ביום שני, 4 באוגוסט 2014, כפי שדווח, פנה חיים סלוצקי במכתב לעורך "גלובס" חגי גולן. סלוצקי, אושיה רבת-פעלים בבצת התקשורת המקומית, הוא מבעלי סלוצקי-אפיקי-תקשורת בע"מ ומי שמפיק, בין השאר, כמה תוכניות וערוצים, ובהם "משעל חם", "רשת כלכלית" וערוץ 8 של חברת הכבלים הוט. סלוצקי גם ייצג בעבר ומייצג גם כיום בכירי תקשורת, במה ובידור כמו שלמה ארצי ועיתונאים בכירים כמו גדי סוקניק, אשרת קוטלר, רוני דניאל, קרן מרציאנו, אודי סגל, ארי שביט ואחרים.
את כל המטען הרב הזה כינס סלוצקי באופן תמציתי, אך כזה שמעביר את המסר, למשפט הפותח במכתבו. "כפי שידוע לך, הנני מתעסק בתקשורת עשרות שנים ויש לי הרבה ידע וניסיון בתחום", פתח סלוצקי את מכתבו המאשים. הסיבה למשלוח אותו מכתב נגלתה כבר במשפט העוקב, שהתייחס ישירות לכתב הרווחה והבריאות של "גלובס" ולמנהל בית-החולים שיבא תל-השומר.
מנהל בית-החולים תל-השומר זאב רוטשטיין (צילום: גדעון מרקוביץ')
"הכתיבה של שי ניב נגד פרופ' רוטשטיין והנהלתו הביאה אותי לכעס רב ולכן אני כותב אליך", הסביר סלוצקי. קצפו של סלוצקי יצא ככל הנראה למקרא דיווח של ניב על תלונה שהעביר למשרד הבריאות מנהל בית-החולים סורוקה, אהוד דודסון, כנגד התנהלותה של הנהלת בית-החולים תל-השומר במהלך מבצע "צוק איתן". באותו דיווח נטען "כי אנשי תל-השומר שוחחו עם בני משפחה של פצועים שהגיעו אליהם מסורוקה ואמרו להם: 'מזל שהם הגיעו אלינו'". נוסף לכך נטען כי במקרים מסוימים הוטסו נפגעים ישירות לתל-השומר ולא לסורוקה, "זאת לכאורה שלא על-פי ההנחיות".
סלוצקי פנה אל גולן במנטרה הידועה שלפיה ביטל את המנוי שלו לעיתון ולא יחדשו כל עוד ניב ממשיך להיות מועסק בו, ואף הביע תקווה שמנויים אחרים יעשו כמוהו. לכאורה עוד מכתב כעוס למערכת של קורא הנמנה במקרה גם עם אגודת ידידי בית-החולים תל-השומר, שעומדת לו הזכות להפסיק את המנוי שלו לעיתון למקרא דיווחים שאינם מוצאים חן בעיניו ושהוא סבור שהם רחוקים מהמציאות. אך האם ניתן להסתפק בהצגת הדברים באופן זה? מסופקני. גם העיתונאית קרן נויבך סברה שיש כאן עניין מטריד יותר מסתם תלונת קורא שגרתית, והעלתה את מכתבו של סלוצקי בפוסט שפירסמה בפייסבוק.
"כך ייעשה לעיתונאי שעושה את עבודתו נאמנה", כתבה נויבך, שגם היא עסקה בתוכניתה לא מעט בנושאים הנוגעים למערכת הבריאות בכלל ולתל-השומר בפרט. "אסור לתת יד לקלות הבלתי נסבלת של פגיעה בעיתונאי. הקלות הבלתי נסבלת של דרישה לפטר איש מקצוע מן המעלה הראשונה. הקלות הבלתי נסבלת שבה מישהו חושב שאפשר למנוע מעיתונאי לעשות את עבודתו. אז אני משוכנעת ש'גלובס' לא יוותרו על העבודה המצוינת של שי ולא יעלו על דעתם אפילו להטות אוזן לרגע לדרישה המופרכת הזו, זה ברור לי. ובכל זאת, חשוב שיהיה ברור שלא מאיימים על עיתונאי שעושה את עבודתו וגם לא על המערכת שלו". נויבך חתמה את הפוסט שלה בציטוט מפי ג'ורג' אורוול: "עיתונות זה כל מה שמישהו לא רוצה שתפרסם, כל השאר זה יחסי-ציבור".
