שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", היום
המציאות כואבת
"המציאות כואבת" היא הכותרת הראשית של "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", המפנה לכתבה מצולמת מתריסה: "במשך שנים הוא תיעד עשרות נכי צה"ל. אבל כשהתצלומים נדחו בכל גלריה אפשרית, הבין הצלם שי אלוני שיש דברים שהחברה הישראלית מעדיפה לא לראות. 'אמרו לי שזה לא אטרקטיבי, עושה דמורליזציה. הם נלחמו בשבילנו ואנחנו עוצמים עיניים'", נכתב בכותרת המשנה המסתיימת במלים "הנה התמונות".
ואכן, התמונות נפרשות על פני השער ובעמודים הפנימיים. נראים בהם חיילים לשעבר ובהווה, במדים ובבגדים אזרחיים, המציגים למצלמה את מומיהם: ידיים ורגליים שאינם, פרוטזות וקביים. בטקסט המצורף לתמונות ראיון של אתי אברמוב עם הצלם, החוזר על טענותיו כי "מוזיאונים וגלריות" סירבו להציג את התצלומים בטענה שהם קשים או אינם פטריוטיים. לא צריך להיות מומחה לאמנות עכשווית כדי להכיר את חיבתה לפרובוקציה והיותה נתונה לשלטונם של כוחות השוק ולא של קומיסרים של טעם טוב. הטענה של אלוני נשמעת לכן מוזרה. ואם אוצרים שמאלנים (הרי הם תמיד שמאלנים) לא ההינו להציג את גפיהם הקטועים של חיילים, כיצד הסכימו לעשות זאת עורכים בעיתון ההמון הפטריוטי "ידיעות אחרונות"?
אולי הא בהא תליא. אלוני אינו מתריס נגד המלחמה, אלא נגד הטיפול בנכים. הוא אינו עוסק ביציאה לקרב, אלא בחזרה ממנו ("במקום להגיד: אנחנו דואגים לכם גם אם משהו יקרה, אנחנו משדרים להם: אם משהו יקרה – זו בעיה שלכם"). האפיל המתקבל הוא כזה של פעולת לובינג יותר מפעולה אמנותית, וממילא אפשר להבין את כוח המשיכה הפחות שיש לתוצר של הצלם החובב בקרב האוצרים, ולהפך אצל העורכים. האמנות מאתגרת את המוסכמות, העיתון את הפקידים.
דבר העם
"האם מדיניות האיפוק של ישראל מול חמאס נכונה?" היתה שאלת הסקר העממי של "24 שעות" אתמול. היום מגיעות התשובות: 5% הסכימו עם התשובה "כן". 95% הסכימו עם התשובה "לא". "אז הכל בשגרה?", שואל באותה כפולת עמודים אלעד זרט את דובי הדר, מנהל בית-הארחה במושב אלוני-הבשן, הסמוך לגבול עם סוריה. "די רגוע", עונה הדר, "ואני מזמין את כולם לבוא לטייל בצפון כבעבר. תאמין לי, הרבה יותר מסוכן לנסוע בכביש לתל-אביב מלהיות באלוני-הבשן עכשיו".
רפיח, אתמול (צילום: עבד רחים כתיב)
עוד בכפולה הפותחת של "24 שעות": איתן הבר כותב על פעולת סמוע בירדן (1966) במדור "היום לפני": "תוצאות הפעולה עוררו מחלוקת בין הדרג המדיני בראשות לוי אשכול לבין הדרג הצבאי בפיקודו של יצחק רבין. הטענה האזרחית כנגד הצבא היתה שהפעולה היתה רחבת היקף, מעבר לכוונות הדרג המדיני, וסיכנה את המצב שהיה במילא מתוח". "תוצא הוא השפעה פיזיקלית של פעולה או כוח, בייחוד השפעה שאפשר למדוד כמותית", נכתב באותם עמודים בפינה "מלה ביום", מתחת למלים "תוצא (אפקט)".
"המדינה יודעת לשמר זיכרון של מתים, אבל על הנכים לא מדברים", אומר אלוני לאברמוב ב"ידיעות אחרונות".
