לפני קרוב לשנה שודר בתוכנית "המקור" בערוץ 10 תחקיר מקיף על התנהלות "ישראל היום", שפתח צוהר קטן אל דרך עבודתה של מערכת עיתונאית שתכליתה העיקרית היא שירות תדמיתו של ראש הממשלה. חודש לפני כן שודר בתוכנית תחקיר על התנהלותו הכלכלית של איש העסקים בני שטיינמץ. כשנה לפני כן שודרו בתוכנית, בין היתר, תחקיר על דרכי פעולתו של מונופול המלט נשר ותחקיר על יו"ר ההסתדרות עופר עיני. לארבעת התחקירים המהדהדים הללו יש דבר אחד משותף: הם אינם מופיעים באתר האינטרנט של הערוץ שבו שודרו, "נענע10".
"כל החיים העיתונאיים שלנו זה חששות והתגברות על חששות, ובין החשש לבין הרצון שהתכנים האלה יהיו ברשת – התחקיר על נשר או על 'ישראל היום', או על עופר עיני או בני שטיינמץ – העדפתי ללכת עם רצון ההשפעה"
פרסומם של התכנים הנפיצים באתר אינטרנט, שמטבעו ניתן לגלוש אליו מכל מקום בעולם, חושף את ראשי האתר לתביעות דיבה מחוץ לגבולות ישראל, שעלותן עלולה להיות גבוהה פי כמה מניהול משפט זהה בארץ. האתר החדש שפתח החודש רביב דרוקר סותם את החור שפער הייעוץ המשפטי של אתר הבית שלו: אחרי שש שנים וחצי שבהן ניהל בלוג בפלטפורמה שסיפקה לו ישראבלוג של "נענע10", החליט להעביר את הבלוג לבית חדש – ולאחסן בו גם את התחקירים שלהם לא נמצא עד כה מקום ברשת. הצורך בהנגשת התכנים הללו, אומר דרוקר בשיחה עם "העין השביעית", הוא אחד המניעים להחלטתו להקים אתר אינטרנט עצמאי.
סיבה אחרת, הוא אומר, נעוצה בטכנולוגיה: האתר החדש נועד לקבץ יחד לא רק את כל התחקירים ששודרו ב"המקור", אלא גם את הרשומות שפירסם בבלוג, מאמרים מלפני יותר מעשור, תיעוד של הופעותיו בתקשורת ובפורומים ציבוריים ופרקים מספריו "חרקירי", המוקדש לכהונתו של אהוד ברק כראש ממשלת ישראל, ו"בומרנג", שחיבר עם עמיתו לשעבר עפר שלח.
דרוקר, מתוך תחקיר "המקור" על "ישראל היום", 2013 (צילום מסך)
הגורמים בישראבלוג וב"נענע10" שניסה לעניין בקונספט, אומר דרוקר, אמרו לו כי הם אינם יכולים להרכיב עבורו פורמט מתאים. "אני רציתי לשים באתר ספרים שלמים ועשרות תחקירים, ולאחר מכן להוסיף סקציות באנגלית ובערבית, ויש לי עוד דברים שאני רוצה לתקשר באמצעותם עם הציבור", הוא אומר. "ביקשתי מהם כמה פעמים לבדוק – הם בדקו, הם מאוד רצו – אבל בסופו של דבר אמרו, 'אנחנו לא מסוגלים להרים משהו במיוחד בשבילך'".
של מי בעצם האתר החדש, שלך או של הערוץ?
"אני חלק מערוץ 10, אבל האתר שייך לי – קניתי דומיין, ביקשתי ממישהו לעזור לי עם הטכנולוגיה, הבאתי מישהו שיעזור לי בהעלאת התוכן, שילמתי, וזהו. את המאסה הראשונה הגדולה עשה אורי נהרי, סטודנט שאני מכיר; זו עבודה לא קטנה: בדרך-כלל יש תסריט, יש שלד מאוד מעובה, אבל צריך לעבור על הווידיאו ולתרגם אותו לטקסט.
