עיתוני הבוקר מדווחים בראש וראשונה על כך שמחר ייצאו עיתונים שכדאי לקרוא. המחצית העליונה של שער "מעריב" מוקדשת הבוקר לקידום גליון החג של העיתון, עם הפניה ללא פחות מתשע כתבות חגיגיות. ב"ידיעות אחרונות" חולקים שער העיתון והכפולה המרכזית בעול קידום המכירות של גליון החג: על השער רצועה צרה יחסית, ומחצית הכפולה המרכזית מדווחת לקורא על שמונה "ראיונות", "חשיפות" ו"סיפורים בלעדיים" שימצא מחר בעיתון.

הסיפור המרכזי שמקדם "ידיעות אחרונות" הוא ראיון שערכו נחום ברנע ושמעון שיפר עם ראש הממשלה אהוד אולמרט. תחת הכותרת "אולמרט הולך עד הסוף" נכתב: "בראיון פרישה דרמטי, ראש הממשלה מדבר כמו שאף ראש ממשלה לפניו לא דיבר מעולם". מהצהרה קיצונית זו עולות שתי אפשרויות: האחת, שראש הממשלה חזר על טענות מוכרות, רק בסגנון חופשי יותר, וסיפק כמה ציטוטים שייזכרו. האחרת, כי דברי אולמרט כללו רצף של התבטאויות בלתי רגילות, המחדשות באופן ממשי באשר למגוון הנושאים העומדים על הפרק, מהמצב הבטחוני ועד לחקירות האישיות נגדו – ואז עולה השאלה מדוע אף אחת מהן לא הפכה לכותרת של ידיעה חדשותית ב"ידיעות אחרונות". מחר נדע.

ארקדי גאידמק לא מופיע במסע היחצנות של העיתונים לעצמם. הייתכן כי אף כתבה לא תוקדש לאיש במוספי החג? הוא עצמו אינו זקוק, כמובן, לחסדי התקשורת. כפי שהוא נוהג להצהיר בראיונות, לו היה רוצה בתקשורת אוהדת, היה רוכש אחת.

הבוקר ביצע רכישה מדגמית של עיתוני ישראל. מודעת ענק מטעמו ובחתימתו הופיעה על פני עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" ועל פני מרבית עמ' 3 בגליון "הארץ". תחת הכותרת "אני, אתם והם", פונה ה"אני" (ארקדי גאידמק) אל ה"אתם" (עם ישראל) ומתלונן על ה"הם".

לאחר הקדמה ארוכה על תרומתו לחברה בישראל, הוא רומז על זהותם של ה"הם". "היום הרבה אנשים לא ישרים מנסים במרמה לגזול ממני כספים", כותב איל ההון ומוסיף: "כלי התקשורת בישראל מעניקים תמיכה רחבה לנסיונות הנוכלות הללו [...] ה'שילוש הקדוש' – הקהילה העסקית, הממשל החוקי וכלי התקשורת, פוחדים שקולי יוקיע את המעגל הקטן של בעלי הון השולטים בכל דבר במדינת ישראל". המודעה רק מגבירה את הסקרנות לקריאת המקומון הירושלמי שגאידמק אמור להשיק בקרוב.

שפתיים יישקו

קוראי "ידיעות אחרונות" רווים הבוקר מעט נחת מהעיתון. לרגל השנה החדשה מופיעה על השער ידיעת תצלום גדולה [גדי קבלו] המציגה שלושה חיילים מגדוד צנחנים במדים ונשק, כומתות אדומות לראשיהם, נוגסים בחופן תפוחים שהם מחזיקים ביד. צנחן רביעי, ממוצא אתיופי, מחייך ומושח עבורם את התפוחים בדבש. אללי, איזה כור היתוך מתוק-מתוק הכינו בעיתון לקוראים, כזה המשלב בתצלום אחד קיבוץ גלויות, תתי-מקלע צה"ליים ומסורת ישראל. תצלום שכזה מרחיב את הלב ומסוגל להמיס את הציניות של כל מי שנתקל בו.

