"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי
אתמול הוקדשה הכפולה הפותחת במוסף "עסקים" של "מעריב" לבורסה לניירות ערך בתל-אביב. ביתר דיוק, הכפולה הוקדשה להמלצת קנייה בבורסה. "עכשיו נוצרה הזדמנות קנייה", נכתב בראש הכפולה. "האנליסטים בדעה אחת: הנפילות בבורסה מוגזמות וזה העיתוי הגרוע ביותר לצאת ממנה", נכתב בפתח כותרת המשנה. בטור פרשנות נלווה כתב העורך הכלכלי של "מעריב", יהודה שרוני, כך: "זכרון המפולת ב-2008 עדיין טרי במוחם של הסוחרים, והם יכולים לומר לעצמם כי אולי הגיע הזמן לנצל את מחירי השפל ולהצטייד בסחורה".
זה לא עזר.
"הטייקונים צללו", קוראת הבוקר הכותרת הראשית ב"ישראל היום". "ירידות שערים חדות באירופה, ארה"ב וישראל; מניות הטייקונים איבדו עשרות אחוזים בשבוע", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". "טייקונים תחת אש", קראה אמש כותרת מוסף "שוק ההון" של "גלובס". "טייקונים במשבר", לשון הכותרת הראשית במוסף "השוק" של "כלכליסט". "צניחה במניות הטייקונים: נחתכו בעד 35% בשבוע", מכריזה הכותרת הראשית של "דה-מרקר".
ב"מעריב" מקדישים את הכפולה הפותחת של קונטרס החדשות לנפילות בבורסה, וזאת תחת הכותרת "בורסת השמועות". בטור פרשנות שפותח את העיתון מספק העורך הכלכלי שרוני מעט רקע על הקשר בין שוקי העולם לנפילה בבורסה התל-אביבית ומעריך כי המשבר רחוק מסיום. בין יתר הגורמים לעצבנות שוק ההון מונה שרוני את מחאת האוהלים.
"הטיעונים וסדר היום שהם מציבים יותר מראויים", הוא כותב, "אלא שהאווירה הציבורית שהתפתחה הפכה את ההתקפה על אילי ההון או הטייקונים ללגיטימית. התבטאויות בממשלה נגד המגזר העסקי הפכו את התופעה למסוכנת. אילי ההון השולטים בחברות הציבוריות הפכו יעד להתקפות מילוליות קשות. היום להיקרא איש עסקים זה מלת גנאי. להיות בעל שליטה בחברה ציבורית זה עיסוק מסוכן. תופעה שכזו לא היתה במדינה מעולם. הטבלה אינה משקרת. שערי המניות הצונחים משקפים היטב את מדד הפחד של המגזר העסקי בישראל".
תזכורת: בעל הבית של "מעריב" הוא הטייקון מס' 1 של ישראל, נוחי דנקנר.
"מניות חברות אחזקה כמו דיסקונט-השקעות [חברת האם של 'מעריב'], החברה-לישראל, קבוצת דלק ואפילו חברות תקשורת כמו פרטנר ספגו בימים האחרונים ירידות של עשרות אחוזים במחירן", כותב שרוני בהמשך טורו. "האם יש סיבה הגיונית לכך? ניתן אמנם להצדיק את הביקורת נגד אנשי עסקים שהצהירו שלא יעמדו בהתחייבויותיהם לבעלי האג"ח [...], אבל הכנסת כל ה'טייקונים' לסטטוס של חדלי פירעון נועדה במתכוון להחמיר את מצבם".
שרוני מבקש להבדיל בין יצחק תשובה ואילן בן-דב לנוחי דנקנר. הראשונים הודיעו על קושי של חברות בבעלותם להחזיר חובות, האחרון לא.
"אלה המסיתים נגד כל אנשי העסקים כאילו הם מקשה אחת עושים זאת בידיים לא נקיות", מוסיף שרוני. "בין המבקרים יש מי שנהנו בשנים האחרונות מחסדי ה'טייקונים' ובימים טובים יותר נשאו אותם על כפיים. יצחק תשובה היה איש השנה במגזין כלכלי צדקני. בשעת מצוקה הם מפנים לכולם עורף".
