הפגנה נגד חוק הווד"לים, אתמול בירושלים (צילום: ליאור מזרחי)
קרב אידיאולוגי
"הדרישות: סיגריות, ממשלה אחרת ופסיכיאטר מיפן", קוראת כותרת בעיתון "ידיעות אחרונות" הבוקר. עניינה של הידיעה מתחת לכותרת אינו אוהל חדש שהקימו בשדרות רוטשילד מהגרים יוצאי יפן המכורים לניקוטין, אלא רשימת הדרישות של הטרוריסט הנוצרי אנדרס ברינג ברייוויק, שרצח בנורבגיה עשרות בני-אדם.
ברייוויק דורש זאת, ועוד, כדי לשתף פעולה עם החוקרים ולחשוף תאי טרור נוספים שקיימים לדבריו באירופה. על-פי הידיעה, המתפרסמת במדור חדשות החוץ של העיתון, הבקשה לפסיכיאטר יפני נובעת מכך ש"היפנים יודעים כבוד מהו, ולכן יבינו אותי טוב מהאירופים". סניגורו של ברייוויק הציג את רשימת הדרישות כעדות לכך שלקוחו אינו שפוי. "בית-המשפט מינה שני פסיכיאטרים שיבדקו את ברייוויק, ואלה יגישו את המלצותיהם עד 1 בנובמבר", מדווח "ידיעות".
במקביל לפרסום רשימת הדרישות של ברייוויק, פירסמו אתמול ראשי תנועת המחאה שהתעוררה בשבועות האחרונים במדינת ישראל רשימת דרישות ראשוניות מטעמם. כל העיתונים – למעט "מעריב" – מקדישים לכך את כותרתם הראשית. בין הדרישות: ביטול חוק הווד"לים, הפחתת מסים עקיפים תוך דגש על המע"מ, מיסוי גדול יותר של שכר גבוה, חינוך חינם מגיל שלושה חודשים והפסקת ההפרטה של מוסדות הרווחה.
בעוד הנורבגים ממנים פסיכיאטרים כדי לעמוד על שפיותו של רוצח המונים, בישראל לוקחים על עצמם עיתונאים ופרשנים את המשימה לעמוד על מידת ההיגיון בדרישות המוחים.
"אפילו בסין הקומוניסטית של מאו היו מחווירים מרשימת הקניות של המפגינים", קובע זאב קליין ב"ישראל היום". במדור הדעות של אותו עיתון כותב דניאל דורון כי דרישות המוחים יובילו ל"אנרכיה" וממליץ בלשון סגי נהור כך: "קדימה, נלבש חולצות אדומות, נתאסף בכיכר ונשיר את האינטרנציונל (ההמנון של מטורפי האוטופיה שרצחו עשרות מיליונים כדי להיטיב עם העם). נצווח 'העם דורש צדק חברתי', 'המהפכה תהרוס את ההפרטה', ולא חשוב מה יקרה אחר-כך".
ב"הארץ" כותב נחמיה שטרסלר כי "רשימת הדרישות של מובילי מחאת האוהלים מורכבת מסעיפים הגיוניים ומסעיפים קצת פחות", אבל מקריאת המאמר שלו עולה כי לדעתו לוז הדרישות של המוחים נטול היגיון כלכלי.
"אנשי מחאת האוהלים הם נגד הפרטה מכל סוג ומין", כותב שטרסלר. "הם תובעים לבלום את ההפרטה של מוסדות הרווחה ובריאות הנפש. אבל המדינה לא יודעת לנהל שום עסק ושום מוסד. התפקיד הנכון שלה הוא לפקח. לכן הפרטה היא כן נכונה. היא מייעלת את השירות לאזרח, בתנאי חשוב אחד: שיהיה פיקוח הדוק של רשויות הרווחה".
בעיתון "דה-מרקר" מוסיף שטרסלר מאמר נרחב בזכות השוק החופשי וכותב בין היתר כי "במשך 50 השנים האחרונות אנחנו עוברים באופן הדרגתי משוק סוציאליסטי, המנוהל על-ידי הממשלה, לשוק תחרותי, המנוהל בעזרת כוחות השוק תוך כדי התערבות ממשלתית – וזה עשה לנו רק טוב".
