מה לא נכתב ונאמר על גדעון לוי בימים האחרונים. צעקו עליו שהוא בוגד, שלחו אותו לעזה, איחלו לו שימות בייסורים. גדעון לוי לא בוגד – הוא משמיע קול אחר מזה שנשמע בדרך כלל בשיח הציבורי. קול חשוב, שלפעמים כואב, מגרה את בלוטות הרגש ומציב בפנינו מראה שלא תמיד נעים לראות את המשתקף בה. על אף שאיני מסכימה עם רבות מדעותיו, גדעון לוי הוא סמל לחוזקה של הדמוקרטיה הישראלית, וחשוב שדעותיו יישמעו. אוי לה לאותה מדינה שעיתונאיה מזמרים בקול אחד.

גדעון לוי מקפיד מדי שבוע להאניש את האחר, את מי שבדרך כלל אנחנו רואים כגוש אחד, אם בכלל. הוא מלמד אותנו שמאחורי ה"ערבים" עומדים אנשים עם פנים, רגשות ושאיפות. דווקא מסיבה זאת התפלאתי לקרוא את מאמרו "הרעים לטיס". במאמר הזה לוי עשה כל מה שהוא יוצא נגדו שנים רבות: הוא הפך את קבוצת ה"אנחנו" ל"אחר" – תרגיל מחשבתי ופילוסופי מעניין. אך לא נראה לי שזו היתה כוונתו, הוא באמת התכוון לדברים שכתב.

בטוריו השבועיים מגולל לוי סיפורים אנושיים. סיפוריהם של אנשים שאיתם ישב, שאותם שמע ושללבם הבין. הוא מביא אלינו קול אמיתי ואותנטי מהשטח. לאחר אינסוף שיחות כאלה גיבש ראייה כוללת ומקיפה. נשאלת השאלה, עם כמה טייסים דיבר לוי לפני שכתב את שורותיו על שרירות הלב של טייסי חיל האוויר. אלה שבזלזול מתנשא הוא בז להם ולאורח החיים שלהם. אלה שנראים לו רובוטים ממושמעים וחסרי לב. מה הוא שמע על תחושותיהם, החששות והתמונות שמלווים אותם בלילה שאחרי?

אין הבדל בין אחרון המפגינים שעומדים מיוזעים ומתלהמים וצועקים "כל הערבים רוצחים" לבין דבריו של לוי "הרעים לטיס"

אשמח להכיר לו טייס אחד, שלחץ על ההדק. אני שמעתי אותו. אותו ואת חבריו. האמת? אני שמחה שאלה האנשים שלוחצים על ההדק. מי שאני פגשתי לא "רואים רק נקודות שחורות מתרוצצות בבהלה". ממש לא. מאמץ קטן של לוי, אולי ביקור ביישוב קהילתי שבו גרים אותם טייסים שעליהם הוא מדבר, היה משנה את דעתו, או לפחות מרכך אותה.

טייסים אינם מושלמים. ממש כמו שערבים, יהודים, שחורים, לבנים, גברים או נשים אינם מושלמים. אך הם גם אינם רעים. בטח לא כולם. לוי יוצא נגד ההכללה. הוא נלחם שנים בתפיסה שכל הערבים רעים. אך במאמרו הוא חוטא באותה תפיסה. אין הבדל בין אחרון המפגינים שעומדים מיוזעים ומתלהמים וצועקים "כל הערבים רוצחים" לבין דבריו של לוי "הרעים לטיס". נכון, הוא שנון מהם, כותב באופן רהוט ומתבטא בקול נמוך ומלא חשיבות. אבל המהות היא אותה מהות. גם הוא עומד בכיכר העיר ומשחיר עדה שלמה.