בשבוע שעבר יזמו אלפי אוהדים של מכבי חיפה חרם מאורגן נגד one. הם מחקו את האתר מהאפליקציות שלהם והסירו אותו מהמועדפים, או כך לפחות הצהירו. העילה: הסיקור המגמתי של one את קבוצתם, שהגיע לשיאו בהתלהמות נגד השחקן רובן ראיוס, שכיסח קשות את שחקן בני-יהודה רפי דהן.
נראה כי זהו חרם הצרכנים הגדול והמאורגן ביותר של אוהדי ספורט על גוף תקשורת, ובין הגורמים המעודדים אותו נמצאת גם הנהלת הקבוצה. בשבוע שעבר פירסם דובר מכבי חיפה דודו בזק בדף הפייסבוק של המועדון טענות על האתיקה של תוכנית הספורט של רדיו תל-אביב (המזוהה עם one ומוגשת על-ידי אופירה אסייג ואייל ברקוביץ'). לדבריו, הקבוצה הושמצה בלי שניתנה לה זכות התגובה. שבועיים קודם לכן שלחה הקבוצה מכתב התראה לפני תביעה נגד one לאחר שזה פירסם כי הבעלים יעקב שחר נפגש עם המאמן רוני לוי בנוגע לאפשרות שיאמן בעונה הבאה. בקבוצה טוענים שלא היה ולא נברא ודורשים התנצלות.
אם האיום יתמשש, זו תהיה תביעה מוזרה מאוד: מועדון כדורגל תובע גוף תקשורת על ידיעה לא נכונה. אם בחיפה ימנו את כל הפרסומים הלא נכונים שנכתבו או שודרו על הקבוצה, לא יספיקו להם גם אצבעות הרגליים. לא שמענו שפרקליט המועדון שלח מכתב איום על כל ידיעה לא נכונה.
"מחיקת one", מתוך דף הפייסבוק של אוהדי מכבי חיפה (צילום מסך)
הניסיון של מכבי חיפה לחנך את one נידון לכישלון. המוניטין של one בכל הקשור לאמינות ידוע לכל אוהד, לא רק של מכבי חיפה. צהובון הספורט קשור בעבותות לתחתית החבית, ואין לו כוונה להיפרד ממנה. סנסציות, רכילות, שיקולים זרים והתנהלות שכונתית הם הגלגלים המניעים אותו. אז מדוע מועדון כדורגל מוביל ומכובד החליט להסיר את הכפפות ולהתעסק עם גוף תקשורת כזה?
יש להניח שפרסום מכתב ההתראה נועד לחולל בדיוק את מה שאירע בעקבותיו: דה-לגיטימציה של one בעיני האוהדים ופגיעה ישירה ברייטינג של האתר. קשה להעלות על הדעת שהמכתב יבשיל לתביעה ואת יעקב שחר מתנצח עם אופירה אסייג בבית-המשפט.
בשבוע שעבר, שבועיים לאחר הפרסום של העורך גידי ליפקין שבעטיו נשלח מכתב ההתראה, שיחררה אופירה אסייג בלון ניסוי נוסף, או בלשונו של האתר, "פרסום ראשון": יעקב שחר טס ללונדון במטרה להחתים מאמן זר. האם גם בשל הפרסום הזה יישלח מכתב התראה? ואם לא יישלח – האם אות וסימן הוא שהפרסום הזה אמיתי?
זהו רק מלכוד אחד הטמון באקט יוצא הדופן של הנהלת חיפה, שנדמה שיותר משהיא מאיימת על one, היא מסנדלת את עצמה במשחק סכום אפס. מלחמה נגד one היא בזבוז משאבים טהור. עדיף שכל צד יתעסק במה שהוא יודע הכי טוב: שמכבי חיפה תשחק כדורגל בלי להתרגש מכל ציוץ, וב-one ימשיכו לשעשע את כל אלה שעוד טורחים לזפזפ אצלם בשלל "פרסומים", נכונים או לא, למי כבר אכפת.
הקרקס לא עוזב את העיר
"שבת ביציע", אחותה הקטנה של "יציע העיתונות", העלתה במוצ"ש מופע הזוי, שלא ברור את מי הוא נועד להעליב יותר: את הצופים, שעובדים עליהם בעיניים בחוסר כישרון תיאטרלי, או את יושבי היציע, שמתבזים שוב ושוב בחיקוי של חיקוי של עצמם.
בתוכנית האחרונה ניהלו בוני גינצבורג ומאיר איינשטיין קרב מילולי משונה בשידור חי, לחם וחמאה לאספני הקאלט. גינצבורג צעק לאיינשטיין משפטים כמו "אתה חושב שצעקות זה ביקורת? אתה קשקשן וצועק בלי שום היגיון, אתה איש אלים מילולית, אתה עושה קרקס, אתה משפיל אנשים עם העניבה", ואיינשטיין חרך את גרונו בתשובות בנוסח "שים אטמי אוזניים, אם היית אגרסיבי כלפי גוטמן ביום חמישי כמו שאתה אגרסיבי כלפי עכשיו, אולי היית מפיק (כותרת)... אני לא עושה קרקס, אני מביע דעתי". שלוש דקות של "קרב מילולי" מופרך, שלפתע שכך בבת אחת, כמו לפי פקודה של עורך.
