סוכרייה

כותרות כל עיתוני הבוקר מוקדשות לגורלם של חמישה בתים בהתנחלות בית-אל. "הארץ", "ישראל היום", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מדווחים כולם על דחייתה של הצעת "חוק ההסדרה", שנועד למנוע את הריסת הבתים, והבטחת נתניהו לאשר בניית 851 יחידות דיור חדשות בשטחים.

כרגיל, מה שב"הארץ" נועד לזעזע את הקוראים ("הפיצוי של נתניהו למתנחלים: עוד 851 יחידות דיור בשטחים"), ב"ישראל היום" נועד לעודד ("הפיצוי: עוד 851 דירות בהתנחלויות"). ההבדלים בניסוח הכותרות קטנים אך משמעותיים: בכותרת "הארץ" נתניהו הוא ישות עצמאית, מנותקת מהעיתון, וזה כמובן גם היחס לקהל המתנחלים. ב"ישראל היום" אין צורך להזכיר אף אחד מהם. נתניהו הוא הדובר, והמתנחלים (ותומכיהם) הם הנמענים.

בכותרת "מעריב" מוותרים על השימוש במלה "פיצוי", ובמקום זאת מדווחים על תגובת האמריקאים ("נתניהו אישר בניית 850 דירות בגדה, ארה"ב מגנה"). בכותרת "ידיעות אחרונות" מוותרים על מידע ובמקומו משתמשים בסיסמאות ("ההתקפלות" ו"הפינוי והפיצוי", נכתב בשער עיתון זה).

"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדווחים בהרחבה על חזרתם של כמה משרי הממשלה מהבטחותיהם לתמוך ב"חוק ההסדרה". בשני העיתונים מדווחים על כך תחת הכותרת "ההתקפלות", עם תצלומים של השרים והבלטת "התירוץ" של כל אחד מהם. זהו סיקור לגיטימי, אם כי ילדותי.

ב"הארץ", לעומת זאת, מתפרסמת ידיעה המדגישה את התקדים המדיני שנקבע אתמול. ברק רביד מדווח כי בעקבות לחצים של כמה משרי הליכוד, הודיע נתניהו שהחלטות בנוגע לבנייה בהתנחלויות יועברו לסמכותה של ועדת שרים מיוחדת לענייני התיישבות, שנתניהו עצמו יעמוד בראשה. "משמעות הדבר היא ששר הביטחון, באמצעות המינהל-האזרחי, לא יהיה יותר הריבון הבלעדי בכל הנוגע לאישור תוכניות מתאר ותוכניות בנייה בהתנחלויות בגדה המערבית", כותב רביד בשורה המודגשת בצבע תכול על-ידי העורכים.

ב"ישראל היום" מכנה דרור אידר את ההבטחה הזו, ולא את ההבטחה לבנות 851 יחידות דיור חדשות, "סוכרייה". כותרת טורו: "מעז יצא מתוק". ככלל וכרגיל, הסיקור ב"ישראל היום" ממלכתי מאוד. לרוחב הכפולה הפותחת מתנוססים תצלום של נתניהו וציטוט מפיו: "מחויב לחוק ולהתיישבות". הפרשן מתי טוכפלד כותב טור תחת הכותרת "מושל בכיפה, גם בליכוד" (הכוונה לנתניהו, כן?). תגובתו של הרב מנחם פרומן מובאת אף היא בהרחבה, תחת הכותרת "נתניהו הוכיח שאפשר אחרת". בשם עיקרון מס' 3 של העיתון ("להיות הוגנים ומאוזנים") מובאת בתחתית עמ' 5 עמדתו של זאב ז'בוטינסקי בגנות הרס הבתים. נתניהו אינו מוזכר בטור.

