מכונית שרופה במערב לונדון, אתמול (צילום: Erik Hartberg, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

שוק מתעורר

"מכירות אלות המתכת עלו ב-6,000 אחוז", נכתב בראש ידיעה קצרה בכפולה הפותחת של "מעריב". כמו כן מדווח על עלייה של 4,000% במכירת אלות העץ. לידיעת המשקיעים בשוק האלות המתעורר: המכירות בעלייה בבריטניה, שם מתחוללות זה ארבעה ימים מהומות אלימות ברחובות הערים הגדולות. בישראל יש לשקול השקעה באוהלים.

"על רקע העלייה המדהימה במכירות", נכתב בידיעה ב"מעריב" [סוכנויות הידיעות], "עדיין לא ברור מי מהווה את קהל הקונים: חוליגנים שמחפשים עוד נשק למהומות, או אזרחים שלא לוקחים סיכון ומתכוננים להגן על רכושם ועל חייהם בעצמם, לנוכח חוסר האונים של המשטרה עד כה".

הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר מוקדשות למהומות בבריטניה. המרחק מזירת ההתרחשות אינו משנה את הטון המסורתי בכותרת הראשית של כל עיתון ועיתון. "מעשי האלימות מתפשטים ברחבי בריטניה", מדווח "הארץ" ביובש יחסי. "עיר בפחד", לשון הכותרת הראשית הרגשנית של "ידיעות אחרונות". "ישראל היום" מדבר מגרונו של הממסד המדכא והמרגיע, בבריטניה כבישראל, ובוחר לכותרתו הראשית את הבשורה על כך שיש "16 אלף שוטרים ברחובות לונדון". "מעריב" קורץ ללהיט שנות ה-70 עם הכותרת "אנרכיה בממלכה".

בכל שערי העיתונים תצלום מרכזי של להבות בשעת לילה. "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" רכשו תצלום מסוכנות Wenn, ובו נראית אשה קופצת מבית בוער לזרועותיהם של כבאים, תצלום יחיד מתוך סדרת התצלומים שתיעדה את הקפיצה. "ידיעות אחרונות" בחר בתצלום המפוקס יותר, שלכד את שבריר השנייה לפני הזינוק מהבניין הבוער, ואילו "מעריב" הדפיס את התצלום המעט מטושטש יותר, שבו נראית הקופצת מרחפת באוויר (כאן מספרת הצלמת איימי ווסטון על נסיבות תיעוד הקפיצה).

עובדות שיש להן השלכות

המהומות בבריטניה פרצו בעקבות מותו בשבוע שעבר של צעיר בשם מארק דאגן מירי שוטרים, אך עד מהרה הן חרגו ממסע נקם על מותו של אדם אחד. ביזה, אלימות, הרס רכוש וחוסר אונים של המשטרה המקומית מאפיינים את הימים האחרונים (באתר זה כתבה הגר שיזף על תרומת הרשתות החברתיות לארגון המהומות). רוב העיתונים משתדלים להעניק הבוקר הסברים ופרשנויות למניעי הבוזזים.

ב"מעריב" כותב נדב איל על "המהגרים וצאצאיהם", שהשתכנו בשכונות לונדון הפחות מוכרות לתייר הישראלי ו"תרמו יותר מכל לצמיחה הכלכלית בעשרות השנים האחרונות". בשכונות הללו החלו המהומות. מדוע שם? כי שם מתגוררות "האוכלוסיות שמרכיבות את רב-התרבותיות הבריטית, המקרטעת והכושלת". כי שם "דורות שלמים, שחורים ולבנים, גדלו מובטלים והביאו לעולם דורות אחרים". מדוע עכשיו? כי ממשלתו השמרנית של דייוויד קמרון קיצצה בהוצאותיה במידה ניכרת. "אלה היו ההוצאות שהיו אמורות ללכת, בין היתר, למוסדותיה של מדינת הרווחה", מדגיש איל.

ב"הארץ" מתפרסמת רשימה מתורגמת מ"הגרדיאן" מאת נינה פאואר. "מאז עלתה לשלטון הקואליציה של המפלגה השמרנית והמפלגה הליברל-דמוקרטית לפני כשנה, ראתה בריטניה הפגנות סטודנטים סוערות, כמה שביתות, מצעד של חצי מיליון בני-אדם שאירגנו האיגודים המקצועיים – וכעת גם מהומות ברחובות לונדון (להן קדמו מהומות בבריסטול בתחילת השנה)", היא כותבת. "לכאורה, לכל אחד מהמאורעות האלו היה אירוע שהצית אותו. אך למעשה כולם היו תוצאה של סדרת קיצוצים תוקפניים בתקציב המדינה". לדעתה, מקור המהומות באי-שוויון קיצוני בחברה הבריטית וחוסר תקווה למוביליות חברתית.

