בינתיים, בדרום

שוב מתיחות בדרום מגיעה לכותרות הראשיות של העיתונים. כרגיל, אלה נעים על מנעד ההקשר. ב"הארץ" מדגישים את ההקשר, ב"ידיעות אחרונות" הוא מוצנע, ב"ישראל היום" הוא אינו קיים.

"70 רקטות נורו לדרום במטח הכבד ביותר מאז 'עמוד ענן'", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הג'יהאד-האסלאמי פתח בירי בתגובה להרג שלושת פעיליו שלשום", נכתב בכותרת המשנה, "5 רקטות נפלו בשטח בנוי. צה"ל תקף 30 מטרות של חמאס והג'יהאד-האסלאמי בעזה. ליברמן: בעתיד לא יהיה מנוס מכיבוש הרצועה".

"דרום אדום" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "48 רקטות נורו מעזה ליישובי הדרום" ו"צה"ל הגיב על המטחים באש טנקים ובתקיפות מהאוויר. יעלון: גם להם לא יהיה שקט", נכתב משני צדיה של הכותרת הראשית. כותרת הידיעה הראשית בכפולה הפותחת היא "פורים בממ"ד" והיא מתמקדת באוכלוסיית הדרום. ידיעה נוספת, בעמ' 3, מביאה תגובות שונות. כותרת המשנה שלה היא "ליברמן: 'אין מנוס מכיבוש עזה'. הג'יהאד-האסלאמי: 'הירי – בעקבות חיסול הפעילים בדרום הרצועה".

"חיל האוויר במהלומה נרחבת ברצועת עזה" היא הכותרת הראשית ב"ישראל היום". כותרת הכפולה הפותחת היא "ירי כבד, תגובה נרחבת". "מטח הרקטות המסיבי של הג'יהאד גרר את צה"ל לתקיפה החריפה ביותר מאז מבצע 'עמוד ענן'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית. כותרת המשנה לראשית על השער כוללת את הצהרת ליברמן בדבר כיבוש הרצועה ואת איום הג'יהאד-האסלאמי: "נגיב לעומק ישראל". בידיעה הראשית עצמה, שעליה חתומים לא פחות מארבעה כתבים, מוזכר כי הארגון הצהיר כי הירי בא בעקבות הרג שלושה מאנשיו שלשום, אולם בטור הפרשנות קובע דן מרגלית כי התקיפה הערבית היא בהוראה איראנית כדי לנקום על תפיסת הספינה קלוז-סי.

עמוד נוסף מוקדש למתיחות בדרום, עמ' 5. כותרת הידיעה הראשית בעמוד: "חזרנו לנפילות; צריך להכות בהם ללא רחמים". ניתן לומר שזהו ההקשר הרחב שמציע "ישראל היום" לאירועים.

אדריאנוס קיסר

"הכנסת אישרה סופית את 'חוק ההתנתקות' מעולם התורה: גיוס בכפייה, כולל סנקציות פליליות המאיימות להטיל אל הכלא בני ישיבה ב'עוון' לימוד תורה", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע". "נתניהו והאחים בנט-לפיד ונציגי הבית-היהודי ייזכרו לדיראון עולם ברשימה אחת עם אדריאנוס הקיסר הרומאי וצוררי ישראל שהשליכו לומדי תורה לכלא", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "המבשר". "ממשלת צוררי התורה אישרה את חוק גזירת הגיוס", נכתב בכותרת הגג לראשית של "הפלס".

בעוד שהרטוריקה הבוטה ורווית השנאה של העיתונים החרדיים מוכרת וידועה, מתמיה לגלות כי גם הפרשנית הפוליטית הבכירה של "ידיעות אחרונות" מהדהדת את הטרמינולוגיה השקרית הזו. "נתניהו הבטיח להם [לחרדים] שכל עוד הוא ראש ממשלה לא יהיה דבר כזה שלימוד התורה בישראל יהיה עבירה פלילית. והוא לא עמד במלתו", כותבת קדמון אחרי שהיא מצטטת פולקלור תפל מפיו של "בכיר בש"ס" ("כשהליטאים רבים עם מישהו, הם לא רואים בעיניים. להשמיד ולהרוג ולאבד", כאילו ליצמן וגפני הם רוצחים מטורפים). זהו גם הקטע מתוך המאמר שנבחר להפניה בשער העיתון. האם לימוד התורה בישראל הוא עבירה פלילית? ודאי שלא, גם אם ההבל הזה ייכתב שוב ושוב בעיתונות החרדית ויזדחל בעט נמהרת גם לזו הכללית.