המתיקות ממשיכה גם בעיתון פנימה, עם ידיעה [ישראל מושקוביץ] על צנחן פצוע שסיים אתמול בהצלחה את צליחת הכינרת (ידיעה קטנה בהרבה, המופיעה צמוד לידיעה על "נצחון הרוח" של הצנחן, מדווחת כי אדם בן 77 לא הגיע לקו הסיום של צליחת הכינרת ויש חשש ממשי לחייו). ועוד מעשייה לחג מביא בועז ארד, כתב העיתון בבייג'ינג, המדווח על כוכב טלוויזיה סינגפורי בשם אנדרו לים, שהתגייר בעקבות ביקור בכותל המערבי. הידיעה, המספרת על סיפור האהבה בין לים לדת היהודית, מלווה בתצלום של הכוכב הסינגפורי כשהוא עטוף טלית ורצועות תפילין מלופפות סביב זרועו.

אבל לשיא המתיקות מגיע העיתון בעמ' 2, שם מדווחים יהודית יחזקאלי, צבי זינגר, צביקה ברוט ויוסי יהושע על התוכניות לחג של כמה מבכירי המדינה. תחת הכותרת "אז איפה אתם בחג?" מופיע המידע הבא כידיעה חדשותית לכל דבר: נשיא המדינה יבלה עם ילדיו בירושלים ("השאלה הגדולה, היכן תציין סוניה את החג, עדיין פתוחה"); ציפי לבני תבלה עם משפחתה בתל-אביב ("גם השנה, כבכל שנה, ישירו בבית המשפחה שירי ארץ ישראל מסביב לשולחן"); שר התחבורה מופז יבלה עם משפחתו בכוכב-יאיר ("מופז יסייע בהכנות לאשתו – שידועה כבשלנית מצוינת – ובסיום הארוחה גם שם ישירו שירי ארץ ישראל בהובלת הבת הבכורה מאיה"). וכן הלאה.

מי לא מוזכר בידיעה? רבים מספור, כמובן. ביניהם גם מיליוני התושבים הפלסטינים של השטחים הכבושים, שיבלו את החג תחת סגר מלא. העיתון היחיד המדווח על עובדה זו, שכנראה כבר נתפסת כמובנת מאליה, הוא "ישראל היום". תחת הכותרת "לשנה טובה ומתוקה" כותב מתי טוכפלד על ההכנות לחג. הוא מזכיר ומפרט את התפילות והברכות הנאמרות בחג, את המסורות שהתקבעו בו והמצוות הקשורות בו, ומציין אגב כך גם את העובדה כי שר הביטחון אהוד ברק החליט להטיל את הסגר החל מהלילה ועד ליום רביעי בערב. נראה שגם זו אחת המסורות שנתקבעה בחגי ישראל. אגב, דווקא על המשמעויות הפרטניות שעומדות מאחורי המונח "סגר מלא" אין פירוט בידיעה של טוכפלד. כל קורא מוזמן, אם כן, לדמיין בעצמו מה המשמעות של חיים תחת סגר מלא.

אייקון של סמיילי מקיא

"מעריב" מדווח הבוקר בכותרת ראשית (אמנם בתחתית עמוד השער, בשל קידום המכירות של גליון החג, אבל עדיין – ראשית) על התקדמות בחקירת נסיון ההתנקשות בפרופ' זאב שטרנהל. לפי הדיווח של עמי בן דוד, החקירה העלתה בינתיים כי ככל הנראה מניחי מטען החבלה היו חברי ארגון ימני קיצוני שביצע בשנים האחרונות פיגועים נוספים בעלי, ברמות ובמנזר בית-ג'מאל.

ל"הארץ" אין ככל הנראה המידע הזה, ומשום כך הידיעה שמתייחסת הבוקר לחקירת האירוע מתמקדת בהודעות שנכתבו בפורומים של פעילי ימין [יהונתן ליס ועפרה אידלמן]. העיתון מצטט באריכות את תגובותיהם של גולשים אנונימים מאתרי ימין שונים לתקיפת שטרנהל. "גולש באתר 'רוטר' כתב בציניות תגובה ארסית לתמונתו של שטרנהל כשהוא משתחרר מחויך מבית-החולים", מדווחים ב"הארץ", ומוסיפים עוד דוגמה: "'פסטירבין התחיל השנה מוקדם מהרגיל', כתב 'קופי' לצד אייקון של סמיילי מקיא".