בפרשה הנוכחית משתדל "ישראל היום" להתהלך בין הטיפות. מצד אחד זה העיתון הפרו-מתנחלי ביותר מבין היומונים הגדולים. מנגד, בנימין נתניהו מכהן כראש ממשלת ישראל והוא מסרב לספק למתנחלים את מבוקשם (אפשר רק לדמיין כיצד היה העיתון מסקר מצב דומה כשבראשות הממשלה מכהן פוליטיקאי אחר). העיתון מביא בהרחבה את עמדת נתניהו, מעטר אותה בפרשנויות מחמיאות, אך בעיקר מתעלם מ"הסיפור האנושי". קולם של המתנחלים הגרים בבתים המיועדים לפינוי והריסה אינו נשמע.

כלומר, מוזכרת תגובתם במסגרת הידיעה המרכזית על אירועי היום, אך את זה אפשר למצוא גם בידיעה של "הארץ", המצוי בקצה השני של המפה הפוליטית. אין ב"ישראל היום" טור אישי המביא את סיפורם של תושבי הבתים. כיוון שהעיתונות הטבלואידית אינה סובלת ריק, לחלל שהותיר "ישראל היום" נכנסים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הופעת בכורה של המדור "משפחות האולפנה". עקיבא נוביק מציג את אחת המשפחות המתגוררות בבתים המיועדים לפינוי והריסה, משפחת דיקשטיין, ומשוחח עימה. "אנחנו מרגישים לחץ ובלבול", אומר האב, דידי, 25, סטודנט לכלכלה ומינהל עסקים. רעייתו, אוריה, 25, מחנכת, מוסיפה: "עד עכשיו באמת האמנו שהצדק ייעשה ויימצא פתרון צודק, שגם יפצה את בעל הקרקע וגם לא יהפוך אותנו לפליטים". "מעריב" ממשיך לפרסם את פרקי "יומן האולפנה" שכותבת עבורו יעל שחק. "איני מבקשת רחמים ואיני ממורמרת", היא כותבת. "איני רוצה להיות עוד אייטם שרק נוגע בלבבות ונבלע בין דברי מקצוענים פוליטיים ודוברים. אני רוצה להשמיע קול".

ב"הארץ" אין מדור שנועד להאניש את המתנחלים החיים בבתים המיועדים לפינוי והריסה. יחד עם זאת, שני תצלומים מציגים את המדינה כדורסנית ואת האזרחים (תומכי ההתנחלויות) כקורבנות האלימות שנעשית בשמם.

בשער העיתון תצלום מעולה [אמיל סלמן] של שוטר מרתק באלימות נער שהפגין אתמול מול הכנסת בעד "חוק ההסדרה". בעמ' 4 תצלום מעולה נוסף [אמיל סלמן] של שוטר שולח את אגרופו אל עבר פניו של נער אחר בעוד חבריו של הנער מנסים לחצוץ ביניהם. בשער "ידיעות אחרונות" תצלום פחות דרמטי מההפגנה [עמית שאבי], ובו נראה שלט הקורא: "נתניהו, אנחנו לא סודאנים!".

לעיתון "מקור ראשון" מידע בלעדי בכותרתו: "מו"מ בין נתניהו למתיישבים: אכלוס הבתים בחיילים במקום במשפחות". יוחאי עופר ואריאל כהנא מדווחים כי זו אחת ההצעות שעלו במסגרת משא-ומתן שמתקיים בימים האחרונים בין נתניהו למתיישבים. המהלך, כך מוסבר, עולה בקנה אחד עם אמנת רומא ואמנת ז'נבה, וייתר את הצורך בהריסה.

מקריאת המשך הידיעה עולה כי אין מדובר בהצעה שקרובה להתקבל, אלא בעמדת המתנחלים במשא-ומתן. "ההצעה נתקלה בקשיים משפטיים ונמשכה לפי שעה מצדו של ראש הממשלה", מדווחים עופר וכהנא, "אך נראה כי מבחינת המתנחלים זה יהיה האפיק המקובל עליהם".