זו, כמובן, ביקורת ישירה על העיתון המתחרה, "דה-מרקר". אכן, בשנת 2007 העפיל תשובה למקום הראשון ברשימת "המשפיעים" שפירסם מגזין "דה-מרקר", אך הביקורת של שרוני מתבססת על טענה מוזרה. האם בשל העובדה שבעבר פיארו אנשי "דה-מרקר" את אנשי העסקים הבכירים בישראל אין להם כעת זכות למתוח עליהם ביקורת? האם מצופה מהם לנהוג כחברים לדרך או כעיתונאים (שהתפכחו)?
בהמשך למה שכתב שוקי טאוסיג באתר זה, נכון יותר לבקר את היחס של ראשי "דה-מרקר" ללווים הגדולים של המשק הישראלי – ובעיקר למי שהעניקו להם את ההלוואות – בעת מתן הכספים מאשר לבקר את היחס שלהם כעת, כשהלווים הגדולים מכריזים על קשיים להחזיר את ההלוואות שנטלו.
אגב, לפי עיתונים שאינם "מעריב", גם הבידול בין דנקנר לתשובה ובן-דב על רקע החזרות חובות עלול להפוך בעתיד הקרוב ללא רלבנטי. "אי.די.בי על הכוונת", נכתב בכפולה הפותחת במוסף "השוק" של "כלכליסט". "בחודשים האחרונים 'נופלות' על קבוצת אי.די.בי בעיקר חדשות רעות", כותב אורי-טל טנא. "[...] בחינת השווי הנכסי הנקי של אי.די.בי אחזקות מעלה שערך נכסיה נמוך היום במאות מיליוני שקלים מערך התחייבויותיה בעתיד".
בכמה בדיוק ירדו אתמול מניות דיסקונט-השקעות ואי.די.בי של דנקנר, הבעלים של "מעריב"? שרוני אמנם כותב בעומק טורו על "ירידה של עשרות אחוזים" במניותיהן של חברות האחזקות, אך בכפולה הפותחת של העיתון של דיסקונט-השקעות ואי.די.בי אין נתון מדויק. אל הטור של שרוני נלווית טבלה של המניות הישראליות שירדו בבורסה של וול-סטריט, לא של הבורסה באחד-העם.
גם במוסף "עסקים" של "מעריב" קשה למצוא תשובה לשאלה. במדור שוק ההון סוקר איתן טפירו את המסחר היומי בבורסה תחת הכותרת "ירידות חדות בכור ובחברות האחזקה". גם בכותרת המשנה אין נתונים על דסק"ש. בסיום הפסקה השנייה, אחרי סקירת הירידות במניות החברה-לישראל (כ-4%) וקבוצת דלק (כ-11%), נכתב כי מניות דיסקונט-השקעות צנחו בכ-20%. שתי פסקאות הסיום בידיעה מוקדשות לצרות של חברת כור, אף היא בבעלות אי.די.בי: החברה תקבל הלוואת גישור מחברות האם שלה והסכם מימון מחודש עם בנק הפועלים.
בעמוד נתוני הבורסה של מוסף "עסקים" מודגשת השורה שמתייחסת למניות דיסקונט-השקעות בצבע ורדרד. עיון במקרא מלמד כי הדגשה בצבע זה מעידה כי זו המניה שרשמה את הירידה הגדולה ביותר.
המניה מאבדת חמישית מערכה, הצלילה החדה ביותר במסחר אתמול, ואין לכך זכר בשער המוסף הכלכלי, בראש מדור שוק ההון של המוסף, בכותרת או בכותרת המשנה לידיעה על יום המסחר? כיצד זה מתיישב עם המחויבות המוצהרת של "מעריב" לעקרון "אי-התלות של הדרג המקצועי בעיתון בגורמים ו/או במניעים החיצוניים לעבודה העיתונאית, לרבות אינטרסים של בעלי השליטה בעיתון"? (תשובה: זה לא).
בתחתית "30 שניות על" של מוסף "עסקים", המדור שבו דווח לפני כמה שבועות בקצרה על הסכם הפשרה בתביעה הייצוגית נגד מכתשים-אגן על רקע מכירתה על-ידי חברת כור, מדווח הבוקר כך: "כור מממשת מניות של קרדיט". לפי הדיווח, "חברת כור מימשה בימים האחרונים מניות של קרדיט-סוויס בהיקף 918 מיליון שקל לצורך צמצום מסגרות האשראי שהקצו הבנקים שמימנו את הקנייה". מתחת לדיווח הקצר נכתב "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי".
