נולד ב-24 באוגוסט 1940 בתל-אביב. אביו היה השחקן בצלאל לונדון, מאנשי תיאטרון המטאטא. למד בגימנסיה הרצליה ועזב אותה לטובת הפנימייה החקלאית הכפר-הירוק. הסופר יגאל מוסינזון, שהתגורר זמן-מה בבית משפחת לונדון, העניק לדמות הראשית בסדרת חסמב"ה, ירון זהבי, את שמו של לונדון הצעיר.

ב-1961, לאחר שירותו הצבאי, העתיק את מקום מגוריו מן המרכז לירושלים ונרשם ללימודים בבית-הספר לאמנות בצלאל במגמת הגרפיקה. ב-1962, במקביל ללימודיו, החל לעבוד בקול-ישראל כקריין חדשות. באחד הבקרים איחר להגיע להגשת מהדורת הבוקר ופוטר מתפקידו, אך נקרא לשוב אל התחנה כעבור חודשים אחדים. לאחר מכן הגיש בקול-ישראל את "היום הזה", תוכנית האקטואליה הראשונה ששודרה בכלי תקשורת אלקטרוני בישראל, והיה שותף לגיבושו של יומן הצהריים "בחצי היום".


ב-1969 נשלח מטעם רשות השידור לפריז ככתב הרדיו של קול-ישראל במערב אירופה. בפריז, במהלך פגישת עבודה, הכיר את מוטי קירשנבאום, עורך מהדורת "מבט".

ירון לונדון. 4.3.1998 (צילום: פלאש90)

ירון לונדון. 4.3.1998 (צילום: פלאש90)

כעבור שנים אחדות שב ארצה, ובראשית שנות השבעים הצטרף למערכת הערוץ הראשון כמגיש תוכניות אירוח וראיונות, ובהמשך גם כראש מחלקת הדרמה. בין התוכניות שהגיש: "עלי כותרת", "טנדו", "מצב הרוח", "דילמה", "סופשבוע", "סוף ציטוט" ו"בסלון של ירון". כמו כן ביים וערך תוכניות וסרטים תיעודיים. ראיון שערך עם הזמר נסים סרוסי בתוכנית "טנדו" עורר הדים בשל התנהלותו של לונדון, שתוארה בפי מקטרגיו כמתנשאת על רקע עדתי.

ב-1988 עזב את הטלוויזיה הישראלית ומונה על-ידי עורך "ידיעות אחרונות" דאז, דב יודקובסקי, לכתב כללי ופובליציסט בעיתון. היה לאחד מפרשניו המרכזיים של העיתון בתחומים פוליטיים, מדיניים ואזרחיים, ובמשך למעלה מעשור כתב טור קבוע בעמודי הדעות.

ב-1990 שב לערוץ הראשון, במקביל לעבודתו ב"ידיעות אחרונות", והגיש יחד עם רבקה מיכאלי את תוכנית הילדים "מסיבת גן". התוכנית, שבה התארחו ילדים ששוחחו עם צוות המנחים על נושאים שונים, שודרה במשך חמש עונות.

ב-1994, מעט לאחר הקמת ערוץ 2, החל לעבוד עבור זכיינית הערוץ קשת ויצר תוכניות דוקומנטריות וביניהן "השמן עם הסוני", שתיעדה את מסעותיו בדרום מזרח אסיה במשך חודש, "בודהה, פיצה, קרישנה, קולה" ו"הינשופים".

ב-2003 חבר למוטי קירשנבאום, והשניים החלו להגיש בערוץ 10 תוכנית אקטואליה וראיונות בשם "לונדון את קירשנבאום", ששודרה מדי ערב למשך שעה לפני מהדורת החדשות המרכזית. ביוני 2005, למשך ארבעה שבועות, נעשה ניסיון לשדר את התוכנית גם בימי שישי. על-פי החוזה שנחתם עם צמד המגישים, עתידה "לונדון את קירשנבאום" להמשיך במתכונתה הנוכחית לפחות עד 2009.

מלבד עבודתו העיתונאית ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות המודפסת, עסק גם באיור, משחק וכתיבת פזמונים. ב-1962 אייר את ספר השירים "לקט שירים" בהוצאת השלושה, שאיגד שירים נבחרים של יוסף הדר, משה דורה ועמוס אטינגר. מ-1964 ולמשך שני עשורים כתב מספר רב של פזמונים שזכו לפרסום רב. אחד הראשונים שבהם היה השיר "התנצלות", שכתב יחד עם אריה לבנון עבור שלישיית הגשש-החיוור. בין פזמוניו שהתפרסמו: "בואי לאילת", "אליעזר בן-יהודה", "גשר אלנבי", "לו הייתי פיראט", "ציף ציף על הרציף" ו"החיים היפים".

ב-1979 השתתף בסרט "שלאגר" בכיכובם של הגשש-החיוור, וב-1983 כיכב בסרטו של יצחק ישורון "זוג נשוי", שם גילם עיתונאי החווה את משבר גיל העמידה. ב-1988 השתתף בקליפ שביים מוטי קירשנבאום לשירו של דני סנדרסון, "אצל הדודה והדוד". החל מ-1991 ובמהלך שנות התשעים השתתף בכמה קלטות וידיאו לילדים, ובהן "מעשה בחמישה בלונים ו"ירון בעל החלונות".

פרסומים

ספרים שכתב ירון לונדון באתר "סימניה".

קישורים

הטורים של ירון לונדון שהתפרסמו באתר ynet.