אחת המשתתפות בהפגנה נגד מחירי הדיור, אתמול מול הכנסת (צילום: ליאור מזרחי)

המטוטלת

בעוד המחאה נגד מחירי הדיור תופסת השבוע את הכותרות הראשיות בעיתונים הכלליים, השתמטותם של בעלי הון מהחזרת חובותיהם ("הסדרי חוב") תופסת את אלו של העיתונים הכלכליים. ברקע נמשך, על אש נמוכה, סיקור תוצאותיה של המחאה החברתית הקודמת, על מחיר הקוטג'.

שלושת הנושאים משיקים וחופפים. הם מסמנים שינוי, שמידת עומקו עדיין לא ידועה, באופיים של העיתונים הכלליים, והמשך המהפכה באופיים של העיתונים הכלכליים המובילים.

העיתונות הכלכלית החדשה נוסדה בעשור הקודם על גבי השינויים הכלכליים, החברתיים והאידיאולוגיים שהביא איתו תהליך ההפרטה וה"החפשה" של המשק הישראלי, ובזכות חדירת האינטרנט לזירת התקשורת. סממניה התמצו היטב בסיסמאות של מי שהוביל אותה, העיתון "דה-מרקר" – "זה הכל כסף" ו"כסף זה כל הסיפור". הווה אומר, עיתונות כלכלית המכוונת לציבור הרחב ולא המקצועי ("סיפור"), כזו שערכיה מודרכים על-ידי מצפן הכסף, וממילא גיבוריה הם מי שמחזיקים בו.

המשבר הכלכלי של 2008 חתם שנות גאות ארוכות בשוקי ההון בעולם והכניס אותם, כמו גם כלכלות שלמות רבות, למסלול סחרור שסופו לא נראה. המשבר חתם גם תקופה בעיתונות הכלכלית הישראלית. המשבר ותוצאותיו שינו, לאט אך בטוח, את האווירה בעיתונות הכלכלית בעולם, וזו חילחלה גם אל העיתונים כאן. ראשון להגיב היה "דה-מרקר", אחריו שינה "כלכליסט" את טעמו, ו"גלובס" נגרר גם הוא אחרי הלך הרוחות החדש.

הכרזות תיאורטיות על "מות הקפיטליזם" לוו בשינוי מתמשך ביחס העיתונאי לעשירים ובמיקוד הסיקור: את העיתונות המקצועית החליפה עיתונות פופולרית, אך התרחבותה ללא הכר של קהילת המשקיעים וערכיהם של העיתונים הביאו לכך שהפנייה נעשתה עדיין במידה רבה לקהל סמי-מקצועי, ובעיקר כזו הפונה אליו מלמעלה למטה, מצביעה עבורו על שכיות החמדה של העשירים ומציגה לו סיפורי הצלחה של התעשרות כמודל לדוגמה.

מאז המשבר משתנה אופן הפנייה של העיתונים. אלה ניצבים כיום על הקרקע, יחד עם הציבור, ופונים יחד איתו כלפי מעלה. האצבע מונפת אל העשירים, אבל הפעם זו אצבע מאשימה, מתנופפת, שאחיותיה מצטרפות אליה אט-אט לקראת קמיצתן לאגרוף.

"אפקט דנקנר" טרם הגיע למיצוי: בימים שאחרי המפולת הגדולה של 2008 הופיעה פתאום תמונתו של נוחי דנקנר על שערי העיתונים בהקשר שלילי: כבעל חובות של מיליארדים. עד אז מילא דנקנר את משבצת המאמי הכלכלי – העשיר המושלם (מחוכם, אלגנטי, יפה תואר, נדבן) ומודל החיקוי האולטימטיבי שדבריו התקבלו בחרדת קודש.

אלא שהעיתונות אמונה על תנועת מטוטלת. על-פי "אפקט דנקנר", כעומק הליקוק כך עומק הריסוק. מכאן שהשטיפה שקיבל לב לבייב כששמט את חובותיו בשנה שעברה, והזובור שחווה כעת אילן בן-דב המנסה אותו תעלול, אינם סוף פסוק (אגב, בן-דב מופיע היום במדורי הרכילות. תמונתו מופיעה בידיעה הראשית במדור הרכילות של "כלכליסט", תחת הכותרת "מחאה בפייסבוק נגד בן-דב").