מסכמים שנה

"שנה לממשלה: הרפורמות על השולחן – הגיע הזמן ללכלך את הידיים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", המפנה לפרויקט "כתבי 'דה-מרקר' מסכמים את השנה הראשונה לכהונת הממשלה".

"היעדרותו של נתניהו מהעשייה הכלכלית, בעיקר בתחומים שדורשים עימותים עם מוקדי כוח, מעלה חשש לגבי היכולת להשיג תוצאות פורצות דרך", נכתב בכותרת המשנה למאמר של מירב ארלוזורוב. "על רצפת האוצר נותרו כל ההבטחות הגדולות: הטיפול במעמד הביניים, הדאגה לאדם העובד, הסיוע לצעירים שאינם מצליחים לרכוש דירה ולמבוגרים שאינם מגיעים לפנסיה הוגנת. בכל אלה לפיד אפילו לא התחיל לטפל", נכתב בזו של מאמרו של מוטי בסוק. "ההחמצה הגדולה של בנט היא הרשות לסחר הוגן – שהוקמה ברעש גדול, אך מאז היא מדשדשת. אם בנט הוא נציג הצרכנים בממשלה, זה לא ממש מורגש: המחירים עדיין גבוהים, והפיקוח על השוק לקוי עד אפסי", נכתב בזו של מאמרם של אורה קורן וטלי חרותי-סובר.

השרים האחרים סופגים ביקורת נוקבת לא פחות, ואפילו יותר.

העושר של הציבור

"המדינה תקנוס קבלנים שלא בונים על קרקע בבעלותם", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "אם הכותרת הזו נשמעת לכם מוכרת, זה לא במקרה", כותבים שאול אמסטרדמסקי ודותן לוי, "ההצעה הזו נולדה במקור במסגרת המלצות ועדת טרכטנברג, אי-שם באוגוסט 2011. מאז חלפו שלוש שנים וחצי, וגרירת הרגליים של הממשלות בכל הקשור לטיפול בבעיית הדיור נמשכת". באותו עמוד מתפרסם הפרק הנוכחי בפרויקט המתעד את הקושי של משפחות צעירות לרכוש דירה. כותרת הראיון עם משפחת רבי: "לקנות דירה היום זו התאבדות כלכלית".

"המשכנתאות לא הצטמצמו ב-2013 – אלא הוגבלו לבעלי אמצעים", נכתב בכותרת מאמר של רואה-החשבון שלומי שוב ב"דה-מרקר". "דו"חות מזרחי-טפחות מלמדים כי הצעדים של בנק ישראל להקטנת הסיכון של המשכנתאות לא הובילו לירידה בביקוש. ההלוואות החדשות בטוחות יותר מבחינת הבנקים – אך מוגבלות לאנשים היכולים להביא כסף מהבית בשיעור של 40% לפחות מערך הדירה". "צבי סטפק: אחת הסיבות לעליית הנדל"ן היא עלייה בעושר של הציבור", נכתב בכותרת ידיעה של דרור רייך בעמוד אחר בעיתון.

"בית הנשיא הוציא על טקסים בשנה שעברה 11 מיליון שקל", נכתב בכותרת דיווח של רוני זינגר ב"כלכליסט".

תרבות

"אני מאשימה" היא הכותרת לראיון השער במוסף "גלריה" של "הארץ", עם הבמאית מיה דרייפוס. "מיה דרייפוס חושבת שסרטה החדש, 'ההיא שחוזרת הביתה', לא התקבל לפסטיבל קאן כי הוא מאיים על גברים. עם עלייתו לאקרנים מספרת הבמאית למה חזרה לבית הוריה בגיל 30, איך יצא מזה סרט ולמה היא הגיעה לסט כל יום בתחפושת אחרת", נכתב בכותרת המשנה.

