המתח שבין פומביות ההליך המשפטי, הזכות למידע וזכותו של הציבור לדעת לבין זכויות כמו הזכות לפרטיות וזכותו של אדם להשתחרר מעברו בלי שזה ירדוף אותו עד קץ התחדד עם פריצתו של העידן הטכנולוגי המואץ אל חיינו.

היכולת לקבץ, לאגור, להצליב ולשלוף מידע, שהפכה קלה ואימתנית יותר, מאיימת גם על פיסות החיים האחרונות שלנו שנשארו בצל. על רקע העידן החדש הזה, לא מפתיע היה לקרוא את הדיווח של רויטל חובל ב"הארץ", שקיבצה כמה מקרים עכשוויים המתלכדים אולי לכדי מגמה חדשה, של העדפת הפרטיות על הפומביות המשפטית והציבורית.

נקודת שיווי המשקל נעה תודעתית ומשפטית, בין השאר בעקבות פסיקת בית-הדין האירופי לזכויות אדם שחייבה את חברת החיפוש המקוון גוגל לאפשר לאירופים החפצים בכך להסיר פריטי מידע שונים על עברם. נראה כאילו התעצמותו של הכוח הטכנולוגי גוררת תגובת-נגד המגדילה את משקלה המשפטי והערכי של הפרטיות.

מידע הוא כמו חמצן. מעט מדי ממנו יוביל למחנק, מנת-יתר עלולה להביא לשריפה בלתי נשלטת. למרות הקפיצות התודעתיות והמעשיות בתחום חופש המידע הציבורי, נדמה כי אנחנו עדיין בשלב המחנק. לעומת זאת, בתחום המידע הפרטי והשולטים בו דווקא יש רושם של שריפות לא-מבוקרות שמשתוללות במוקדים שונים, אם בזירת המידע הצרכני והאשראי, אם בצד המידע הפרטי שנמסר על-ידי משתמשי אפליקציות באופן אוטומטי תחת כסותם של תנאי שימוש פולשניים, ובין אם באמצעות מאגרי המידע המצויים בידי ספקיות שירותי דואר ושירותים אחרים.

בתוך האטמוספירה התנודתית הזאת פועלת זה כמה שנים גם הוועדה לבחינת שאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין ובהחלטות של בתי-המשפט ולעיון בתיקי בית-המשפט. בראש הוועדה, שמונתה ב-2010 על-ידי שר המשפטים דאז יעקב נאמן, עומד שופט בית-המשפט העליון בדימוס יצחק אנגלרד. כעת, כשדומה שהמציאות מכתיבה שינוי בנקודת שיווי המשקל בין פרטיות למידע, כדאי לחזור על כמה מהטיעונים בזכות הזכות למידע זמין, שהועלו גם בפני הוועדה עצמה על-ידי עמותת "הצלחה" (שהח"מ הוא יועצה המשפטי).

לטיעונים הללו משמעות וחשיבות גם בהיבטים כלכליים, ולא רק בהיבטים הערכיים ששיח הזכויות נוטה להתמקד בהם. חשוב להדגיש כי יש להבחין בין טיעונים המתייחסים למשפט הפלילי לבין אלה הנוגעים למשפט האזרחי, ולהביא בחשבון גם את שיקולי "הדף החלק": מתן האפשרות לאנשים שחטאו לפתוח דף חברתי חדש ולא להיתלות, תרתי משמע, בעברם השלילי. עם זאת, חשוב לזכור כי רק לאחרונה שב וקבע בית-המשפט העליון כי פרסום שמו של נאשם הוא עניין בעל חשיבות עליונה, ורק אם נגרם לבעל הדבר נזק משמעותי, שהוכח שמשקלו רב יותר מהתועלת לציבור, יוכשר החיסיון המבוקש.

העמדה המצדדת בפומביות רחבה של המשפט, כמו גם בעניינים הנוגעים לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי-המשפט, היתה נקודת המוצא שעוגנה בחוק הישראלי, אמנם בטרם פריצתה של המהפכה הטכנולוגית. בהתאם להסדרים הנוהגים כפי שהם באים לידי ביטוי בחוק בתי-המשפט, התשמ"ד-1984, נקבע בסעיף 68(א) עקרון היסוד המהותי ולפיו בית-המשפט ידון בפומבי. עיקרון זה משתרע גם על פרסום החלטות בית-המשפט, ויש בו כדי להצביע על הצורך להנגיש ולהביא לידיעת הציבור את מירב הפרטים הקשורים בהתדיינות המשפטית.