"1.8 מיליארד שקל", נכתב היום בכותרת על שער "כלכליסט". מתחת לה: תמונתו של נוחי דנקנר וכותרת המשנה: "ההפסד שחברת כור, שבשליטת נוחי דנקנר, תרשום על השקעתה במניית הבנק השווייצרי קרדיט-סוויס". קוראי העיתונים הכלכליים זוכרים איך כתביהם ועורכיהם נשאו את דנקנר על כתפיים כשההימור על הבנק השווייצרי צלח. "ההימור המוצלח אי-פעם של משקיע ישראלי", היתה הכותרת הראשית של "דה-מרקר" לפני שנתיים וחודש. "אפקט דנקנר" קשור קשר הדוק לשוק ההון, ותנועת המטוטלת של משחקי הימורים היא חריפה ואכזרית במיוחד.

"אפקט דנקנר" אינו אפקט חיובי במהותו. לגל של שנאת עשירים יש תפקיד של תיקון, אבל תנועתה העיוורת של המטוטלת מבטיחה חזרה לאותם מחוזות שמהם נמלטנו, וחוזר חלילה. מבחנה של העיתונות הכלכלית המתחדשת יהיה באופן הסיקור של העשירים לא בכשלונם, אלא בהצלחתם. לא בעת שהם מבקשים מהציבור שימחל להם על הכסף שהלווה להם, אלא כשהם מבקשים ללוות ממנו.

"תשובה יצחק" היא הבוקר הכותרת הראשית הבלתי נשכחת של "כלכליסט". לצדה, התצלום המתבקש של יצחק תשובה כשהוא צוחק. "יד ימין בדרך להסדר חוב, יד שמאל מגייסת חוב נוסף", נכתב בכותרת הגג, ובכותרת המשנה: "בזמן שחברת דלק-נדל"ן עלולה שלא לעמוד בהחזר חובות לציבור, קבוצת דלק ביקשה השבוע לגייס חוב נוסף של 200 מיליון שקל. שתי החברות הן בשליטת איש העסקים יצחק תשובה. הגופים המוסדיים, שמנהלים את כספי הציבור, עומדים בפני המבחן האמיתי: האם הם יוותרו לתשובה?".

הנה כך משתנה משחק הזהויות. אם בעבר העיתונים זיהו את האנשים שמחזיקים בכסף (בעלי ההון, בתי-ההשקעות) עם הכסף עצמו, כעת נכנס לתמונה גורם חדש, הציבור, ומפר את הזהות הזו. תמונת המציאות של העיתונים הופכת מדויקת יותר: כעת הכסף הוא של הציבור, ואילו בתי-ההשקעות ("המוסדיים") הם מי שמנהלים אותו, והטייקונים הם מי שלווים אותו ולא תמיד מחזירים.

משבר חוסר אמון

הגישה החדשה של העיתונים מתאימה לשינויים בכלכלה ובחברה, וממילא גם מעצבת אותם. "ניצוצות של עימות", נכתב בכותרת הגג לדיווח של רחלי בינדמן במדור שוק ההון של "כלכליסט". "המוסדיים מאיימים על בן-דב: 'לא נמחזר לסקיילקס את החוב'"; "מנהלי השקעות בגופים המחזיקים באג"ח בחברות של אילן בן-דב מאשימים אותו בהפרת ההבטחות שפיזר כשגייס חוב לסקיילקס לצורך רכישת פרטנר ומצהירים: 'לא נסמוך עליו יותר'. סקיילקס בתגובה: 'נמשיך להתנהל בשקיפות עם המשקיעים'".

השינויים במשק הישראלי החל משנות ה-90, ובמיוחד ההפרטה שלו, הפכו את הממשלה מגורם כמעט יחיד לשחקן המשחק לצדם של אחרים במגרש הכסף וההון. לפעמים אפילו שחקן ספסל. המשבר החזיר את הממשלות בעולם לכיסא הנהג. כך גם בעיתונות הכלכלית. משרד האוצר, שהיה הכוכב הכמעט יחיד בעיתונות הכלכלית המסורתית, נדחק לירכתי הבמה בעיתונות החדשה. בעיתונות המתחדשת הוא, וגורמים פוליטיים אחרים, חוזרים לחזית.

אמנם ההתמקדות בפן הפוליטי של הכלכלה, כשהיא נעשית בעיתונות הכלכלית, נדמית לעתים כבריחה מהתמודדות עם מובילי הסיקור האחרים (בעלי ההון, בתי-ההשקעות), שהם גם המפרסמים הגדולים. הסיקור הפוליטי גם סובל לפעמים מאותה מחלה של הסיקור הפוליטי בעיתונים הכלליים – היטפלות לזוטות ועיסוק יתר בתככים ומריבות על חשבון טיפול בסוגיות שעל הפרק.