ב"ישראל היום" כותב חזי שטרנליכט על דרישות ראשי תנועת המחאה תחת הכותרת "יש על מה לדבר". טורו מתפרסם לצד טורו הביקורתי של קליין, לכאורה כגורם מאזן. קריאה בטקסט של שטרנליכט מעלה שהוא בעיקר מרוצה מכך ש"יש על מה לדבר" ופחות מדרישות המוחים. כשהוא כותב כי "יש משהו אופטימי ברשימה" הוא מסביר זאת כך: "זו נקודה טובה להתחלה של הידברות. היא מציפה את הציפיות המשולבות של כל גופי המחאה. וזה דבר טוב, אפילו טוב מאוד. אפשר לשבת ולדון בכל אחת מהדרישות".
טור נוסף ב"ישראל היום" נכתב על-ידי דן מרגלית ומוקדש לדרישה הראשונה של המוחים – ביטול חוק הווד"לים. מרגלית מתנגד לדרישה וכותב כי נתניהו "חייב להעביר היום בכנסת" את החוק "בטרם תצא לחופשת נרגילה וסושי, ולמרות ההתנגדות הנמרצת והבלתי מובנת של מנהיגי תנועת המחאה".
נראה שכל הכותבים לעיל מנותקים במידה רבה מהלך הרוחות בקרב רוב גדול מהציבור הישראלי. הכותרת הראשית אתמול ב"גלובס" ("20 מנדטים למפלגה חברתית חדשה") הוקדשה לנתון שעלה מסקר דעת קהל שערך העיתון. בשולי הידיעה מאת לילך ויסמן על תוצאות הסקר, בפסקה לפני האחרונה, דווח על תשובות שקיבלו סוקרי מכון רפי סמית לשאלה שאינה נוגעת למנדטים: "האם אתה תומך במעורבות ממשלתית במשק או מתנגד לה?".
"הסקר מצביע על כישלון מוחלט במדיניותם של נתניהו ושטייניץ", כותבת ויסמן. "הפרטות, קפיטליזם ושוק חופשי אאוט, מדינת רווחה אין. רוב הציבור – 47% – דוגל בגישה סוציאליסטית ומאמין כי דרושה מעורבות ממשלתית גבוהה מאוד או די גבוהה בקביעת המדיניות הכלכלית והחברתית. 37% סבורים כי נדרשת מעורבות ממשלתית מסוימת לצד כוחות השוק. רק 16% מאמינים בקפיטליזם ותומכים במעורבות ממשלתית נמוכה. במלים אחרות, 84% אומרים לנתניהו לא לקפיטליזם, לא להפרטה. הציבור קבע: מדינת רווחה".
התוצאה הדרמטית הזו מלמדת, בין היתר, על חוסר השפעתה של התקשורת. שנים ארוכות של זניחת ענייני חברה בתקשורת המסחרית והפרדתם מענייני ה"כלכלה", שנים ארוכות של הטפה חוזרת ונשנית להפרטה מאת שטרסלר והעתקיו, לא הצליחו לשכנע יותר מ-16% מהציבור. העם דורש צדק חברתי ומבחינתו, לפי תוצאות סקר זה, הכוונה היא חזרה לכיוון של מדינת רווחה.
הפרשן יחיד שמתייחס בחיוב לדרישות המוחים בעיתוני הבוקר הוא גדעון עשת, המנתח אותן על פני כל הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" (העובדה שעשת קיבל את הבמה המרכזית של העיתון היא מהפכה עצומה בפני עצמה ועדות שיש גלגלים שאכן ניתן להחזיר לאחור). לדברי עשת, המסמך שניסחו המוחים מציג "בעיה לא פשוטה" לממשלה, שכן הוא "דורש תפנית במדיניות הכלכלית והחברתית".
עשת מביע תמיכה בדרישה המהפכנית בתחום החינוך – חינוך חינם מגיל שלושה חודשים. "זה היהלום שבכתר", הוא כותב. "כולם מבינים במה מדובר כאן. זו תביעה שאין לה מתנגדים חוץ מכמה פקידים שתמיד מתנגדים לתוספת תקציב. כל חוקר חינוך וכל כלכלן חינוך יודע שזו המשימה החיונית יותר והמעולה יותר והמועילה יותר, לבטח יותר מחינוך תיכון החינם. סדר הגודל התקציבי הוא דבר שאפשר לעמוד בו על-ידי סגירת חורי מס לעשירים [...] מימוש ההצעות בחינוך יהפוך את ישראל לפינלנד – המדינה מספר אחת בתחום".
