את נאומו בשבוע שעבר סיים חגי מטר, יו"ר ועד העיתונאים של "מעריב", בקריאה נרגשת אל מאות המפגינים שהתקבצו בצומת הרחובות בגין וקרליבך בתל-אביב: היכנסו אל בית "מעריב", אמר להם מטר, ועלו אל הקומה השנייה, קומת ההנהלה, כדי שגם שם ירגישו משהו מזעמם של מי שלא קיבלו את שכרם ועלולים להפסיד את חסכונותיהם. המפגינים עשו כדבריו והצליחו להרעיד את אמות הספים עד כדי כך שהנהלת העיתון דאגה לאבטח אתמול את קומת משרדיה באמצעות שומרים גברתנים. היום בצהריים סיים מטר נאום נרגש לא פחות, והפעם כיוון גבוה עוד יותר.

מאות מעובדי העיתון, על כל מחלקותיהם, לצד עיתונאים משלל כלי תקשורת מתחרים, התאספו בצהרי היום מחוץ לבית "מעריב" וצעדו לעבר מגדלי עזריאלי. בעוד שהעיתון המודפס הודיע הבוקר כי יטיל חרם על שרי ממשלת ישראל בגין אי-פעילותם להצלת העיתון, רובה ככולה של מחאת המפגינים כוונה כלפי בעלי השליטה של העיתון, בעבר, בהווה ובעתיד – עופר נמרודי, נוחי דנקנר ושלמה בן-צבי. מהם דרשו פתרונות, בהם ראו את האחראים למצוקתם. בין הקריאות המוכרות שליוו את ההפגנה, כגון "רוצים זכויות ולא פחות!" ו"אין פיטורים בלי פיצויים", ניתן היה לשמוע גם את "איפה הבושה?" וכן את הסיסמה "איפה, איפה, בן כספית?", מחאה של עיתונאי "מעריב" על כך שעמיתם, הפרשן הבכיר בעיתון, לא נראה בין המפגינים.

כשהגיעו לצומת הרחובות בגין וקפלן נשא יו"ר הוועד מטר נאום קצר שבסיומו ביקש מהמפגינים להשמיע הפעם את מחאתם באוזני הנהלת אי.די.בי, התאגיד שרכש את השליטה בחברה. המטרה היתה ברורה: המשך הבכתו הפומבית של נוחי דנקנר, בעל השליטה בתאגיד, בתקווה שיוכרע תחת עול הנזק התדמיתי ויערוב אישית כי החובות של החברה לעובדיה ישולמו עד תום. הפגנה זועמת מול משרדי הנהלת אי.די.בי היא כנראה מה שנדרש לצורך זה. קל להגיד, קשה לבצע.

הפריץ כבר לא גר באחוזה על ראשו של הר, מוקפת חומה בצורה ותעלת מגן, אך העיקרון נותר על כנו. לעוצמה גדולה יש הנטייה להיות מופגנת, בין היתר באמצעים פיזיים המקשים על פשוטי העם להגיע עד אליה. משרדי תאגיד אי.די.בי וחברות-הבת שלו חולשים על הקומות ה-41 ומעלה במגדל המשולש של מרכז עזריאלי. כדי להגיע לשם היה על המפגינים לפרוץ את מעגל האבטחה החיצוני בשער המגדל המשולש, לחדור את מעגל האבטחה הפנימי שחוצץ בין המבקרים למעליות, ולטפס במדרגות יותר מ-40 קומות.

בית "מעריב" כה קטן. הנוף הנשקף מקומת משרדי אי.די.בי במגדל עזריאלי

היה צורך בטיפוס משום שכדי להקשות על המפגינים להגיע אל משרדי התאגיד ששולט בחסכונותיהם, הושבתו כל המעליות במגדל מבעוד מועד. אם לא די בכך, מאבטחים פרטיים ניסו למנוע מהמפגינים לעלות במדרגות, ובקומה העשירית חסמה דלת נעולה את המעבר. המאבטחים הוזזו הצדה, הדלת נפרצה, והמפגינים המשיכו בטיפוס עד לראש המגדל, תוך כדי שירה ותיפופים שהלכו ונחלשו עם כל קומה. כמה מעובדי המשרדים במגדל פתחו את הדלתות שמובילות לגרם המדרגות כדי להציץ על המטפסים. אלה שלבשו חולצות מכופתרות נראו רציניים מאוד, כמעט מוטרדים. המנקות, במדי חברות כוח האדם שלהן, חייכו ושאלו מה קורה.

מעטים שרדו עד הקומה ה-41. מרבית המפגינים כלל לא ניסו את כוחם במשימה. הם נותרו למטה ומחו מחוץ לסניף מרכול של רשת שופרסל, אף היא בבעלות דנקנר. אלה שהגיעו לקומות העליונות, תשושים וצמאים, נכנסו לחדר האוכל, שתו מים וניסו לאתר את בית "מעריב" בנוף המרהיב שנשקף מהחלונות. "כל-כך קטן הוא נראה מכאן", הם אמרו זה לזה, "מה הפלא שדנקנר לא שם עלינו".

אחר-כך התמקמו מול דלת הכניסה למשרדי אי.די.בי, כדי להטעין משמעות חדשה בסיסמאות המוכרות: "אי.די.ביזיון" ו"נוחי שלום, נוחי שלום, איפה הכסף שלנו היום?". דנקנר עצמו לא נכח במקום, כשם שהנהלת "מעריב" לא שהתה במשרדיה שעה שעובדי העיתון הפגינו בקומה השנייה של בית "מעריב". אדם בחליפה כהה חיכה למפגינים מצדן השני של דלתות הזכוכית. הוא ניסה להיראות מאיים ומשועמם בו בזמן, ונחל הצלחה במשימתו זו. שוטרים חמושים במצלמות וידיאו הקפידו לתעד את המפגינים ללא הרף, בניסיון להרתיע אותם מלהפעיל אלימות.

אולם ממילא בהנהגת עובדי "מעריב" לא התכוונו לאפשר לאירוע לצאת מכלל שליטה. ההפגנה כונתה "הפגנת זעם", אולם הזעם היה מדוד. את מחאתם מקיימים עובדי "מעריב", בינתיים, תוך תיאום עם המשטרה והקפדה שלא לעבור את הגבול. כך ברחוב, כך גם בעיתון. כאשר כתב "חדשות 10", מתן חודורוב, שאל את המפגינים מחוץ למשרדי אי.די.בי אם בכוונתם לפרוץ את דלתות הזכוכית, השיבו לו עיתונאי "מעריב" בשלילה, הסבירו כי הם מתנגדים לאלימות, והשתתפו בצערו על כי לא יפתח הערב את מהדורת החדשות.

ביום שני הקרוב תשבות מערכת "מעריב". גליון ערב יום הכיפורים לא יראה אור. הגם שמדובר בצעד חריג, גם הוא יתבצע בדרך המלך, עם תום 14 הימים ממועד ההכרזה על סכסוך העבודה בעיתון. העיתונאים ב"מעריב", למודי שקרים ואכזבות, עדיין לא הגיעו לשלב פריקת העול.

הכניסה למשרדי אי.די.בי, היום