בכפולה הפותחת של "מקור ראשון" מדווח שבתי גרברציק כי במשטרת ישראל חוששים מנסיונות של פעילי ימין למנוע את הפינוי "על-ידי פיגועים נגד ערבים".

שערורייה

נושא נוסף שתופס מקום בשערי העיתונים ובעמודים הראשונים הוא פרשת גלנט/הרפז/אשכנזי/קורן/כספית/בניהו/אברמוביץ'. עמוס הראל הזהיר ב"הארץ" מפני בואו של שלב הסחי, והנה הוא כאן עימנו. בעקבות העברת חומרי חקירה ממשרד מבקר המדינה לכמה מהמעורבים בפרשה, מדווחים העיתונים על העולה מתמלילי העדויות.

"ידיעות אחרונות" מספק את הסיקור הנרחב ביותר של תמלילי העדויות [תלם יהב, יורם ירקוני, ירון דורון, ליאור אל-חי וטובה צימוקי]. שלושה עמודים מוקדשים לעיקרי עדויותיהם של שר הביטחון אהוד ברק, ראש מטהו יוני קורן, האלוף יואב גלנט, החשוד בזיוף המסמך בועז הרפז והעיתונאי אמנון אברמוביץ'. "אילו הייתי מעלה על הכתב שיחה ארוכה שקיימתי עם מר יוני קורן ב-11.1.10 במסעדה בתל-אביב, היה מתקבל מסמך דומה להפליא למסמך הנדון", מצוטט אברמוביץ', שחשף את המסמך הנדון, המזויף, ב"אולפן שישי". "אותה גברת בשינוי אדרת: מסמך קורן ולא מסמך הרפז", הוא אומר.

ב"הארץ" דיווח אתמול אמיר אורן על עדויותיהם של הרפז וברק (בין היתר על הציטוט של ברק מטור ביקורת הטלוויזיה של מורן שריר, שהתפרסם בעיתון). הבוקר מדווח אורן על עדותו של יוני קורן. "מעריב" מסתפק בעדותו של קורן בלבד. "דובר צה"ל העביר לכל העיתונאים שאני עומד מאחורי המסמך", מצטט חנן גרינברג מעדותו. "בניהו שולט בכתבים. הכלי שלו לתגמל כתבים הוא לתת להם לשדר את 'רצועת הביטחון' בגלי-צה"ל". נעדר בולט ב"מעריב" הבוקר הוא העיתונאי בן כספית.

ב"ישראל היום" אין זכר ולו לעדות אחת. במקום זאת מדווחת עדנה אדטו כי "מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס יפנה הבוקר לבג"ץ בבקשה להוציא צו איסור פרסום על כל חומרי החקירה הקשורים לדו"ח". אדטו מזכירה כי "בתום הדיון בעתירתו של אל"מ וינר ביום שני השבוע, הוציא בג"ץ צו איסור פרסום לפיו 'בשל הסיווג הבטחוני של טיוטת דו"ח המבקר, ניתן בזאת צו איסור פרסום ביחס לנספחים שצורפו לעתירה, אשר יתויקו בכספת בית-המשפט'". בידיעה הקצרה שלה מצוטט גם פרופ' דוד ליבאי, המייצג את המבקר, האומר: "כל החומרים בנושא סודיים, מה שקורה זאת שערורייה".

בשולי החדשות

"מכה לאובמה: שוב ניצחון למושל ויסקונסין הרפובליקאי", מדווח יוני הרש בראש מדור חדשות החוץ של "ישראל היום". "ווקר (44), שהמפלגה הרפובליקאית השקיעה 63 מיליון דולר בקמפיין שלו, הפך למושל הראשון בהיסטוריה האמריקאית שזוכה בבחירות חוזרות", כותב הרש. בהמשך מדווח על המלחמה של ווקר באיגודים המקצועיים ועל ההשלכות האפשריות של ההכרעה בנוגע למירוץ לנשיאות, אך בשום מקום לא מדווח כי שלדון אדלסון, היוזם והמממן של "ישראל היום", תרם 250 אלף דולר לקמפיין הבחירות של ווקר.