"'הגרדיאן' והסוציולוגים ימצאו דרכים להאשים את המעמד הבינוני הלבן וישתמשו במלה החמה של הקיץ – 'הדרה'. אבל רוב כלי התקשורת ורוב הציבור הבריטי על כל צבעיו, מעמדותיו והשבטים השונים שותפים לזעזוע מכך שחבורות בני נוער הצליחו לכבוש בקלות מחרידה את עיר הבירה", טועןלעומת זאת שאול אדר ב"הארץ".

לדברי אדר, "המראה של חבורה גדולה של נערים, רובם לבנים, שודדת צעיר מוכה ברחובה הראשי של האקני לאור יום אינו קשור למתח הגובר בין משטרת המטרופולין והאוכלוסייה השחורה, שאכן ראוי לדיון, אלא לעובדה הפשוטה שכוחות החוק לא היו מסוגלים לעצור את גל הפשע".

ב"מעריב" מתאר איל את הרב-תרבותיות הבריטית כ"מקרטעת" ו"כושלת", אך מציין כי "איש אינו ממהר לקשר בין המדיניות ההיא ובין המהומות עכשיו. בניגוד לעבר, התחושה כאן היא של עבריינות המונית פשוטה; בלי אידיאולוגיה של שוויון או טיעון סדור".

ב"ישראל היום" דווקא כן ממהרים לקשור בין כשלון רב-התרבותיות בבריטניה למהומות. על הדרך מעודד העיתון שנאת זרים ופחד ממוסלמים. בעיתון זה, שבעמודי החדשות שלו מכונים ההמונים האלימים "אספסוף", מסביר דן מרגלית כי להבדיל מקיבוץ הגלויות המוצלח של ישראל, "המערב נטש את כור ההיתוך המתפורר לטובת 'רב-תרבותיות', כאילו ניתן לקיים חברה מתפתחת היטב בתנאים של זרות ועוינות חברתית וכלכלית. המציאות טפחה על פני הטוענים בשמה".

לדברי מרגלית, "ייתכן שהרב-תרבותיות מנוגדת לאופי האנושי [...] ישראל מבינה כי אם תהיה ידם של דורשי טובתם של הזרים המתרבים על העליונה, לא ירחק היום וגם בתל-אביב יהיה צורך להציב משמרת בת 16 אלף שוטרים".

שליח "ישראל היום" ללונדון, בועז ביסמוט, ממשיך את הקו האידיאולוגי של מרגלית במאמר המתפרסם בעמודי הדעות של העיתון. "יש מי שיגיד שזו תוצאה של המצוקה הכלכלית", כותב ביסמוט, ומיד מבטל את הטענה. לדבריו, "אירופה מוכנה לספוג עונש על ימי הקולוניזציה, והיא מאמצת בתמורה את המהגרים. אבל יש גבול לתשלום. [...] אירופה מבינה כי אין לה ברירה. היא מתחילה להתעורר. שימו לב למרקל, לסרקוזי, לדמקון [הכוונה כנראה לקמרון], הם מדברים היום באותה שפה. הם נטשו את האנגלית, את הצרפתית ואת הגרמנית לטובת שפה משותפת שלא מוכנה לסבול עקב הגישה הרב-תרבותית".

בהמשך מציין ביסמוט "נורה אדומה" שנדלקה השבוע עם פרסום ה"סאנדיי טלגרף" כי "בתוך 40 שנה אחד מכל חמישה אזרחי האיחוד-האירופי יהיה מוסלמי. עד 2050 אחד מכל חמישה אזרחים באיחוד יהיה מוסלמי". ביסמוט מסביר כי "זו לא גזענות לומר זאת, אלא עובדה שיש לה השלכות".

גם אם ביסמוט צודק ואין זו גזענות לומר זאת, האם אין זו גזענות לומר בדיוק אותו הדבר פעמיים, משפט אחר משפט? ובכלל, מה הקשר בין הדת המוסלמית לבוזזים בבריטניה? האם מקור המהומות במסגדים? ביסמוט לא כותב זאת, אבל אצל קוראי העיתון כבר נדלקה נורה אדומה.