סעיף 68(ב), כמו גם סעיף 68(ה), קובעים את החריגים לעקרון הפומביות, וניכר כי הם באו לצמצם את הפגיעה בו ולתאר מקרים ייחודיים שבהם גובר צורך או אינטרס אחר על אינטרס הפומביות. באמרת אגב יש לומר כי החריג המנוי בסעיף 68(ג), הקובע נקודת מוצא הפוכה של אי-פומביות באשר לבקשות ביניים, צווים זמניים והחלטות ביניים אחרות, אינו ראוי ואינו מידתי, והדעת נותנת כי יש לבטלו בהיותו פוגע בעקרון הפומביות במידה העולה על הנדרש ובלא הבחנות מתאימות.

קשה להפחית מן החשיבות הרבה בהנגשה של מכלול הפרטים הנוגעים להתדיינויות משפטיות לציבור. מעבר לשאלות פומביות ואמון הציבור במערכת המשפט בהיותה גלויה כלפיו, מתקיימות אף תכליות הנוגעות ליעילות משקית ותומכות במדיניות פרסום מרחיבה של פרטים והחלטות הנוגעות להליך המשפטי.

כך נכון הדבר באשר ליכולת לקבל החלטות הנוגעות להתקשרויות חוזיות ואחרות עם פרטים בחברה, על סמך הערכת סיכונים מלאה ושלמה הנובעת גם ממעורבותם בהליכים משפטיים ומתוצאות הליכים אלה. כך, למשל, פרסום פרטים מלאים על חייבים עשוי לסייע בהקצאת משאבים יעילה מבחינה חברתית והשתת עלויות סיכוני אשראי על הפרטים שיוצרים אותם. מובן שהדבר יתאפשר רק בהינתן זרימת מידע מלאה.

התועלת המשקית שבאיגוד המידע, עיבודו והיכולת להתבסס עליו לשם קבלת החלטות כלכליות מושכלות, יש בה שירות חברתי משמעותי המפחית את מכלול הסיכונים במשק ומאפשר ניהול סיכונים מקצועי יותר, בלא להעמיס את עלותם על כלל הפרטים בחברה, אלא בעיקר על יצרני הסיכון הפעילים. גם עקרון היסוד של מדע הכלכלה הנחוץ להיווצרות שוק משוכלל, והוא זרימת מידע מלא וחופשי לכל הפרטים בחברה, תומך בגישה פומבית ככל האפשר. ברור כי זרימת מידע חופשי על פרטים המעורבים בהליכים משפטיים יש בה כדי לשכלל את השוק, להגביר את יעילותו, להוזיל מחירים ועלויות ולהגדיל את רווחת הצרכן המצרפית.

זאת ועוד: כדאי שלא להבחין בין עקרון פומביות הדיון כפי שהוא משתקף בזמן אמת אגב הדיון בתיק לבין הביטוי המאוחר שהוא מקבל בעת פרסום אותם תוצרים של ההליך המשפטי – החלטות, צווים ופסקי דין. במשך שנים פורסמו פסקי דין והחלטות בכתובים, בקובצי פסיקה מודפסים. העובדה כי כיום מסמכים אלה מפורסמים גם במאגרים משפטיים ובאתרי אינטרנט ובהיקפים מוגברים, אין בה כדי לשנות מהתכליות והעקרונות הבסיסיים שנקבעו כבר בעבר. היקף הפרסום ונגישותו אינם צריכים להשפיע על עיצוב התכלית שבבסיס הפרסום.

יש להביא בחשבון את השפעתו של שינוי נקודת האיזון שבין פרטיות למידע חופשי על צרכני הפרסומים המשפטיים, הישירים והעקיפים, ועל רמתו והיקפו הראוי של השירות לצרכן. עניינים אלה ראוי שיקבלו את תשומת הלב ושיופעל ביחס אליהם שיקול הדעת המתאים והמשמעותי לא פחות מזה המוקדש לזכויות ולטובת הפרטים המעורבים בהליך המשפטי.

חשוב לציין גם כי בנוגע להליכים עם אפיון ציבורי מובהק, כגון עתירות מינהליות ועתירות לבג"ץ, תובענות ייצוגיות ונגזרות והליכים מכוח חוק חופש המידע, ראוי להחיל סטנדרטים מחמירים ומרחיבים במיוחד של פומביות וגילוי לציבור בשל השפעתם הגדולה עליו.