בנופש

"ישראל היום" שלח אתמול את המשבר הקואליציוני לחופשת פסח. "התקופה הנוכחית גרועה למשברים פוליטיים", כתב מתי טוכפלד. "ערב חג, המוני ישראלים עסוקים בעיקר בסידורים, קניות ובדיקת חמץ – את מי מעניין עכשיו אילו סנקציות יוטלו על אבו-מאזן ואם האיומים של בנט שווים את הודעת הפייסבוק שבה נכתבו? אחרי החג אפשר יהיה להקשיב שוב לעניינים האלה. או שלא".

אבל המשבר סירב לצאת לחופשת חג, ובינתיים אפילו תופס כותרות ראשיות בכמה מהעיתונים שאינם "ישראל היום".

"בנט: נבוא עם מכתבי התפטרות", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", בין שני תצלומים – נפתלי בנט וציפי לבני, שאמרה עליו: "הוא אובססיבי ומזיק". "המשבר הפוליטי מחריף", מדווחים יובל קרני ואיתמר אייכנר בפנים העיתון.

"שיחת היום בתוך הליכוד, רגע לפני חופשת הפסח, היא המשבר הקואליציוני הטרי", כותב זאב קם ב"מעריב". לדבריו, "המסרים התוקפניים בליכוד כבר מוכנים, למקרה שהבית-היהודי אכן תחליט לפרוש. המסר המרכזי ידבר על כך שבנט אשם ואחראי להפלת ממשלת ימין נוספת, בדיוק כפי שקרה עם ממשלת שמיר בתחילת שנות ה-90, כאשר מפלגת התחייה הובילה להפלת הממשלה, ובדיוק כפי שהיה עם ממשלת נתניהו הראשונה".

השר נפתלי בנט, 11.2.14 (צילום: פלאש 90)

מה שזאב קם מציג לקוראי "מעריב" כדף המסרים שמכינים בליכוד למקרה שבנט יפרוש, יוסי ורטר מציג לקוראי "הארץ" כהערכה של פרשן פוליטי מלומד. "מי שחשב שהימין החדש, הצעיר, ההייטקי והמגניב, מודל 2014, שונה באורח מהותי מקודמיו המיושנים, אנשי האייטיז של המאה הקודמת, עומד כנראה להתבדות", הוא כותב בפתח רשימתו המתפרסמת בשער "הארץ".

"אם לשפוט מרוחות המלחמה הנושבות מכיוון הבית-היהודי, נראה שנפתלי בנט לא למד דבר ולא הפיק את לקחי אבותיו הרעיוניים – אלה שב-1992 הפילו את יצחק שמיר וקיבלו את יצחק רבין ואוסלו, ואלה שב-1999 הפילו את בנימין נתניהו והתעוררו לשחר של יום חדש עם אהוד ברק וקמפ-דייוויד".

ב"ישראל היום" מקבלים בהכנעה חלקית את סירובו של המשבר הפוליטי להיעלם מן העולם. בשער העיתון שמורה פינה קטנה בחלק התחתון לכותרת "בדרך לסדר: אי-סדר וחילופי האשמות בקואליציה". היא מפנה את הקוראים לעמ' 7, שם מדווחים כתבי העיתון על המצב מתחת לציטוט של השר יובל שטייניץ: "אי-אפשר לאיים על רה"מ כל שני וחמישי".

טוכפלד, שאתמול תהה את מי מעניין "אם האיומים של בנט שווים את הודעת הפייסבוק שבה נכתבו", חתום הבוקר על הידיעה שנפתחת במלים: "המערכת הפוליטית ממשיכה לרתוח". דן מרגלית, שכתב אתמול כי "ארץ ישראל משתחררת לזמן מה מטרדת המשא-ומתן ושאר צרות, וטובלת בנופש"  פותח הבוקר את טורו במלים "הפוליטיקה הישראלית רוחשת כבתוך מנהרה". מנהרה שמובילה אל הנופש, כמובן.