באיחור של יומיים מדווח "דה-מרקר" על ממצאי נציב תלונות הציבור על שופטים בחקירת התלונה נגד השופטת ורדה אלשיך. הכותרת שמתנוססת לרוחב כפולת העמודים היא "השופטים עומדים מאחורי יו"ר ועד העובדים שלהם: 'לא פועלים להדיח את אלשיך'". הידיעה נפתחת בהודעת התמיכה באלשיך, ורק אחר-כך לומדים הקוראים על מה שקוראי כל יתר העיתונים יודעים זה מכבר – ממצאי הנציב. גם כאן, הטון שונה מבעיתונים אחרים. "גולדברג לא חד-משמעי", מודגש בכותרת ביניים. עידו באום חתום על טור פרשנות שמעביר אותו המסר.

בראש עמ' 19 של "ישראל היום", ובכותרת הרביעית בחשיבות בניוזלטר היומי של העיתון, מדווח על דברים שאמרה שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, בראיון לעיתון הגרמני "בילד". לפי הדיווח של אלי לאון וסוכנויות הידיעות, ה"בילד" יפרסם במהדורת סוף-השבוע שלו ראיון בלעדי עם שרה נתניהו. בינתיים פורסמו קדימונים. "נציגי העיתון בילו עם נתניהו במשך יומיים והיו עדים לאופן שבו 'היא מתמרנת בין חייה הציבוריים לחייה הפרטיים, משפחתה ופעילותה החברתית'", כותב לאון. "[...] בקדימון לכתבה צוין כי שרה נתניהו 'מושמצת מעת לעת על-ידי התקשורת הישראלית', והדגישו כי 'מצאנו אשה אינטליגנטית ומלאת חמלה, המסורה לתמיכה בבעלה'. העיתון התייחס גם לעבודתה של נתניהו, פסיכולוגית המתמחה בילדים בעלת תואר שני מהאוניברסיטה העברית העובדת בעיריית ירושלים".

"המחאה חזרה לרוטשילד", מבשרת הכותרת המתנוססת בראש השער האחורי של "מעריב". אולי זו הלצה של העורכים, שאינם יכולים לספק אפילו את הבמה האחורית בעיתון לדיווחים על המחאה החברתית. במקרה זה, המחאה שעליה מדווח היא מחאת תושבי השדרה, שמתלוננים על החלטת העירייה להפוך אותה למדרחוב בסופי-השבוע. נתיב נחמני מדווח כי קשישים מתקשים להגיע לבתיהם ותושבים צעירים יותר מתקשים למצוא חניה.

ב"כלכליסט", לעומת זאת, כשכותבים בכותרת "מחאה" מתכוונים למחאה החברתית. "הוצאה של 8,000 שקל גדולה על 63% ממעמד הביניים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, מתחת למשפט: "הדלק של מחאת קיץ 2011 עדיין כאן". את הכותרת מספק סקר שעורך העיתון זו השנה השנייה ברציפות. "מי שמרגיש כי אף שעברה שנה מאז המחאה החברתית, רצועת החנק הכלכלית סביב צווארו לא התרופפה אלא דווקא התהדקה – צודק", כותב מיקי פלד, שמגיש את תוצאות הסקר.

החברה-האם

ההטיה בסיקור "מעריב" את עסקיו של נוחי דנקנר בולטת בכל פעם שמדווח על חברה בבעלותו, מקורב או יריב עסקי. אך ההטיה חמורה יותר כאשר העיתון נמנע מלדווח על אחד הנושאים הללו. הקורא, המעורה בפרטים, שיודע שדנקנר קשור איכשהו ל"מעריב" ולנושא הידיעה, יכול לעיין בדיווחים על מלחמת החיתולים או הרפורמה בשוק הסלולר באופן מפוכח. אך אין לאף קורא "מעריב" יכולת להבין שמשהו לא קורה כאשר העיתון מחליט להתעלם לחלוטין מנושא כלשהו.