הכותרות
"שתי חזיתות", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". עמוד השער מעוצב באופן חגיגי ומוקדש כולו למצב הבטחוני, ל"חזית הדרום" ול"חזית הצפון" (וביחד: שתי חזיתות). שתי כותרות המשנה הן "עשרות רקטות נורו מעזה; פגיעות ישירות בנתיבות" ו"לא רק אזהרה: צה"ל ירה לעבר סוריה – כדי לפגוע" ("ההערכה במערכת הביטחון: 'הסורים קלטו את המסר'"). עוד על השער, ציטוט מראש המממשלה בנימין נתניהו: "לא אתן למצב הזה להימשך", ודיווח כי "שרי פורום התשיעייה יקיימו הערכת מצב". בכפולה הפותחת קורא דן מרגלית "לצאת לעופרת-יצוקה אווירית", ולילך שובל כותבת תחת הכותרת "האופציות: מתקיפה מוגבלת ועד כיבוש עזה". יואב לימור קורא "לשנות את כללי המשחק" ("תגובה חריפה בהרבה"). "צה"ל מוכן, מחכה להחלטה", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת, מופת לכותרת אנטי-עיתונאית.
כותרות העיתונים האחרים, שאינם תומכים אוטומטיים בראש הממשלה בנימין נתניהו ("מעריב"), או שהם מתנגדים מושבעים שלו ("ידיעות אחרונות") או של תוקפנות צבאית ("הארץ", כל עוד התותחים לא רועמים), מוקדשות גם הן למתיחות הבטחונית, אולם בהתלהבות פחותה מאפשרות של מלחמה ותוך שימת דגש על הסכנות ולא רק על הסיכויים (אם תרצו, על הנכים ולא רק על המתים). "מצרים מאיימת: אם ישראל תגיב בעזה, נחזיר את השגריר", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב"; "ברצועה מוכנים לרגיעה; יום נוסף של אש בגולן", נכתב בזו של "הארץ"; ו"מחיר פעולה בעזה: טילים על גוש דן" בזו של "ידיעות אחרונות". ההפניה לטור הפרשנות (של איתן הבר) היא "אין פתרון צבאי" ותמונת השער היא של ילד ישראלי מציץ מתוך חלון שנשבר מהדף רקטה פלסטינית. ב"ישראל היום" מצולמים טנקים על השער.
"למען ההגינות, נבהיר מיד: לא ניתן להוכיח שקיים קשר בין ההחלטות שתקבל הממשלה כדי להתמודד עם ירי הרקטות המסכן כמיליון ישראלים – לבין הבחירות הקרבות לכנסת", פותח שמעון שיפר את טורו בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות". הכותרת היא "עופרת בחירות".
חברת החשמל (פרצופה של המדינה)
"פרשת שוחד נוספת בחברת החשמל: חשד להטיית מכרזים 'בהיקף אדיר'", נכתב בכותרת ידיעה של רויטל חובל על שער "הארץ". "קניין ותיק במחלקת הרכש בחברה פעל לטובת ספקים בכ-200 מקרים", נכתב בכותרת המשנה. "בעקבות דו"ח הביקורת על הטעות החישובית: צמרת חברת החשמל שכרה את בכירי עורכי-הדין", נכתב בכותרת ידיעה של אבי בר-אלי ב"דה-מרקר".
"הגירעון בחברת החשמל מעכב אכלוס פרויקטים", טוענת כותרת ידיעה של עמיר בן-דוד בפתח "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "החברה נמצאת במצוקת מזומנים, השנאים אזלו מהמחסנים, וקבלנים לא יכולים להכניס דיירים לבניינים. חברת החשמל: אין כל עיכוב", נכתב בכותרת המשנה.
"המדינה שוקלת למחול לחברת החשמל על חוב של 6 מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "האוצר בוחן מחיקת 12% מחובות חברת החשמל", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" מתחת למלים "הפתרון שמתגבש למצוקת המזומנים". "בהודעה של חברת החשמל לבורסה התגלה במפתיע שינוי מהותי באופן שבו מדינת ישראל מתייחסת למצוקתה הפיננסית", נכתב בכותרת המשנה. "האוצר יעמיד ערבויות בהיקף של 3 מיליארד שקל עד 2013, אולם לראשונה החליט לא להסתפק בפתרונות קסם ובכיבוי שריפות, והקים צוות שיגבש המלצות לטיפול במבנה ההון של חברת החשמל. המשמעות: תספורת עצמית".
אם כן: הוקמה ועדה.
החברה האזרחית
"בתל-אביב, בירושלים, אפילו ביישובים פסטורליים: בדיקות מקיפות שערך המשרד להגנת הסביבה ברחבי המדינה גילו שהאוויר שלנו מסוכן לבריאות", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של עמיר בן-דוד ב"ידיעות אחרונות". "האשמים: המפעלים וכלי הרכב. שיאן הזיהום: מפרץ חיפה. והנתון המדאיג מכולם: מספיקה חצי שעה באוויר הפתוח כדי להגביר את הסיכון לסרטן".