כדי להשלים את תמונת המציאות כפי שהיא נשקפת מלשכת ראש הממשלה נתניהו, מספק "ישראל היום" תשובה ליכודית הולמת לידיעה שפורסמה אתמול ב"ידיעות אחרונות", על האיגרת שממען בנט לערבים אזרחי ישראל ובה יזהיר אותם מפני תמיכה בשחרור מחבלים ישראלים. "האיגרת נכתבה בערבית עילגת ורצופה שגיאות כתיב וטעויות דקדוק", מדווחים דניאל סיריוטי ומתי טוכפלד. בעבר, כשלנתניהו אירעה פליטת פה קלה בברכת חג המולד, ב"ישראל היום" לא דווח על כך.

מכה קשה

ב"ידיעות אחרונות", צמוד לדיווח על המתחים בקואליציה, מתפרסמות תוצאות סקר דעת קהל שבדק את התפלגות ההצבעה לכנסת במקרה שמפלגתו של אביגדור ליברמן תרוץ בנפרד מהליכוד ומפלגתו של משה כחלון תרוץ אף היא בבחירות. אם זה יקרה, "צפוי הליכוד לספוג מכה קשה", נכתב. המפלגה, שכיום מונה 31 מנדטים, יורדת ל-22, ליברמן מקבל עשרה מנדטים וכך גם כחלון.

יאיר לפיד, 9.12.13 (צילום: הדס פרוש)

עיון בתוצאות הסקר המפורטות מעלה (מלבד האיחוד שנכפה על רע"מ-תע"ל לבל"ד) כי בין אם כחלון רץ ובין אם לאו, מפלגתו של יאיר לפיד מקבלת עשרה מנדטים בלבד, כמחצית מכוחה כיום בכנסת. נתון זה נמוך גם ביחס לשני סקרי דעת קהל שפורסמו לאחרונה ב"גלובס" וב"הארץ". בכל זאת, הנתון אינו מובלט ב"ידיעות אחרונות", לא בשער (שם נכתב: "הליכוד 22, ליברמן 10, כחלון 10") ולא מעל הסקר המפורט. בוודאי שאינו מכונה "מכה קשה".

ראיונות – כסף

"ובכל זאת, ישאל את עצמו האדם הממוצע: איך התעשרת ככה?", שואל יובל קרני את אביגדור ליברמן בראיון שמעניק שר החוץ למוסף החג של "ידיעות אחרונות". "אני לא יודע מה זה להתעשר כמוני", משיב ליברמן. "הצהרת ההון שלי פורסמה. כל אחד יכול לבוא, לראות איפה אני גר ואיך אני חי. ראיתי את רשימת הפוליטיקאים הישראלים העשירים שהופיעו בדירוג העשירים של 'פורבס'. לא הייתי בעשירייה הראשונה וגם לא בשנייה או בשלישית. הסיפורים עלי טובים לעיתונים". על ההתעשרות של בתו, מיכל, השר ליברמן אינו נשאל ואינו משיב.

אביגדור ליברמן בכותל המערבי, לאחר שזוכה מאשמת שחיתות, 6.11.13 (צילום: יונתן זינדל)

"אנשי עסקים הם כבר מיעוט נרדף ונמוג במקומותינו", אומר איל הנדל"ן חיים כצמן בראיון לסבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "מיעוט נרדף? מי רודף אותם?", שואל פלוצקר. "המחוקקים הכריזו מלחמה על המגזר העסקי", משיב כצמן. "[...] התיקונים האחרונים לחוק החברות – תיקון 16, תיקון 20, פרק השטחת הפירמידות בחוק הריכוזיות ועוד – הנציחו והרחיבו את האפליה של עסקים ישראליים לעומת זרים. מהלך הזוי שאין דומה לו. [...] חייבים לשים סוף לשיגעון הזה".

ראיונות – מגדר

"מה אתה חושב על האג'נדה הדתית-פמיניסטית?", שואל יאיר אטינגר את הרב הראשי דוד לאו בראיון המתפרסם ב"הארץ". "החלק הזה של המניינים השוויוניים, אני חושב שהלכתית זה בעייתי", הוא משיב. "הלכתית אשה לא יכולה לעלות לתורה, ובוודאי שקריאה בתורה שלה לא מוציאה ידי חובה. אני מכיר היטב את האנשים שמתפללים במניינים הללו במודיעין. חלק מהם אני מאוד מעריך אישית וגם נמצא איתם בקשר קרוב מאוד, אבל אני חושב שיש פה טעות בהלכה ודבר שהוא לא נכון. אני אומר להן, אני מבין אתכן, אני שומע אתכן, מקשיב למלים שלכן, אבל אני אתכן רק במה שמותר על-פי ההלכה".

"מה עמדתך בסוגיית הדרת נשים – דווקא במחוזות שבהם לומדים תורה ושומרים מצוות?", שואל ג'קי לוי את הרב ישראל מאיר לאו בראיון למוסף פסח של "ישראל היום". "הדרת נשים היא לא פניו של עולם התורה", משיב הרב. "[...] אצלנו בבית-הכנסת יש עזרת נשים, ואף אחת לא מרגישה מקופחת או מודרת. אדרבה, הנשים מסתכלות עלינו מלמעלה למטה... עובדה היא שבחוגים האלה יש שלום בית לא פחות מאשר בחוגים שלא מבקרים בבתי-כנסת".

חתונה בבני-ברק, 22.1.14 (צילום: יעקב נחומי)

"אביך היה שמח לראות אשה בהנהגת ש"ס?", שואלת שרי מקובר-בליקוב את עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, המתראיינת למוסף "פסח" של "ידיעות אחרונות". "אבא שלי האמין שלנשים יש חובות חשובות יותר ממחויבות ציבורית", היא משיבה. "ועדיין, אם מישהי היתה רוצה להקדיש את עצמה להנהגת הציבור, אין לי ספק שהיתה זוכה בברכתו".

"הנשים של ש"ס לא רוצות להיות בפוליטיקה, הן רוצות להיות במקום הטבעי שלהן: בחינוך", אומר אריה דרעי בראיון שהוא מעניק לסטלה קורין-ליבר ולילך ויסמן ב"גלובס". "אם תבוא אליך מישהי שתאמר, 'רוצה אני'?", הן שואלות אותו. "אם תבוא אשה שתגיד שהיא רוצה להיכנס לפעילות פוליטית בש"ס – אני מבטיח לך שהראשונות שלא יצביעו לש"ס יהיו הנשים שלנו, החרדיות. הן לא אוהבות את זה", הוא משיב.

פה, בישראל

"שר הביטחון הורה להטיל סגר כללי על שטחי יו"ש", נכתב בכותרת ידיעה קצרה מאת לילך שובל, המתפרסמת בתחתית הכפולה הפותחת של "ישראל היום". הידיעה נפתחת במלים "כבכל חג פסח".

"הישראלים אינם אנשים רעים, לא יותר מאחרים, אבל במשך 46 שנים הם מסבים לשולחן החג אחרי שהשמיעו לאוזניהם את המשוואה 'עם התקדש החג, הוטל סגר מלא על השטחים', שהלוגיקה שלה היא 'חירותנו = הדיכוי שלהם'", כותב יצחק לאור במדור הדעות של "הארץ". "הלשון, משת"פית יעילה, מסייעת לנרְמל את השערורייה המתמשכת: משטר צבאי 'זמני', מתרחב ומתנחל".

"ערביי ישראל צריכים להבין שפה, בישראל, אנחנו אמנם משתלבים לאט, אבל זה המקום הכי טוב לערבי היום", אומר סא"ל מג'די מזאריב לנעמה לנסקי במוסף החג של "ישראל היום".

"אם אנחנו לא נמצאים בגזרה הזאת, הדייגים הפלסטינים שטים ישר לאסדות, מנסים לדוג מתחתיהן. עם כלי מנועי, הם יכולים להגיע אליהן בתוך דקות", אומר סא"ל א' לכתב "גלובס" יובל אזולאי, שמדווח על החיילים ששומרים על אסדות הגז הפרטיות בים התיכון. "הם לא מגיעים לשם רק בגלל שאנחנו בשטח. לפעמים הם מפליגים אל האסדות האלה כמו 'נחיל פלאנגי' שמתכוון להשתלט עליהן. לפעמים גם מכמורתנים מצרים שמים חרטום לכיוון האסדות. אם אנחנו לא עוצרים אותם – הם שם. זה לא צחוק הדבר הזה: אלה אסדות גז ולא צריך לתכנן מגה-פיגוע במפקדה של אל-קאעידה: מספיק ניצוץ אחד. הכל שם רגיש ונפיץ".

"בזכותכם כל בני ישראל יחגגו את הסדר בלב שלם ובטוח", מצוטט נשיא המדינה שמעון פרס ב"ידיעות אחרונות". הציטוט מתפרסם בכיתוב תצלום (אביהו שפירא) שבו נראה הנשיא פרס בחברת חיילי אגוז של חטיבת גולני. לפי הדיווח של גואל בנו, פרס הצהיר זאת באוזני החיילים באמצעות מכשיר הקשר, אחרי שצפה בהם בתרגיל.

ענייני תקשורת

רון עמיקם מתאר ב"גלובס" את אחורי הקלעים בשידור מחלקת הספורט של ערוץ 1 את משחק הכדורסל בין מכבי להפועל תל-אביב. "רשות השידור ריכזה את שני שידורי הספורט המרכזיים שלה לערב אחד, וכמו תמיד עברה מיד לשידור משחק הכדורגל, ופיספסה את החדשות", הוא כותב. "ערב של המון רצון טוב ואנושיות אין-קץ יסתיים בסוג של מפלה עיתונאית. לא קל לעבוד ברשות השידור, גם כשעובדים".

"לא פעם מתחתי כאן ביקורת על אמצעי התקשורת, שמנפחים כל אירוע של עקירת עץ זית השייך לערבי או כל ריסוס גרפיטי, ומצניעים במקביל, עד כדי אי-פרסום, את הנתונים אודות פגיעות של ערבים באזרחים יהודים ובצה"ל", כותב קלמן ליבסקינד ב"מעריב". "כעת כדאי לשאול מה חלקו של צה"ל בדיספרופורציה הזו בדיווחים. [...] נדמה לי שאפשר לקבוע שצה"ל – ממש כמו משרד יחסי-הציבור של שטראוס או של בנק הפועלים – מוציא החוצה את מה שלא מוציא אותו רע".

במוסף החג של "דה-מרקר" מתוארים כמה מהמועדונים שמספקים לחבריהם קרש קפיצה להגשמת "החלום הישראלי". ישראל פישר כותב על גלי-צה"ל.

במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" מתפרסם שירה של אגי משעול, "קריאת עיתון אלטרנטיבית":

אַחֲרֵי קְרִיאָה בָּהוֹרוֹסְקוֹפִּים שֶׁל אֲהוּבַי
וְחִפּוּשֹ קְרוֹבִים בְּמוֹדָעוֹת הָאֵבֶל
אֲנִי עוֹבֶרֶת לָעֲמוּד הָאַחֲרוֹן בּוֹ מְסֻפָּר
עַל עָנָן גַּז עֲצוּם-מֵמָדִים הַצָּפוּי
בְּמַהֲלַךְ הַחָֹדָשִׁים הַקְּרוֹבִים לְהָגִיעַ
לְחוֹר שָׁחוֹר בְּמֶרְכַּז גָּלַקְסִיַּת שְׁבִיל הֶחָלָב
וּלְהִתְרַסֵּק עָלָיו

וְעַל עַצְלָן תְּלַת אֶצְבָּע הַחַי בַּג'וּנְגְלִים
שֶׁל אָמֶרִיקָה הַדְּרוֹמִית, שֶׁיִּכַּשֵּׁל, כָּךְ כָּתוּב
בְּתַחֲרוּת אֲפִלּוּ נֶגֶד חִילָזוֹן וְשֶׁאִם
תִּגַּזֵּם פַּרְוָתוֹ יִתְעוֹפְפוּ מִתּוֹכָהּ יוֹתֵר מִמֵּאָה
עָשִׁים

וְגַם עַל אֵזוֹר חָדָשׁ בַּמֹחַ, רִקְמָה עִצְבִּית
הַדּוֹמָה לְכְּרוּב נִיצָנִים גָּדוֹל וּמְסַיַּעַת לָנוּ לְהָבִין
עַד כַּמָּה טוֹבוֹת הָיוּ הָהַחְלָטוֹת
שֶׁלֹּא קִבַּלְנוּ לְבָסוֹף.