השבוע לפני שנה בילה עו"ד מיכאל ספרד בכפר בילעין שבגדה המערבית עם בני משפחתה של ג'וואהר אבו-רחמה. כמה שעות קודם לכן התמוטטה אבו-רחמה ומתה. לטענת פלסטינים, היא מתה לאחר ששאפה כמות גדולה של גז מדמיע בהפגנה נגד התוואי הלא-חוקי של גדר ההפרדה באזור הכפר; לטענת צה"ל, על רקע שאיפה של מעט גז מדמיע, אולם בעיקר בשל בעיות רפואיות קודמות וטיפול לקוי שקיבלה בבית-חולים ברמאללה.
לאחר מותה צוטטו בעיתונות הישראלית גורמים צה"ליים שטענו כי אבו-רחמה היתה חולת סרטן וכלל לא שהתה באזור ההפגנה. עו"ד ספרד, שייצג את משפחת המנוחה מטעם הארגון יש-דין, התגייס אז לנסיונות להפריך גרסה זו. מטרתו היתה להעמיד דברים על דיוקם, וחשוב מכך – להביא את הפרקליט הצבאי הראשי להורות על פתיחת חקירת מצ"ח לבירור נסיבות המוות.
הפגנה בבילעין, 17.9.10 (צילום: עיסאם רימאווי)
"התחלנו לבנות את הסיפור", נזכר ספרד בהרצאה שנתן בשבוע שעבר בתל-אביב. לדבריו, הוא ומוחמד חטיב, ממארגני המחאה בבילעין, הצליחו לאתר את האדם שניגש אל אבו-רחמה לאחר שהתמוטטה משאיפת גז מדמיע ושמעו את גרסתו. כמו כן השיגו תצהיר מנהג האמבולנס שהסיע אותה מהאזור שבו התמוטטה אל בית-החולים. מידע זה, ומידע נוסף, הועברו מטעמם לכל הכתבים הרלבנטיים בעיתונות הישראלית.
"למחרת בבוקר אנחנו קמים ומסתבר שדיברנו עם הבנאדם הלא נכון, משום שהעורכים עושים בסופו של דבר מה שהם רוצים", אומר ספרד. הכותרות עסקו במחלת הסרטן של אבו-רחמה ובטענות כי הפלסטינים מפברקים את נסיבות מותה. "לכתבים היה את המידע, והוא נכנס לעיתונים", מבהיר ספרד, "אבל הוא נכנס בצורה כזו שאין לו שום ערך. [...] אני משוכנע שאת הגישה הזו לעורכים, שלי אין, יש לצה"ל".
במקום להבליט את עדויות הנוכחים בשטח, שלוקטו על-ידי ספרד וצוותו, העדיפה העיתונות הישראלית לדבוק בטענות על מחלת הסרטן שממנה כביכול סבלה אבו-רחמה. "הסיפורים האלה", אומר ספרד, "הופצו על-ידי גורם בכיר בצה"ל [ספר נקב בשמו ובתפקידו, אך "העין השביעית" נמנע מלהזכירו כי ספרד לא סיפק ראיה משכנעת שאכן באיש הנדון מדובר]. בשיחות רקע הוא המציא המצאה על מחלת סרטן".
ספרד מדגיש כי בכלי התקשורת הישראליים לא ננקב שמו של הגורם הצבאי שטען כי אבו-רחמה סבלה ממחלת הסרטן. "אם היה מתייצב בשמו", הוא מדגיש, "אפשר היה לגבות ממנו מחיר על כך ששיקר". לדברי ספרד, "הדבר המצער בפרשה הוא שאותו גורם לא שילם מחיר. ברגע שהתברר שהעובדות שהוא האכיל את עיתונאי החצר האלה לא היו נכונות, היה אפשר לצפות שהעיתונאים – לא בשל אימוץ הנארטיב הפלסטיני, אלא משום ההשפלה שבשיתוף פעולה עם שקר, משום העובדה שהם היו צינור לרמייה של הציבור, מתוקף הכבוד המקצועי שהם רוחשים לעצמם – היה אפשר לצפות שיבואו חשבון עם אותו גורם. שלפחות יהיו מאמרי דעה, איזשהו עיסוק תקשורתי נרחב בשאלה איך זה שגורם צבאי מרשה לעצמו לשקר כך לעיתונאים. אפילו זה לא היה, והעובדה הזו היא שמבטיחה שמקרים כאלה יוכלו לקרות שוב ושוב".
