פיטר פריי, עורך ה"סידני מורנינג הראלד", קורא לשחרר את כתביו הנתונים במעצר בישראל (צילום מסך: מאתר העיתון)
אם הכל יפעל כמתוכנן, בשתי היממות הקרובות ייצאו מנמל התעופה בן-גוריון לכיוון טורקיה אחרוני העיתונאים שמדינת ישראל עצרה השבוע. לצד מאות הפעילים מרחבי העולם, היו על הספינות שעשו את דרכן לעזה ויורטו שלשום על-ידי חיל הים כמה עשרות עיתונאים שביקשו לדווח על האירוע עבור כלי תקשורת מאוסטרליה ועד דרום-אפריקה. מיד עם מעצרם, הוחרם ציודם, הם נחקרו והובלו למעצר, כשעד לרגע היציאה מהארץ הקשר היחיד שהותר להם לקיים עם העולם החיצון היה עם הנציגות הדיפלומטית של מדינתם.
העובדות הללו בוודאי לא יועילו למיקומה של מדינת ישראל במדד חופש העיתונות הקרוב, אך הן עשויות להשפיע לרעה גם בחזית שנישאה בימים האחרונים בפי כל – ההסברה. ספק אם עיתונאי החווה על בשרו אלימות מצד מדינה יסקר אותה באור חיובי. אם לא די בכך, גם עיתונאים המסקרים את הנעשה באזור באופן קבוע סבלו השבוע מתנאי עבודה קשים. פרט לבלבול ששרר ברשויות הישראליות בשעות הראשונות שלאחר האירוע, נאלצו העיתונאים הזרים לדווח על ההתרחשויות בלי שיוכלו לדבר עם האנשים שהיו על הספינה ולבדוק את המידע שנמסר להם מפי דובר צה"ל.
על-פי דיווחו של טוביאס באק ב"פייננשל טיימס", גם בבית-החולים ברזילי, שם אושפזו 21 מהפצועים, חסם הצבא את הגישה לעיתונאים והציב חיילים במחלקות כדי למנוע את האפשרות לראיינם. אחד מבכירי העיתונאים שנעצרו הוא פול מק'גו, כתב החוץ הבכיר של ה"סידני מורנינג הראלד" האוסטרלי, הנושא דרכון אירי. מק'גו, מומחה למזרח התיכון, נעצר יחד עם עמיתתו לעיתון, הצלמת קייט גראטי, ועל-פי הדיווחים בעיתונו, השניים סירבו לחתום על מסמך הכולל הודאה כי נכנסו למדינה באופן בלתי חוקי.
"הם היו שם כדי להיות עדים ולהביא את סיפור המשט לאוסטרליה וליתר העולם. היתה להם כל זכות לעשות זאת", אמר אתמול עורך ה"הראלד" פיטר פריי בראיון לעיתונאים באוסטרליה. השניים, הדגיש פריי, לא שהו על סיפון המאבי-מרמרה, הספינה שבה התרחש המאבק האלים עם חיילי צה"ל, אלא על סיפון ספינה אחרת. "אנו מבקשים שישראל תכבד את הזכות הזו, את הזכות לבצע את עבודתם, זכותו של כל עיתונאי", הוסיף.
עורכת-דין שנשכרה מטעם העיתון, כך דווח, הגיעה לכלא באר-שבע, אך נמנע ממנה להיפגש עם העיתונאים. לדבריה, היא נכלאה בחדר עד שהשניים כבר היו בדרכם לשדה התעופה. עוד דווח כי גראטי ספגה מהלומה בידה במהלך השתלטות כוחות צה"ל על הספינה שבה שהתה. גראטי טוענת כי ספגה מכת חשמל שגרמה לה לחוש בחילה. על-פי גורמים אוסטרליים, היא קיבלה טיפול רפואי הולם בנמל אשדוד, עם ירידתה מהספינה.