חזרה ל"מעריב". בן כספית עושה קצת אי-סדר באי-סדר. "עולם חדש, מפחיד, ניצב בפתח. הוא עלול להוליד מוטציות מפחידות, תנועות ימין קיצוני אלימות, מהפכות שמאל קיצוני עיוורות, או קומבינציות מסוכנות אחרות. בקיצור, פחד אלוהים", כותב כספית בטור מיוחד על האירועים בבריטניה, שנפתח בקול גדול בשער העיתון ומסתיים בקול גדול בטור צד בעמ' 23. "[...] כשמרימים לרגע את הראש ומציצים החוצה אפשר, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, להגיד לעצמנו בשקט, שאף על פי כן ולמרות הכל, די טוב כאן, או, לפחות לא כל-כך רע. מצד שני, תכף ספטמבר, אז לך תדע".

ב"ידיעות אחרונות" לא מטרידים את הקוראים עם הסברים חברתיים כאלה ואחרים למהומות שפרצו בבריטניה. במקום זאת מקדישים עמוד שלם לישראלים החיים בלונדון ו"מפחדים" ולטיפים לישראלים שרצו לתייר בלונדון וכעת מבקשים לבטל את כרטיס הטיסה, המלון וההזמנות להצגת התיאטרון.

מיליונר סוציאליסט

"ערוץ 10 חשף אמש – מיליונר שמאלני: 'אני תרמתי את הכסף למימון הפגנת המחאה'", נכתב הבוקר בשער "ישראל היום". מתי טוכפלד, דן לביא ויעל ברנובסקי מדווחים בעמ' 7 של העיתון, בעקבות החשיפה של אורלי וילנאי וגיא מרוז בערוץ 10, כי איש העסקים דניאל אברהם טוען כי תרם כספים להפגנה ההמונית, בין היתר משום שהוא "נגד הבנייה בהתנחלויות".

כתבי העיתון מצטטים "גורמים בליכוד" שאמרו כי "המחאה אמנם מוצדקת, וחלק גדול ממאות אלפי המפגינים שהגיעו במוצאי שבת עשה זאת ממניעים טהורים, אולם יותר ויותר מפגינים ואנשים שתמכו במחאה נוטשים אותה, תוך כדי הבעת אי-אמון במי שמתיימרים לדבר בשמה".

יו"ר האיחוד-הלאומי, ח"כ יעקב כ"ץ, מספק לידיעה את הציטוט היפהפה הבא: "על מחאות בריאות הבאות מעומק לבו של העם – מנסים, לצערנו, להתלבש אנשים אנרכיסטים רדיקליים, משתפי פעולה עם הגרועים שבשונאינו. אין ספק שהעם היושב בציון יידע להתנער מאנשים מקולקלים אלו".

עוד מדווח כי מטה המאבק מכחיש כל ידיעה על התרומה מאברהם ופונה בבקשת תרומה מהציבור למימון המשך המאבק. הידיעה מסתיימת בכתובת אתר התאחדות הסטודנטים, שם ניתן לתרום למארגנים.

אגב, לאחר ההפגנה הגדולה במוצאי השבת האחרונה דווח באתר וואלה כי היא עלתה כ-300 אלף שקל, רובם נתרמו על-ידי "גורמים פרטיים". אתמול הוצגה באתר "חדשות 2" רשימת העלויות של ההפגנה ולפיה רוב התרומות באו מהחברות שעסקו בארגון ההפגנה ולא מתורמים חיצוניים.

הד לדברי ה"גורמים בליכוד" שמצוטטים בידיעה של "ישראל היום" אפשר למצוא במאמר מאת דרור אידר במדור הדעות של העיתון. אידר כותב כי כמו רבים הוא שמח על שובם של הנושאים החברתיים והכלכליים לדיון הציבורי, אך "התבקשה חשיפה של המגמות הפוליטיות הסמויות מאחורי המחאה, עניין שרוב התקשורת נמנע במכוון מלעסוק בו".