"מפחידים אתכם, מטעים אתכם ומשתמשים בנתוניכם האישיים", ציטטה אתמול הכותרת הראשית של "גלובס" את מכתבו של שי טלמון, מנכ"ל כלל-ביטוח, לעובדיו. שי ניב ורון שטיין דיווחו כי מנכ"ל החברה פנה לעובדיו במטרה להניא אותם מלהצטרף להסתדרות. חיים ביאור ושלי אפלברג מדווחים הבוקר ב"דה-מרקר" על המכתב של טלמון ועל תגובת ההסתדרות. מיקי פלד מדווח ב"כלכליסט" כי ההסתדרות מאיימת בתביעה של 200 אלף שקל נגד נסיון פגיעה בהתארגנות העובדים. "עובדי כלל דורשים הסכם קיבוצי שישפר את שכרם ויבטיח להם ביטחון תעסוקתי במקרה שהחברה-האם אי.די.בי תחליט למכור את כלל".

במוסף "עסקים" של "מעריב" ובמוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" לא מדווח על הנעשה בחברת כלל-ביטוח (כרגיל, ההתעלמות של "ממון" מדאיגה עוד יותר מזו של "עסקים").

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי הנהלת בתי-המשפט טוענת שחברת החדשות של ערוץ 2 ו"מעריב" עברו על צווי איסור פרסום.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי "אגף המשמעת של נציבות שירות המדינה בוחן את דו"ח של רשות השידור שלפיו עבר מנהל קול-ישראל, מיקי מירו, על נהלי העבודה הפרטית ועבודה ללא היתר".

שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" כי עם המועמדים לתפקיד מנכ"ל מועצת הרשות השנייה נמנים איילת מצגר, ניצן חן, יפעת בן חי-שגב, יגאל לוי ואבי חפץ.

"המטרה היא להכשיר אנשים לעבוד עם התקשורת הזרה בארץ, לכהן בתפקידים של פרסום ויחסי-ציבור לחברות בינלאומיות ולהכשיר אנשים לתחום הדיפלומטיה, שקוראים לו בארץ בטעות 'הסברה', לשיפור הדימוי של ישראל בחו"ל", מסביר פרופ' איתן גלבוע, מנהל בית-הספר החדש לתקשורת שנפתח באוניברסיטת בר-אילן, את הצורך בהקמת מסלול באנגלית שיארח בישראל למשך סמסטר סטודנטים לתקשורת מחו"ל. גלבוע שוחח עם לי-אור אברבך, והראיון עימו מתפרסם ב"גלובס".

"כשבערוץ 10 הוקם ועד עובדים, ההנהלה הזדעקה שמא הוא יפעל נגדה", כותב עמי ברנד בפתח מוסף "כלכליסט". "השבוע, כשהמשבר שבו הערוץ נתון הוביל לפיטורים ולביטול מהדורת שישי, הוועד הוא שהזדעק לנפח גלגל הצלה, והציע שהעובדים יוותרו על ימי חופשה לטובת קופת חירום. המנכ"ל, מצדו, הודיע שהוא התעייף והתפטר. מתברר שאין הבדל גדול בין פועלי פרי-גליל לעיתונאי מגדל הוורד. לבכירים יש פריבילגיה להתעייף, בעלי המניות – שתמיד יש להם עוד עסקים – יכולים לעצור את המימון, והעובדים נשארים לנהל את הקרב בשטח, לפתוח בעצמם את הכיס ולהילחם לא רק על מקום העבודה, אלא גם על העקרונות. הוועד של ערוץ 10 הזכיר השבוע למי במשק אכפת באמת".

במדור של גלעד כהנא בעמוד האחרון של "עכבר העיר – תל-אביב" יש השבוע כמה קטעים מצחיקים.