החלה לשדר ב-24 ביולי 2003. נוסדה כתחנת רדיו אזורית, ערבית-יהודית, כזכיינית של הרדיו האזורי ברשיון הרשות השנייה. אולפני הרדיו שוכנים בכפר-החורש, ואזור הזיכיון של התחנה מתפרש מהגליל והעמקים ועד נתניה. אנשי התחנה מתייחסים אליה כאל "מגזרית" ולא אזורית, קרי פונה אל האוכלוסייה הערבית בישראל כולה. התחנה מסקרת את הנעשה בכל רחבי הארץ, ולמעשה ניתן לקלוט את שידוריה גם במרכזה ובמזרחה (אולם לא בנגב), ואף באזורים מסוימים בירדן ובדרום לבנון. בין מטרותיה המוצהרות של התחנה: לשרת את הצרכים התקשורתיים של האוכלוסייה הערבית בישראל ולשמש גשר בין ערבים ליהודים.
התחנה נמצאת בבעלות משפחת כראם. עד 2005 היתה שותפה לבעלות על התחנה קבוצת גאון-תקשורת של בני גאון. ראש קבוצת כראם, סוהיל כראם, עובד סוציאלי בעברו, ואשתו עאמל מנהלים את התחנה. אל-שמס היא תחנת הרדיו המסחרית היחידה בשפה הערבית, והיא מתחרה ברשת ד' (תחנת קול-ישראל בערבית), בתחנות בשפה הערבית המשדרות מחו"ל ובתחנות פיראטיות. בסקר של הרשות השנייה משנת 2006 נמצא כי כ-50% מהערבים בישראל מאזינים לתחנה.
התחנה משדרת תוכניות אקטואליה, ספורט, תרבות, נשים ונוער. מערכת החדשות של התחנה משדרת 18 מהדורות ושלושה יומנים ביום. מחלקת הספורט משדרת משחקי כדורגל בשידור חי. בעלי תפקידים בתחנה הם ברנרד טנוס, מנהל התוכניות; מוסטפא עבד אל-חלים, מנהל החדשות, שעבד בעבר ב"אל-סינארה" ובחדשות הוט בערבית; שאדי בלאן, עורך התרבות והאמנות; סעיד חסנין, עורך הספורט; זוהיר בהלול, שדרן בכיר; ג'קי חורי, כתב חדשות; ואמאל מרקוס, עורכת ומגישה תוכניות תרבות.
בינואר 2007 הצטרפה התחנה למועצת העיתונות, לאחר תקופה ארוכה שבה לא היתה לתקשורת הערבית נציגות במועצה. סוהיל כראם נבחר כחבר בנשיאות המועצה ובמליאה, וזוהיר בהלול כחבר המליאה.
הרדיו משדר גם דרך האינטרנט, באתר www.ashams.com
את שידורי רדיו אל-שמס ניתן לקלוט בתדרים הבאים:
101FM
98.1FM
עורכים
ברנרד טנוס (מנהל התוכניות)
מוסטפא עבד אל-חלים (מנהל מחלקת החדשות)
סעיד חסנין (עורך הספורט)
שאדי בלאן (עורך התרבות)
שדרנים בולטים
זוהיר בהלול
ג'קי חורי
יזיד דהאמשה
סלים שחאדה
נביל סלאמה
סאמי עלי
מוחמד אבו-עאבד
מוסטפא שלאעטה
פהמי ירח
מחמד אבו-יונס
מגישי חדשות
מייסון כנעאן
עבדאללה מיעארי
מרווה עתאמנה
תוספות
במודעת פרסום עצמי של רדיו אל-שמס מתלונן סוהיל כראם, מנהל התחנה וראש קבוצת-כארם, על שתקציבי הפרסום המופנים לתקשורת בערבית קטנים מאוד ביחס להיקף האוכלוסייה דוברת הערבית בישראל:
"כמי שבא ממחוזות הדיאלוג היהודי-ערבי, ידעתי שמנגינה זו לא תעזבני גם כשאבחר בעסקים ואלך לממש את הנוסחאות הכלכליות הידועות. והנה, בבואי להיכנס לעולם התקשורת כבעלים של תחנת הרדיו הערבית אל-שמס (השמש), אני מוצא את עצמי שוב במרחב התפר בין ערבים ליהודים, והפעם בממדים שלא ידעתי קודם. רדיו אל-שמס, שעלה לאוויר במאי 2003 כתחנה אזורית בשפה הערבית, נחווה כעת לגבי קהל המאזינים וגם לגבינו כקולם של הנפקדים, של המכופפים. קולו של המיעוט הערבי, שלא נשמע ברבים, קיבל עם אל-שמס את ההזדמנות להישמע, ובשפת אם! אותו מיעוט נוכח-נפקד מן המרחב הציבורי-תקשורתי מוצא לו את מקומו, שממנו ייראה ויישמע. לכן אין זה פלא שקהל המאזינים שלנו נמצא במלוא המרחב שבו אנו רשאים לשדר לפי תנאי הזיכיון, ואף מעבר לו. הוא כולל מגוון של קבוצות גיל, השכלה וחברה. מיליון אזרחים נושאים את עיניהם ואוזניהם אלינו כדי לשמוע ולהשמיע, כדי ליהנות משירותי התקשורת וכדי לנצל עד תום את הכלי התקשורתי.