מאז רצח רבין נשמעו קולות רבים המגנים אלימות מילולית ומשווים את נזקיה לאלימות פיזית. ייתכן שאנחנו עומדים עתה בפני עידן חדש של גינויים, שבסופו לא יכול עוד כל גולש וגולש להצמיד להודעותיו בפורומים אייקון של סמיילי העושה ככל העולה על רוחו. ייתכן ובעתיד יותר לסמיילי הזה לעשות רק את מה שהוא אמור היה לעשות מלכתחילה – לחייך.

היו שלום

במדור המאמרים של "הארץ" נפרד עוזי בנזימן מקוראי העיתון שבו כתב ב-43 השנים האחרונות. הוא חוזר במאמרו ליוני 1967 ולפגישה שהיתה לו אז, יחד עם העיתונאי עמוס אילון, עם אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס. "ארבעים שנה לא הספיקו לחברה הישראלית לגייס בתוכה את הכוחות הנדרשים כדי להיפטר מסחרחורת הכיבוש, המסיטה אותה מדרך המלך", כותב בנזימן, ומסיים את טורו בחשבון נפש מקצועי ואישי: "עיתונאים כותבים כדי להשפיע. ארבעים שנה לאחר הפגישה עם עוזי נרקיס, חש החתום מעלה שהוא צדק באבחנותיו, אך נכשל בהטפותיו. אין לצפות ממי שגילו מחייב אותו לצאת לגמלאות לשנות את דעתו; גם היום הוא אומר לקוראי 'הארץ': עשו שלום".

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי הרשות השנייה וערוץ 10 הגיעו להסכם שבמסגרתו יכיר הערוץ בחובותיו וינסה להחזירם. לפי הדיווח, בפגישה שהתקיימה ביום שישי בין נציגי הערוץ (כולל המנכ"ל החדש יוסי ורשבסקי, עד לאחרונה מנכ"ל "הארץ") לרשות השנייה, הגישו הנציגים מסמך מטעם בעלי המניות בערוץ ובו התחייבות חתומה להקצות את הכספים הדרושים להחזר החובות.

דני ספקטור מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" על תביעה מתגבשת מצד גלי-צה"ל וקול-ישראל נגד מפיקי המופע של פול מקרטני בישראל. העילה: הפרה מצד המארגנים של הסכם לשידור רדיופוני של המופע. בעקבות ההסדר שודרו פרומואים רבים לקראת המופע, אבל ברגע האחרון ביטלה ההפקה את השידור, ותחנות הרדיו זכו לטלפונים נזעמים ממאזינים. בכותרת המשנה לידיעה נכלל המשפט "הפקת המופע: 'הטענות אינן נכונות'", אך בידיעה עצמה תומכת דוברת המופע, רונית ארבל, בכלי התקשורת הישראליים, מאשימה חברה לונדונית שלדבריה היתה ממונה על השידור הרדיופוני, ואף אומרת: "אשמח להעיד לטובת תחנות הרדיו שצודקות במאה אחוז".

עיתון "הארץ" מפרסם הבוקר את "החלטת בית-הדין לאתיקה בעניין העיתון 'גלובס'". לפי ההחלטה, בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות קבע כי "העיתון 'גלובס' והעיתונאי יצחק דנון הפרו את כלל 13(א) לכללי האתיקה המקצועית של העיתונות, המורה לתת לנתבע במשפט אזרחי אפשרות לפרסום הוגן של עמדתו צמוד לידיעה על הגשת התביעה נגדו". עוד נכתב כי בית-הדין דרש מהעיתון לפרסם התנצלות, אך "מאחר ש'גלובס' לא פירסם את ההתנצלות, הורה בית-הדין לאתיקה לפרסם את ההחלטה בעיתון אחר".

הן "ישראל היום" והן "ידיעות אחרונות" מדווחים על צירופו של רוני רימון לצוות היועצים של בנימין נתניהו.