"אם מחירי הדירות לא יירדו – הממשלה תרד"', היתה לשון הכותרת הראשית של "גלובס" שלשום, ו"המחאה החברתית מחריפה; מתיחות בין שטייניץ לנתניהו", לשונה אתמול. "משבר חוסר אמון שורר בימים האחרונים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר יובל שטייניץ על רקע התבטאויות של שר האוצר בכנס פעילי ליכוד שהתקיים בנתניה ובהן מתרברב שטייניץ כי ראש הממשלה מוציא אל הפועל את תוכניותיו של שר האוצר", נכתב באחת הידיעות המרכזיות בעיתון. "אם לא די בכך, כמה מהציטוטים של שר האוצר באותו כנס אף הביכו את ראש הממשלה", כותבת לילך ויסמן. וכך זה ממשיך עוד ועוד.

לא שאין מה להגיד על התנהלות הממשלה בעניינים הכלכליים הבוערים (עוד מעט, בוערים ממש?). "הרפתנים זועמים, הממשלה חצויה, רשתות השיווק חוששות והמחירים עדיין לא יורדים", נכתב על שער "כלכליסט" בהפניה לסיקור המלצות "ועדת החלב". הכותרת, אגב, היא "פרווה". "למרות הבטחות מוקדמות, החליט בנימין נתניהו שלא להחליט", כותב נחמיה שטרסלר במדור הדעות של "הארץ". "נתניהו אמנם הקשיב להמלצות של ועדת קדמי בנושא שוק החלב, אך אמר ש'יקיים דיון נוסף'. מי יודע, אולי עד לדיון הנוסף יירד הנושא מסדר היום הציבורי, והוא יוכל להמשיך לא להחליט".

"המלצות ועדת הקוטג': הציבור הפסיד", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר". "הפטיש של ועדת החלב נחת על ראש הרפתנים", נכתב בכותרת המשנה לטור של מירב ארלוזורוב, "תנובה ושטראוס יצאו כמעט בלי שריטה. ובינתיים אין התחייבות להגברת התחרותיות בשוק החלב". "לשכת נתניהו מנסה למסמס את ההמלצות של ועדת קדמי", מצטטת נווית זומר ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" "בכיר בוועדה". עיתונות כלכלית מתחדשת, הנוטה לפעול למען כלל הציבור ולא למען בודדים מתוכו – נראה שיש לנו. ממשלה כזו? לא בטוח.

"הם חיים בעולם של האתמול, שבו כולם מסתכלים דרך החור של הגרוש", כותב גולן פרידנפלד על ה"מוסדיים" בטור שתמציתו מתפרסמת על שער "כלכליסט". "אם הם היו פותחים את החלון שלהם, הם היו רואים את שדרות רוטשילד ואת שדרת האוהלים, זו המבטאת בדיוק את המיאוס בגישה הזו".

ערש לידתה

מי שפתח את החלון רחב הוא ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו. "נתניהו: נשלים חקיקת בזק בסוגיית הדיור", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "הסטודנטים מקימים מאהלי מחאה בערים נוספות ברחבי הארץ. בכנסת: מאמץ לסיים עד פגרת הקיץ את חקיקת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל ואת ה'סופרטנקר' לזירוז הבנייה", נכתב בכותרת המשנה.

בכותרת המשנה של הידיעה הראשית בכפולה הפותחת נכתב: "נתניהו: נפתור את מצוקת הדיור, חכו להפתעות בקרוב. הסטודנטים: באוהלים בשטח יש זעקה אמיתית, לא ניתן שימרחו אותנו". ציטוט דומה של נתניהו מופיע גם בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" ("כל הארץ אוהלים"), המוקפת בתצלומים של אוהלי מחאה בשדרות, כפר-סבא, תל-אביב, באר-שבע ורמת-גן. הפרשנים שמיהרו בתחילת השבוע לכנות את המחאה "תל-אביבית" ו"מפונקת" היו צריכים לפרסם עכשיו מאמרי התנצלות. הם לא (ב"ידיעות" היה זה סבר פלוצקר).

"ראש הממשלה בוודאי היה סופג נזיפה חמורה מיועצי התדמית שלו אם לא היה קופץ ביום ראשון השבוע על המציאה ומשדל את המפגינים להצטרף למאבקו להתרת הרסן משוק הנדל"ן. אלא שתל-אביב היא בדיוק הדוגמה מדוע אי-אפשר לסמוך על השוק שינהל כראוי את צורכי החברה", כותב בן זילכה בטור המודפס בעמוד פנימי בחלק ב' של "הארץ". "בשנים האחרונות נבנו בעיר אלפי דירות חדשות, בצפון ובמרכז, שהיו אמורות לתת מענה לעשרות אלפים, אלמלא המשותף לכולן היה אחד: הכניסה אליהן היא לעשירים בלבד. קבלני הנדל"ן זכו בתל-אביב בדיוק לאותה יד חופשית שמבקש להעניק להם כעת ראש הממשלה, וניצלו אותה – בצדק גמור מבחינתם – למקסום רווחים. ולמרבה התדהמה, המאיון העליון משלם טוב יותר, ויש מספיק ממנו כדי לרכוש את כל המלאי".

