הרעיון מאחורי "ועדת העורכים", הכותרת לדיון החגיגי בערב פתיחת כנס העיתונאים באילת, היה להביא לבמה אחת את כל העורכים הראשיים של כלי התקשורת המרכזיים בישראל. די היה לבחון את הרכב המשתתפים באירוע כדי לראות כיצד צפה ועולה אחת הבעיות המרכזיות שנדונו בו: נסיונם של ראש ממשלת ישראל ומקורביו לשלוט ככל הניתן בתקשורת הציבורית והמסחרית.
יו"ר הכנס, יו"ר אגודת העיתונאים תל-אביב יוסי בר-מוחא, מנהל זה זמן עימות עם בכירי רשות השידור ומנצל כל הזדמנות כדי לצאת נגד מה שהוא מכנה "מאפיה פוליטית", שפועלת שם בחסות ראש הממשלה (גם אתמול השתמש בביטוי זה). על כן רשות השידור החליטה להחרים השנה את הכנס, והמנכ"ל יוני בן-מנחם נעדר מ"ועדת העורכים". אלדד קובלנץ, מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית, דווקא אמור היה להשתתף בדיון ושמו אף נכלל בתוכנייה, אך בסופו של דבר הותיר כיסא ריק על הבמה. מינויו טרם יצא אל הפועל, כשעל-פי פרסומים שונים, העיכוב נובע מהתערבות לשכת ראש הממשלה בהליך.
על הבמה, אם כן, התיישבו זה לצד זה מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון, עורך "גלובס" חגי גולן, עורך "מעריב" ניר חפץ, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 אבי וייס, מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי ועורך "מקור ראשון" שלמה בן-צבי (לדברי המנחה שלום קיטל, עורך "ישראל היום" עמוס רגב הביע את נכונותו להשתתף, אך נבצר ממנו להגיע מסיבות טכניות, וכך גם עורך "הארץ" אלוף בן).
(צילום: או פוד, cc-by-nc)
מדוע הוזמן מנכ"ל ערוץ 10 ולא מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ, כפי שהיה בשנים קודמות? מפני שמנכ"ל החברה התפטר לאחר שהערוץ החליט לשדר התנצלות חריגה בניסוחה בפני פטרונו של ראש הממשלה, הנדבן שלדון אדלסון. ומה עושה שם חפץ, מי שהיה עד לאחרונה הדובר הראשי של ראש הממשלה נתניהו? ובכן, כזכור, הוא עורך את עיתון "מעריב". נוכחותו בדיון היתה מוזרה לא פחות מנוכחותו בכנס החירום למען חופש העיתונות שהתקיים בחודש שעבר בתל-אביב, שעמד גם הוא בסימן החרדה ממתקפה ממשלתית על התקשורת.
גם אתמול דיבר אסתרון על "מתקפה" שמוביל נתניהו על התקשורת כחלק ממהלך כולל נגד גורמים המפריעים לו לקדם את מטרותיו הפוליטיות. לדבריו, להבדיל ממתקפות עבר על התקשורת, זו הנוכחית היא "אולי אחת החזקות שהיו אי-פעם". וייס אמר כי "בלשכת ראש הממשלה ובשלטון יושבים אנשים שהחליטו לעשות סדר בתקשורת. לא פחות". לדבריו, הסדר החדש מתבצע על-ידי הצבה של אנשים מטעמם בכל עמדות הכוח.
ורשבסקי אמר כי הממשלות בישראל תמיד התעמתו עם התקשורת, אך הנוכחית לוקה ב"גרגרנות פוליטית". ורשבסקי תיאר כיצד חברי-הכנסת נהנים לראות את בעלי הזכיונות בערוצים המסחריים זוחלים לוועדות ומבקשים הקלות. גולן אמר כי "השלטון רואה אותנו כחיידקים" וכי כמה מהצעות החוק שמקודמות לאחרונה "נועדו לבער את החיידקים האלה".
חפץ, לעומת זאת, אמר כי הוא "מסכים במאה אחוז" עם הטענות על המתקפה חסרת התקדים על התקשורת, "אבל", לדבריו, "התפקיד שלנו הוא לא לבוא ולהגיד את זה, זה די ברור, זה obvious. אנחנו צריכים לראות, כתקשורת, במה אנחנו תרמנו בשנים האחרונות כדי שזה יוכל לקרות". חפץ מיעט בדיבור על המתקפה נגד התקשורת והרחיב בדיבור על חוסר האיזון שפושה בתקשורת הישראלית וכמו הזמין את המתקפה. הוא נתן שתי דוגמאות לחוסר האיזון: סיקור גלעד שליט וסיקור המחאה החברתית.
עורך "מעריב" הזכיר בדבריו תוצאות של סקר דעת קהל שנערך לקראת הכנס בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל, וממנו עולה כי לדעת הציבור היהודי, רוב כלי התקשורת בישראל נוטים לשמאל. "אנחנו הרווחנו בשנים האחרונות את זה ביושר", אמר עורך "מעריב", וקרא ליתר איזון בתקשורת. בהמשך הדיון הוסיף כי הניסיון לעשיית סדר חדש בעיתונות "מדאיג באמת" רק בכל הנוגע לשידור הציבורי ולמצבם הכלכלי המדורדר של כלי תקשורת מסחריים.
מוקדם יותר בכנס בירכה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית-המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, את באיו. גם היא התייחסה למהלכי השלטון האחרונים כלפי התקשורת ודימתה אותם לאדם המנסה לאלף פרפר. "רואה השלטון פרפר יפה ואומר, 'הנה, רוצה אני את הפרפר הזה שישרת אותי'", אמרה דורנר. "אבל ברגע שנוגעים בפרפר, הצבעים שלו נעלמים. אם הביקורתיות הנשכנית של התקשורת תיעלם, מי יאזין לה? מי ישמע לה?".