מלה טובה

הבוקר יוצא לאור, בשעה טובה, גיליון מס' 900 של "ישראל היום", שופר התעמולה מטעם לשכת ראש הממשלה. 375 אלף עותקים, באישור רואי-החשבון של BDO זיו האפט, יחולקו היום ללא תשלום כדי להפיץ את הבשורה. תרומתו של "ישראל היום" לריבוי הדעות בישראל מבורכת. תרומתו לחניקת הביקורת על ראש ממשלת ישראל ידועה לשמצה. בנימין נתניהו נפקד משער גיליון מס' 900 של "ישראל היום", ובכל זאת נוכח בו עד מאוד.

הכותרת הראשית בגיליון עוסקת במזג האוויר. "החורף מגיע", נכתב בה, "חשש מגלישת בוץ בכרמל". בעיתונים האחרים, לשם השוואה, מתמקדות הכותרות במעשי ידי אדם. "הארץ" על האיסור הרבני להשכיר דירות לערבים; "ידיעות אחרונות" על "סדקים בקואליציה" של נתניהו; "מעריב" על אלוף-משנה בצה"ל התוקף את מסלול השירות של בני הישיבות.

בתיבה מתחת לכותרת הראשית של "ישראל היום" מותקפת ראש האופוזיציה, ציפי לבני. "ביקורת בקדימה על לבני", נכתב, "האש בערה, הכנס הפוליטי נמשך". כותרת המשנה נפתחת בשגיאת דפוס – "כשנודע האסון: יותר משעתיים פנו חברי מועצת קדימה ללבני לפזר את הכנס" – אבל זהו פרט טכני שולי. משמעותית יותר העובדה שכמעט כל עמ' 5 בעיתון מוקדש לידיעה(בלעדית) מאת מתי טוכפלד, המגולל, דקה אחר דקה, מה עשתה לבני בדקות הקריטיות של יום חמישי שעבר. ידיעה זו היא המשך ישיר לידיעה המוזרה שכיכבה בשער העיתון ביום שני השבוע – "2002: לבני הצביעה בעד ביטול הכיבוי ממסוקי חיל האוויר".

הפניה מעל לכותרת הראשית של "ישראל היום" קוראת: "על אש ופוליטיקה". הכתב המדיני של העיתון, שלמה צזנה, כותב במוסף השבועי "על הקרב הפוליטי שהחל אחרי הקרב באש". לצד ההפניה, תצלום של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שהגיש השבוע דו"ח שכלל בין היתר גם ביקורת על ראש ממשלת ישראל.

בכתבה של צזנה על ההשלכות הפוליטיות של מחדל שירותי הכבאות מופיע שמו של נתניהו לראשונה בפסקה ה-17, כשמצוין כי ראש הממשלה מתנגד להקמת ועדת חקירה. קודם לכן מוזכר נתניהו באופן עקיף בלבד. לאחר שנכתב על האחריות שהטיל המבקר על שר הפנים, שר האוצר ושר הביטחון, מוסיף צנזה: "כמקובל, הדו"ח מתייחס גם לאחריות הכוללת, לטוב ולרע, שנופלת על ראש הממשלה, שלא דחף ליישום ההמלצות ולא עקב אחר מימושן".

כמקובל בדו"חות ביקורת המדינה, מותחים ביקורת גם על ראש הממשלה. כמקובל ב"ישראל היום", כתב העיתון משתדל להחמיא לו. תחת כותרת הביניים "תגובה מהירה" מקדיש צזנה כמה מלים למעשי נתניהו לאחר פרוץ הדליקה:

"נתניהו ביקש ממפקד המשטרה בעבר לקחת פיקוד [...] בסקר שפורסם בחדשות ערוץ 2 נקבע שהציבור שם לב בצורה ברורה שלוואקום שנוצר קפץ ראש הממשלה. הציבור עשה את ההבחנה בין השריפה ובין האחריות המהירה שנתניהו לקח. [...] נתניהו יצא לשטח, הביט מהמסוק במורדות השרופים, מינה ועדת מנכ"לים והורה לחתוך בביורוקרטיה. הוא הבין שחלק מהמערכת לא מתפקד ולקח יוזמה. [...] כדי שהשריפה לא תהפוך לכתם שלו, נתניהו יצטרך לדאוג ש־250 חסרי הבית בכרמל יחזרו מהר לשגרה ושתיקון המעוות במערך הכבאות יגבר על הקריאות להקים ועדות חקירה מיותרות".