יש לעשת גם ביקורת על כמה מהדרישות, בשל הערפול שבהן, אך לסיכום הוא כותב: "המסמך משקף דרישה לתפנית מהותית בסדרי העדיפות הכלכליים והחברתיים. הוא נזהר שלא לפגוע בתקציב הביטחון, הוא נמנע מעיסוק רציני בשוק ההון ובריכוזיות. אך גם בלי אלה הסעיפים המהותיים מעמידים את אנשי מחאת האוהלים בצד הסקנדינבי של המפה הכלכלית – בניגוד מוחלט לצד האמריקאי שמייצגים בנימין נתניהו, ציפי לבני, אהוד ברק, אלי ישי ואביגדור ליברמן. יהיה כאן, אם יהיה, קרב אידיאולוגי שלא נראה פה מאז הקמת המדינה".
עשה לנו גם רע
כיצד קורה שרוב כה גדול תומך בשינוי דרמטי במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל? נראה שלהבדיל ממה ששטרסלר סבור, המעבר למדיניות הנוכחית לא "עשה לנו רק טוב", אלא אם כן במלה "לנו" הוא מתכוון למאיון והאלפיון העליון.
"משכילים יותר, עניים יותר", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "כלכליסט". על פני שישה עמודים מביא העיתון את עיקרי ממצאי דו"ח מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שפורסם אתמול.
בין הכותרות בעמודים אלה: "מאקרו כלכלה: מדינת ישראל משקיעה פחות ופחות בהוצאה הציבורית – ובאזרח"; "העניים החדשים: מעמד הביניים"; "פערי ההכנסות: ישראל פחות שוויונית ממעוז הקפיטליזם – ארצות-הברית"; "העוני מתפשט: יותר עניים בקרב עובדי הצווארון הלבן"; "מצב החינוך רק נהיה רע יותר"; "הישגי התלמידים: מהמקום האחרון במדינות ה-OECD אפשר רק לעלות"; "גנים: שישית מבני ה-6 לא עולים לכיתה א' ועולים למדינה מאות מיליוני שקלים בשנה"; "רפואה שוויונית היא היסטוריה"; "מצב הפריפריה: הצפיפות בבתי-החולים גדולה יותר, וגם המוות מגיע מהר יותר".
בכפולה השנייה של "כלכליסט" מתפרסם ראיון שערכה נעמה סיקולר עם פרופ' דן בן-דוד, המנהל את מרכז טאוב. "כבר עשר שנים אני מנסה להגיד לאנשים שמדינת ישראל נמצאת על מסלול רע מאוד", אומר בן-דוד. "כבר הרבה שנים אני מחכה שאנשים ייצאו לרחובות, ועכשיו זה קורה וזה מאוד משמח". אגב, לדעת בן-דוד, "עושים מהמחאה החברתית שלא בצדק מאבק של סוציאליסטים מול קפיטליסטים. צריך לשאוף לשוק חופשי, אבל לא להזניח את כשלי השוק. הממשלה צריכה לטפל בכשלים של חינוך, תשתיות ודיור – ואז לתת לאנשים להתנהל בשוק כפי שהיו רוצים".
(בשער האחורי של "כלכליסט" מתפרסמת עדות כי את החריש העמוק ביותר ביצעה רוח הקפיטליזם בתחום המכונה "צרכנות". מדור "הצרכנות למתקדמים" של העיתון לא מסוגל להשתחרר מהכלל הבסיסי שלו – כל אירוע הוא עילה לרכישת מוצרים – ומציע הבוקר לקוראיו "ערכה לימים החמים של קיץ 2011". הערכה כוללת "10 יצירות למאבק חברתי", מהמחזה "מעיין הכבשים" של לופה דה-וגה ועד ל"מניפסט הקומוניסטי" של קארל מרקס ופרידריך אנגלס.)
גם ב"דה-מרקר" מדווח בהרחבה על ממצאי דו"ח טאוב, אך בבולטות פחותה ותוך דגשים אחרים. כותרות לדוגמה: "העלאת שכר המינימום לא תפתור את הפערים בחברה – אלא הגברת אכיפתו"; "למרות המחאה, הביטחון החברתי בעלייה". הכותרת הראשית של עיתון זה עוסקת בנוחי דנקנר, וליתר דיוק – בכוונת האוצר להכניס תחרות לשוק המלט, שנשלט בידי הטייקון, וזאת כדי "להוזיל את מחירי הדירות".
במוסף "עסקים" של "מעריב" אין כל התייחסות לממצאי דו"ח טאוב. הכותרת הראשית מתבססת על הערכת "גורמים באוצר ובמשרד ראש הממשלה", ולפיה "10 מיליארד שקל יוקצו לשכבות הביניים".