"מדיניות השוק החופשי בתל-אביב היא ערש לידתה של שדרת האוהלים ברוטשילד", מוסיף זילכה.

"ספין ה'סופרטנקר'" היא כותרת טורה של רותי סיני, המופיע בחלקו על שער "מעריב". "'אנחנו עובדים על פתרונות', הבטיח אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו לחברי סיעת הליכוד. ניתוח המצב מוביל למסקנה שבעיקר עובדים על הציבור", היא כותבת. "בתוך שבועיים מתכוון נתניהו להשיג את אישור הכנסת לחוק הווד"לים (ועדות דיור לאומיות), שיאפשר תכנון בזק של עשרות אלפי דירות. הסופרטנקר, כפי שנתניהו מכנה את המהלך, אמור להציף את השוק בדירות ובכך לכבות את להבות המחירים. אבל בחוק המוצע אין מלה אחת על דיור בר-השגה. מה שטוב לניו-יורק ולונדון וברלין לא מעניין את ממשלת ישראל.

"מי שקונה את הספין שלפיו הצפת הדיור תוזיל את המחירים כך שמובילת המאבק דפני ליף וחבריה משדרות רוטשילד יוכלו לקנות דירות אינו מבין את חוקי ההיצע והביקוש. בשוק חופשי תמיד יהיו כאלה שיהיה להם יותר כסף מאשר לסטודנטים ולמשפחות צעירות. בלא תמריצים לקבלנים, כדי שיבנו דירות קטנות יותר ופחות יקרות, הסופרטנקר של נתניהו ימטיר עוד ועוד מגדלים עם דירות בשטח ממוצע של 182 מטרים-רבועים שיגדילו את רווח הקבלנים".

הכותרת הראשית של "מעריב" היא "ישי: 'בלי פתרון לדיור נתפטר מהממשלה'". מעליה נכתב "סדקים ראשונים בקואליציה".

אתמול הציע שר השיכון אריאל אטיאס הצעה חדשה לעידוד בנייה של דירות להשכרה. ב"כלכליסט" מציעים פתרונות נוספים: תוכניות עירוניות לפיצול דירות גדולות, החזרת הדיור הציבורי, הגדלת הסיוע בתשלום דמי שכירות לזכאים, חקיקת חוק פיקוח על מחירי השכירות, מכרזים ייעודיים של דיור להשכרה וגם "חרם על בעלי הדירות" ("חוזרים לגור עם ההורים").

גם ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" מצליחים לחשוב על מציאות אחרת מזו שמציג ראש הממשלה. "קצבה חודשית, הלוואות נוחות, מעונות זולים, תחבורה מסובסדת", נכתב בכותרת המשנה על השער מתחת לכותרת "בחו"ל זה נראה אחרת" (אגב, הכותרת הראשית של "עסקים" של "מעריב", התופסת את רוב השער עם הלוגו "בלעדי", היא "הממשלה תסבסד רכישת מקררים", כחלק מ"המהפכה הירוקה").

"בחברה שמודדת את עצמה בערכים כלכליים, עשירים הם ככל הנראה מוצלחים ומוכשרים יותר, ואם כך, עיר כמו תל-אביב היא פרס שהם זכאים לו מתוקף היותם המנצחים במירוץ שכולם משתתפים בו. הרי כולם רוצים להיות עשירים", ממשיך זילכה. "מה לעשות שהנחת המוצא הזאת, אף על-פי שאוחזים בה גם מי שאינם נמנים עם העשירונים העליונים, לא עומדת במבחן המציאות. רוב רובה של האנושות אכן היתה שמחה להתברך בכיסים עמוקים, אולם בפועל חלק גדול מהציבור נאלץ להתפשר על משרה שתפרנס אותו בכבוד, וחלק נכבד לא פחות פשוט בחר בסגנון חיים שעושר הוא לא אחת מההבטחות הגלומות בו. משום שעושר, אם הוא לא נפל על בעליו בירושה, הוא לפני הכל בחירה.