לצד המחמאות של צזנה, טור מאת דרור אידר, שבו עונה הכותב למבקריו (של ראש ממשלת ישראל). "משום מה", כותב אידר, "מי שמשבח אנשי ממשלה, ובראשם את ראש הממשלה, נתפס על-ידי חלק ניכר מהעיתונות כפרשן מטעם או כמגויס. מדוע? מדוע אי-אפשר לומר זאת גם על מבקריו הקבועים (שלא לומר שונאיו) של ראש הממשלה, כמו על האכסניות התקשורתיות שלהם?".

אידר מתייחס באופן ספציפי לטורים שכתבו בן כספית ואמיר אורן, מבקר באופן כללי את חוסר תשומת הלב התקשורתית למצב שירותי הכבאות בישראל, ואז מסכם: "אכן היו מחדלים שקדמו לשריפה ויש לחוקרם לעומק כדי לשנות אחת ולתמיד את הקונספציה באשר להיערכות מול אסונות לאומיים. אבל עם פרוץ האסון, דומה שלולא התייצבותו של נתניהו במקום וניהולו הישיר את המשבר, היתה הקטסטרופה איומה הרבה יותר. [...] מגיעה מלה טובה לראש הממשלה ולא התקטננות של תגרים בשוק המחכים לכשלונו של נתניהו, כאילו כשלונו אינו כשלונה של המדינה".

צודק אידר שניתן לטעון כי מבקריו של ראש הממשלה הם מבקרים מטעם, או מגויסים, ממש כפי שתומכיו ב"ישראל היום" מוטים לטובתו, אך אין ביקורת מטעם כלי תקשורת על מנהיג מדינה וממשלתה דומה להגנה מטעם כלי תקשורת.

ביקורת ביקורתית

כמקובל ב"מעריב", בן כספית פותח את טורו השבועי ב"מוספשבת" של העיתון בהתקפה חריפה על ממשלת ישראל ולשכתו של העומד בראשה. תחת כותרת הביניים "אנרכיה כאוטית" כספית כותב כי "ישראל היא אנרכיה מערבית כאוטית שהתחפשה למדינה" (הצעות להגדרות סיבוביות נוספות של מדינת ישראל, באדיבות התזיאורוס "מילה במילה": "חורבן אבדוני"; "אסון כשלוני" ו"ביזיון חרפתי").

בהמשך הטור, תחת כותרת המשנה "הידד למנהיג!", מקדיש כספית כמה וכמה מלים לעיתון "ישראל היום" ובעיקר למאמר שפירסם עורכו הראשי, עמוס רגב, ביום ראשון האחרון. "גם במושגים המעוותים של גליון התעמולה הזה, שמתחפש לעיתון, מדובר בשבוע מיוחד בו נפרצו כל התחתיות והודגם, קבל עם, שחור על גבי לבן, עד כמה מסוכנת תופעת 'ישראל היום' לדמוקרטיה הישראלית ולתקשורת החופשית ש(עדיין) פועלת בה", כותב כספית.

"מדובר בשטיפת מוח מכוונת, מתוזמרת, ממומנת לעייפה מבחוץ, שיכולה להביא לריסוק התקשורת האמיתית והשתלטות על השיח הציבורי ועל מוחו ולבו של הציבור",מוסיף כספית בהמשך מאמרו, תוך שימוש המקובל בטוריו בהגזמה רטורית לשם תפארת המליצה. כספית מגלה כי בעבר, לאחר שהביע ביקורת בוטה על העיתון ועורכו הראשי, קיבל מכתב מעורכי-דינו של רגב ובו דרישה "שאתחרט מיד ושלא אכתוב יותר שהוא לא עיתונאי". כספית אינו נבהל מהמכתב והבוקר מגדיר את רגב כמי שפעם היה עיתונאי ואילו "היום הוא תועמלן. שיש לו תעודת עיתונאי".

