יותר מ-1,500 רקטות ששוגרו לרחבי ישראל, מחיפה ועד באר-שבע ואילת, לא גרמו לממשלת ישראל לצאת למבצע קרקעי רחב בעזה כמו שגרמה מנהרה אחת שדרכה עלו לפני כמה ימים 13 מחבלים מול קיבוץ סופה שבדרום.

מדהים. עשרה ימים היו מיליוני אזרחים נתונים להתקפת רקטות, וממשלת ישראל נהגה באיפוק, לא שעתה ללחץ פוליטי פנימי ולא הורתה על כניסה קרקעית לעזה. אבל אירוע אחד – חדירת כוח מחבלים דרך מנהרה – הביא להחלטה לצאת למלחמה.

היכן היו שואלי השאלות שלנו? כתבינו הפרושים לאורך ולרוחב האולפנים והניידות? איך נשמטה מתודעתם האפשרות שהרקטות לא יביאו למבצע קרקעי, רק המנהרות?

מנהרות תקיפה אינן דבר חדש, מנהרות תופת אינן דבר חדש. גלעד שליט נחטף על-ידי חוליית מחבלים שחדרה דרך מנהרה, מוצבי צה"ל ברצועה פוצצו באמצעות מנהרות תופת בתקופה שלפני ההתנתקות, ובאחרונה התגלו כמה מנהרות חוצות גדר בשטח ישראל.

אלא שהמראה של 13 מחבלים עולים מן האדמה פגע בהכרה, הצית את הדמיון והביא להבנה שהאיום הוא אסטרטגי. חדירה לקיבוץ, הרג המוני וחטיפה של ילדים ואזרחים עלולים לסבך את ישראל בתביעות לשחרור אלפי מחבלים ולתת בידי חמאס כוח מיקוח אדיר.

מותר אם כן לשאול היום, גם תוך כדי המלחמה הנוכחית, למה ההכרה הזו לא נולדה כבר אז? תחקיר "מבט שני" ארוך ומפורט חשף כבר בנובמבר 2006 את מחדל המנהרות. שרשרת של ביורוקרטיה מרגיזה במשרד הביטחון ובקרב גורמים בכירים בצה"ל לא איפשרה להביא מחפרון ענק שהיה יכול לגלות מנהרות בעומק 15 מ'. אותם ביורוקרטים מנעו הקמת מינהלת משותפת לאנשי מקצוע בתחום הקרקע ואנשי מבצעים כדי לפתח את כיפת-ברזל של התווך הקרקעי.

אנשים טובים, אזרחים ובהם אל"מ במיל' יוסי לנגוצקי, חתן שני פרסי ביטחן ישראל וגיאולוג, פנו והזהירו שוב ושוב מפני איום המנהרות. דורון אלתר, לוחם סיירת מטכ"ל בעבר, הציע למערכת את הטרנצ'ר – מחפרון לעומק 15 מ' שהוא עצמו מפעיל בגבול מקסיקו-ארה"ב. ראש הממשלה שרון השתכנע ודרש להביאו, הרמטכ"ל דאז, משה יעלון, שוכנע וביקש לרכוש, אבל הביורוקרטים ניצחו וישראל הפסידה.

ואם תהיה מלחמה?, שאל אז לנגוצקי, מה אז? איך תגלו את המנהרות? היום ישראל שקועה במלחמה שמטרתה חשיפת המנהרות. 13 מנהרות תקיפה כבר התגלו בשטח עזה, ורבות אחרות עוד ממתינות לחשיפה.

אלא שבכך רק מתחיל הפתרון. את המנהרות ישובו לחפור כבר ביום יציאת צה"ל מעזה. השאלה היא איך תגלה ישראל בעתיד הקרוב מאוד מנהרות חפורות. איך מגלים מנהרות בשעת חפירתן ואיך מגלים מנהרות בעת שעוברים בהן ציוד או כוח מחבלים חמוש. לכל אלה צריך טכנולוגיה תת-קרקעית. בלעדיה ישראל תיגרר לעוד מלחמה כבר בקרוב. די, כאמור, בהצלחה של מנהרה אחת ופיגוע אחד כדי לשנות את תמונת הקרב מול חמאס.

אלא שתחקיר "מבט שני" לא זכה להמשכיות. כלי תקשורת אחרים לא הרימו את הכפפה. לא המשיכו את השאלות למערכת הביטחון ולצה"ל, לשר הביטחון ולרמטכ"ל. בשנים שבאו אחרי נובמבר 2006 פורסמו כמה כתבות בעיתונות, אך השאלות על מחדל הטיפול במנהרות נותרו בעינן. ב"מבט שני" המשכנו לטפל בסוגיה בכמה כתבות, גם יחידת יהלום נחשפה, אך התשובות נותרו מקוממות ומערכת הביטחון זנחה את הטיפול באיום המנהרות, איום אסטרטגי ממש כמו קירוב הטילים בתעלה לפני מלחמת יום-כיפור.

העדרה של תקשורת נשכנית גם כעת, בזמן מבצע "צוק איתן", תוך כדי המלחמה, עלול להיות הגורם לכישלון הבא. כאשר יתרחש פיגוע מוצלח של חמאס וכאשר יחדרו מחבלים לאחד הקיבוצים בדרום, או אז יישאלו השאלות.

בימים שקדמו למלחמת יום-כיפור, ממש כמו היום, היתה התקשורת הישראלית שבויה של דוברי צה"ל. אחדים כתבו על איום המלחמה. גם היום, כאשר כתבינו מדווחים מגבול הרצועה, הם מצטטים את תדרוכיו של דובר צה"ל, ואנחנו רואים את התצלומים שצילמו אנשי דובר צה"ל. איש אינו שואל מדוע מחדל המנהרות לא טופל כבר אז, כאשר נחשף במלוא הדרו ב"מבט שני".

צה"ל ומשרד הביטחון תמיד יכולים להסתתר מאחורי עשן המלחמה שהיה ניתן למנוע.

איתי לנדסברג-נבו הוא עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ 1