"כאדם פוליטי בעל עמדות ליברליות, המאמין בדמוקרטיה ובזכויות אדם, הפעילות של התובעת הטרידה אותי מאוד ואף הפחידה אותי. כשראיתי את ההסתה הפרועה נגד נשיאת הקרן החדשה לישראל, ח"כ לשעבר פרופ' נעמי חזן, וכשנחשפתי למסע השיסוי כנגד ארגוני זכויות האדם, הרגשתי צורך להביע את עמדתי, להסיר את המסכה שעוטה התובעת ולנסות להסביר לציבור את הסכנה שנשקפת ממנה", כך מסביר פעיל השמאל רועי ילין את המניעים להחלטתו ליצור את קבוצת הפייסבוק "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)".

הפילוסוף הגרמני יוהאן גוטליב פיכטה, 1762–1814 (נחלת הכלל)

ילין כתב זאת בתצהיר שהוגש בשבוע שעבר לבית-המשפט המחוזי בירושלים, שם נדונה תביעת דיבה בסך 2.6 מיליון שקל שהגישה תנועת "אם תרצו – ציונות או לחדול" נגד ילין ואנשים אחרים מהעומדים מאחורי קבוצת הפייסבוק. את הנתבעים מייצגים עורכי-הדין ישי שנידור, מיכאל ספרד ושלומי זכריה, בעוד שהתובעת מיוצגת על-ידי עו"ד נדב העצני. על תצהירי הנתבעים דיווח לראשונה ניר חסון ב"הארץ".

"במיוחד הרגשתי נפגע מהתובעת כאשר זו העלתה את טענת 'הגיס החמישי' כלפי הקרן החדשה לישראל וכלפי ארגוני זכויות אדם", ממשיך ילין בתצהירו. "מבחינתי זו היתה חציית קו אדום – לא עוד ויכוח פוליטי לגיטימי על עובדות ועל ערכים, אלא האשמה של היריב הפוליטי בבגידה ובסיוע לאויב. ייחוס כוונות זדון ליריב פוליטי היתה עבורי תמרור אזהרה שכאזרח בעל מודעות פוליטית, הניע אותי לפעולה".

ילין רואה בעצם הגשת תביעת המיליונים נגדו ונגד חבריו "חוליה נוספת ברצף פעולות שמטרתן השתקה, איומים, סחיטה ודה-לגיטימציה של גורמים שמרהיבים עוז לבקר את התנהלותה ופרסומיה [של אם-תרצו] – בתקשורת, ברשת האינטרנט, במאגרים אלקטרוניים, באקדמיה ובכל פורום ציבורי באשר הוא".

בסיום תצהירו מציין ילין כי "לאחר למעלה משנה וחצי שהתביעה הזו מרחפת מעל ראשי, אני היום מבין כמה תביעות מסוג זה הן מוקש הפוצע את השיח הציבורי. בעיני מדובר בתביעה מופרכת, ואני כמובן משוכנע שזכותי היתה לומר את אשר אמרתי ושהוא נשוא התביעה, אבל האיום של מיליוני שקלים על ראשי וראשי חברי הוא קשה ומטריד ופוגע.

"[...] אני מסתכל סביבי ויודע שהרבה מחברי שואלים את עצמם האם כל זה היה שווה והאם לא עדיף היה מבחינתי לשתוק. זו גישה מסוכנת ביותר בעיני, שנובעת מתביעות כגון זו, ופוגעת בחופש הביטוי ועוד בחופש הביטוי הפוליטי, הכל-כך חשוב לכל חברה דמוקרטית".

"שלילת ערכי היסוד של הליברליזם"

במוקד התביעה עומדת השאלה אם נכון להגדיר את אם-תרצו כתנועה פשיסטית. ביחס לכך כותב ילין בתצהירו: "בשם ולמען ערך ה'לאומיות', היא [תנועת אם-תרצו] עושה שימוש בשיטות של הפחדה ודה-לגיטימציה, בתיוג של כל סוג של ביקורת כ'בגידה' ו'חתרנות', ובהדרה של מי שהתובעת מגדירה כפועל 'בניגוד לאינטרסים הלאומיים' מהשיח הציבורי הלגיטימי. התנועה מייחסת למתנגדיה האידיאולוגיים מניעים זרים ופעילות למען אינטרסים של גורמים זרים. כל אלה הם סממנים מובהקים של אידיאולוגיות ותנועות פשיסטיות, ומאפיינים דרכי פעולה פשיסטיות – כפי שאני מבין מונח זה".