"'ההיא שחוזרת הביתה' מספר על מיכל, בת 33, שאותה מגלמת טלי שרון", מתארת המראיינת, שני ליטמן. "בתירוץ שהיא כותבת סרט לפיצ'ר, ולכן לא יכולה כרגע להתפרנס, היא חוזרת לגור בחדר הילדות שלה שבדירת הוריה בהרצליה. בתחילת הסרט היא נקלעת לתאונת דרכים קלה ופוגשת את זאב, מנהל בית-ספר תיכון, נשוי ומבוגר ממנה, בגילומו של אלון אבוטבול. היא מתחילה לנהל איתו רומן מלא מאבקי כוח וסתירות, שלא לומר סטירות. במקביל היא מתמודדת עם הפלישה הבלתי נמנעת של ההורים שלה לפרטיותה ועם חוסר הנוחות שמעורר בה המבט הקרוב מדי לשגרת יומם".

"ואת חושבת שזה סרט פמיניסטי?", שואלת ליטמן. "אני חושבת שהסרט הוא פמיניסטי כי עשתה אותו אשה שמאמינה שנשים לא מקבלות את המקום הנכון להן בעולם הזה", עונה דרייפוס. "[...] אבל איך את יכולה לחלום להיות משהו שאת בכלל לא רואה? זו הבעיה עם המודלים שמציגים לילדות. הייצוג של נשים בקולנוע ובטלוויזיה צריך להיות יותר רחב כדי שנשים יוכלו לפנטז ולחלום". בהמשך היא אומרת: "אני חושבת שמיניות ותשוקה הן המפתח לשליטה גברית בעולם. כל עוד מין הוא הדבר שהגבר רוצה והאשה נותנת, הגברים קובעים את הטון".

"לאלון אבוטבול יש סרט חדש. אבל עם כל הכבוד לעלילה, גם הוא יודע שכולם ידברו בעיקר על סצינת המין הנועזת והשערורייתית שלו עם טלי שרון", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" (דני ספקטור).

זה הכל כסף

כפי שכבר נכתב כאן בעבר, אובדן השליטה של עורך-הדין ואיש העסקים נוחי דנקנר בקונצרן אי.די.בי היה גם אובדן המטרייה התקשורתית שסיפק לו "ידיעות אחרונות". מרגע שהפך להיות כאחד האדם (כזה שיש לו חובות של מאות מיליוני שקלים), החל העיתון לסקר אותו כפי שהוא מסקר את אחד האדם. היום ואתמול מככבים תצלומים לא מאוד מחמיאים של דנקנר על שער המוסף הכלכלי של העיתון (אתמול התפרסמה הפניה גם על השער הראשי), הצמודים לכותרות ראשיות המזמינות את הקוראים לקרוא פרטים פיקנטיים מחקירותיו של דנקנר ושל אחרים בהקשר לעבירות הפליליות שבהן הוא מואשם.

שער מוסף "ממון" אתמול

"להקה של ברבורים שחורים נפלה עלי" היה ציטוט המחווה לנסים טאלב שהודפס אתמול ככותרת ראשית, ולצדו ציטוטים אחרים של דנקנר: "מה יש לו לרשת?" (על הבן והדירקטור עומר דנקנר), "הלוויתי לו מיליונים" (על בן-הדוד ומי שכבר הורשע, דני דנקנר), "זו היתה טעות" (על רכישת "מעריב") ו"מתייחסים אלי כמו לווייתן. אני בקושי קרפיון שהולך להיות סרדין", המופיע בכותרת המשנה לצד המשפט "הרגעים שבהם האיש החזק במשק מתחיל להבין שהאימפריה שלו קורסת".

יכול להיות, כמובן, שמי שהדליף את התמלילים לא היה דווקא מהצד של רשויות אכיפת החוק, אבל הפרסום עצמו בוודאי מזיק לדנקנר, ובמיוחד זה שמציעים "ממון" וליטל דוברוביצקי היום. תחת הכותרת הראשית "אשראי של 15 מיליון בחצי דקה" עוזבים במוסף את ההתמקדות בפיקנטריה ומתמקדים בלב העניין: האופן המושחת לכאורה שבו פעל דנקנר במוקדי קבלת ההחלטות של מערכת הבנקאות. "חוקר לבכיר בבינלאומי: 'אתה מסכים שאם נוחי דנקנר לא היה מתקשר, לא הייתם נותנים אשראי לאיתי שטרום'. הבכיר: 'יכול להיות'", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף.