"אם ב'נענע10' היו נותנים לי תשובה חיובית, הייתי הולך איתם, לא הייתי ממש להוט לזרוק את הכסף – הכל הרי יצא מכיסי, ובמאמץ שלי, והייתי מאוד שמח אם מישהו אחר היה עושה את זה. זה לקח לא מעט זמן ולא מעט כסף, וזה מה שהיה צריך לעשות כדי לשים ברשת כמה עשרות או מאות אלפי מלים שלא היו נגישות עד עכשיו. לי זה ייתן קצת יותר השפעה, ולציבור אני מקווה שזה ייתן יותר עושר של מידע".
אתה לא חושש להישאר חשוף לתביעות מחוץ למטרייה של ערוץ 10?
"אני חושש, אבל אתה יודע – כל החיים העיתונאיים שלנו זה חששות והתגברות על חששות, ובין החשש לבין הרצון שהתכנים האלה יהיו ברשת – התחקיר על נשר או על 'ישראל היום', או על עופר עיני או בני שטיינמץ – העדפתי ללכת עם רצון ההשפעה. למען ההגינות צריך לומר שאם מישהו ירצה לתבוע אותי, ואותי בלבד, על תחקיר שהטקסט שלו מופיע באתר, בהחלט אוכל לטעון שאותו טקסט בדיוק פורסם בווידיאו או בספר, ושזה מגוחך לא לתבוע את הגורם שבמסגרתו המידע התפרסם לראשונה. למרות שלכאורה הם אכן יכולים לעשות את זה, ולהסתפק בהגשת תביעה נגדי בלבד".
אתה יכול לדמיין לעצמך מצב עתידי שבו תשדרו בתוכנית תחקיר, ובערוץ יבקשו ממך לא להעלות אותו לאתר? איך תגיב לבקשה כזאת?
"ב-VOD של הוט אי-אפשר לצפות ב'המקור', כי הם פוחדים מתביעה. אני אומר את זה בזהירות כי לא שאלתי אף פעם את אנשי הוט, אבל שאלתי את אנשי ערוץ 10, והם אמרו לי שבכבלים פוחדים שיתבעו אותם". בהוט מכחישים: ערוץ 10 לא מעביר אלינו את התוכניות
"אני מאוד מקווה שלא יהיה דבר כזה. עם 'נענע10' זה כידוע קרה, אבל 'נענע10' לא היתה בבעלות מלאה של ערוץ 10, כך שהאתר היה יכול לקבל הכרעות עצמאיות ולהחליט שהם לא רוצים את החשיפה המשפטית [הבעלות על 'נענע10' מתחלקת בין ערוץ 10 לחברת JCS של רון לאודר, מבעלי המניות בערוץ]. זו לא הפלטפורמה היחידה שבה נתקלנו בבעיה הזאת – למשל, ב-VOD של הוט אי-אפשר לצפות ב'המקור', כי הם פוחדים מתביעה. אני אומר את זה בזהירות כי לא שאלתי אף פעם את אנשי הוט, אבל שאלתי את אנשי ערוץ 10, והם אמרו לי – אני מניח שהם מכירים את המציאות – שבכבלים פוחדים שיתבעו אותם".
דוברת הוט, שירי קריספין-ולס, מסרה בתגובה כי "אין מניעה לשדר את תוכניות 'המקור'; חברת הוט תשמח לשדרן במסגרת ה-VOD במידה וערוץ 10, שנמנע עד עתה מלהעביר אותן לשידור במלואן, יעשה כן".
"בכל מיני פלטפורמות פוחדים מהתחקירים שלנו ולא שמים אותם – וזה רק הגביר אצלי את המוטיבציה להקים את האתר", ממשיך דרוקר. "אני מאוד מקווה שערוץ 10 לא יגיע למצב שבו הוא אומר לי לא לפרסם באתר תוכן של תחקיר ששודר, מהסיבה הפשוטה שכל מלה שמתפרסמת במדור התחקירים באתר שלי היא מלה שעברה לפני כן ייעוץ משפטי שאישר אותה לשידור בערוץ. אז מה, הם יכולים להגיד פה כן ופה לא? הם יכולים להגיד את זה, אבל אני מקווה שלא יגידו".