עיתונאי אירופי אחר שנעצר הוא מריו דמולין, כתב פרילנס שסיקר את המשט עבור ה"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" הגרמני. הנס כריסטיאן רוסלר, הכתב הקבוע של העיתון בישראל, מספר כי בסוף השבוע האחרון עוד הדפיס העיתון כתבה מאת דמולין על ההכנות האחרונות למסע. "הוא תיאר את המצב על הסיפון, שהיה די כאוטי, והוא כתב גם על הנסיונות התועמלניים של כמה מהאנשים, כמו צוות אל-ג'זירה", הוא אומר.
להבדיל מחמישה גרמנים אחרים, ביניהם שני חברי פרלמנט, שהוטסו לברלין שעות אחדות לאחר מעצרם, דמולין הובל ככל הנראה אף הוא לבית-הכלא בבאר-שבע, שם שהה עד לגירושו. רוסלר לא היה יכול לספק מידע מעבר לכך על גורל עמיתו כיוון שלא היתה לו כל יכולת ליצור עימו קשר מרגע שכוחות צה"ל החרימו את הטלפון והמחשב של דמולין.
לדברי רוסלר, מעצרו של דמולין צוין בעיתון, אם כי לא בהבלטה. "כשיש תשעה הרוגים, יש דברים חשובים יותר לדווח עליהם", הוא אומר ומוסיף: "אנחנו מקווים שהוא ישוחרר בקרוב וייתן עדות מיד ראשונה על מה שקרה, כיוון שזה מה שחסר לנו, סיפורים כאלה, כדי להבין מה באמת קרה ומה אולי השתבש בפעולה".
רוסלר מתאר, כעיתונאים אחרים, את הבלבול ששרר ברשויות הישראליות ביום שני בבוקר, ומדגיש את הנזק שנגרם כתוצאה מהאיסור לבוא במגע עם העצורים. "זה מעט מעצבן", הוא אומר, "לחסום את הצד השני לחלוטין, ליצור בלק-אאוט שבו אינך יכול לראיין אנשים, לשאול מה קרה, מי ירה ראשון, מה ראית, מה שמעת. זה מתסכל מאוד אם אתה מנסה לקבל תמונה בהירה של מה שקרה. כדי לעשות עבודה עיתונאית טובה, תמיד עליך לשמוע את הצד השני ואינך יכול להסתמך רק על מקורות רשמיים".
רוסלר מגלה הבנה לכך שבמצבים מסוימים מוטל איפול על מידע רגיש, אך לדבריו, "ככל שזה מתמשך, הדבר מעורר חשד שיש ניסיון להסתיר משהו, ניסיון לדכא הפצת מידע שאולי אינו נוח. ייתכן שהמסקנה תהיה דומה למה שאומר דובר צה"ל, אבל כדי להסיק זאת יש לדעת יותר".
מנגד, אלסנדרו לוגרוסצינו, כתב סוכנות הידיעות האיטלקית ANSA, מדגיש כי המצב בישראל טוב יחסית. "אני יכול לעשות את עבודתי כאן", הוא אומר. "אני לא מכיר אף מדינה מושלמת בעולם, לכל מדינה יש בעיות משלה, אבל אני לא יכול להתלונן שלא נותנים לי לעבוד כאן. לפעמים יש אי-הבנות, בעיות ביורוקרטיות עם לשכת העיתונות הממשלתית, אבל בסך-הכל זו מדינה עם שלטון חוק, ולכן אם משהו לא מתנהל כפי שנדמה לנו שצריך, יש אפשרות לנסות לשנותו. מהבחינה הזו ביומיים האחרונים לא היו לנו בעיות מיוחדות בגלל המשט. אנו מכסים את הסיפור".
אנריקה צימרמן, כתב רשת הטלוויזיה הספרדית אנטנה 3, אומר כי "ככתב של רשת ספרדית, העובדה שיש פה שלושה ספרדים עצורים ישר מבליטה את ההזדהות עם האנשים שבאונייה. ללא קשר לעובדה אם היו על הספינה בריונים אסלאמיסטים שעשו פרובוקציה או לא". אחד העצורים הללו הוא דוד סגרה, עיתונאי ספרדי שדיווח עבור ערוץ מוונצואלה בשם טלה-סור. "הוא נמצא כעת בשדה התעופה, בתא המעצר, בהמתנה לצאת מהארץ לאיסטנבול", מאשר צימרמן.
