בחזרה לימי הביניים

כותרות העיתונים מציגות היום זוויות שונות של המבצע הצבאי שישראל יצאה אליו בשבוע שעבר. "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", שני הצהובונים הישראליים, מגישים כותרת נטולת תוכן ממשי: "צה"ל מגביר הלחץ: 'קרובים לרגע האמת'" ו"מחכים לפקודה" בהתאמה. "מעריב" מדווח על מצב הרוח ב"תשיעייה": "החשש: הסתבכות בינלאומית". "צה"ל נערך, השרים מסתייגים" היא כותרת דיווח של שלום ירושלמי בכפולה הפותחת; "מקור ראשון" מדווח כי "מתרחב המאמץ הבינלאומי להשגת הסכם להפסקת אש בין ישראל לחמאס", ואילו "הארץ" מפנה את תשומת הלב להרג אזרחים ערבים: "12 אזרחים, בהם 4 ילדים, נהרגו בעזה; צה"ל: כנראה טעות בזיהוי".

"סבתות נוגעות ללב מהדרום שמתראיינות לערוצי הטלוויזיה הזרים. הפגזה בלתי פוסקת של ציוצים, תמונות וסרטונים שמציגים את השקרים של חמאס ברשתות החברתיות. במלחמת ההסברה אפשר לסמן הצלחה יחסית", קובעת כותרת משנה לכתבה של איתמר אייכנר ושגיא כהן במוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "אבל תמונה אחת של ילדים הרוגים מעזה עלולה לשנות את הכל". בעמ' 12 של העיתון עצמו נפתחת כותרת המשנה לדיווח על הרג חמשת הילדים אתמול בעזה במלים "התמונות מהן חששו בצה"ל".

"לטענות הישראליות שחמאס משתמש באוכלוסייה אזרחית כמחסה ומשגר את הרקטות מתוך השכונות מתייחסים ברצועה בצחוק עגום", כותב סמי עג'רמי, כתב "מעריב" בעזה (העיתון היחיד הטורח לדווח מעזה). "עזה היא המקום הצפוף ביותר בעולם. היא בלוק אחד של בניינים. אין הבדל בין צפון הרצועה לדרום. אם אתה נוסע בתוכה במכונית, אתה אף פעם לא יודע לזהות אם אתה בעיר עזה או בג'בליה. אם מישהו רוצה לירות טיל, אין לו מקום אחר לירות ממנו, מלבד מתוך אוכלוסייה אזרחית".

"אי-אפשר להרתיע טרוריסטים" היא כותרת מאמר של משה ארנס במדור הדעות של "הארץ". "ליעדיהם אין גבול ואופק תוכניותיהם נושק לנצח. אם מחד גיסא לא ניתן להרתיע טרוריסטים ומאידך גיסא אי-אפשר להשלים עם חשיפת מחציתה הדרומית של ישראל להתקפות חוזרות ונשנות של רקטות, שעוצמתן גדלה בכל פעם – הרי שצריך לפרוק אותם מנשקם, להשמיד את הרקטות שלהם ולחסום את נתיבי האספקה שלהם. אלה חייבות להיות המטרות הסופיות של מבצע צבאי או של יוזמה דיפלומטית. אבל קל לדבר מלעשות".

"בואו נחשוב לרגע על הרתעה", מציע אורי אליצור, עורך המשנה של "מקור ראשון", בטור המתפרסם היום במדור הדעות של העיתון ומוקדש לקריאה לבצע פשעי מלחמה. "התקיפה הכירורגית היא באמת הישג מקצועי נדיר", הוא כותב, "[...] אבל לא משיג הרתעה. אי-אפשר להשיג הרתעה מול חמאס בלי להמריד נגדו את הרחוב שלו, ובלי לחתור לניצחון צבאי חד-משמעי שיוריד אותו על הברכיים. וניצחון כזה אי-אפשר להשיג בלי לפגוע פגיעה מסיבית באוכלוסייה האזרחית, בלי להכניס אותה למקלטים, בלי להרעיב אותה ואפילו בלי לכבות לה את החשמל". את כל זה, מוסיף אליצור, ממשלת ישראל לא תעשה בגלל "המחיר הבינלאומי" ו"מחלוקת פנימית", אבל מייחל לכך שהדבר יקרה "בסיבוב הבא".