טורו של יאיר לפיד, המתפרסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", מוקדש אף הוא לנתניהו. "מה רוצה בנימין נתניהו?", תוהה לפיד, ואינו מספק תשובה ברורה, אך משווה את נתניהו לסוס. "בעצם אפילו לא סוס – סוס מצויר".

לפיד מספר כי לפני כעשר שנים שלח "תחקירנית חרוצה במיוחד" כדי לברר מה נתניהו משרבט על הנייר המונח לפניו בכל פעם שמצלמים אותו. "במשך שבועיים היא עקבה אחריו ואז חזרה עם תשובה מפתיעה", כותב לפיד. "הוא מצייר סוסים". לפיד מציין כי בדק זאת עם "מקור בלשכה", שאישר את התגלית: "הוא תמיד מצייר סוסים. מצייר יפה".

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מפנטזים על סוף עידן נתניהו כבר חודשים ארוכים, וכפי שצוין לעיל, מקדישים לכך הבוקר את הכותרת הראשית של העיתון. צביקה ברוט מדווח על "איומים בשתי חזיתות". מצד אחד עופר עיני, שהתבטא אתמול בכנס "כלכליסט" בגנות הישארות מפלגת העבודה בממשלה בלא התקדמות במשא-ומתן עם הפלסטינים. מצד שני, איום מצד ש"ס להביא למשבר קואליציוני אם נתניהו לא יפעל לביטול חוק הגיור הצבאי.

בעמ' 2 של העיתון מוסיף תומר זלצר, כתב "כלכליסט", עוד קול ביקורתי אחד, זה של חביב העיתון אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל לשעבר, אשר "תקף אתמול בחריפות את נתניהו על כוונתו לפצות את הטורקים בפרשת 'מרמרה'".

"נתניהו רשם השבוע כמה נצחונות", כותב אלוף בן במאמר המתפרסם במוסף "השבוע" של "הארץ" תחת הכותרת "טפלון חסין אש" ומוקדש לתיאור מצבו של ראש ממשלת ישראל בזירה המקומית והבינלאומית.

"נתניהו נחלץ שוב מהפינה שהוא שונא, שבה עליו להחליט ולבחור בין דרכי פעולה", מוסיף בן, ולקראת סיום טורו כותב כך: "'אתם מצפים תמיד להחלטות גדולות', אמר לי אחד מיועצי נתניהו לפני כשנה. 'למה אי-אפשר להעביר את הקדנציה עם קצת הקפאה, קצת התנחלויות, קצת מריבות וקצת פיוס עם אובמה?'. עד עכשיו, נתניהו הצליח לא רע בגישה הזאת".

"26 ממנהיגי אירופה לשעבר קוראים להטיל סנקציות על ישראל בשל הבנייה בהתנחלויות", מדווח עקיבא אלדר בשער "הארץ". על-פי דיווחו, "במכתב יוצא דופן, ששלחו אתמול לראשי האיחוד-האירופי ולממשלות אירופה, מותחים ראשי ממשלות לשעבר, שרים בכירים בממשלות אירופה וראשי ארגונים מרכזיים לשעבר ביקורת על מדיניות ישראל".

אלדר מציין כי "המסמך, היוצא דופן בחריפותו, מצטרף להחלטות של ממשלות בדרום אמריקה, בהן ברזיל וארגנטינה, להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67', ולהחלטה של מועצת האיחוד-האירופי לתמוך ביישום החלטת הרשות הפלסטינית להקים מדינה עצמאית".

רק עם כוח

ביום ראשון האחרון הוזכר כאן סיפורו של מלון היוקרה יערות-הכרמל, ושתי הגרסאות באשר לסיבות להינצלותו מהשריפה הגדולה בכרמל. "נס", על-פי "מעריב", שפירסם זאת על סמך עדותו של מנכ"ל הרשת שבבעלותה המלון. "די-ניינים", על-פי נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", שראה את אזור המלון במו עיניו.

בגליון "במחנה" מדווח אלעד שפינדל על "פלוגות הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) של צה"ל" ופעולותיהן בהר הכרמל, ושופך מעט אור על הסיבות להצלת המלון.