צימרמן, המדווח זה שנים ארוכות מישראל, טוען כי באירוע הנוכחי הדוברים הישראלים לא עשו מאמץ כן לשכנע את העיתונאים הזרים בגרסה הישראלית. "יש לי תחושה לאורך כל הדרך שמדינת ישראל באירוע הזה בכלל ויתרה על דעת הקהל העולמית, ומתרכזת בניסיון להגביר את גל הפטריוטיות בתוך ישראל", הוא אומר.
לא קיבלת עשרות מיילים וסרטונים מדובר צה"ל?
"כן, אבל הכל נעשה כאילו מדובר בכישלון מראש. בכל קשר עם הרשויות קיבלת את הרושם שאין סיכוי ולכן מתרכזים בדעת הקהל הישראלית. תראה מה שדני איילון עשה במסיבת העיתונאים שכינס. באיזו שפה הוא דיבר. הוא דיבר בעברית כי הוא חושב על דעת הקהל הישראלית. הוא חושב על המצביעים של ישראל-ביתנו, הוא לא חשב על העולם באותו רגע ולכן הוא אפילו לא העלה על הדעת את האפשרות ליזום בעצמו הצהרה באנגלית, כשהוא יודע שיש כתבים זרים בחדר, כדי להגיע אליהם, כדי להפיץ טענות שבחלקן הן צודקות".
עיתונאי זר אחד, המוצב דרך קבע בישראל, חווה על בשרו את גל הפטריוטיות הישראלי. מנהל תחנת אל-ג'זירה בישראל והכתב הראשי מטעמה במדינה, ואליד אל-עומרי, הותקף שלשום על-ידי מפגינים בעת שהתכונן לשידור. לדבריו, הגיע עם צוותו אל גבעה המשקיפה אל נמל אשדוד בבוקר יום שני, והתמקם שם לצד עשרות עיתונאים אחרים. לדבריו, עד מהרה הגיעו מפגינים שצעקו קללות לעברו. "בהתחלה היו נגד אל-ג'זירה, אחר-כך נגד כל מה שערבי וכל מה שהוא מוסלמי, ואז זה התקדם ובסוף הם היו נגד כל המדיה ונגד כל השמאלנים היהודים", הוא אומר.
לבקשתו, שוטרים שהיו במקום תחמו אזור סביב צוות הצילום כדי למנוע מגע בין המפגינים לעיתונאי. אלא שבשעות הערב, כשחזר למקום מתדרוך שנערך בנמל אשדוד, פרצו המפגינים את אזור החיץ והיכו אותו. "התמקמתי באותו מקום שהייתי בו", הוא מספר. "פתאום, בזמן שאנחנו מכינים את עצמנו למהדורה של שעה שש, אני שומע אחד שמתחיל לצעוק, 'הנה הנה זה הכלב הגדול'.
"אני ממשיך, מחכה לשידור שלי מול המצלמה, ופתאום אני חוטף חבטה חזקה בבטן. לקחו את הפנס, פירקו אותו מהעמוד וזרקו אותו עלי, כשעוד היה חם. אז הבנתי שהמצב לא יכול להמשיך. מיד הפסקנו ואמרתי לצוות שלי לאסוף את הדברים". אל-עומרי הובהל לניידת השידור בחסות שוטרים שהיו באזור, תוך כדי שהוא חוטף מכות נוספות בראש ובגב. השוטרים, הוא אומר, לא חסמו את המכים, אלא עודדו אותו למהר לרוץ לניידת.
נתקלת בעבר בגילויי אלימות בישראל?
"בדרך כלל כשהיו פיגועים, אנשים היו כועסים וצועקים, אבל לא היו מכים. הייתי מבין את זה. אנשים כועסים על זה שיש קורבנות. הפעם המצב הפוך, ובכל זאת אנחנו חוטפים את המכות".