"המטרה שלנו היא להחזיר את עזה לימי הביניים", מצוטט היום ב"ממון" שר הפנים מטעם ש"ס, אלי ישי. הו, האירוניה.

בחזרה לקרקע

"השאלות המטרידות סביב פעולה קרקעית" היא כותרת טור הפרשנות של עמוס הראל המודפסת על שער "הארץ". כרגיל, הראל מסכם בלשון פשוטה ובהירה את האמיתות הידועות באשר למצב הבטחוני הנוכחי. בעיתונים מתפרסמים טורי פרשנות נוספים; מי שאינו יושב משועמם במקלט יכול להסתפק בזה של הראל. ב"ידיעות אחרונות" מספק אלכס פישמן, בידיעה הראשית, רוח גבית לתיאוריה שלפיה למבצע קדם ניסיון ערבי להפסיק את האש. בימים האחרונים היה זה הפעיל גרשון בסקין, ברשתות החברתיות וב"הארץ", שטען כי ג'עברי עצמו היה מעוניין לחתום על הסכם טרם חיסולו. פישמן כותב היום כי טיוטת הסכם כזה נשלחה מטעם המצרים דווקא.

"רק שני מהלכים יכולים לשבור את מעגל הקסמים", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "או כיבוש עזה והחזקתה בידי צה"ל, או השלמה של ישראל עם חמאס. נתניהו לא מוכן ללכת על אף אחד מהם". "במלאות שישה ימים למתקפה בעזה, התמיכה בנתניהו וברק זינקה בכ-20%", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של יוסי ורטר בעמ' 3 של "הארץ". "נתניהו ידע שיעור תמיכה כזה רק כשהחליט לשחרר את שליט. עם זאת, פחות משליש מהציבור תומך במתקפה קרקעית. מבחינה פוליטית בלבד – זה הזמן לאקזיט". הכותרות והפרשנויות ב"ישראל היום" משדרות, לצד מיליטריזם פטריוטי מתבקש, גם מסרים על "דיבורים" והפסקת הלחימה.

עוד חדשות מלחמה: "הותר לפרסום: תקלה בהפעלת כיפת-ברזל הביאה לפגיעה הקטלנית בשבוע שעבר בבניין בקריית-מלאכי" ("מעריב"). "בכירים בחמאס מאשימים את אנשי הג'יהאד-האסלאמי: הם דוחפים לעימות מתמשך עם ישראל כדי לשרת את האינטרסים של סוריה ואיראן" (אסף גיבור, "מעריב"). "חיילי מילואים שנקראו לדרום מתלוננים על מחסור בציוד ובמזון" (רוני לינדר-גנץ וליאור דטל, "הארץ"). "ישראל מנצלת את השליטה בקווי הטלפון כדי לנהל מלחמה פסיכולוגית" (אנשיל פפר, "הארץ").

כלכלת המלחמה

"הטילים לא מטרידים את המשקיעים", נכתב בכותרת טור פרשנות של אסא ששון ב"דה-מרקר". "טילים על תל-אביב? שוק האג"ח חושש יותר מהצוק הפיסקאלי בארה"ב", נכתב בכותרת טור במדור שוק ההון של "כלכליסט". "לא חוששים: מניות הבנקים דחפו את תל-אביב לעליות" ו"מיטב: עזה לא תשפיע, לתת משקל יתר לבנקים" הן שתי כותרות נוספות באותו מדור. בניגוד לבורסה, העיתונים הכלכליים מושפעים מאוד "מעזה", "נותנים משקל" למחיר הכלכלי של המבצע הצבאי הנוכחי ואף מביעים לא מעט חששות בנוגע אליו.

"אי-אפשר לכמת את הנזק הזה" היא כותרת כתבה ב"דה-מרקר" של אשר שכטר, שנפגש עם בעלי עסקים בדרום. "70% מפעלי תעשייה בטווח הרקטות מושבתים. 80% מהעסקים בדרום לא פועלים. אובדן ההכנסות היומי הוא 200 מיליון שקל", נכתב בכותרת הראשית הארוכה של "כלכליסט", הממשיכה ומדווחת כי "צה"ל ממשיך להיערך למתקפה קרקעית. ורק הבורסה בתל-אביב עלתה אתמול ב-1.4%". הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לכתבה של שאול אמסטרדמסקי על "פרויקט כיפת-ברזל כמשל לתעשייה הבטחונית כולה". "האופן הכמעט פרטיזני שבו פותחה מערכת כיפת-ברזל מעורר תהיות לגבי יעילות התעשייה הבטחונית הישראלית", כותב אמסטרדמסקי.