מלכוד 22
בעיתונים שאינם "מעריב", הנתונים על צניחת המניות של דנקנר ואחרים מופיעים בהבלטה. כך בשער "כלכליסט", בשער "דה-מרקר", בשער המוסף "שוק ההון" של "גלובס", אפילו בכותרת הראשית של "ישראל היום".
"דנקנר ויתר על הרווח מקרדיט-סוויס ומתמקד בהצלת אי.די.בי", לשון כותרת לידיעה בת עמוד שלם מאת גולן חזני ב"כלכליסט". "השבוע הקשה של כור: איבדה 35%", נכתב בראש הכפולה הסוגרת של "דה-מרקר". "כור צללה 15% בשל ההפסד מקרדיט-סוויס", לשון הכותרת בכפולה הפותחת של המוסף "שוק ההון" של "גלובס". "השורטיסטים מתלבשים על מניות אי.די.בי",מוסיפה עירית אבישר בידיעה נפרדת.
"מה שמתרחש בבורסה הוא הגברה של אפקט הפחד של המשקיעים", כותב חזי שטרנליכט בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "הם מפחדים מנפילת הרווחים בחברות הסלולר. אלו היו המחלבות של הטייקונים. הדיבידנדים שלהם היו אמורים לממן את המינוף. אלא שאז בא השר כחלון עם רפורמת הקישוריות וחתך את הרווחים והחזיר אותם לציבור. ובהמשך יגיעו שחקני חיזוק שיגבירו את התחרות. מה שמרסק בימים אלה את מניות הטייקונים זה גם, לא רק, אבל גם הכסף שהוחזר לציבור. מה לעשות, הציבור הרוויח והטייקונים הפסידו. אבל אסור לאף אחד לשמוח לאידם של הטייקונים. אסור לייחל לקריסתם. משום שמהצד השני נמצאים חסכונות הציבור".
אולי למלכוד הזה התכוון בנו של מו"ל "הארץ", שצייץ השבוע על אודות הבילוי המועדף עליו – מעקב אחר מניית קרדיט-סוויס.
נאמנות בעת מצוקה
טיעון מרכזי בתשובות שהעביר דירקטוריון חברת מעריב-החזקות בע"מ לעו"ד אלעד מן נוגע לאופיו של "מעריב". זהו אינו עיתון כלכלי בעיקרו, אלא עיתון בענייני היום ולו מוסף כלכלי מצומצם יחסית. על כן, טוענים חברי הדירקטוריון, נכון להשוות את הסיקור של חברות אי.די.בי ב"מעריב" ומוספו "עסקים" לסיקור ב"ידיעות אחרונות" ומוספו "ממון", ולא לסיקור ב"דה-מרקר", "גלובס" או "כלכליסט".
יש מידה רבה של צדק בטיעון זה. כל עוד "מעריב" אינו משיק מוסף כלכלי מורחב, כפי שרבים מעריכים שיעשה, קשה יותר לבוא אליו בטענות על כך שאינו מקדיש עמוד שלם לצרות של כור או דסק"ש.
עיון בעיתון "ידיעות אחרונות" ובמוסף "ממון" הבוקר מלמד כי אולי כדאי ל"מעריב" לשקול מחדש את כוונתו להרחיב את המוסף "עסקים". בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר כותרת קטנה על ירידות בבורסות של תל-אביב והעולם, אך הדיווח בעמ' 6 של העיתון מתעלם מתל-אביב. הבחירות של עורכי "ממון" דומות להפליא לאלו של עורכי "עסקים" – אין נתונים על נפילות דסק"ש ואי.די.בי בשער, ובראש מדור "שוק ההון" הידיעה על המסחר אתמול מקבלת את הכותרת "הנפילות בעולם הורידו את הבורסה בכ-3%", וגם בכותרת המשנה מודגשות הירידות של מניית אלביט-הדמיה של מוטי זיסר, ולא הירידות במניות של דנקנר. רק בפסקה החמישית של הידיעה [שניר הנדלר וניר צליק] מוזכר, כמעט באגביות, כי דסק"ש צנחה ב-20% ואי.די.בי ב-16%.
"ידיעות אחרונות" ו"ממון" נוקטים גישה זהירה ביותר בכל הקשור לעסקי נוחי דנקנר, כאילו דנקנר וארנון (נוני) מוזס היו שותפים לעסק ולא מתחרים ישירים.
ערפו את ראשו!