חוץ מבית חדש לבלוג שניהלת, האתר החדש הוא גם ארכיון מקוון. זה לא נפוץ בישראל שגוף או איש תקשורת משקיע בעבר בשביל להנגיש אותו.
"אני יכול לספור על אצבעות יד אחת כמה כתבים חוקרים פועלים היום בישראל, ואולי יישארו לי כמה אצבעות. האתר הוקם בדיוק מהמקום הזה של הרצון שלעבודה הזאת תהיה יותר השפעה"
"הרבה מהתכנים שלי, לתחושתי המאוד סובייקטיבית, נשארו מאוד רלבנטיים לדיונים שמתקיימים היום, וזה מבאס שאף אחד לא קרא או לא זוכר מה נאמר בתוכנית טלוויזיה. אתה יודע, דנים היום הרבה בתיירות מרפא, למשל – ולא זוכרים שב-2011 שידרנו תחקיר שהיה בעיני מאוד-מאוד מקיף ויסודי על מה שקורה בבית-החולים שניידר, עם מסמכים אותנטיים שהיו, בכל הצניעות, חסרי תקדים: יש שמה מסמכים מאוד ברורים בנושא הזה, לא של רביב דרוקר אלא של פרופסורים משניידר, אחיות בכירות, דו"חות חדר מיון.
"ואז אתה אומר לעצמך, אם זה היה באינטרנט והיה קופץ לכל מי שעושה חיפוש על המלים 'תיירות מרפא', זה היה משפיע על השיח. אותו דבר עם כתבה ששידרנו בזמנו על שולה זקן, על הולילנד. זה לא כמו שאני אפרסם עכשיו משהו על מבצע שהתקיים לפני 40 שנה, שלא רלבנטי לכלום – אלו דברים שכל הזמן קיימים בשיח. הדברים הללו ממשיכים לחיות – ואני חושב שלפחות עבור האנשים שמתעניינים ומתעסקים בזה – אולי לא לכל 8 מיליון אזרחי ישראל, אבל לקבוצה שכן מתעניינת זה בטח יוכל לעזור, ואני מקווה שזה יעזור".
מבין השורות אפשר להבין שבשביל מי שעוסק בנושאים חדשותיים, מה שלא קיים בגוגל לא קיים בכלל.
"הבעיה של גוגל, אם יורשה לי להגיד מלה על גוגל, זה שאין להם עדיין תרגום של הווידיאו לטקסט – הם עושים נסיונות, אבל בפועל מה שקורה היום הוא שאתה שם ברשת 40 דקות של וידיאו ולצדן 100 או 150 מלה טקסט – וברור שרוב האינפורמציה נשארת בווידיאו, היא לא תעלה לך בחיפוש, לא תוכל לקרוא עליה ותצטרך לדעת מראש מה בדיוק אתה מחפש כדי להגיע לזה. כמי שמתעסק הרבה בחיפושים ובנסיונות להשיג אינפורמציה, אני יודע שלא בכל מצב אני אשב ואצפה בכתבה של 40 דקות – אבל אם היא תופיע כולה כטקסט, אני אוכל לקרוא את החלקים הרלבנטיים עבורי".
המהלך שלך, שהוא סוג של התרחבות, הפוך מהמגמה הבולטת בשנים האחרונות, של כרסום בבימות שמאפשרות עיתונות חוקרת.