אין זה סוד שאנו מציעים להם את מה שלא עשתה התקשורת בעברית בעלת האוריינטציה החד-כיוונית, המשדרת יחס מפלה ומנכר לאותו מיעוט ערבי. ובכך הפכנו בן-לילה לאותו ערוץ מיוחל, המסוגל להביא את הסיפור של אלה שלא ניתנה להם קודם ההזדמנות לספר את מלוא הסיפור שלהם. מעמד זה של רדיו אל-שמס הביא אותנו למספר החלטות, ובהן הפיכת הרדיו לערוץ דיאלוג בין המיעוט הערבי לרוב ולמדינה. זאת בזמן שערוצי הדיאלוג האחרים נקטעו או נעשו כלי שרת בידי הרוב, תוך כדי ההישענות על ההגמוניה התרבותית של השפה העברית. דיאלוג זה נעשה במלוא החופש על-ידי נציגים יהודים וערבים, המתראיינים ללא הרף מעל גלי האתר בכל יום מחדש, ובמגוון של תוכניות ונושאים, דבר שאין אנו רואים כמותו בתקשורת העברית, בכל מה שנוגע לנוכחותנו כערבים שם.
"אכן, אנו מנסים להביא את קולה של החברה הערבית ואת קשת הדעות והזרמים בתוכה, אלא שבאותו זמן אנו פתוחים למרחב הארצי והאזורי, ומנסים למקם מחדש את הווייתנו כחברה מתחדשת השואפת לחיות בשלווה ובכבוד, תוך כדי שימור זהותה התרבותית.
"כשעלינו לאוויר תהו אנשי תקשורת שמא לא נחזיק מעמד וחרב הסגירה תרחף תמיד מעל ראשנו. והנה ראו זה פלא, אנו ממשיכים ובכל שנה נבנים מחדש, מוסיפים אנשי צוות מקצועיים מן המובילים בחברה הערבית ומרחיבים את מעגל המאזינים, תוך כדי השקעת משאבים נוספים בבניית התחנה, שהפכה לשם דבר בממדים ארציים, ברמה המקצועית, בגודל הצוות ובבניית מערך תוכניות שלא היה מבייש גם תחנת רדיו ארצית. זה קורה כשמגלים אחריות עיתונאית, הנעדרת ממפת התקשורת במחוזותינו. אחריות זו בלטה בעת הטבח בשפרעם ובגישה מקצועית, אחראית ולא מתלהמת או שופטת מבעוד מועד, כפי שהצרכן הערבי חווה את יחסה של התקשורת העברית אליו.
"עד עתה נסמכנו על השקעות בעלי המניות – קבוצת כראם – ועל מערך שיווקי הפועל על ציר נצרת–תל-אביב, אלא שמצאנו את עצמנו בפני אותה חלוקה לא שוויונית של העוגה, כדרכה של החברה הערבית בכלל. למרות שמדובר במיליון ורבע אזרחים, צרכנים בפועל ובפוטנציה, שהם כ-18% מאזרחי המדינה, רק אחוזים בודדים מכספי הפרסום מגיעים לכלי התקשורת בשפה הערבית, לרבות רדיו אל-שמס. במקרה אחד לפחות, האזרחים הערבים היוו 35% מכלל ציבור הצרכנים של מוצרי אחת החברות, כשרק 2% בלבד מהון הפרסום שלה היו מיועדים לתקשורת בערבית. חושבני שמציאות זו מנוגדת לכל היגיון כלכלי, נוסף לזה שהיא אינה הוגנת. גם מלשכת הפרסום הממשלתית, שעניינה כסף ציבורי, אנו מצפים לחלוקה יותר הוגנת של העוגה הפרסומית. אנו, העוסקים בתקשורת הערבית, היינו נהנים מחוסן כלכלי ומתנאי תחרות שווים והוגנים לו משאבי הפרסום היו מחולקים לפי כללים אחרים וללא שיקולים זרים.
"רדיו אל-שמס אינו רק עסק ומפעל כלכלי, יש בו מימד של שליחות חברתית ופוליטית, אלא שלא הכלכלי ולא החברתי משכיחים מאיתנו את המקצועי ואת כללי המקצוע. ולשם כך אנו מקפידים, ולא בלי טעויות כמובן, להישאר בשביל האיזון בין שלושת הממדים האלו. מנסים שלא ישכיחנו מימד אחד את האחר. גולת הכותרת היא ייחודנו כרדיו בשפה הערבית וכן קיומו של דיאלוג פתוח בין כל השותפים הפוטנציאלים וסביב כל נושא אפשרי, כשהמדיניות היא שאין לגבינו 'מחוץ לתחום!'. רק כך נוכל לחבר בין קצוות ולהביא את מגוון הדעות ומלוא העולם אל קהל מאזינינו, שאינו מוכן לקבל פחות".
קישורים
אתר אל-שמס: www.ashams.com
"המתחרה הצעיר של קול-ישראל בערבית", יואב שטרן, "הארץ", 19.9.2005
"התשובה המגזרית לגלי-צה"ל", מירב קריסטל, Ynet, 3.8.2006
"בית-הדין לעבודה: רדיו א-שמס הגיש מסמך מפוברק בדיון בתביעת עובדת", "העין השביעית", 9.10.2015
ביבליוגרפיה
"מדריך החברה הערבית", מרכז מוסאווא, 2005
"העיתונות הערבית בישראל 1984–2006, כמכשיר לעיצוב זהות חדשה", ד"ר מוסטפא כבהא, מכון חיים הרצוג