"חציית גבול בשדרה: גיליוטינה", נכתב בשער "מעריב" הבוקר, מתחת לתצלום [אמיר מאירי] של גיליוטינה שהוצבה בשדרות רוטשילד בתל-אביב. "החפץ המטריד עורר לא מעט ביקורת בין באי שדרות רוטשילד: 'זו הסתה לשמה'", נכתב בכותרת המשנה.
נתיב נחמני מדווח כי "לא ברור מי הציב את הגיליוטינה בשדרה, ואיש לא לקח אחריות על המיצג השנוי במחלוקת". נחמני מביא קולות ביקורתיים נגד הצבת המתקן ומדווח על עוברי אורח ש"ניגשו אל המיצג וביקשו לבדוק האם הסכין שבראשה חדה והאם מנגנון ההפעלה שלה אכן עושה את עבודתו. אחרים ניצלו את ההזדמנות לצילום כשראשם מבצבץ מהמקום בו אמור להיות מונח ראשו של האדם המוצא להורג".
למי מכוונת הגיליוטינה? לבנימין נתניהו? ואולי לנוחי דנקנר? האם היא תסמן את תחילת השינוי בדעת הקהל כלפי המחאה החברתית או אולי את תחילת השינוי ביחס של "מעריב" כלפיה?
נחמני מדווח על הגיליוטינה בכפולה השנייה של העיתון. בראש הכפולה קוראת כותרת לדיווח נוסף מאת נחמני: "המחאה וההתפכחות". כותרת המשנה מנוסחת כך: "הם סחפו את ישראל למאבק חברתי חסר תקדים. הוציאו לרחוב מאות אלפים כדי למחות על מחיקתו של מעמד הביניים. אבל ארבעה שבועות מאז שהוקם האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, לפעילים רבים לא ברור איך ממשיכים: 'יש לנו עשר ציפורים על העץ ואפילו לא אחת ביד'". הפניה מכפולת העמודים למוסף "עסקים" קוראת: "חודש למחאה – מה יצא לנו מזה?".
מאיפה הכסף?
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח עופר פטרסבורג על דירה בתל-אביב שמוצעת במחיר 290 אלף שקל בלבד. חיסרון בולט – שטחה שמונה מטרים-רבועים בלבד. "זו דירה מגניבה, ממש חמודה", אומר מתווך הדירה לפטרסבורג, "קח אדריכל, תכניס אותו פנימה שיעשה כוכים, נישות, פופים". הדירה, ודברי המתווך, הם עדות לכך שמצוקת הדיור שהוציאה את המוחים הראשונים לרחובות רחוקה מלהיפתר.
"להגדיל מסי חברות והון; זה לא יפגע בצמיחה", מצוטטים כלכלנים מובילים בכותרת הראשית של "גלובס". אדריאן פילוט מדווח כי קבוצת הכלכלנים נפגשה עם יוזמי מחאת האוהלים, תמכה בהם אישית ופירסמה גילוי-דעת פומבי. ב"דה-מרקר" מביא מוטי בסוק את קולותיהם של ארבעה פרופסורים שנרתמו למען המחאה החברתית. "לצוות של טרכטנברג יש פחות כסף מכפי שהוא רוצה להודות", טוענת מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". "מחפשים כסף? נסו בהטבות המס", מציע "כלכליסט" [הדר קנה].
לפי הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", בנימין נתניהו החליט להקפיא את תקציב הביטחון. נחום ברנע מדווח כי נתניהו החליט שלא להיענות לדרישת משרד הביטחון לתוספת תקציב ומאידך לא להיענות לדרישה שהועלתה בעקבות המחאה החברתית לקיצוץ בתקציב הביטחון. בחלק ב' של "הארץ"מסביר יוסי מלמן מדוע ניתן לקצץ בתקציב הביטחון בלי להעמיד את קיומה של מדינת ישראל בסכנה.
בינתיים, לא רק עלות הרפורמה בכלכלה הישראלית עולה לדיון, גם עלות ההפגנות למען הרפורמה. אחרי ההכחשות של מארגני ההפגנה כי נטלו כספים מאיש העסקים דניאל אברהם, דיווח אתמול גיא מרוז ב"חדשות 10" כי אברהם שב ואישר כי תרם כספים למחאה. הבוקר מדווחים תלם יהב, צח שפיצן ועדי גולד ב"ידיעות אחרונות" כי מימון המחאה החברתית מתבצע דרך עמותת שישה-צבעים, העוסקת בפעילות למען הקהילה ההומו-לסבית בישראל, וזאת עד שמנהיגי המחאה יקימו עמותה משל עצמם. בשולי הידיעה נמסר כי אברהם אמר לעיתון כי הוא "תומך קטן בכל הסיפור הזה ולא יותר".