עוד טוען אידר כי "הציבור תומך במחאה, באי-הנחת החברתית, ברצון להוריד את יוקר המחיה ולפתור את בעיית הדיור וכדומה. [...] אבל הפתרונות המוצגים הם של מובילי המחאה, ושלהם בלבד, לא של כלל הציבור. תמיכה במחאה היא דבר אחד; פתרונות סוציאליסטיים וסמי-קומוניסטיים, העלולים להפיל את כלכלת ישראל אל תהום עמוקה, הם דבר אחר. הקונסנזוס המדובר הוא ביחס לשאלות, לא ביחס לפתרונות, שעליהם יש ויכוח נוקב [...] רוב אזרחי ישראל אינו רוצה לחזור אל ימי מפא"י, למרות תעמולת השקרים הנשמעת עדיין פה ושם על כמה טוב היה פעם".

קביעותיו העובדתיות של אידר מנוגדות לתוצאות סקר דעת קהל שפורסם בשבוע שעבר ב"גלובס" והעלה כי "רוב הציבור – 47% – דוגל בגישה סוציאליסטית ומאמין כי דרושה מעורבות ממשלתית גבוהה מאוד או די גבוהה בקביעת המדיניות הכלכלית והחברתית. 37% סבורים כי נדרשת מעורבות ממשלתית מסוימת לצד כוחות השוק. רק 16% מאמינים בקפיטליזם ותומכים במעורבות ממשלתית נמוכה".

בין טרכטנברג לנתניהו

כאשר רביב דרוקר חשף לפני כמה חודשים את השאלות בדבר מימון נסיעותיו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, פירסם "ידיעות אחרונות" ידיעות המשך נרחבות ומודגשות. הבוקר אין ב"ידיעות אחרונות" זכר לפרסום אמש של ערוץ 10 בדבר המממן השמאלני של הפגנת ההמונים בתל-אביב. תחת זאת מתפרסמת כפולת עמודים המוקדשת לעידוד ההפגנות הבאות, וזאת תחת הכותרת "התוכנית: הפגנות חוצות ישראל".

תלם יהב, יוסי יהושוע ומאיר תורג'מן מדווחים על כוונת המארגנים לקיים הפגנות ברחבי הארץ בסוף-השבוע הקרוב, מחלקת הגרפיקה של העיתון מספקת מפה של מדינת ישראל עם ציון הערים שבהן עתידות להתקיים הפגנות, תצלום [עמית שאבי] של הפגנה שהתקיימה אתמול בירושלים תופס כמחצית העמוד, ואילו רז שכניק מדווח כי שרית חדד הולכת בעקבות איל גולן ומבטיחה להופיע באחת העצרות הקרובות (שכניק מדווח כי גולן יופיע ב-3 בספטמבר בהפגנה שמארגניה מקווים למשוך אליה מיליון איש).

עוד בכפולת העמודים – ידיעה מאת איתמר אייכנר על הכינוס הראשון של "ועדת רוטשילד", הצוות בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג. "מבחינה אידיאולוגית, חלק ניכר מחברי הצוות הם בעלי רגישות חברתית או נטיות מוכחות לשמאל", מציין אדריאן פילוט ב"גלובס". "ביבי הפתיע. לטובה",כותבת סטלה קורין-ליבר באותו עיתון. "מנואל טרכטנברג הוא ההפתעה הכי גדולה של נתניהו. ההפתעה מתעצמת נוכח העובדה שטרכטנברג דיבר בגלוי, וגם שב ואמר את זה לנתניהו בשיחות האחרונות ביניהם, שהוא מתנגד נחרץ למדיניות האידיאולוגית של הפחתת מס חברות ולנוסחת הקסם 'מס חברות מופחת – צמיחה מוגברת'.

"טרכטנברג מדבר לא רק על עצירת מתווה הפחתת מס חברות ועל ביטול ההפחתה הצפויה בתחילת 2012 במס זה מ-24% ל-23%; הוא מדבר על ה ע ל א ת מס החברות. הוא מאמין בהרחבת מקורות ההכנסה של המדינה והפניה מוגברת של העושר הציבורי לכיוונים חברתיים [...] לזכות נתניהו ייאמר שאת כל זה הוא ידע, ובכל זאת חיזר על פתחו וחזר וביקש ממנו לקבל עליו את התפקיד. לזכותו של טרכטנברג ייאמר שלמרות כל המחלוקות, הוא מבין את גודל המבחן והאחריות".