נויבך לא הסתפקה בכך ואף ערכה שיחה של כ-20 דקות בעניין בתוכניתה "סדר יום", ששודרה ב-7.8.14 ברשת ב', והתארחו בה סלוצקי, ניב והעיתונאי רביב דרוקר. בשיחה שנערכה בין נויבך לסלוצקי הגן האחרון בנחישות על זכותו לבטל את המנוי וטען שלא קרא לפיטורי העיתונאי, אך עומדת לו הזכות להביע את דעתו ולהימנע מלהיות מנוי על העיתון כל עוד ניב עובד בו. הוא אף טען כי בכל שנותיו כעורך ומפיק לא התערב בחופש העיתונאי.
למרות הסבריו של סלוצקי וזכותו הבלתי מעורערת לבטל את המנוי שלו, מכתבים כאלה משאירים תחושה חמוצה של ניסיון להעביר מסרים נוספים מעבר לחוסר שביעות רצון אישית. קשריו של סלוצקי עם הנהלת שיבא וחברותו – יחד עם משפיעים אחרים – באגודת ידידי בית-החולים אינם תורמים לסילוק אותה תחושת חמיצות.
מי שהחמיצות הזאת מעלה בו זכרונות, ודאי ממקד אותם בפרשה המפורסמת של יואב יצחק ו"מעריב". אי-שם בסוף שנות ה-80 הופעל על "מעריב" "חרם מודעות" בשל פרסומים שונים של יצחק שלא נשאו חן בעיני מנהלי כלל דאז, אהרן דברת ויצחק שרם. יצחק התפטר בסופו של דבר ותבע את עלבונו גם בבית-המשפט, שקבע באותה פרשה, בין השאר, בין השאר, כי "המשפט קובע חופש התקשרות בחוזים ולכן למפרסמים יש חופש בחירה היכן לפרסם את פרסומיהם והיכן לא לפרסמם, ובאילו תנאים יפורסמו ובאילו תנאים לא יפורסמו". שאלה זו עומדת באחרונה לבחינה מחודשת בתביעה שהגיש עו"ד שחר בן-מאיר נגד נוחי דנקנר, כלל-ביטוח, שופרסל וסלקום. אמנם לביטול מנוי אין אפקטיביות כלכלית כמו זו שיש לחרם מודעות, אך משתמע ממנו מסר דומה – my way or no way.
החמיצות אינה מתמצה רק במה שתואר עד עתה. ליבת הלימון נמצאת בהתמקדותו של סלוצקי דווקא בעיתונאי ניב ובתליית הרע כולו בו. סלוצקי, "שמתעסק בתקשורת" כהגדרתו כבר שנים רבות, ודאי יודע שעיתונאי יחיד אינו מחזיק את כל העיתון בכיסו או בפנקסו. אף עיתונאי אינו מתגנב חרש בלי ידיעת עורכיו ומוריד ידיעות בלתי בדוקות או ערוכות לדפוס ואינו שותל טקסטים במחשבי המערכת באקט של סוכן חרש מיומן.
בעיתון יש עורכים, בכירים יותר ופחות, יש מנהלים, ולא ניתן לתלות בכתב, חוליה בשרשרת הייצור, את מלוא האשם ולטעון שבפיטוריו ייגאלו הקוראים מחטא מערכתי. לכן טיעונו של סלוצקי הוא לא פחות ממלאכותי ומעוות. אם רק כתיבתו של שי ניב היא זו המפריעה לסלוצקי, הרי שיכול היה לדלג מעדנות מעל ידיעות הנושאות את שמו וליהנות משאר חלקיו של העיתון הכלכלי, בייחוד אלה העוסקים במפעלותיו האחרים של סלוצקי.
סגן עורך "גלובס" אלי ציפורי (צילום: "העין השביעית")
יותר מזה, אם כתיבתו של ניב היתה לצנינים בעיניו, ודאי היה צריך להתרעם גם על כתיבתו של אדם אחר בעיתון בנוגע לאותם נושאים ואנשים. אותו אדם הוא בעל הטור אלי ציפורי, שהוא גם סגן עורך העיתון ודמות דומיננטית לכל הדעות בעריכתו הנוכחית של "גלובס". והנה, במכתבו של סלוצקי אין כל התייחסות לציפורי ולדברים שפירסם לא אחת בגנות מנהלו של תל-השומר, הנהלתו ורופאים בכירים בו. דוגמאות מהזמן האחרון לכתיבה זו היה סלוצקי יכול לקרוא רק בסוף-השבוע שקדם למכתבו. הידיעה שעליה התרעם במכתבו אף הזכירה אותו פרסום של ציפורי.