ועוד עניין אחד בנושאי כלכלה – אם יש לכם כמה דקות פנויות, קראו נא את הרשימה של שי ניב מ"גלובס" על מגישות התה של שר האוצר.
האידיאולוגיה של הפורעים בבריטניה
אתמול עודד "ישראל היום" שנאת זרים ופחד ממוסלמים כחלק מסיקור המהומות בבריטניה. הבוקר העיתון מתכונן ל"מהומות על רקע גזעי" ו"התנגשויות אתניות". "בשתי השכונות היהודיות של לונדון שבהן ביקרתי אתמול הבהירו לי היטב כי זה סיפור פלילי לא גזעי. בינתיים", כותב בועז ביסמוט, שליח העיתון ללונדון, שבטורו אתמול על המהומות בבריטניה טרח לציין פעמיים ברציפות כי מספר המוסלמים באירופה במגמת עלייה.
"בתאונת פגע-וברח מכוונת דרס רכב פרטי למוות שלושה תושבי ברמינגהם שניסו להגן על מסגד ועל בתי-עסק", נכתב ב"ישראל היום" בדיווח מאת אלי לאון וסוכנויות הידיעות. "[...] כיוון שהנרצחים מוסלמים, יש חשש שהרצח יוביל למהומות על רקע גזעי". בידיעה נוספת מדווח על הקמת משמרות בשכונות שונות ברחבי בריטניה ונכתב כי "אף שבכמה מקרים משמרות השכונה הצליחו להבריח פורעים, החשש הוא כי המשך פעילותם יוביל להתנגשויות בין קבוצות אתניות שונות בבריטניה, בין השאר בגלל מעורבותה של תנועת הימין הקיצוני 'הליגה הבריטית להגנה' בארגון חלק מהמשמרות".
"התפיסה לפיה המהומות החלו בעקבות גל הקיצוצים בשירותי הרווחה רחוקה מהמציאות", כותב יניב חלילי, כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון. "ממשלת קמרון אמנם הכריזה על גל קיצוצים נרחב בתקציב הרווחה, אבל הנושא עדיין נמצא בתהליכי גיבוש וגם הקיצוצים שנעשו עד כה לא צברו את פרק הזמן המספיק להנעת תהליכים כמו הגל האלים הפוקד את המדינה. צריך לסייג ולומר: לבריטניה יש בעיות רבות עם מערכת הרווחה. שישה מיליון בני-אדם במדינה מקבלים הטבות סוציאליות, ומדיניות הרווחה של בריטניה לא בהכרח מעודדת אנשים לצאת לעבודה או להיחלץ ממעגל העוני [...] צעירים רבים, שהיה בידיהם את הכוח לנפץ חלונות ראווה ולבזוז חנויות, היו יכולים לנצל את אותו כוח על מנת לצאת לשוק העבודה".
"מתחים בין קהילות אתניות, חוסר אמון במשטרה, משבר בין-דורי, עוני, אבטלה ומחסור בתוכניות לנוער. לכולם יש כמובן חלק בליבוי האש, אבל אף אחד מהגורמים האלה כשלעצמו לא מסביר את היקף המהומה וחריפותה",כותב אנשיל פפר, שליח "הארץ" ללונדון. "'האידיאולוגיה היחידה שראינו כאן היתה הזכות האנושית הבסיסית לגנוב טלוויזיה עם מסך 42 אינץ'', אמר השבוע במרירות איש חינוך בעל ותק של 40 שנות עבודה עם נוער בלונדון".
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דייוויד גילה, צפוי להתנגד למיזוג עתידי בין זכייניות ערוץ 2, רשת וקשת.
בכל העיתונים מדווח כי יועז הנדל, עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו"מקור ראשון", מונה לראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה.
במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח רימון מרג'ייה כי הרשות השנייה דחתה את המועד האחרון לקבלת חוות דעת בנוגע לפרסום מכרז לרדיו אזורי ייעודי בשפה הערבית, וזאת בשל פניות מגורמים שביקשו ארכה.