"פגיעה בול, ב-4 מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", המקבלת הפניה גם משער "הארץ". "עמיר פרץ גורף הון פוליטי על חלקו בפיתוח מערכת כיפת-ברזל, אך הפרויקט נולד עוד לפני כהונתו כשר הביטחון – ונמשך חרף התנגדות צה"ל, בעלות של כמיליארד שקל", נכתב בכותרת המשנה לסיקור מאת מוטי בסוק, אורה קורן וענבל אורפז. "ביצועי המערכת בימים האחרונים משכיחים את הביקורת עליה, על מחירה ועל קבלת ההחלטות בעניינה. לפיכך, השרים לא יתלבטו כששר הביטחון יבקש היום 750 מיליון שקל לרכש סוללות נוספות".

מבין המדינות המפותחות, "רק דרום-קוריאה משקיעה באזרחיה פחות מישראל", כותבת מירב ארלוזורוב בטור פרשנות המוקדש לביקורת על חלק תקציב הביטחון מכלל התקציב (כחמישית). "הצמיחה ברבעון השלישי, הנמוכה ביותר מאז אמצע 2009", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". לצדה, הפניה לטור של אמנון אטד, "בדרך לעוד מסים". כותרתו: "את משמעות הצמיחה הנמוכה מהמתוכנן ירגיש כל אחד בכיסו הפרטי. יעד הגירעון לשנה הבאה נקבע לפי ההנחה שהמשק יצמח ב-3% ב-2013. אם הצמיחה תהיה נמוכה יותר, קצרה הדרך להטלת מסים נוספים".

"ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", מציע, כנהוג בעיתון, מדריך, והפעם: "מדריך הזכויות המלא לאזרחים תחת אש" ("פרויקט מיוחד"). הכותרת הראשית של המוסף, "מה מגיע לכם בימי מלחמה", כשהיא מודפסת על שער בעיתון המונים, מעניקה שיעור מאלף בגלגוליה של תפיסת הפטריוטיות בציבוריות הישראלית.

לעומת זאת, כותרת המשנה לראשית של "עסקים", מוסף "מעריב", מכריזה כי "המגמה החיובית אתמול בבורסה מלמדת כי הפאניקה התקשורתית לא מערערת את מצב המשק, וכי הלחימה בדרום אינה נתפסת כאיום על היציבות הכלכלית והצמיחה". הכותרת מובילה למאמר של ערן בר-טל, עורך הכלכלה של "מקור ראשון" וגדול הריאקציונרים מבין עיתונאי הכלכלה הישראלים. המאמר עצמו מטופש (מבצע "עמוד ענן" לא ימוטט את הכלכלה הישראלית. חשיפה), ומלמד כי עורכי "מקור ראשון" הנכנסים לעמדות השפעה ב"מעריב" טרם הפנימו: הם אינם יכולים לכתוב כעת על "הפאניקה התקשורתית". אתם חלק מהעניין עכשיו. תתרגלו.

במדור "הכלכלה הפלסטינית" כותב דני רובינשטיין תחת הכותרת "החמצן הקטארי מנשים את עזה": "הסיבה העיקרית לכך שהחיים בעזה מתנהלים בצורה סבירה יחסית למרות ההפצצות היא סיוע כלכלי רב מקטאר": יותר מ-400 מיליון דולר ומלאי עצום של דלק בשבוע האחרון. "בימים האחרונים גם גברה התלות המסחרית של רצועת עזה במצרים", כותב רובינשטיין, "[...] המצרים חוששים שמעורבותם בעזה תהפוך עם הזמן אף לאחריות על הרצועה".