ככל שבפרסומים של "גלובס" נפלו שגגות, הטעיות או פגמים אחרים המקימים עילות תביעה לשיבא או לאגודת הידידים שלו, הרי שניתן לשאול מדוע לא הוגשה כל תביעה או תלונה למועצת העיתונות בגין הפרסומים הללו. סלוצקי אף לא התמודד באופן מוצלח עם העובדה שמקרים שונים שעליהם דיווח ניב נבדקו על-ידי גורמים רשמיים במשרד הבריאות, משרד האוצר ובייעוץ המשפטי לממשלה. כל אלו מחזקים את הרושם שסלוצקי לא התכוון רק לבטל מנוי כקורא מודאג, אלא להעביר מסר. את המסר הזה כולנו צריכים להפנים, כדי שנוכל לדחות אותו בשתי ידיים לאחר מכן.
גילוי נאות: אלעד מן הוא היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", העוסקת גם בנושאי רגולציית בריאות והעלתה טענות בהקשר לעיסוקה זה גם כלפי תל-השומר והנהלתו. כמה מעניינים אלו דווחו גם ב"גלובס" על-ידי הכתב שי ניב ובתוכניתה של קרן נויבך.
זיוף הדדי
השבוע דווח ב"הארץ" על תלונה שהגיש למשטרה העיתון עצמו ביחס לידיעה "מדומה" של העיתון שהופצה ברשת. בכותרת אותה ידיעה מפוברקת נכתב: "תאונת דרכים בין טרקטור לאוטובוס בירושלים", בעוד שהכותרת האמיתית לידיעה על הפיגוע היתה "חייל נפצע קשה מירי בהר-הצופים; הרוג וחמישה פצועים בפיגוע דריסה בירושלים".
"מטרת הפרסום ומפיציו היא להטעות את הציבור לחשוב שזו הידיעה שפורסמה ב'הארץ' ביחס לפיגוע בו נרצח השבוע ישראלי בירושלים, כדי להסית נגד עיתון 'הארץ', בעליו, עורכיו וכתביו", כך דווח שנכתב בתלונה שהגיש בכתב סמנכ"ל הדיגיטל של העיתון, ליאור קודנר. עוד נכתב בתלונה כי "פעולות הזיוף מופצות בהיקף נרחב ברשת, ומסבות ל'הארץ' נזק כספי ותדמיתי קשה. די במבט חטוף בתגובות הגולשים בפייסבוק לפרסום הזיוף כדי לעמוד על כך [...] יצירתם של פרסומים שקריים אלו באמצעות מניפולציה מרושעת והפצתם לצורך עידוד הסתה נגד 'הארץ' ואנשיו ובמטרה לפגוע בחברה מהוות עבירות פליליות, בין היתר של זיוף, שימוש במסמך מזויף וקשר להונות", נכתב עוד בתלונה.
ה"ידיעה" מושא התלונה של "הארץ"
בשבוע האחרון עסקנו פה בהשלכות שונות של שיח ההסתה שפשט בארצנו והצורך בהסדרת מדיניות היועץ המשפטי לממשלה ביחס לעבירות הסתה, אך דומה שב"הארץ" נתקפו ברגישות וברצינות-יתר ואולי מיהרו בהגשת התלונה. בין אם היתה זו פרודיה חסרת טעם או שנונה, קשה לראות כיצד הידיעה מושא התלונה עומדת במבחנים החוקיים של הסתה לאלימות או לגזענות. באשר לטענת הזיוף, יהיה צורך לבחון את כוונת מפברקי הידיעה, ונדמה כי ככל שהכוונה היתה סאטירית בלבד וככל שמהידיעה המזויפת עצמה עולה בבירור כי אינה יכולה להיות ידיעה אותנטית של "הארץ" בעיני קורא סביר, הרי שגם כאן הסיכוי להגיע לרף הפליליות אינו רב.
יהיה גם צורך להוכיח את הקשר הסיבתי שבין הפצת הידיעה המפוברקת לנזקים הכלכליים שנגרמו כביכול ל"הארץ" (גם על רקע המידע שהתפרסם בסוף-השבוע אצל אביב הורביץ למשל, שם טען שוקן שמצב המנויים לעיתון טוב מאי-פעם). "הארץ", כמו שהמלצנו למתקיפיו, צריך לאמץ גישה קלילה ומשוחררת יותר לפרסומים משמיצים כלפיו. בהיבט הזה ייתכן שגישתו הפומבית של נוני מוזס לפרסומים החוזרים של "ישראל היום" ביחס אליו היא הגישה הנכונה – התעלמות מוחלטת.
