מהפך
אמש, בעקבות פרסום דו"ח השכר במגזר הציבורי לשנת 2009, הופיעה בשער גליון "גלובס" תמצית טורו של כתב העיתון לענייני תעסוקה, שי ניב. "דו"ח השכר במגזר הציבורי הוא מניפולציה בהתגלמותה", כתב ניב. "זה דו"ח שמטשטש ומטאטא את כל מאות אלפי העובדים שמרוויחים שכר בינוני עד עלוב ומכוון פרוז'קטור על קבוצה של כמה מאות עובדים בשכר גבוה, ולעתים קרובות גבוה מדי. אילו נועד הדו"ח להבליט את העיוותים במגזר הציבורי כדי להביא לתיקונם, היה זה דו"ח ראוי. אבל במקום לתקן, הדו"ח הזה רק מנגח – מנציח תדמיות פופוליסטיות על המגזר השמן שסוחב את המגזר הרזה".
מובן שלא רק הדו"ח מטשטש ומטאטא את כל מאות אלפי העובדים שמרוויחים שכר בינוני עד עלוב ומכוון פרוז'קטור על קבוצה של כמה מאות עובדים בשכר גבוה, לא רק הדו"ח מנציח תדמיות פופוליסטיות – גם סיקור הדו"ח לוקה בכך. בשנה שעברה, כמה ימים לאחר פרסום דו"ח השכר במגזר הציבורי לשנת 2008, הציע ניב עסקה.
"אנחנו העיתונאים לא צדיקים גדולים", ציין ביחס לסיקור הדו"ח בעיתונות הכלכלית. "אנחנו רוצים מאוד לאזן ולהדגיש את העובדה שעשרות אלפי עובדים נזקקים להשלמת הכנסה [...] אבל בסופו של יום אנחנו צריכים לייצר כותרות. [...] נורא מרגיז שעובדת סוציאלית משתכרת 4,000 שקל בחודש, אבל זה לא הסיפור שידברו עליו למחרת. מה שכן מצליח להרעיד את אמות הספים הוא נהג אוטובוס בחברת החשמל שמרוויח 41 אלף שקל בחודש [...] אז בואו נעשה הסכם לקראת השנה הבאה: אנו נשתדל להיות פחות דמגוגים, אם ההסתדרות והאוצר יגבשו יותר מודלים ראויים לצמצום הפערים הבלתי נסבלים במגזר הציבורי".
לפי הדו"ח לשנת 2009 שפורסם אתמול, הפערים הבלתי נסבלים במגזר הציבורי נותרו על כנם, אך שיעור ניכר מהעיתונים שינו את גישתם. "האוצר ערך היום, כמדי שנה, את פסטיבל השכר במגזר הציבורי, אבל הצניע את המספרים העגומים", קראה כותרת בראש שער "גלובס". הכותרת הראשית של העיתון נוסחה כך: "קרוב לחצי מהעובדים במגזר הציבורי משתכרים 5,000 שקל בחודש בלבד". שלוש מארבע כותרות המשנה לראשית התרכזו בעובדים שבתחתית סולם השכר: עובדים שמשתכרים פחות מהשכר הממוצע, עובדים שמקבלים השלמה לשכר מינימום ועובדים ששכרם ממשיך להישחק. רק כותרת המשנה האחרונה הזכירה את "שיאן השכר לשנת 2009", גדעון סהר, מנהל מחלקת לב וחזה בבית-החולים סורוקה, המרוויח כ-110 אלף שקל ברוטו לחודש.
הנה כי כן, ניתן לייצר כותרת, אפילו כותרת ראשית, על העובדת הסוציאלית שמשתכרת 4,000 שקל בחודש, ועל אלפי חברותיה לצרה. כל מה שדרוש הוא לקבל את ההחלטה, כפי שהוכיחו אתמול ב"גלובס".
מפתיע לגלות הבוקר כי "גלובס" אינו העיתון היחיד שבוחר למסגר כך את הסיפור. "הארץ" בחר לכותרת ראשית את הנוסח הבא: "יותר ממחצית מהמורים עובדי המדינה מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק". אמנם בשער העיתון בולטים מספרים הנעים בין 20,185 ל-25,401, ומתייחסים למשכורות הממוצעות במבחר מקומות עבודה במגזר הציבורי, אך כותרת המשנה לראשית מדווחת כי "31% מכלל העובדים במגזר הציבורי מרוויחים פחות משכר המינימום ונזקקים להשלמת הכנסה". סיקורו של אור קשתי, כתב העיתון לענייני חינוך, עוסק אך ורק במצוקתם של עובדי המגזר הציבורי במערכת החינוך.
אפילו ב"דה-מרקר" הכותרת בכפולת העמודים הראשונה הסוקרת את ממצאי הדו"ח קוראת "31% מעובדי המגזר הציבורי נזקקים להשלמת הכנסה". הסיקור הנרחב של הדו"ח מופיע כולו תחת המוטו "פערי השכר במגזר הציבורי". עמוד שלם ממנו מוקדש להתעלמות מכמה מעובדי קבלן במגזר הציבורי ולפערי השכר בין נשים לגברים (25%).