הסיפור בפסקה

"אנטרופי נוטה לתמוך בתספורת של קבוצת דלק", נכתב בכותרת ידיעה של לירוי פרי במדור "השוק" של "כלכליסט". אנטרופי, חברת ייעוץ, "צפויה להמליץ למוסדיים לאשר תספורת של 50% ולוותר על 125 מיליון שקל שחבה לה דלק-נדל"ן". במסגרת נפרדת מתאר פרי את אנטרופי כחברה שהפכה ממייעצת נטולת פניות לשחקנית בעלת אינטרסים. בשל צירוף נסיבות שפרי מתאר בפירוט, הגוף המוסדי שיידרש להחליט בפועל אם לקבל את ההצעה המיטיבה עם יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, הוא כלל-ביטוח, שבשליטת נוחי דנקנר. בידיעה בעמוד העוקב מצטטת רחלי בינדמן את מנהל ההשקעות של קופות הגמל של מיטב: "סיכוי נמוך לראות את החזר החוב באי.די.בי אחזקות", שבשליטת דנקנר. אם כן: הלווים הגדולים והממונפים, המלווים הגדולים המחזיקים בחסכונות הציבור, חברות ה"ייעוץ", האחזקות הריאליות והפיננסיות הצולבות, עסקי האוויר והטייקונים, שבניגוד לפראיירים, לא מתחלפים.

דימוי אחד ליום

"כל מלה שהוא מוציא מפיו נשמעת כהכנת הרקע למתיחה מושקעת שייתכן שיבחר לבצע אותה וייתכן שיבחר להימנע ממנה", מתאר מייקל האן מה"גרדיאן" בכתבה מתורגמת ב"גלריה" של "הארץ" את בילי פ' גיבונס, אחד משלושת החברים בהרכב זי-זי-טופ, "הדאלי של הדלתא".

ענייני תקשורת

"ידיעות אחרונות", שכתבתו נעמה לנסקי (היום ב"ישראל היום") חשפה את פרשת חנן גולדבלט, השחקן שהורשע באונס, ממשיך בקו תקיף נגד האנס: "הוא מסוכן לכולנו. גם לבנות שלכם", נכתב בכותרת כפולת עמודים במוסף היומי המוקדשת למכתב הממוען לוועדת השחרורים שתתכנס היום לדון בניכוי שליש מעונשו של גולדבלט. על המכתב חתומה באות אחת, נ', מי שלטענתה עברה התעללות מינית מידיו של השחקן כשהיתה בת 15.

"מבצע 'עמוד ענן' הביא עימו זינוק בנתוני הגלישה של אתרי התוכן בישראל", מדווחים מיה אפשטיין ואור הירשאוגה ב"דה-מרקר". "צניחה של 20% בפרסום בטלוויזיה בסוף-השבוע", מדווח באותו עמוד נתי טוקר.

עוד ב"דה-מרקר": אמיתי זיו בכתבת תחקיר על אתר השוואת המחירים "זאפ".

רותה קופפר מראיינת ב"גלריה" את לורנס הרסברג, מנהלת "מוסד ייחודי לקולנוע" בפריז, "פורום דזאימאז'" ומייסדת פסטיבל "Serie Mania", המוקדש לתוכניות טלוויזיה. קופפר משוחחת עימה על אודות חולשתה של צרפת בתחום זה ועל כוחה היחסי של ישראל. אמיר קמינר מראיין במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" את דוד קסלר, יועץ התרבות של נשיא צרפת, שהגיע יחד עם הרסברג לישראל לרגל פסטיבל הטלוויזיה הצרפתי בתל-אביב. אגב, שני המראיינים מציינים כי במהלך הראיון נשמעה אזעקת טילים. כתבת "הארץ" והמרואיינת שלה "שהו כמה דקות במרחב המוגן", ואילו קמינר ומרואיינו עשו בדיוק אותו דבר ("הסתתרנו יחד במרחב המוגן"). כותרת האייטם הקצרצר ב"ידיעות" היא "אני לא מתרגש מאזעקות".

"בעקבות חשיפת פרשת 'האח הגדול': תוכניות הריאליטי חויבו בתקנון התנהגות מחמיר", נכתב בכותרת על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות".

"רוני דניאל הוא לא איש של ניואנסים", פותח איתי סגל את טור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"ידיעות אחרונות". גם מורן שריר ב"הארץ" מקדיש את טור ביקורת הטלוויזיה שלו לדניאל.

עורך "הארץ", אלוף בן, מקדיש את טורו במדור הדעות של העיתון לדיון בגולשת שקראה בדף הפייסבוק שלה לחיסולו.