לפי הדיווח מאת יוסי גרינשטיין, טל שחף ונורית קדוש, "התוכנית המתגבשת במשרד ראש הממשלה, שצפויה להבשיל בשבועות הקרובים, תביא להוזלה של עד 5% במחירי הדלק, המזון, ההלבשה ומוצרים נוספים. סך ההטבות בתוכנית יעלו 10 מיליארד שקל. עם זאת, גורמים באוצר מדגישים כי אין כוונה להגדיל את הגירעון או לפרוץ את מסגרת התקציב. לדברי בכיר באוצר, מימון התוכנית החדשה ייעשה באמצעות קיצוץ רוחבי בתקציב הממשלה וקיצוץ נוסף בתקציב הביטחון, ובאמצעות ביטול הרפורמות במס חברות ובמס הכנסה ליחידים".
בחזית המאבק
בשער "עסקים", מוסף "מעריב", מדווח רותם סלע כי סגן מו"ל עיתון "הארץ",גיא רולניק, הגיע אתמול למאהל בשדרות רוטשילד ונפגש במשך כשעתיים עם מנהיגי המפגינים.
בפגישה, מדווח סלע, "הטיף להם [רולניק] על חשיבותו של המאבק שכינה 'הזדמנות חד-פעמית' למלחמה בריכוזיות במשק [...] וציין כי ישנה חשיבות רבה להפיכת המלחמה בריכוזיות לדגל החשוב של המאבק". סלע מוסיף כי "המשתתפים התרשמו מאוד מהדברים שהציג סגן מו"ל הארץ".
על פני עמוד שלם ממדור הדעות של "דה-מרקר" מתפרסם מאמר מאת טל קניאס, "ממשתתפי מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל-אביב ובוגר תואר ראשון בפוליטיקה וממשל ולימודי מדינת ישראל". כותרת המאמר: "העם דורש לפרק את שלטון ההון בישראל". כותרת ביניים: "בחזית המאבק: ועדת הריכוזיות".
קניאס, אגב, הוא הפעיל שצוטט ביום ראשון השבוע בכותרת ידיעה של "דה-מרקר" על מגמה שתופסת לכאורה יותר ויותר מקום בקרב המוחים – התמקדות בפירוק הריכוזיות במשק.
בעמודים הראשונים
כאמור לעיל, "מעריב" הוא העיתון היחיד שאינו מקדיש הבוקר למחאה את כותרתו הראשית. אתמול התפרסמה בראש שער העיתון ידיעה על החשדות נגד שופט בית-המשפט העליון יורם דנציגר. הבוקר מוקדשת הכותרת הראשית ("לכלוב הנאשמים") לחוסני מובארכ, נשיא מצרים המודח שיעמוד היום לדין בקהיר. גם הכפולה הפותחת של "מעריב" עוסקת במובארכ. מה לגבי "המובארכים שלנו"? על הדרישות של ראשי המחאה מדווח ברצועה צרה במרכז השער ובכפולה השלישית של העיתון.
"מעריב" מקדיש הבוקר כפולת עמודים אחת בלבד לסיקור המחאה החברתית, פחות מכל עיתון אחר, כולל "ישראל היום". אפשר היה לקבל את העיסוק המובלט בענייני שכנתה של מדינת ישראל מדרום בברכה, לו ל"מעריב" היתה מסורת של שימת דגש על ענייני חוץ. למרבה הצער, לא זה המצב.
ההחלטה של "הארץ" להקדיש את עמ' 3 בקונטרס החדשות למשפטו הצפוי של מובארכ תואמת את הקו המסורתי של העיתון במידה רבה יותר. עוד לפני כן, ותוך הלימה גדולה עוד יותר לקו האידיאולוגי של העיתון, מוקדש עמ' 2 לנעשה בגדה המערבית. "בג"ץ הכריע: המדינה תהרוס את המאחז מגרון עד החודש מרץ", לשון הכותרת בראש עמוד זה, הממשיכה ידיעה מעמוד השער. "הורחקו מיצהר 12 מתנחלים שתיכננו 'תג מחיר'", לשון כותרת בתחתית העמוד.
"את שני האירועים צריך לראות על רקע החודש הבא, אף שהם אינם קשורים בו במישרין", כותב עמוס הראל בטור פרשנות נלווה. "בזמן שהפלסטינים מתכוננים למהלך המדיני שלהם באו"ם לקראת חודש ספטמבר, מבקשת מערכת הביטחון להרגיע את השטח מהכיוון הישראלי".