חילופי הדברים הללו נראו כמי שבושלו מראש בחדר האיפור או בפינת הקפה. גינצבורג, וזה ידוע, מטפח תדמית של מי שסולד מדיונים צעקניים, בעוד שאיינשטיין מפתח מיומנויות של מנפח ורידים מקצועי השש אלי קטטה. בעבר כבר התרחש בין השניים עימות (ספונטני) על רקע זה, ודומה שהפעם נדברו השניים מראש לתת הצגה משודרגת באותו נושא לשמחת אתר ערוץ הספורט, שיוכל למחרת להעלות את הקטע הרלבנטי תחת כותרת כמו "גיהנום ביציע – צפו במפגן האימה בין בוני ומאיר".
"שבת ביציע", בוני גינצבורג ומאיר איינשטיין מתקוטטים, 15.3.14
מה שקורה ל"יציע" כל שני וחמישי, וגם בשבת, זה שהיא התאהבה בתדמית הצעקנית, המתלהמת והמקוממת שבנתה בעמל רב. מפיקיה חוששים מעייפות החומר הגס שהחזיק את מדדי הרייטינג על אש גבוהה וסיפק השראה ל"בובה של לילה". דומה שהחליטו שם על אסטרטגיית אתיקה חדשה: במקום להצטדק עם הגב לקיר על ששוכניה הם בעלי אינטרסים, סוכני שחקנים ועובדי התאחדות, הם משתמשים בעובדות הבעייתיות האלה כדי לייצר קרבות מילוליים בין צדקן-לרגע לאינטרסנט-לשעה.
ואם כבר החליטו להפוך את הלכלוך האפור הזה לחומר בעירה מלאכותי, שאותו הם אוהבים לכנות "שואו טלוויזיוני", חבל שההצגה בין בוני למאיר בוימה באופן מרושל. במהלך כל ה"עימות" בין השניים הבמאי נרדם על הנתב ולא טרח להשגיח על הצלמים, שנעלו מצלמה אחת על איינשטיין לבדו, ומצלמה אחרת על גינצבורג לצד נמני הלא רלבנטי. כל מה שהיה צריך זה לבקש מאחד הצלמים לתפוס את האיינשטיין וה"צ'ילבה"-לרגע שלו בפריים אחד ולאפשר לצופים לצפות בהם צורחים זה על זה בתמונה אחת. אם כבר טלוויזיה בבזיוניותה, אז עד הסוף.
בקטנה: "שבת ביציע" ייצרה בכל זאת רגע אותנטי: שלמה שרף העיר משהו ליונתן הללי. האחרון הגיב בזלזול, שרף פלט "פישר קטן", הללי השיב ב"אתה פישר גדול", ושרף התפרץ: "בגלל זה 'מעריב' נפל, כי אתה כתב שלהם". יופי של פרשנות. ואם "מעריב" נפל בגלל הללי, מעניין מה יהיה גורלו של "ישראל היום", ששרף כותב בו טור. סביר להניח שהכיסים העמוקים של אדלסון ימשיכו לפרנס את חשבון הבנק שלו בלי קשר לרמת הטיעונים הילדותית שהוא מפזר במקומות אחרים.
בקטנה
רגע מופתי בתוכנית הספורט ברדיו תל-אביב בשבוע שעבר: אייל ברקוביץ' סיים להצהיר שהוא ימשיך לבקר את מכבי חיפה למרות החרם של הקבוצה על one ושהוא לא יעשה חשבון, ואופירה אסייג גיבתה אותו עם דברים ברוח אף-אחד-לא-ישתיק-אותנו.
אופירה אסייג, עורכת התוכן באתר one, בראיון לתוכנית חדשות בידור בערוץ 10 (צילום מסך)
או אז ביקש ברקוביץ' להמליץ על ספר חדש שנתקל בו לקראת המונדיאל המתקרב, מאת נדב יעקבי. אסייג הגיבה מהמותן: "לא מעניין". ברקוביץ' התעקש להמשיך לשבח את הספר, ואסייג המשיכה ב"לא מעניין" ואף נזפה בו: "הלאה, נקסט, להבא דבר איתי על ההמלצות".
מדוע ביטלה אסייג בבוז את ההמלצה על ספר שרק יצא? יכול להיות שקראה אותו וחשבה שהוא לא ראוי, או שזה מפני שמחבר הספר הוא איש ערוץ הספורט?
למקרה שהאפשרות השנייה נכונה, כדאי לאסייג לדעת שלא הוצאת ספרים של ערוץ הספורט היא העומדת מאחורי הספר, אלא הוצאת "ידיעות אחרונות". כמי שידועה כשומרת האינטרסים של חבריה ומקורביה, יצא שבחרה לצאת בגלוי נגד האינטרסים של נוני מוזס, שהוא במקרה גם הבעלים של one.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il