוכלוסייה התנסו בסם במהלך חייהם, לא בשנה האחרונה. בכתבה נטען גם כי המדינה מוציאה 700 מיליון שקל בשנה על אכיפת החוק בנושא המריחואנה, כשכמה דקות אחר-כך עלה המספר כבר למיליארד שקל – שני סכומים שונים ושניהם מופרכים.
לפי הנתונים שהועברו אלינו מהמשטרה, עלות הפעילות נגד הסחר והשימוש במריחואנה נאמדת בעשרות מיליונים בודדים. אחרי שלא בדק את העובדות, הוכיח אבי עמית גם בורות כשציין שהלגליזציה הגיעה לבירת ארצות-הברית, בעוד שוושינגטון שהחליטה על לגליזציה היא המדינה שבצפון-מערב ארצות-הברית, ולא עיר הבירה.
כתב חדשות ערוץ 10 אבי עמית, מתוך סדרת הכתבות "העשב של השכן" (צילום מסך)
כאילו לא די בעיגול הפינות והשטחיות, מגיע החלק של ההטעיה המכוונת. עמית ותחקירניתו פנו אל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, תחילה רק כדי שנעביר להם חומרים, אך לאחר מכן נעתרו לבקשתנו והסכימו אפילו להיפגש וגם לצלם ולראיין. אלא שהם לא ממש הקשיבו למה שלא התאים להם. בניסיון להציג את הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול כדמון שעסוק כל כולו ברדיפת משתמשי המריחואנה, החליט עמית להשמיט את המלה "אלכוהול" משמה של הרשות בכל האזכורים בכתבה.
עמית שאל את מנכ"ל הרשות, יאיר גלר, מה תקציב הרשות, ונענה כי הוא עומד על 40 מיליון שקל. עמית השתמש בנתון במשפט שאמר בכתבה, ולפיו "בישראל ממשיכים להשקיע את 40 מיליון השקלים שאותם מקבלת הרשות בכל שנה בעיקר בהפחדה". האמת היא שהקמפיין האחרון של הרשות בנושא מריחואנה היה לפני כשנתיים, וגם הוא היה רחוק מלהשתמש בשיטות של הפחדה, כפי שהובהר לכתב (למעשה בבסיס הקמפיין עמדה הפרכת הטענה ששימוש במריחואנה מוביל בהכרח לשימוש בסמים קשים). מאז, בשנתיים האחרונות, הקמפיינים שלנו עסקו רק בשתייה לשוכרה ובשימוש בסמי פיצוציות.
ובסוף-בסוף, נשאר האיזון. לא צריך לספור מרואיינים או שניות, אבל סדרת הכתבות של עמית נתנה זמן מסך בשפע לכל מצדדי הלגליזציה – עורכי אתרים, פעילים, משתמשים, חברת-כנסת, מדען, רופאה, ניצב בדימוס ואחרים – וסינקים אחדים למתנגדיה מהרשות וממשרד הבריאות, שגם הם לוו לעתים באמצעים פירוטכניים ובזוויות צילום שביקשו לזעוק: אלה הרעים. נראה שפשוט לא התאים לאנשי ערוץ 10 להקשיב למה ולמי שעלולים היו להרוס את התמונה שביקשו להציג.
ערוץ 10 מתגאה, ובצדק, בחברת החדשות שלו, אבל מתברר שאנשי חדשות 10 מתבלבלים לפעמים בין דיווח חדשותי לקמפיין אידיאולוגי, ובבואם להצדיק את האג'נדה הפרטית שלהם, הם שמים בצד את העובדות ואת ההגינות העיתונאית.
גלעד היימן הוא דובר הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול