טרררררור
מה שהעיתונות מכנסת תחת התגית "תג מחיר" מבעבע בימים האחרונים בקדמת העיתונים, כשהוא נלחם על הכותרת הראשית עם החדשות המדיניות הנוגעות לתהליך השלום. הכותרות חד-משמעיות. כך למשל אתמול: "פגיעה בחיילי צה"ל – בריונות", במרכז שער "ישראל היום". "נתנו את הנשמה, סיכנו את החיים שלנו, ויהודים פגעו בנו יותר מבערבים", הציטוט במרכז שער "ידיעות אחרונות" ("מילואימניקים מהמוצב שהותקף על-ידי מתנחלים ביצהר מדברים"). "עשרות מתנחלים השחיתו ציוד, החיילים עמדו מהצד", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ".
היום ב"הארץ" מגייסים את עמוס עוז עם "הצעה לרמטכ"ל בעקבות התבוסה של צה"ל ביצהר" – שכל כולה 39 מלים הנדפסות במדור המכתבים למערכת, אבל היא זוכה להפניה בולטת בשער; ב"ישראל היום" מגייסים סמל במילואים: "יממה לאחר האירוע המביש ביצהר: הסמב"ץ בשטח, סמל (מיל') יוסי שטרהל, במכתב פומבי" ("אחי – זו לא הדרך!"); וב"ידיעות אחרונות" מגייסים לא פחות מאת "ששת ראשי השב"כ" (טטאאם!) הקובעים, לפי כותרת המשנה לראשית, כי "התקיפה האלימה ביצהר היא חתירה תחת יסודות המדינה, וכך צריך לטפל בה: כמו שמטפלים במחבלים" (בום!!). הכותרת הראשית עצמה מורכבת משתי מלים בלבד, בפונט יציב ושמן: "זה טרור" (פוף).
לא רק ראשי השב"כ, שאת דבריהם מביאה אריאלה רינגל-הופמן – בשלושת העמודים המוקדשים לתופעה מאשים הכתב הצבאי יוסי יהושוע את הרמטכ"ל בני גנץ ב"שתיקה" והפרשן הצבאי אלכס פישמן קורא "להחזיר את הריבונות". מתוך חמשת הטקסטים ושתי האינפוגרפיקות, רק ידיעה אחת מוקדשת לניסיון לברר מה חושבים בציבור המתנחלים, שמקרבם יצאו מושאי הקצף המתלעלע של אנשי "ידיעות אחרונות". כותרת הגג לידיעה היא "ראשי המתנחלים מתגוננים".
זווית אחרת ותמונה שונה מציעים העיתונים שהמתנחלים הם עבורם קוראים פוטנציאליים ולא רק גיבורים פסיביים או אקטיביים של סיקור רנדומלי ולא שכיח. "יום אחרי העימות האלים: היישוב יצהר מפוצל לשני מחנות", נכתב בכותרת ידיעה של איתמר פליישמן על שער "מקור ראשון". "בישיבת המזכירות שהתכנסה היתה לדברי אחד המשתתפים בה היה מדובר בסערה של ממש [כך במקור]. בין נושאי השיחה היתה האפשרות להסגיר את המשתתפים בהתפרעות. ההצעה אמנם ירדה, אך עצם העלאתה כאופציה הוא חסר תקדים בכל הנוגע ליצהר", כותב פליישמן.
"בלי מבוגר אחראי" היא הכותרת הבולטת על שער החינמון השבועי "בשבע", הפונה לפלח האדוק והימני יותר מבין המתיישבים ואוהדיהם. העיתון מדגיש את יחסי הגומלין שבין צה"ל לתושבי ההתנחלויות. "הרס ביתה של משפחת לזר ביצהר נתן את האות לשרשרת פעולות נקם הדדיות", קובעת כותרת המשנה, שמאשימה בהמשך את צה"ל ב"פעולות ענישה קולקטיביות" נגד היישוב.
באופן מעניין, הפער שבין סיקור העימות בין המתנחלים לצה"ל בעיתונים הכלליים ובעיתונים המזדהים עם המתנחלים הוא שיקוף של הפער שבין סיקור העימות בין הערבים לצה"ל בכלל העיתונים ובעיתון המזדהה עם הערבים. העיתונים הישראליים מדווחים לרוב על אירועי אלימות ערבית שגרתית כנגד יהודים כעל התפרצות פתאומית, מן הסתם זדונית, נטולת הקשר רחוק או קרוב או תיוגים של "תגמול" ו"הדדיות". אותם עיתונים מדווחים באופן דומה גם על אירועי אלימות יהודית שגרתית נגד ערבים וחיילים (המכונים בשם הכוללני "תג מחיר").
במקרה הראשון, "הארץ" הוא פעמים רבות העיתון הישראלי היחיד שניתן למצוא בו אותם הקשרים ותיוגים. במקרה השני אלה "בשבע" ופחות מכך "מקור ראשון". הסיבה לכך ברורה: ההזדהות של כל אחד מהעיתונים הללו עם ה"אחר" של העיתונות הכללית מניעה אותו להתעמק באירועים המסוקרים ולנסות להביא לקורא את התמונה המורכבת והמלאה. נדמה שהאבחנה הזו צריכה לטפוח על פניהם של מי שמתנגדים למתן הקשר ותיוג מטעמים שכלתניים או פטריוטיים: היא מדגימה כיצד הדיווח התלוש נובע מעצלות ותו לא.
החברה האזרחית
"שערוריית הטבות המס של טבע: קיבלה ב-2012 את ההטבה הגדולה ביותר מאז ומעולם", נכתב בכותרת הגג לראשית של "גלובס". הכותרת הראשית עצמה, המודפסת כך שהסכומים המופיעים בה מוצגים בפונט מוגדל, היא "3.2 מיליארד שקל הטבת המס של טבע בשנת 2012 בלבד. 15 מיליארד שקל הטבות המס של החברה ב-2006–2012". "כך השתוללו הטבות המס של טבע" היא לשון הפניה נוספת מהשער, כולן אל כתבה של אלי ציפורי בכפולה הפותחת של העיתון.
במדור "גלובל" של "דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מתורגמת מה"אקונומיסט": "לרוב קרטלים נוטים להתפתח בענפי תשתית ותעשייה כבדה, אולם בשנים האחרונות הם התפשטו בעולם למגוון שווקים, כמו חגורות בטיחות, פירות ים, מסכי מחשב, חלפי רכב ואפילו שעווה לנרות", נכתב בכותרת המשנה. "רשויות האכיפה בעולם החמירו את העונשים, אך מומחים טוענים כי הם לא מרתיעים מספיק. 'קשה להפסיק לתאם מחירים כשזה עדיין כל-כך משתלם'".
"משרד הפנים מעכב את התוכנית שיכולה להגדיל את היצע הדירות במרכז", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", לצד תמונותיהם של שר הפנים גדעון סער וראש מינהל התכנון בינת שוורץ. התוכנית האמורה היא תוכנית המתאר הארצית, והידיעה, של נמרוד בוסו, בנויה סביב האשמה של מזכ"ל התנועה-הקיבוצית ולפיה "מורידים את עדכון התמ"א מסדר היום בגלל איומים של ראשי ערים", והאשמות אחרות, עמומות יותר, מגורמים אלמוניים ברובם.
צח שפיצן מדווח בעמוד הפותח של המוסף "ממון" על דברים שאמר מנכ"ל חברת חוגלה-קימברלי לשעבר, ארי מלמוד, ושנחשפו במהלך הליכים לאישור תביעה ייצוגית נגד החברה, משווקת מותג החיתולים האגיס. לפי הדברים, מלמוד התייחס בביטול לפגם במוצר. "חיתול נוזל? לא נעים, אבל לא כל-כך נורא" היא כותרת הידיעה. כותרת טור הפרשנות של שושנה חן היא "כמו שכל אחת מ-20 מכוניות לא תיסע", והיא נוזפת בחברת השיווק הגדולה על "ההתנשאות והחוצפה".
הדסה
"המדינה, נשות הדסה והרופאים מחכים לראות מי ימצמץ ראשון", נכתב בכותרת כתבה של מיקי פלד בכפולה הפותחת של "כלכליסט". "החוב של בית-החולים הולך ותופח, ופתרון עדיין אינו נראה באופק", נכתב בכותרת המשנה לכתבה, המציעה "שלושה תרחישים אפשריים": "עובדי בית-החולים והספקים יפסיקו לעבוד", "הצדדים יחתמו על הסכם ביום ראשון", "קיצור הקפאת הליכים או הקפאת הליכים בגירעון".
שוק הספרים
כל עיתוני הכלכלה מדווחים על המשבר ברשת הספרים סטימצקי, השייכת לקרן מרקסטון, בעצמה גוף השקעות רב נכסים שאיכזב שוב ושוב את משקיעיו במהלך השנים. "הפועלים נתן לסטימצקי עוד שלושה חודשים" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט". ההלוואה, על סך חמישה מיליון שקל, תבוא "במקביל להזרמת הון בסכום דומה" של מרקסטון, נכתב בכותרת המשנה (גולן חזני ונורית קדוש). "בענף הספרים מעריכים", ממשיכה הכותרת, "כי ללא שינוי משמעותי במוסר התשלומים של סטימצקי, בעלי החוב שלה יגישו בקשה לפירוק מיד אחרי הפסח".
ב"ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", הכותרת על השער נוטה חסד למרקסטון דווקא: "סטימצקי קיבלה אוויר לנשימה: מרקסטון הזרימה כסף לרשת", וכך גם הכותרת על שער "דה-מרקר": "סטימצקי קיבלה הזרמת חירום מקרן מרקסטון". "דה-מרקר" גם מספק נתונים מעט שונים: מרקסטון תזרים שמונה מיליון והבנק ארבעה (עדי דברת-מזריץ וסיון איזסקו).
סניף של רשת הספרים סטימצקי (צילום: משה שי)
ב"כלכליסט" מדגישים את חלקה של בעלת הרשת במשבר: "כך נוצר החוב בחברה שהיתה רווחית עד לאחרונה: מרקסטון העמיסה על סטימצקי את ההלוואה לרכישתה", נכתב בכותרת אחת משתי הכתבות בנושא בעיתון. ושוב, ב"דה-מרקר" מגישים את מה שנראה כגרסת הקרן, כולל האשמות כלפי המנכ"לית איריס בראל ו"המנגנון המנופח" והמנותק שהיא מחזיקה סביבה.
בכתבה מסתתר גם המשפט המדהים הבא: "הדעה הרווחת בענף היא שאם בעלי קרן מרקסטון היו יודעים ב-2005 את מה שהם יודעים כיום, הם לא היו קונים את סטימצקי, ובוודאי שלא תמורת הסכום שהציעו לערי סטימצקי". כזכור וכידוע, קרן מרקסטון היא עסק מהסוג שבו הסחורה היחידה הנמכרת ללקוחות (המשקיעים) היא האמונה ביכולת הממולחת של הבעלים לזהות הזדמנויות בשווקים מגוונים.
לזכות "דה-מרקר" ייאמר שאי-אפשר להאשים אותו בהתמסרות למנהלים או הדוברים של הקרן. מיד בעמוד העוקב כותבים מיכאל רוכוורגר ואסא ששון על "עשור של השקעות כושלות ותשואה שלילית במרקסטון".
על שער "גלובס" נדפסת הכותרת "לקראת הקפאת הליכים? הגירעון של סטימצקי עומד על 166 מיליון שקל; הפסדי רשת הספרים: כ-84 מיליון שקל בשנתיים".
ענייני תקשורת
"הצנזורה פה לא פוליטית, אלא כלכלית", אומר הבמאי רפאל נדג'ארי לשני ליטמן, המראיינת אותו במוסף "גלריה" לרגל צאת סרטו "מעל הגבעה" (מוני מושונוב ואורי פפר). "אומרים, אה, זה לא יעבוד הסרט הזה. לא יבוא קהל. התוצאה היא שחסר קול".
עוד ב"גלריה": ליטמן מדווחת כי "קשת ותל"י חתמו הסכם לתשלום תמלוגים ליוצרים על שידורי טלוויזיה", ורותה קופפר מדווחת כי לגמר תוכנית ריאליטי הבישול "משחקי השף" רייטינג "נמוך בהרבה" מזה של תוכנית ריאליטי הבישול "מאסטר שף". "רשת מכרה את פורמט 'משחקי השף' ל-RTL", מדווח מנגד אופיר דור ב"כלכליסט".
"רו"ח עופר מנירב תובע 2.5 מיליון שקל מהגורמים שניהלו את קמפיין הבחירות הנגטיבי של רו"ח גוזמן ז"ל, בהתמודדות מולו על נשיאות לשכת רו"ח ב-2009, בטענה כי הוציאו את דיבתו", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של אלה לוי-וינריב ב"גלובס". "המחוזי פסק לטובתו פיצוי של 80 אלף שקל. בערעור טוען מנירב: 'הפיצוי הוא בלתי סביר לנוכח חומרת ההכפשות ואופן ביצוען באופן אנונימי ובמזיד". כותרת הכתבה היא "מנירב לא מוותר לאייל ארד ולליאור חורב".
ב"דה-מרקר" מדווחת יסמין גואטה כי "הממשלה עשויה להגביל פרסום של הימורים חוקיים", שבישראל הם "הימורים על תוצאות תחרויות ספורט שמארגנת המועצה להסדר הימורים בספורט והימורים שמאורגנים על-ידי מפעל הפיס".