כדי לחזק עמדה זו הוגשו לבית-המשפט שתי חוות דעת מומחה, האחת מטעם הפרופ' למדע המדינה זאב שטרנהל, המנתח את פעולות ועמדות תנועת אם-תרצו לאור משמעות המונח פשיזם בשיח האקדמי, והשנייה מטעם רוביק רוזנטל, המנתח את המשמעות המילולית של הביטוי "פשיסטי" בשיח הציבורי בישראל.

בתצהירי התביעה התבסס רונן שובל, יו"ר תנועת אם-תרצו, על הגדרת הפשיזם כפי שהופיעה במילון אבן-שושן ("תנועה לאומנית קיצונית ורודנית שנוסדה באיטליה אחרי מלחמת העולם הראשונה"), באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה. חוות הדעת של הנתבעים מבקשת להרחיב את משמעות המושג הן לאור המציאות המדינית העכשווית והן לאור גמישותו של השיח הפוליטי.

"במציאות הנוכחית בעולם המערבי", פותח שטרנהל את תצהירו, "השאלה המרכזית שצריך לשאול הינה: איך היתה נראית מדינה שהיתה מתנהלת על-פי הנורמות והערכים שמטפחת אם-תרצו? מה היה קורה אילו השלטון היה בידי אנשיה והם היו יכולים לממש ללא הפרעה את דעותיהם כפי שאלה באות לידי ביטוי בפרסומיהם? מהו הפוטנציאל הטמון בכתביהם של ראשי התנועה? האם בקונטקסט זה יש לתנועה סממנים פשיסטיים ראשוניים שעלולים להתפתח לתופעה בשלה יותר?".

בהמשך תצהירו מסביר שטרנהל כי "אנשים המתקוממים בימינו נגד ליבת הערכים הליברליים ושואפים לחיסולם אינם אומרים את הדברים באותו גילוי לב ובאותה עוצמה שיכלו להרשות לעצמן ללא קושי תנועות פשיסטיות בטרם בוצע נסיון המעבדה של שנות ה-30 וה-40. הרבה יותר מאשר בעבר מוטל כאן על הקורא להבין דבר מתוך דבר ולהפעיל את דמיונו על מנת לזהות התפתחויות אפשריות לעתיד".

לפיכך, לדעתו, "אם לוקחים בחשבון שאם-תרצו נמצאת רק בראשית דרכה ופועלת בחברה שבה שלילת ערכי היסוד של הליברליזם נחשבת לחטא, הרי שהיא מציגה סממנים ראשונים ומדאיגים של פוטנציאל פשיסטי".

שטרנהל מצביע על כך שסממנים אלה קיימים בשני מישורים, במישור העיוני ובמישור הפוליטי. לדעתו, ברמה העיונית משמשים עקרונות הפשיזם, דוגמת לאומיות רדיקלית והתפיסה שתכניו האינטלקטואליים של הליברליזם המערבי מסכנים את האומה, יסוד לפעילותה של אם-תרצו. במישור הפוליטי מצביע שטרנהל על כך שדעותיו של שובל תואמות עמדות של תנועה פשיסטית במובן זה שתנועתו פועלת למען "יצירת תחושה של מצב חירום המביאה לקריאה ל'משטרת מחשבות', חיסולה של הביקורת ונטרול המתנגדים, במיוחד בקרב העלית האינטלקטואלית שרבים בתוכה, החולקים על דרכה של אם-תרצו, נתפסים כאויבי המדינה".

ההגדרה ששטרנהל מציע למונח "תנועה פשיסטית" רחב יותר מזה של ההגדרה המילונית הפשוטה. שטרנהל מסביר כי "אין לצאת מהנחה כי רק תנועה שיימצאו בה כל היסודות שהיו קיימים במפלגה הפשיסטית האיטלקית [...] תיחשב לתנועה פשיסטית", ומצביע על כך שיש מי שטען כי גם איטליה הפשיסטית לא תאמה את המודל האידיאלי של האידיאולוגיה הפשיסטית.

"תנועת אם-תרצו", מוסיף שטרנהל, "אינה תואמת את המודל האידיאלי של הפשיזם ההיסטורי כי אינה מטיפה לחיסול הדמוקרטיה כשיטת ממשל ואינה קוראת לדיקטטורה של מנהיג יחיד. אולם, בימינו, אחרי הניסיון של המאה ה-20, נשאלת שאלה הרבה יותר רחבה: האם תנועה המרוקנת את הדמוקרטיה הליברלית מתכניה האינטלקטואליים והמוסריים, ואינה משאירה אלא את המסגרת המוסדית של הכרעת רוב, תוך חיסול חופש הביטוי, אינה צועדת כבר בדרך המובילה לחיסולה המהותי של הדמוקרטיה?".