מיצו את עצמם
מירי רגב פתחה במערכה משפטית משולבת נגד גולש שכינה אותה בכינויים משמיצים ובוטים. נשיא המדינה היוצא שמעון פרס אמר על מבצע "צוק איתן" כי הוא מיצה את עצמו, ובשידור בערוץ הראשון אמרה רגב בתגובה על פרס כי "הוא מיצה את עצמו" (ואחר-כך כתבה את הדברים שוב בפייסבוק). הגולש גילי גולן זעם על הדברים וניאץ את רגב בתגובה בפייסבוק. רגב התלוננה על כך במשטרה, וגולן זומן לחקירה בחשד להעלבת עובד ציבור. במקביל, ולאחר שהתנצל על הדברים בתוכנית טלוויזיה בערוץ 10, קיבל גולן מכתב התראה מעורך-דינה של רגב, כפי שחשפה היא בעצמה בפוסט נוסף שפירסמה בחשבון הפייסבוק שלה, ובו דרישה לתשלום 80 אלף שקל והתנצלות.
חרף התשאול הפרוזאי שעבר גולן בחקירתו על-ידי החוקר המשטרתי ששאל אותו מדוע הוא מתערב בסכסוך בין רגב לפרס, הרי שסיכוייו של גולן לעמוד לדין בעבירה של העלבת עובד ציבור אינם גבוהים. הערכה זו ניתן לתלות בכמה עניינים. ראשית, כפי שמציין משה נגבי בספרו "חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל", ב-1998 הבהירה הממונה דאז על המלחמה בהסתה בפרקליטות המדינה, עו"ד טליה ששון, כי על-פי מדיניות התביעה, לא ייאכף האיסור הפלילי על העלבת עובדי ציבור במקרה שנשוא העלבון הוא נבחר ציבור.
מאוחר יותר, בשנת 2008, בא פסק הדין בפרשת אונגרפלד וקבע אמת מידה להרשעה שאינה קלה להשגה כלל וכלל. פסק הדין קבע כי רק במקרה של ודאות קרובה לפגיעה קשה ביכולת התפקוד של עובד הציבור, יהיה מקום להרשיע את הנאשם בעבירה זו. בעילות אחרות, בעיקר במישור האזרחי, של איסור לשון הרע, דומה שלגילי גולן יש בעיה גדולה יותר ופחות הגנות אפשריות, שכן ככל הנראה לא יעמדו לו הגנות "אמת דיברתי" ותום הלב בהתאם למבחנים שנקבעו ביחס אליהן בפסיקה ואשר עסקנו בהם כאן לא פעם.
ח"כ מירי רגב, צילום מסך מתוך קמפיין "קודם כל ישראלי" של אתר "וואלה", יולי 2014
רגב עצמה ספגה וסופגת כל העת ביקורת על השיח הבוטה שהיא עצמה מובילה כלפי אישים וקבוצות. אמנם עומדת לה חסינותה המהותית כחברת-כנסת, אך הגדשת הסאה יכולה להביא גם אותה בסופו של דבר להתמודד במישור הפלילי עם ניסיון מרסן מצד היועץ המשפטי לממשלה להסיר את חסינותה ולהעמידה לדין על התבטאויות קשות ובוטות. אמנם צעד זה חריג ביותר וכמעט שלא נעשה בו שימוש, אך ראינו כבר נכונות של התביעה הכללית לבחון מסלול זה (למשל במקרים של חנין זועבי או של אביגדור ליברמן, שחסינותו לא הוסרה בסופו של דבר במקרה של התייחסותו למי שהיה ראש אגף החקירות במשטרה ולימים חבר-כנסת מטעם מפלגת העבודה, משה מזרחי, במלים "גזען ואנטישמי").
חברת-כנסת אחרת מביאה איתה מדיניות שונה בקשר לעלבונות שהיא סופגת מהציבור. ח"כ תמר זנדברג ממרצ ניהלה דיון מצויץ בעקבות האירועים האחרונים שעברו על רגב. "אני לא תובעת ולא אתבע אזרחים/ות, ולא מעניין אותי מה אחרות עושות. היו כמה מקרים של איומים מפורשים, והעברתי למשמר הכנסת", כתבה זנדברג. בהמשך הוסיפה: "מעדיפה להפנות את מאמצי לליברמן/בנט/שקד, שעומדים בראש ההסתה הזאת, הגם שבמלים (מעט) יותר מנומסות", ובכך סימנה כיוון פעולה אחר, הרואה דווקא במנהיגי הציבור אחראים לשיח האלים והבוטה, ולא לחוליות הקצה. אולי לזנדברג ולרגב כדאי לתפוס שיחת מסדרון כדי להחליף עמדות ודעות בסוגיה, אך מנגד צריך לזכור שדו-שיח קודם שלהן נראה כך.