"אני מסכים עם זה שהעיתונות החוקרת מאוד מצטמצמת – אני יכול לספור על אצבעות יד אחת כמה כתבים חוקרים פועלים היום בישראל, ואולי יישארו לי כמה אצבעות. האתר הוקם בדיוק מהמקום הזה, של הרצון שלעבודה הזאת תהיה יותר השפעה, יותר משמעות. לפעמים אתה עובד שנה-שנתיים על תחקיר, עם הרבה מאוד חששות ופחדים, ותביעות ואיומים, והכפשות, ובסוף אתה אומר לעצמך, טוב, אז פירסמתי, ומה, זה כמו עץ ביער, שנפל ואף אחד לא שם לב?'. אתה רוצה שזה ימשיך לחיות, ולא רק באיזה קובץ וידיאו שמי יפתח אותו שנה או שנתיים אחרי השידור".
יעלון. בין ברנע לשיפר (צילום: קובי גדעון)
תופעה דומה, אומר דרוקר, מתחוללת גם במידע המתפרסם בפורמט של ספר מודפס. "יש היום תופעה בשוק הספרים: מאוד-מאוד לא משתלם לכתוב ספרי עיון, ולדעתי יש לזה השפעה משמעותית על כל השיח הישראלי", הוא אומר. "אני לא רוצה להיות פלספן מדי, אבל שים לב שעל כמה מהאנשים המרכזיים ביותר בציבוריות הישראלית לא נכתבה מעולם ביוגרפיה עצמאית ורצינית. זה לא משתלם – ובין השאר זה לא משתלם כי חיי המדף בארץ בדרך כלל מאוד-מאוד קצרים.
"אם היום תרצה לקנות את 'חרקירי' כי מעניין אותך אהוד ברק – וזו לא ביוגרפיה מלאה שלו, ממש לא, הספר עוסק רק ב-20 חודשי הכהונה שלו – אז פרקטיקלי אין לך איפה לקנות את זה; אולי אפשר להזמין, אבל אם תלך לסטימצקי או צומת-ספרים – לא תמצא את זה. אז זה שבהוצאה, ידיעות-ספרים, או כתר במקרה של 'בומרנג', הסכימו לאשר לי להעלות כמעט את כל הספר לאתר – חוץ מזה שאני חושב שזה מאוד יפה מצדם, אני מקווה שזה יסמן את הדרך למתחרים, בעיקר במקרה של ספרי עיון, שזה יותר רלבנטי במקרה שלהם. הרבה ספרי עיון טובים שאני לפעמים צריך לעבודה – לך תמצא אותם".
האישור להעלות את הספרים לרשת משקף מן הסתם הנחה של ההוצאות שלנוכח היקף המכירות העכשווי לא ייגרם להן מזה נזק כלכלי.
"נכון, אין לזה משמעות כלכלית, אבל יש לזה משמעויות אחרות – תשמע, בוגי עכשיו בכותרות, כן? ב'בומרנג', עם עפר שלח, הקדשנו המון-המון דפים לבוגי יעלון, לסיפורים, לאנקדוטות, ומוזכר גם הסיפור שקרה לו עם נחום ברנע ב-2003, שדי דומה לסיפור שקרה לו לאחרונה עם שמעון שיפר [בשני המקרים דברים שלטענת יעלון נאמרו שלא כדי להתפרסם התגלגלו לכותרות בולטות ב'ידיעות אחרונות']. מישהו שמתעסק בזה, שמתעניין בזה, יכול לקרוא את זה עכשיו בחינם.
"סביב הסיפור הזה של נחום ובוגי יעלון התחיל הסכסוך הגדול שלי עם נחום, מאז בעצם נפגעו יחסינו, בגלל מה שכתבנו עליו ב'בומרנג' – ואז אתה אומר לעצמך, טוב, שילמתי את המחיר הזה, הסתכסכתי איתו, ואחרי זה עם כל 'ידיעות', ובסוף אף אחד אפילו לא יודע מה בדיוק כתבתי, כי כמה חודשים אחרי שהספר יצא – והוא היה רב-מכר, כן? הוא לא היה כישלון – הוא נעלם מהמדפים, ועכשיו לך תמצא אותו".