"מי שייעודו ונפשו הובילו אותו להיות מורה, עיתונאי, מוזיקאי, קולנוען, איש כוחות הביטחון וההצלה, עובד סוציאלי, אקדמאי, רופא במגזר הציבורי או אפילו פעיל פוליטי, מוכשר, חרוץ ויוזם ככל שיהיה, ישתכר ברוב המקרים שכר שנמוך גם מזה של איש עסקים בינוני ודהוי. חשבון הבנק של סוחר מניות, רואה-חשבון או יבואן ממוצע יהיה כמעט ככלל, מעצם יעדיו של המקצוע, שמן יותר מזה של אמן, איש רוח או פקיד ציבור, גם אם הוא מצטיין בעבודתו.

"אפילו הבחירה הבנאלית להקדיש את רוב סדר היום שלך לגידול המשפחה, או לתיקון עולם למצער, נהפכה ללא לגיטימית בתל-אביב. הקפיטליזם הפרימיטיבי שמנהל כיום את המרכז המטרופוליני של ישראל, בלא הדקויות שניתן למצוא כמעט בכל עיר מערבית אחרת, מותיר לנתיניו רק ברירה אחת: תהיה עשיר. כעת תובעים אנשי שדרת האוהלים את זכות הבחירה", כותב זילכה ב"הארץ".

עוד כותרת ראשית

גם היום בוחר "הארץ" להקדיש את הכותרת הראשית שלו לנושא אחר מזה המעסיק את התקשורת הישראלית. "המבקר מכין דו"ח חמור על סגירת תיקים 'מחוסר עניין לציבור'", נכתב בה. "הדו"ח יתקוף את האופן שבו מטפלות המשטרה והפרקליטות בתיקי פשע הנסגרים ללא פיקוח ובדיקה נוספת", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של תומר זרחין.

ברם, התמונה המרכזית על השער היא של אוהלי המחאה בשדרות רוטשילד. "אוהלים מכסים את השדרות: מחאת הדיור מתפשטת למוקדים חדשים", נכתב בה. לצדה מתפרסמת הכותרת "תוספת שכר של כ-45% בהסכם שכר עם הרופאים". ההפניה היא ל"דה-מרקר", שכותרתו הראשית דומה.

"108 ימים לאחר שהחלה השביתה – האוצר והרופאים קרובים להסכם", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "דה-מרקר", לכתבה של רוני לינדר-גנץ. "העלות המסתמנת: כ-2.5 מיליארד שקל במשך שמונה שנים. בראשונה: הרופאים ידווחו על נוכחות. רופאים בפריפריה ובמקצועות נדרשים יקבלו תוספות מוגדלות". לצד הכותרות מתנוסס הלוגו "בלעדי", אולם דיווח דומה מתפרסם היום גם ב"ישראל היום", עם הפניה בשער.

מתנחלים בלבבות

"החוקים החדשים הם אכן ביטוי למאבקי כוח", כותב אביעד קליינברג במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "לא פעם יוזמיהם אינם מצפים ליישום קפדני שלהם, אבל אין לבטל את חשיבותם – הם מכשירים את הלבבות לחוקים מזיקים מהם".

החוב

"14 ימים לסוף תקרת החוב", נכתב בלוגו המלווה דיווח של סוכנויות הידיעות ב"כלכליסט" על המאבק הפוליטי בארה"ב סביב הטיפול בחוב הלאומי. "מושלי מדינות מטעם המפלגות הדמוקרטית והרפובליקאית הפיצו מכתב משותף, שבו קראו לקונגרס להפסיק את הקיטוב ולהגיע בהקדם להסכם שימנע חדלות פירעון", נכתב בכותרת המשנה. אובמה והדמוקרטים מעוניינים להעלות מסים, הרפובליקאים מעוניינים לקצץ בהוצאות.

ענייני תקשורת

אחת משלוש הכותרות על שער "ידיעות אחרונות" עוסקת ב"גלגול נשמות בבית-המשפט". אתמול עסקה כותרת הסנסציה התורנית בשוד שבמהלכו נכפת ילד בביתו. היום, בעמ' 24 של העיתון, מתפרסמת ידיעה קטנה תחת הכותרת "סימני שאלה בגרסת הילד הכפות". הידיעה עצמה מודפסת כשהיא קטועה: "במשטרה בודקים – לצד האפשרות שהילד נפל קורבן לשודד שנכנס לדירה – אפשרות נוספת שנבחנת, בין היתר, באמצעות בדיקת מחשבו של הילד". זורעים שטויות וקוצרים קש. אולי מחר יגלו אנשי "ידיעות אחרונות" כי אין גלגול נשמות. בדקו את עמ' 24 למטה.