גם ב"כלכליסט" מדגישים את מצוקתם של רוב העובדים במגזר הציבורי. "המדינה משלמת לעובדי הקבלן 14% פחות מאשר לעובדים השכירים", קוראת כותרת על שער העיתון, ומתחתיה נכתב: "דו"ח הממונה על השכר לשנת 2009 חושף תמונת מצב עגומה בתחום העסקת עובדי כוח אדם בידי המדינה: משכורות נמוכות, משרות חלקיות". בעיתון זה, בדומה ל"דה-מרקר", נפתח הסיקור הנרחב של ממצאי הדו"ח בכותרת "44% מהעובדים מרוויחים כ-5,000 שקל". גם כאן מושם דגש על ההתעלמות מעובדי הקבלן והפערים בין גברים לנשים.
כך, בשלוש הזירות המרכזיות של העיתונות הכלכלית בישראל הפכו את היוצרות, ולא משום שהדו"ח השנה שונה באופן דרמטי לעומת זה של השנה שעברה. במקום להתמקד בנהג האוטובוס שמרוויח 40 אלף שקל, התמקדו ברוב העובדים שמרוויחים הרבה פחות. מי שנחשף לעיתונים הללו בוודאי ידבר הבוקר על שיאני השכר ועל התנאים מנקרי העיניים של מיעוט נבחר, כי גם על כך כתוב בעיתונים הללו, אבל לצד זאת אולי תעלה גם מצוקת העובדים העניים במגזר הציבורי, אולי מישהו יזכיר את הפערים העצומים, ואולי אף ידברו באותה שיחה על האחריות של הממשלה למצב המתמשך.
לראות ולקנא
עיתון "מעריב", שעורכו התחייב באחרונה לשים דגש על ענייני חברה ורווחה, מקדיש חלק ניכר מהכפולה השלישית של קונטרס החדשות לממצאי הדו"ח, אך ממסגר את הסיפור באופן הפוך. "על חשבוננו", קוראת הכותרת במרכז כפולת העמודים, וכותרת המשנה מנוסחת כך: "משכורות שמגיעות עד פי 14 מהשכר הממוצע, עובדים שמרוויחים יותר מהמנהלים, שכירים שנהנים מתנאים מפנקים, את כל אלה תמצאו בדו"ח השכר במגזר הציבורי". בראש כפולת העמודים נתונים על שיאני השכר ומשכורות של כמה אישים מוכרים. הידיעה המרכזית, מאת יוסי גרינשטיין ורותם סלע, נפתחת בכמה פסקאות המתמקדות במי שנמצא בראש הדו"ח, ורק בהמשך מתייחסת בקצרה יחסית לרוב העובדים במגזר הציבורי, שאינם נהנים מ"תנאים מפנקים".
"הרופא שמרוויח 110 אלף שקל בחודש", קוראת כותרת בשער "ממון" של "ידיעות אחרונות", ובעמודי הפנים מסוקר הדו"ח תחת הכותרות "החיים הטובים בשירות המדינה". כותרות נוספות בעמוד: "איפה הכי כדאי לעבוד" ו"משכורות לקנא בהן". בכותרת המשנה מוזכרים פערי השכר העצומים. גד ליאור מקדיש את מרבית דיווחו לעומדים בראש הטבלה. את עובדי הקבלן ובעלי השכר הנמוך הוא מזכיר בפסקה העשירית של דיווחו. ב"ישראל היום" מסגור דומה לדו"ח. בשער תצלום של פרופ' גדעון סהר, שיאן השכר במגזר הציבורי, ובעמודי הפנים מופיע הדיווח תחת כותרת שמצווה על הקורא "לראות, להשוות – ולקנא".
דממה דקה
לפני כמחצית השנה, כשהוסר צו איסור הפרסום מפרשת מעצרו של אמיר מח'ול, בחרו עורכי "ידיעות אחרונות" לדווח על החשדות נגדו תחת הכותרת "זרועו הארוכה של חיזבאללה". אתמול נודע כי מסתמנת עסקת טיעון בעניינו של מח'ול, הכוללת מחיקת סעיף הריגול החמור והמרתו בהודאה במגע עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאויב.
ב"מעריב" מדווח אלי לוי על העסקה המסתמנת בידיעה קצרצרה בצד עמ' 12. ב"הארץ" מופיעה ידיעה בינונית באורכה באמצע עמ' 4 [ג'קי חורי]. "ישראל היום" הוא העיתון היחיד שמקדיש להתפתחות בפרשה מקום בשער. "הסופר אמיר מח'ול צפוי להודות בעבירת ריגול", נכתב. בכותרת המשנה מצוין כי יוסר מכתב האישום סעיף הסיוע לאויב בעת מלחמה. ב"ידיעות אחרונות" אין כל דיווח על עסקת הטיעון עם "זרועו הארוכה של חיזבאללה".