"אנשי צוות המלון לא האמינו כי הוא ישרוד את הלהבות והכינו עצמם להרס כללי של מלון הבוטיק המפורסם, אבל אפילו שריטה אחת לא נחרטה בו", כותב שפינדל. "מסביב למלון נשארו עדויות רבות המסגירות את הפעולות שנעשו להצלתו. העצים הרבים בני עשרות ומאות שנים שהקיפו את האורחים שכבו זה לצד זה, עקורים בגסות, והשורשים הסבוכים עוד היו מלאים בפיסות אדמה לחה. עצוב עצוב, אבל עבור אנשי ההנדסה הקרבית, האחראים למלאכה, המראה הזה היה סיבה לגאווה. ככה זה: לפעמים צריך לכרות רגל כדי להציל חולה ממוות".

אחד החיילים שביצעו את החישוף מצוטט כך: "נלחמנו על המלון, אי־אפשר להגדיר את זה אחרת [...] עקרנו עצים בוערים שניות לפני שהאש הגיעה למבנה, ובסופו של דבר הצלנו אותו. במקום בו נכשלו הכבאים, והאש פרצה שוב ושוב, הצלחנו להטות את הכף – כף הדחפור – לכיוון הנכון. ככה זה, יש דברים שעובדים רק עם כוח".

מהנעשה בארצנו

יוסי אלי מדווח ב"מעריב" על החלטה חדשה של ועדת השילוט בעיריית ירושלים – בתי-העסק ברחבי העיר, כולל מעבר לקו הירוק, יידרשו להציב שלטים בעברית. "לא תינתן רשות לבעלי העסקים לכתוב את שמות עסקיהם בשפה אחרת, אם הכיתוב בעברית לא ייעשה על לפחות מחצית מן השלט", הוא מדווח.

ועוד מדווח אלי ב"מעריב" כי בעקבות פנייה של פעיל שמאל המתכוון להשתתף במרתון ירושלים, שוקלת חברת אדידס לפרוש ממתן חסות למירוץ, וזאת בשל העובדה כי חלקו עובר בשכונות שמעבר לקו הירוק.

יובל גורן מדווח ב"מעריב" כי אילן הררי, יו"ר הוועדה הממונה על עיריית לוד, הודיע בשבוע שעבר על סגירת המתקן של רשות האוכלוסין בעיר, שבו נרשמים מסתננים ומבקשי מקלט, וזאת בשל "שיפוצים ברחוב". על-פי גורן, "מאז מסתובבים המסתננים בלי פיקוח או רישום מסודר".

על-פי תחקיר נרחב מאת תומר זרחין המתפרסם בקונטרס החדשות של "הארץ", עו"ד יוסי מימון, דיין בכיר בבית-הדין לביקורת משמורת במתקן הכליאה סהרונים, המפקח על כליאת מסתננים המגיעים לישראל, שיחרר שני מסתננים מאפריקה שהיו עצורים במתקן "וסידר להם מקום עבודה במוסך של אחיו".

בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מספק עקיבא נוביק מעשייה לשבת על יונה צחורה המאזינה לשיעורי תורה.

בריוני הרשת

אף כי מדי יום נחשפים באתר ויקיליקס עוד ועוד מברקים של מחלקת המדינה האמריקאית, ואף כי כמה מהם כוללים עדויות על התפתחויות בעלות משמעות ברחבי העולם, עיקר הסיקור בעיתונות הישראלית הבוקר מוקדש למתקפה המקוונת שאסרו תומכי הארגון על מתנגדיו, חברות מסחריות כגון פייפאל, ויזה, מסטרכארד ואמזון.

"נקמת ההאקרים", קוראת כותרת ידיעה בראש עמ' 15 של "מעריב", שמוקדש כולו לוויקיליקס, אך אינו כולל מלה על הגילויים האחרונים במברקי מחלקת המדינה. "ויקיליקס: המלחמה עוברת לאינטרנט", קוראת כותרת ידיעה קצרה בתחתית עמ' 21 של "ישראל היום", שאף היא אינה כוללת מלה על מידע שנחשף במברקים.