הרדר, פיכטה ואסטרטגיות שיווק

בחוות הדעת של רוזנטל מצביע חוקר הלשון על כך שגם ההגדרה הלשונית למונח "תנועה פשיסטית" רחבה יותר מההגדרה המילונית הפשוטה. לפי רוזנטל, "המונח פשיזם במשמעותו הפוליטית ההיסטורית עבר תמורות בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. התמורות האלה סייעו להרחבת המשמעות של המונח 'פשיזם' בכלל, וקל וחומר של שם התואר 'פשיסטי'".

רוזנטל מבדיל בין המונח "פשיזם" לשם התואר "פשיסטי", וכותב כי "בעוד 'פשיזם' שומר על קרבה למונח היסוד (קובץ הרעיונות המגולם בתנועות הפשיסטיות ובעיקר זו האיטלקית) [...], לא כך הדבר לגבי 'פשיסט' ובעיקר לגבי 'פשיסטי', שהוא לב הדיון המשפטי במקרה זה". לדעת רוזנטל, השימוש בשם תואר זה התרחב וכיום מתייחס גם "לתופעות בתוך המערכת הדמוקרטית.

"שימושים אלה", טוען רוזנטל, "מחלצים גרעיני משמעות מן הפשיזם במשמעותו המקורית, ומחילים אותם על תופעות בתוך המבנה הדמוקרטי. הדבר נעשה כאשר תנועה או רעיונות המובעים על-ידי אדם או תנועה מכילים, בעיניו של המשתמש, גרעיני משמעות שונים".

בעקבות בחינת הופעות שונות של שם התואר "פשיסטי/ת" בעיתונות וברשת, מגיע רוזנטל לקביעה כי "השימוש במונח 'פשיסטי' מקובל בשיח הדמוקרטי, ומתייחס לתופעות במסגרת הדמוקרטית, שאינן קשורות בדרך ישירה או עקיפה למשטרים הפשיסטיים ההיסטוריים". משום כך, מסביר רוזנטל, "אין להסיק אם כן מהתיבה 'אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)', שקבוצת הנתבעים טוענת שתנועת אם-תרצו היא תנועה פשיסטית במובנה ההיסטורי, כלומר, אוחזת במכלול המאפיינים והערכים של תנועות פשיסטיות באירופה במחצית הראשונה של המאה הקודמת".

לצד תצהירו של ילין וחוות הדעת של שטרנהל ורוזנטל, הוגש לבית-המשפט תצהירה של טל ניב, עורכת ובעלת טור ב"הארץ", שהצטרפה למנהלי הקבוצה לאחר הקמתה. בדומה לילין, גם ניב מצביעה על הקמפיין של אם-תרצו נגד פרופ' חזן כמניע לפעולתה.

עוד צורף מטעם הנתבעים תצהיר מאת תומר פרסיקו (גילוי נאות: אחיו של כותב ידיעה זו), הטוען כי בשיחה שקיים עם רונן שובל, יו"ר תנועת אם-תרצו, הודה שובל בפניו כי הסתמך לצורך כתיבת ספרו "אם תרצו, כוכב מישראל, מניפסט לציונות מתחדשת" על רעיונותיהם של הוגים כמו יוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן גוטליב פיכטה, שעל סמך משנתם, בין היתר, צמחה תנועת הפשיזם באירופה.

על-פי תצהירו של פרסיקו, כשטען בפני שובל כי השימוש שהוא עושה בספרו ברעיונותיהם של פיכטה והרדר מסוכן, הסביר לו יו"ר אם-תרצו כי בסך-הכל ביצע מטפורה, אם כי הודה שבספרו הדבר לא מוצג כך משום שהספר מעביר "בצורה פשטנית רעיונות שהם מאוד עמוקים". לדברי פרסיקו, כשטען בפני שובל כי הפשטה כזו מסוכנת, השיב לו יו"ר תנועת אם-תרצו: "זה עניין של אסטרטגיות שיווק".

דיון מקדמי בתביעה אמור להתקיים בשבוע הבא, בפני השופט רפאל יעקובי.

42868-05-10