אגב, מתמלילי החקירה ב"ממון" עולה כי מי שהפגיש את דנקנר עם איתי שטרום, החשוד יחד איתו בהרצת מניות, הוא היחצן רני רהב.

ענייני תקשורת

"אם בודקים לעומק ומעבר לכותרות, נכון לשנת כהונתו הראשונה, ארדן התחיל לעשות הרבה דברים – אבל סיים מעט", כותבים ב"דה-מרקר" נתי טוקר ואמיתי זיו בסיכום שנתו הראשונה של גלעד ארדן במשרד התקשורת, אחרי שהם חולקים לו שבחים ומפרטים את הצהרותיו לרפורמות. השניים מזכירים את המלצות ועדת לנדס לביטול האגרה וסגירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית וכותבים: "כעת ניצבת בפני השר שנה לא פשוטה, שבמהלכה יצטרך לרתום את ראש הממשלה כדי להצליח להעביר את ההחלטה". עוד הם מזכירים כי "ארדן מנסה לקדם את החוק לאיחוד בין גופי הרגולציה על הטלוויזיה – הרשות השנייה ומועצת הכבלים. במקביל הוא הקים ועדה שדנה מחדש בכל נושא הרגולציה של השידורים המסחריים, וזו תמסור את המלצותיה בעוד חצי שנה".

"בשלב זה ארדן לא הצליח עדיין להאיץ בפרטנר ובסלקום להתחרות בחברות הכבלים והלוויין ולהציע טלוויזיה רב-ערוצית", כותבים טוקר וזיו. "גם מערך עידן-פלוס ככל הנראה לא יורחב, אף שהחקיקה בנושא מוכנה כבר כשנה. וגם הרחבת התחרות בשוק התקשורת הקווית, שהגיעה לסיום, ותוכנית ההבראה לדואר – עוד לא יצאו לפועל. בשלב זה ארדן יכול לרשום לעצמו הצלחות חלקיות בתחום הטלוויזיה. חברות הכבלים והלוויין החלו לשווק חבילת יסוד, שכוללת מספר מופחת של ערוצים ב-120 שקל בחודש.

השר גלעד ארדן (צילום: פלאש 90)

"[...] המשבר שמתקרב כעת בצעדי ענק לכיוונו של ארדן הוא עתיד ערוץ 10. הערוץ אינו מצליח בשלב זה לגייס משקיעים, וללא איתנות פיננסית הוא לא יקבל רישיון לשידורים ב-2015 וייסגר. אם זה יקרה, משרד התקשורת ייאלץ להוביל חקיקה מהירה, שתחייב את שתי זכייניות ערוץ 2 – קשת ורשת – לצאת מאפיק 22 ולהפעיל ערוץ נפרד ברישיון שבעה ימים בשבוע. לזכותו של ארדן ייאמר שתהליכי השינוי בשוק התקשורת אינם קלים או מהירים. גם כחלון, שנחשב לשר מוצלח, לא הראה תוצאות בשנתו הראשונה".

"רשם העמותות יבחן חשד לניגוד עניינים באיגוד האינטרנט", מדווח אור הירשאוגה ב"דה-מרקר".

"למרות החלטת רשות השידור למכור חלק מזכויות השידור של משחקי המונדיאל בברזיל, אף גוף שידור לא ניגש למכרז שפורסם על-ידיה לרכישת המשחקים. אם הרשות לא תצליח למכור את המשחקים, היא עלולה להפסיד עד 7 מיליון שקל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אופיר דור ב"כלכליסט".

טקס ההשקה של ערוץ i24news זוכה לידיעת כיתוב תמונה על פני כחצי עמוד בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", כולל תמונה נוספת של פטריק דרהי, בעל חברת הכבלים המכחיש כי הוא הבעלים של הערוץ.