בדיווח מאת יניב חלילי המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" מוזכר נושא אחד שעלה מתוך המברקים, אך גם הוא כפוף ל"מלחמת הרשת" בין תומכי הארגון למתנגדיו. על-פי הדיווח, האתר פירסם מברקים שמהם עולה כי חברות האשראי מסטרכארד וויזה ניסו לשכנע את הממשל האמריקאי להתערב לטובתם בעסקים ברוסיה (ופייק יואב קרני מצייץ: "מלחמוֹת-הרֶשת בֵּין תוֹמכי ויקיליקס ומתנגְּדיה נִמשׁכות במֶרץ. מיֻתָּר לציֵּן כּי אַף אֶחד מבִּרְיוני-הרשת אינו עוֹמד בִּכְלל הזִיהוי המָלא").

לעיתון "הארץ" הסכמים לפרסום תכנים מהעיתונים "ניו-יורק טיימס" ו"גרדיאן", העוקבים מקרוב אחר תוכן המברקים המודלפים. בכל זאת הכותרת בראש עמ' 18, המוקדש כולו לסיקור המברקים, עוסקת במתקפה המקוונת מטעם תומכי ויקיליקס. להבדיל מהעיתונים האחרים, ידיעות אחרות בעמוד זה עוסקות בתוכן כמה מהמברקים האחרונים שפורסמו ומדווחות על מדיניות החוץ של הנשיא אובמה והתהוללויות של משפחת המלוכה הסעודית.

כמו כן מופיעים, בלא פירוט, עוד כמה רסיסי מידע שעולים מהמברקים תחת הכותרת "מבזקי ויקיליקס". בין היתר מצוין כך: "ענקית הנפט ההולנדית אנגלית 'של': החדרנו את אנשינו למשרדי ממשלת ניגריה והשגנו גישה להחלטות ולפעולות הפוליטיקאים בדלתת הניז'ר" ו"פיראטים סומלים במפרץ עדן השתלטו על אוניית משא אוקראינית שהיתה עמוסה במשלוח נשק – כולל 32 טנקים סובייטיים". ניתן לנחש שתת-הסיקור למידע שעולה מן המסמכים יימשך עד שיפרסמו מברקים העוסקים בישראל.

ענייני תקשורת

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח כי "סין חוסמת גישה לתקשורת לקראת הנובל". על-פי הדיווח, "רוב אזרחי סין ככל הנראה כלל אינם יודעים שבן ארצם הוכרז חתן פרס נובל לשלום. לקראת הטקס, הוחרפו ההגבלות על כלי התקשורת ונחסמה הגישה לאתרי חדשות זרים, כמו אלו של CNN ו-BBC". כך פועל משרד התעמולה הסיני, וזו הזדמנות טובה להזכיר אתההסכם המביש לשיתוף פעולה בין יחידת דובר צה"ל ובין דוברות הצבא הסיני, שעליו דיווח לי-אור אברבך ב"גלובס" לפני כחודשיים. "הסינים ביקשו הדרכה בדברור לחימה באזורים רוויי אוכלוסייה ובפעולה בזירה הדיפלומטית הציבורית", דיווח אז אברבך.

בטורו הקבוע ב"מוספשבת" של "מעריב" כותב קלמן ליבסקינד על תת-הסיקור של התקשורת הישראלית את נסיונות ההצתה בשבוע החולף: "צרכני התקשורת צריכים לדעת שהסיפור שהם קיבלו השבוע הוא לא הסיפור האמיתי. והסיבה לכך היא שערביי ישראל מקבלים בעיתונות הישראלית יחס של ילד מפונק. הם יכולים לפגוע, להשליך אבנים ולשרוף, ועדיין במערכות העיתונים יחשבו שלהעליב אותם זה לא פוליטיקלי-קורקט. ההשתקה של גל ההצתות השבוע היא חלק מהמחיר שאנחנו משלמים על כך".

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" דוחה ענת סרגוסטי, מנכ"ל אג'נדה, את הביקורת שהטיחו אנשי ערוץ 7 בחלקו של ארגונה בכנס אילת לעיתונות.

במוסף "G" של "גלובס" כותב לי-אור אברבך על מחקר שבחן את הנזק שגורמות לילדים כותרות מפחידות בעיתונים, בעיקר כאלה העוסקות ברצח ילדים על-ידי הוריהם.