לגבי ההחלטה על צווי ההרחקה מסביר הראל כי היא "מבטאת בפועל את תסכולן ואוזלת ידן של הרשויות. אף שהחטיבה היהודית בשב"כ משוכנעת כי איתרה את קבוצת אנשי הימין שמאחורי ארבע הצתות המסגדים בשומרון, היא אינה מצליחה לאסוף די ראיות שיביאו אפילו להגשת כתבי אישום נגדם. כיוון שהשב"כ מעריך שצפויות התקפות נוספות (אנשיו מכנים זאת במונח המפורש 'פיגועים'), הוחלט להרחיקם מהאזור".
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים עקיבא נוביק ורוני שקד כי ארגון בצלם גינה בחריפות את ההחלטה על צווי ההרחקה וכינה זאת "אות קלון למערכת אכיפת החוק בשטחים". על-פי הארגון, "אין ספק שיש לפעול בנחישות נגד מתנחלים הפוגעים בפלסטינים וברכושם, אולם הדרך להשיג מטרה זו היא באמצעות ההליך הפלילי ולא באמצעות צווים מינהליים המתבססים על חומר חסוי". ב"הארץ" אין גינוי עקרוני למהלך.
שתי הכפולות הפותחות של "ישראל היום" מוקדשות לפרשה הפלילית הסנסציונית התורנית, "אחת מפרשות ההתעללות החמורות בישראל", לפי הכותרות בעיתון.
כל התוכן המערכתי בשלוש הכפולות הראשונות של "ידיעות אחרונות" מוקדש למחאה החברתית, יותר מכל עיתון אחר. עמ' 6 כולו מוקדש להערה שהשמיעה שלשום הזמרת מרגלית צנעני בגנות המחאה. בעקבות העליהום אתמול על צנעני, בין היתר ב"ידיעות אחרונות", היא חזרה בה והדגישה כי היא תומכת במחאה ומבקרת רק את המנהיגים התל-אביבים שלה.
על המוקד
טובה צימוקי וירון דורון מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי לשופט בית-המשפט העליון יורם דנציגר לא ימונה מחליף זמני, ועל כן הטיפול בעשרות התיקים שנקבעו לו יידחה.
ב"מעריב" מדווח נועם שרביט כי במערכת המשפטית נשמעים קולות המבקרים מינוי ישיר של עורכי-דין לבית-המשפט העליון, כפי שקרה במקרה של דנציגר. שופט בכיר בדימוס אומר לשרביט: "שופט צריך להשתפשף בתיקים הקטנים שיש בשלום". שופט בדימוס אחר אומר: "למנות עורך-דין מבחוץ זה כמו לזרוק לעליון אדם אנונימי". שופט נוסף מצוטט כאומר: "זו טעות להצניח לשם אנשים מבחוץ".
מי שהוביל למינויו של דנציגר, שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, משוחח קצרות עם משה גורלי ב"כלכליסט". "אני מצפה שהיועץ המשפטי יהודה וינשטיין יהיה חזק מספיק כדי לדחות את הבקשה לחקירה באזהרה", אומר פרידמן. "אין בזה צורך. האזהרה נועדה כדי לסייע לחשוד – שיידע לשתוק ולשמור על זכויותיו. דנציגר אינו זקוק לסיוע הזה, הוא יודע בדיוק את זכויותיו". עוד מוסיף פרידמן כי "הפכו את היוצרות: השתמשו בכלי שנועד במקורו לסייע לחשוד כדי לחסל את החשוד, השופט במקרה זה, שהרי אצלנו חקירה באזהרה כבר הופכת אותו לחשוד ונאשם".
גורלי מוסיף כי "פרידמן לא בקיא בתיק, אך הוא בקיא בתרגילים, בפוליטיקה, בשילוב הידיים ובאינטרסים, בהחלטות את מי מעלים על המוקד ואת מי מחסנים".
ענייני תקשורת
ב"גלובס" מדווח שי ניב כי ההסתדרות הודיעה אתמול כי היא הפכה לארגון היציג של עובדי תעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ובהם במאים, תסריטאים, עורכים, צלמים, מקליטים ועוד.
הדר חורש מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי משרד התקשורת יבדוק אם שידורי תחנות טלוויזיה פיראטיות בעזה משבשים את שידורי מערכת עידן+.