לעומת ההתלהבות של פרשנית "גלובס", הבלוגר רפי גליק ספקני יותר. גליק עיין בדו"ח הוועדה למדיניות כלכלית וחברתית לשנים 2008–2010 שבראשה עמד טרכטנברג ומצא, בין היתר, כי נכללה בדו"ח הוועדה המלצה למדינה להימנע מאכיפת חוקי העבודה ("קיימות בנושא זה השפעות בכיוונים מנוגדים: מחד, אכיפה מוגברת צפויה להעלות את השכר האפקטיבי של עובדים מהשכבות הנמוכות, מאידך, עלולה להיות דחיקה מסוימת של עובדים כתוצאה מכך. לאור זאת הוחלט בשלב זה לא להתחשב בו בניתוח לבחינת היעד").

המחאה – שלב ב'

מאמר המערכת של "הארץ" דוחף אף הוא את המפגינים הישראלים קדימה, ומסביר כי בימים אלה הם מוצבים בפני מבחנם הגדול ביותר – חוסר העניין של התקשורת. ואכן, הסיקור בעיתוני הבוקר הוא הזניח ביותר זה שבועות.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותבת תמר הרמן על השלבים שעוברות מחאות עממיות. הרמן ממליצה למוחים להימנע מאלימות ולבחור בדרך שונה: "לצמצם בהדרגה את מחאת הרחוב, לעבור לשלב גיבוש 'המניפסט הרעיוני' והתביעות הקונקרטיות הנגזרות ממנו, ולפתוח במשא-ומתן עם נציגי השלטון".

לדבריה, "בשלב זה חיוני להחליף, או לפחות להעשיר, את המנהיגות הכריזמטית של השלב הראשון בבעלי כישורים מקצועיים מתאימים לביצוע המשימות החדשות [...] המלעיזים יאמרו אז כי המחאה 'התמסדה'. ואולם, מיסוד מסוים הוא בבחינת רע הכרחי בשלב השני כדי למנף את הישגי השלב הראשון. מוטב להכיר בכך ולהזעיק את רבבות המוחים לרחובות רק בנקודות משבר במיקוח מול נציגי השלטון".

נראה כי מובילי המחאה הישראלית מאמצים לפחות כמה מן ההמלצות האלו. ב"הארץ" מדווחים כתבי העיתון כי מובילי המחאה נפגשו אמש עם "קבוצה של אקדמאים מתחומי הכלכלה, החברה, הדיור, החינוך, התחבורה והסביבה – ודנו בפתרונות אפשריים לבעיות החברתיות בישראל". ב"ידיעות אחרונות" מדווחים רז שכניק ותלם יהב כי מנהיגי המאבק קיבלו כתרומה "משרד ממוזג" במרתף שבקצה רחוב אלנבי בתל-אביב.

בשולי מחאת האוהלים

במדור הדעות של העיתון נזכרת מירב ארלוזורוב בסבה, ד"ר חיים ארלוזורוב, ובנסיבות רציחתו – הסתה אישית נגדו מהצד הימני של המפה הפוליטית. לאור המקרה של חיים ארלוזורוב, ולאור רצח יצחק רבין, קובעת מירב ארלוזורוב כי "נחוץ לצאת כיום נחרצות לבלימת ההסתה נגד 'הטייקונים'", בטרם ייפול אחד מהם קורבן להסתה.

בעיתון הכלכלי שליבה יותר מכל אחד אחר את ההסתה נגד הטייקונים, מזכירה ארלוזורוב כי "אילי ההון הישראלים ('טייקונים' הוא בכלל מונח סיני) הם אנשי עסקים נורמטיבים. ככל הידוע לנו, איש מהם אינו חשוד בעבירות על החוק. כל מעשיהם נעשו במסגרת כללי המשחק הכלכליים המקובלים. צבירת העושר הרב וריכוז הכוח העצום בידיהם נובעים אכן מקלקול בכללי המשחק – אבל אלה הם הכללים שצריכים לעמוד במרכז הביקורת הציבורית, והם אלה שצריכים לעבור שינוי". את האצבע המאשימה מפנה הכותבת לגופים המוסדיים, "שאמורים לשמש שליחי הציבור ואינם ממלאים את תפקידם נאמנה".

"פעם הקפיטליזם נתפס כהכרח ולא כדבר נשאף", כותב יובל אלבשן במוסף "ספרים" של "הארץ", במסגרת ביקורת על הספר "כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית" מאת אמיר בן-פורת. "מנהיגי מפא"י ההם", ממשיך אלבשן, "שאולי עשו מעשה קפיטליסטי בלית ברירה, עשו זאת בדיוק כך: בלית ברירה. מודעים לעוול שעלול להיות טמון במעשה, ולכן לא איבדו את כל הבלמים המוסריים שלהם. בניגוד לבוזזי העשורים האחרונים, שעושים זאת בחדווה וללא טיפת בושה, כשכל מה שלא נתפס כפלילי נתפס כלא שלילי".