"העמותה החילונית בחריש: כל ההצעות החרדיות במכרז הגיעו מאותה כתובת", מדווחים רנית נחום-הלוי ונמרוד בוסו ב"דה-מרקר". "עמותת חריש הירוקה טוענת כי 13 עמותות חרדיות שניגשו למכרזי הקרקע הם כולן שלוחות של ועד הדיור החרדי". "מוקדנים לשעבר בפרטנר: ניסינו להתאגד – ופוטרנו", מדווחת הילה ויסברג ב"דה-מרקר".
"מסתננים בכיוון ההפוך" היא כותרת ידיעה של איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". "יותר מ-1,000 מסתננים עזבו בחודשים האחרונים מרצונם, כנראה כי לא מצאו עבודה. ברשות האוכלוסין מעריכים: המגמה תמשיך ותתגבר". עוד מוסר אייכנר כי המקורות למידע שהוא מפרסם משבחים את השר אלי ישי על החלטתו לשלוח מסתננים לכלא ותולים בה את השינוי "בכיוון".
ענייני מסים
"למה אפשר להגדיל את התקציב מבלי לחשוש" נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". "להסתכל אחרת על הנתונים ולא להעלות מסים", נכתב בכותרת מאמר של אמנון אטד הנפרש על פני כפולת העמודים הפותחת של העיתון. "בדיקה של יחס החוב-תוצר בישראל הכולל את משקי הבית מעלה שמצבה הוא מהטובים במערב", טוענת כותרת המשנה, "הממשלה יכולה להפסיק לפחד מחברות הדירוג, להגדיל את החוב ולא לחפש פתרונות בכיסי הציבור".
"השורה התחתונה בכל הסיפור הארוך הזה", כותב אטד, "היא שבעוד כמה חודשים, כאשר יתברר שההכנסות הצפויות מהרווחים הכלואים ומהעמקת הגבייה הן לא יותר מציפיות לא ממומשות של שר האוצר היוצא, יהיה על מי שיכהן אז בתפקיד למצוא תחליפי מס בהיקף של כ־5 מיליארד שקל כדי למלא את החלל שנוצר. אנשיו יסבירו לנו אז כי חייבים להטיל מסים נוספים", אלא ש"הגדלה לא גדולה של הגירעון ושל החוב הממשלתי, בכ-5 מיליארד שקל (0.5% מהתוצר) נניח, היא בוודאי לא משהו שעליו תקום או תיפול כל המדיניות הכלכלית של ישראל. הממשלה הבאה יכולה להצליח לנווט את המשק בהצלחה גם מבלי להכביד את הנטל על אלה שכבר עכשיו די קשה להם".
"אובמה פתח בקמפיין אגרסיבי לגיוס תמיכה בהעלאת מסים", נכתב בכותרת ידיעה מתורגמת בעמ' 20 של העיתון.
ענייני תקשורת
"עופר נמרודי נוטש את 'מעריב' לאחר שהעיתון ירד מנכסיו", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר".
"בחרדה, לא בייאוש", נכתב בכותרת על שער "הארץ" מתחת למלים "עקיבא אלדר בטור פרידה". אלדר, שהגיע לגיל פרישה, מקדיש את הטור ל"רשע הכיבוש".
"עוד עיכוב במו"מ על הסדר בערוץ 10", נכתב בכותרת הגג לידיעה של שלי פריצקר ב"כלכליסט". "הסתייגויות קשת ורשת פוצצו את הפגישה על עתיד ערוץ 10 [...] הפגישה, שהיתה אמורה להתקיים אתמול עם האוצר, בוטלה בעקבות דרישת זכייניות ערוץ 2 שההקלות שיחולו על ערוץ 10 יחולו גם עליהן".
"ג'קי חוצה גבולות", נכתב בכותרת ידיעת פרסום עצמי במוסף היומי של "ידיעות אחרונות". איריס ליפשיץ-קליגר מדווחת על אפליקציה ("מדליקה") של המדור המצויר "הציור השבועי לילד" של ג'קי ג'קסון, שיחגוג בינואר 50 שנה לצאתו. "התוצאה מרשימה ומרגשת", מבטיחה כתבת "ידיעות אחרונות", המתארת את פיתוח האפליקציה בהתלהבות שעיתונאים אחרים שומרים לדיווח על מציאת תרופה לסרטן (או לפחות להצטננות). ואם כבר, וידוי אישי קטן: אף פעם לא סבלתי את הקו הגרוטסקי של ג'קי (עוד מהימים שסבתא היתה גוזרת את הקריקטורה מהעיתון עבור הילדים).
מאיר תורג'מן מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי מינואר נהרגו בתאונות דרכים בישראל 80 ערבים, לעומת 128 בתקופה המקבילה אשתקד. ובלשונו: "ירידה של 5%".