מדובר צה"ל נמסר: "טענות הכתב אינן נכונות ואין בכוונתנו להתייחס לנאמר בתדרוך סגור. יודגש כי עתירה בעניינה של ג'וואהר אבו-רחמה תלויה ועומדת בבג"ץ ועתידה להתברר בחודש יולי 2012".
ספרד סיפר על חוויותיו בבילעין ודיבר על השפעת התקשורת על מערכת המשפט הצבאית באירוע שנערך ביום חמישי שעבר בתל-אביב, בשיתוף פעולה בין העמותות יש-דין וקשב. בחודש שעבר פירסם קשב מחקר שערך על סיקור התקשורת הישראלית את מותה של אבו-רחמה. תוצאות המחקר נראות מוכרות לכל מי שקרא בשנים האחרונות עיתונות ישראלית, או דו"חות קודמים של קשב.
"רוב העיתונות הישראלית הוכיחה שוב כי בכל הקשור למדיניות הפעלת הכוח של צה"ל מול האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים, היא נוטה, כמו ברפלקס מותנה, להתייצב לצדו ולקבל את עמדתו, כמעט ללא שאלות, ללא בדיקה עצמאית וללא ביקורת", נכתב בדברי הסיכום למחקר.
"[...] באמצעות עריכה מגמתית ומטעה, התקשורת פיזרה מסך עשן על הסיפור כולו. כל מידע שהטיל אחריות על הצבא נדחק לשוליים, כך שהציבור הישראלי נשאר עם הנארטיב השגור, לפיו הפלסטינים משקרים באופן שיטתי בניסיון לעשות דה-לגיטימציה לישראל. למעט בעיתון 'הארץ', הסיקור התמקד במלחמת הגרסאות בין הצבא הישראלי לבין הפלסטינים, תוך העברת מסר חד-משמעי לקוראים כי הפלסטינים ממציאים בדותות, והצבא חף מכל פשע.
"[...] אפילו לאחר שהתפרסם תחקיר הצבא, אשר קבע כי אבו-רחמה אכן נכחה באזור ההפגנה ושאפה גז מדמיע (כפי שהפלסטינים טענו), אך טען כי טיפול לקוי בבית-החולים ברמאללה הוא שגרם למותה, לא פנתה התקשורת לשאול את השאלות המתחייבות על התנהלות הצבא. כיצד ייתכן שסיבת פינויה של אבו-רחמה לבית-החולים היתה שאיפת גז מדמיע, אך אין לכך שום קשר למותה? כיצד הצליח צה"ל להסיר מעצמו כל אחריות למותה של אזרחית פלסטינית חפה מפשע? נדמה כי השאלות אשר העולם כולו שאל נעדרו לחלוטין מהשיח הציבורי הישראלי".
"פרשת מותה של ג'וואהר אבו-רחמה היא משל", אמר יזהר באר, מנכ"ל קשב, לקהל שנכח באירוע. "משל לאופן שבו אנחנו רואים לאורך כל השנים כיצד סיפור מותם של פלסטינים אזרחים חפים מפשע מסוקר על-ידי התקשורת הישראלית. זה לא מקרה שעלינו עליו; זו תופעה, דפוס, ולכן המקרה הזה הוא חשוב".