אגב בושה, ב"דה-מרקר" מדווחת רז סמולסקי על מגמה חדשה שמסתמנת בשוק השכרת הדירות – הכנסת סעיפים לחוזה השכירות שקובעים כי "אם יהיו שינויים חוקיים או החלטות ממשלה בשל מחאת הדיור, הם לא יחולו על חוזי השכירות".

אגב הסתה, בשער "הארץ" מתפרסמת הכותרת "השר ארדן, חבר הצוות לשינוי כלכלי-חברתי, בונה וילה בסביון". גילי כהן מדווחת כי "מדובר במגרש בגודל חצי דונם בשכונה החדשה בסביון, הממוקמת בצפון מזרח היישוב היוקרתי", ומעמידה זאת מול הצהרות שהשמיע לאחרונה השר בדבר יוקר המחיה בישראל.

אגב יוקר המחיה, בכל העיתונים מדווח כי 58 מעובדי מפעל פרי-גליל שבחצור-הגלילית פוטרו אתמול מעבודתם.

"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי

"בגלל קרדיט: הונה של כור יפחת ב-600 מיליון שקל" היא הכותרת שנבחרה לידיעה קצרה מאת איתן טפירו שמתפרסמת הבוקר במוסף "עסקים" של "מעריב". בכותרת המשנה נכתב: "כור תרשום ברבעון השני הפסד חשבונאי של 1.8 מיליארד שקל בשל צניחתה של מניית קרדיט-סוויס ב-30% בחודשיים האחרונים".

"כור ניהלה בחודשים האחרונים מגעים עם הרשות לניירות ערך באשר למתכונת רישום ההפסד", מדווח טפירו. "הבקשה לרשום את ירידת הערך בקרן הון על-פי התקן החשבונאי IFRS 9 לא נענתה". בסיום הידיעה מוזכר כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי", השולטת גם בקונצרן כור.

העיתון "דה-מרקר" מקדיש לסיפור שלשוה עמודים: את השער האחורי ואת הכפולה הלפני אחרונה. "צניחת קרדיט-סוויס תתורגם להפסד ענק בדו"חות כור", היא הכותרת בראש השער האחורי. מה שמתואר ב"מעריב" כ"מגעים עם הרשות לניירות ערך" מקבל ב"דה-מרקר" את הכותרת "האוזר בלם את הניסיון של דנקנר לחמוק מהכרה בהפסד של 1.8 מיליארד שקל". לפי כותרת המשנה, "הסגל המקצועי של רשות ניירות ערך התייצב נגד החשבונאי הראשי לשעבר של הרשות, אייל סולגניק, שגובה בארבעת משרדי רו"ח הגדולים בעולם, ופסק: כור תצטרך להכיר בהפסד של 1.8 מיליארד שקל – ולכן לא תוכל לחלק דיבידנד בקרוב".

בשער מוסף "השוק" של "כלכליסט" נכתב על "מכה כפולה לדנקנר". בעמוד פנימי מספק גולן חזני טור פרשנות תחת הכותרת "השריף האוזנר ומלחמתו בדנקנר". במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה נרחבת תחת הכותרת "הדירוג של כור בסכנה: נכנסת לרשימת מעקב של 'מדרוג'". מוסף "שוק ההון" של "גלובס" דיווח אתמול בראש הכפולה הפותחת על הצרות של כור.

אבל לא הכל שלילי. עמוד לפני הדיווח הקצר של "מעריב" על ענייני קונצרן כור, מתפרסמת ידיעה קצרה מאת הדר חורש על "גידול של 13% ברווחי נטוויז'ן". גם לידיעה זו נלווה הגילוי הנאות כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי", השולטת גם בחברת נטוויז'ן.

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי נשיא ומנכ"ל קשת לשעבר, אורי שנער, מונה לדירקטור ברשת. עוד מדווחת בר-זהר כי מועצת הרשות השנייה שוקלת להטיל הגבלות על יו"רים ובעלי תחנות רדיו שגם מגישים תוכניות.

רועי ברק מדווח ב"גלובס" כי ועדת שפניץ מבקשת הבהרות על מינוי בן-מנחם למנכ"ל רשות השידור.