הכותרות הראשיות
בעוד זרוע ארוכה אחת של חיזבאללה נעדרת לחלוטין מ"ידיעות אחרונות", זרוע אחרת תופסת את הכותרת הראשית. "סוד השייטת דלף לאויב", מדווח אלכס פישמן. "צה"ל מאשר: אסון השייטת נגרם מהאזנת חיזבאללה לשידורים של מזל"ט ישראלי", נכתב בראש השער. בכפולה הפותחת מגלה פישמן כי מבדיקת התצלומים שהציג חסן נסראללה לפני כמה שבועות עולה כי הם אכן חלק משידורי המזל"טים הישראליים שריחפו מעל שמי לבנון, וזאת בניגוד למסקנות הוועדה שחקרה את האירוע. ליאור זילברשטיין מוסיפה באותה כפולת עמודים דיווח המסתמך על העיתון הצרפתי "לה-פיגארו", ולפיו לחיזבאללה יש יחידה חדשה – קומנדו ימי.
שער "מעריב" מכיל שתי ידיעות בלבד והפניה למוסף "סגנון". שתי הידיעות שונות מיתר הידיעות בשעריהם של עיתוני הבוקר, ובעצם מיתר הידיעות במרבית גליונות העיתונים בימינו. בראש השער ידיעה שמספק הפובליציסט אראל סג"ל. מכתב שחיבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה והגיע לידיו תוקף את מערכת הביטחון וטוען כי היא מבקשת לטרפד הקמת גדר בגבול עם מצרים. "משרד הביטחון החליט לנצל את תקציב הפרויקט, כפי שנקבע על-ידי הממשלה, לטובת מימון משכורות לאנשי תע"ש", כותב מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
חלקו העיקרי של שער "מעריב" והכפולה הפותחת מוקדשים לנושא שאינו עומד בראש סדר היום הציבורי רוב ימות השנה. "מיוחד", נכתב בגופן שחור על רקע צהוב, "דור הולך ונעלם: אלו שני העדים לזוועות במחנה המוות שעדיין חיים". בכפולה הפותחת כותבים יובל גורן וניסן צור על קלמן טייגמן ושמואל וילנברג, שני ניצולים ממחנה ההשמדה טרבלינקה, בני 87, ככל הנראה השניים האחרונים שעדיין בחיים.
הקשר האודיסאי
בגיליון האחרון של המוסף "סופשבוע" של "מעריב" פרש עורך העיתון יואב צור על פני שישה עמודים את חוויותיו במהלך כנס שערך הארגון לימוד, מבית הסוכנות-היהודית, באוקראינה. "הבשורה הטובה שיצאה מהכנס הזה היא שיהדות ברית-המועצות לשעבר מתעוררת", ציין.
ביום שני האחרון הוקדש כל מוסף "המגזין" של "מעריב", ממדור הדעות ועד לכתבות, לסוכנות-היהודית. הבוקר מתארח במדור הדעות של המוסף חיים צ'סלר, יו"ר ומייסד ארגון לימוד ומרואיין מרכזי בכתבתו של צור.
"באודיסה ייסדנו את תל-אביב", קוראת כותרת מאמרו של צ'סלר, הכותב כי לאחר ששב מהכנס, שסקר צור, עיין במפת תל-אביב וגילה "שהקשר הזה בין אודיסה ובין העיר העברית הראשונה מומחש בצורה נפלאה ברחובות תל-אביב". צ'סלר מונה במאמרו את שלל הרחובות בעיר תל-אביב שקרויים על שם ילידי ותושבי אודיסה.
ענייני תקשורת
"אורי בלאו נחקר במשך 12 שעות", מדווחים איציק סבן וצבי הראל ב"ישראל היום". ב"גלובס" תוהה מתי גולן, זה היום השני ברציפות, מדוע אין חוקרים לצד עיתונאי "הארץ" אורי בלאו גם את מו"ל העיתון עמוס שוקן. מחרה מחזיק אחריו זאב ז'בוטינסקי במדור הדעות של "ישראל היום". "הדבר הנכון יהיה להעמידו לדין על הונאה, ולברר גם מי מבין עורכיו ידע על ההונאה, ואם מישהו ידע – הוא ראוי למשפט באותה המידה", הוא כותב.
צביקה ברוט מדווח ב"ידיעות אחרונות" על הצעת חוק חדשה שלפיה צה"ל יוכל להגיש כתבי אישום נגד חיילים משוחררים שיעלו לאינטרנט תמונות וסרטונים שיביכו את הצבא.
ב"כלכליסט" מדווח מאיר אורבך כי רכבי חברת גוגל, המצוידים במצלמות ומיועדים לספק שירות מיפוי של רחובות, הגיעו לישראל.
ב"הארץ" מדווח שירות "הארץ" כי מייסד ויקיליקס הכריז שבידי האתר "מסמכים מביכים רבים על רוסיה", שיפורסמו בקרוב.