באר תיאר בהרחבה, שלב אחר שלב, כיצד סיקרו כלי התקשורת המרכזיים בישראל את מותה של אבו-רחמה (מומלץ לקרוא את המחקר המלא כאן), ובסוף דבריו ציין כי במקביל למחקר זה נערכה סקירה של העיתונות הפלסטינית באותה תקופה, במסגרת שיתוף פעולה עם ארגון פלסטיני לביקורת התקשורת.
"התקשורת הפלסטינית סיקרה את הסיפור בצורה מוטה, שטחית ולא רצינית", ציין באר. "רובו התבסס על ציטוטים מהעיתונות הישראלית ופתחון פה רחב שניתן לדוברים פוליטיים מהפת"ח וארגונים אחרים, שהבליטו את המימד הלאומי. לא היתה עבודת עיתונות, אפילו לא בהשוואה לעיתונות הישראלית. הפלסטינים שחיים לצדנו לא מקבלים מידע טוב יותר מאיתנו, למעשה הרבה פחות טוב. העיתונות הפלסטינית חלשה ולא מקצועית".
באירוע נשא דברים גם פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה). "אני לא חושב שהצבא מדבר עם העורכים", אמר קרמניצר בתגובה לטענת עו"ד ספרד. "אני חושב שהעורכים פועלים משיקולי רקע ושל מה שהם חושבים שמצפים מהם המו"לים והציבור. לא צריך להגיד להם, הם מבינים לבד מה המפקד הצבאי היה אומר להם לו היה מתקשר, ולכן הוא לא צריך להתקשר".
ביחס לדברי ספרד על חוסר הפקפוק של העיתונאים הישראלים בגרסה הצבאית, ציין קרמניצר כי קל להבין זאת בהתחשב במעמד המקור שמסר להם את עמדת צה"ל (לפי גרסת ספרד). "אני לא בטוח שאני הייתי חשדן לו [מקור כה בכיר] (קרמניצר זיהה במפורש את המקור, לפי גרסת עו"ד ספרד) היה אומר לי שהיא חולת סרטן. הייתי מאמין שהוא יודע על מה הוא מדבר. כמובן שאני שותף לתמיהה איך התקשורת לא הגיבה בצורה יותר חריפה אחרי שהסתבר לה שמכרו לה סתם דברים חסרי שחר".
עוד טען קרמניצר כי הביקורת על כך שהתקשורת אינה מספקת את ההקשר הראוי מחטיאה את המטרה. לדבריו, אין מקום לצפות מהעיתונות שתעסוק בעמודי החדשות בשאלות עקרוניות כגון מדוע אין מאפשרים לקיים הפגנות באזור או מדוע צה"ל עושה שימוש באמצעים שמתבררים פעם אחר פעם כקטלניים. "זו דרישה שהעיתונות לא יכולה לעמוד בה", אמר. לדברי קרמניצר, בשאלות האלה יש לטפל במאמרים ולא בידיעות חדשותיות. "אם מאמרים נקראים פחות מהידיעות, אין מה לעשות. אי-אפשר להפוך לחדשה מה שאינו חדשה".
ספרד ציין בדבריו כי הכותרות שהופיעו בעיתונות הישראלית בימים שלאחר מותה של אבו-רחמה, כאילו היא סבלה ממחלת הסרטן, סיכלו את הסיכוי שהפרקליט הצבאי ייעתר לדרישת ארגון יש-דין ויורה על חקירת מותה (מעבר לתחקיר המבצעי שערך צה"ל). לדבריו, הפצ"ר לא רצה להיתפס כמי שעומד לצד הנארטיב הפלסטיני, ולכן העדיף לא להורות על חקירה פלילית. גם היום, שנה לאחר המקרה, הפרקליטות הצבאית טרם הורתה לפתוח בחקירה. לפני כשלושה חודשים עתרה לבג"ץ אמה של אבו-רחמה, באמצעות ארגון יש-דין, בדרישה שיורה לפצ"ר לעשות כן. התיק עדיין תלוי ועומד.