הכלב פוקר בדרך המוצפת סמוך לקיבוץ צאלים, אתמול (צילום: צפריר אביוב)
מישראל
"בכל פעם שמתרחש אסון במקום כלשהו בעולם, אני מתפעל מחדש עד כמה אנחנו ערוכים ונכונים להחיש עזרה ועד כמה העזרה מהירה, יעילה, מאורגנת, ומכל הלב", פותח היום יואל מרקוס את טורו בעמוד הדעות של "הארץ". המשך הטור אינו קשור בשום צורה לתחילתו, אולם רגש ההתפעלות הזה מפעם גם בלבם של עיתונאים אחרים, כפי שניכר השבוע בדיווחי העיתונים על האסון בהאיטי, שהתמקדו בעלילות המשלחת הישראלית.
ב"ישראל היום", שיחד עם "מעריב" הצטיין בקו הסיקור הזה, מקדישים היום עמוד אחד מהשניים העוסקים בהאיטי לידיעות הקשורות למשלחת. מסגרת צדדית מקיימת את דברי המאמר "יהללך זר ולא פיך", ומדווחת כי גם כלי תקשורת זרים, כדוגמת CNN, שיבחו את פעולות המשלחת הישראלית.
אלא שעם כל הכבוד להאיטי, רק ב"הארץ" היא עדיין מחזיקה את הכותרת הראשית ("אומדן רשמי: 200 אלף נהרגו ברעידת האדמה בהאיטי"). בעיתונים האחרים השער (והכפולות הפותחות) מוקדש כולו או רובו לאסון אחר, שגבה עד כה הרוגה אחת: השטפונות בדרום. נראה שעורכי "הארץ" מחזיקים בנוסח התנאי של הפתגם "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא", ואילו עורכי "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מחזיקים בנוסח התלמודי, שבו נוספה המלה "מישראל".
הרפורמה השקטה
כשלותר תלה את 95 התיזות שלו על דלת הכנסייה בוויטנברג, הוא עשה זאת כי היה מעוניין לפרסם ברבים את הרפורמה שלו, שקראה תיגר על הממסד הנוצרי רב העוצמה. בנימין נתניהו, כך כתב שלשום אביב לביא ב"מעריב", השתדל לשמור בסוד את פרטי הרפורמה שלו ברשויות התכנון והבנייה בישראל. האם יש בכך רמז לאופיה של הרפורמה של נתניהו, ככזו שלא באה "מלמטה" ומחפשת לקנות קולות ולבבות, אלא באה "מלמעלה", כדי לשרת אינטרסים של בעלי ממון ושררה שקולם ולבם הוא שהנביע אותה?
הדוגמה שבחר נתניהו כדי להציג לראשונה את הרפורמה, שתהיה אולי המהלך המשמעותי ביותר שעשה עד כה בתקופת שלטונו, היתה של סגירת מרפסת. אולם לפי הסיקור היום בעיתונים, שמתעוררים כאשר הרפורמה כבר מובאת להצבעה בוועדת השרים, לא המרפסת של האזרח הקטן היא מטרת הרפורמה. "מתנגדי הרפורמה במוסדות התכנון והבנייה מתאגדים", קוראת כותרת הגג של הסיקור בעמ' 4 ב"דה-מרקר" (גיא ליברמן), והכותרת הראשית, המובאת כציטוט של המתנגדים, אומרת: "רפורמת הנדל"ן מעבירה סמכויות לחוליה החלשה ביותר במערכת התכנון".
"החוליה החלשה" הן ועדות התכנון המקומיות, שהרפורמה אמורה לחזק אותן על חשבון הוועדות המחוזיות והוועדות הארציות, שכוחן ייפגע או שיבוטלו כליל (כמו הוועדה לשמירה על הסביבה החופית והוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים). כדי להתמודד מבעוד מועד עם הטענה כי הרפורמה תעביר סמכויות לשלטון המקומי המועד לשחיתות, הצהיר שלשום נתניהו כי יוקם גוף מיוחד למלחמה בשחיתות הזו.
"העיתונאים שנכחו באירוע הופתעו מההצהרה", כותב ליברמן, "אך נראה כי המשטרה הופתעה יותר. אתמול פנה 'דה-מרקר' למשטרה כדי להבין כמה שוטרים תכלול היחידה, אם נקבע תקציב לפעילותה ואם הוגדרו מטרותיה. התשובה שהתקבלה היתה: 'בשלב זה אין בכוונתנו להתייחס לנושא'". כותרת הקטע היא "יחידה משטרתית או ספין תקשורתי?".
אחת ההפניות בשער "ממון" של "ידיעות אחרונות" קוראת: "בעיות בתכנון". "נתניהו מבטיח שהרפורמה בהליכי התכנון והבנייה תקצר ביורוקרטיה. אבל מה עם הפגיעה בסביבה, בשקיפות ובקבוצות מיעוט? שאלות קשות לראש הממשלה", לשון כותרת המשנה. עמ' 7 מוקדש לסיקור הנושא, תחת הכותרת: "המתנגדים לרפורמת התכנון: 'פחות חופים, יותר שחיתות'". העמוד מורכב כולו מטענות, חמש במספר, נגד הרפורמה.
גם צפריר רינת, בעמוד הדעות של "הארץ", לא חושך שבטו מהרפורמה המוצעת. "מצג שווא", הוא מכנה אותה, "מהלך המתווסף לרפורמת הפרטת הקרקעות, ופירושו ביטול מנגנוני בקרה ואיזון הקיימים כיום במערכת. המשמעות היא מתן שליטה לגורמי נדל"ן פרטיים ולאינטרסים מקומיים על המשאב הציבורי היקר ביותר".
לעומת הגישה הביקורתית של "דה-מרקר" ושל כתב הסביבה של "הארץ", מאמר המערכת של העיתון מוכתר בכותרת "כן לרפורמה". המאמר מונה את הסיבות לחיוב הרפורמה ואת הסיבות לשלילתה. מדוע המסקנה היא "כן לרפורמה" ולא "לא לרפורמה"? לא ברור מתוך המאמר, הכתוב, כמו בדרך כלל, כדבר נבואה הנזרק מפיו של כותב נטול שם. והנבואה למי ניתנה, כולנו יודעים.
OECD, האוצר והעיתונות
הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוקדשת להצטרפותה הצפויה של ישראל כחברה ה-32 בארגון OECD, במאי 2010. בטור פרשנות קובע מוטי בסוק כי הסיבה החשובה ביותר, מבין סיבות רבות, להצטרפות ישראל לארגון היא "שיפור בתדמית הכלכלית הבינלאומית, שצפוי לעודד השקעות זרות בהיקף שלא ידענו עד כה".
"יש עוד מכשולים לפני צירוף ישראל ל-OECD", טוענת אחת הכותרות על שער "עסקים" של "מעריב". "המכשולים נוגעים ליישום האמנה למניעת שחיתות ולהגנה על קניין רוחני".
נשיא המדינה שמעון פרס ומזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה, אתמול בירושלים (צילום: מיכל פתאל)
"החגיגות היו מוקדמות?", שואלת כותרת הגג ב"ממון". "שר האוצר בטוח שבקרוב נתקבל ל-OECD, אך בארגון טוענים שישראל לא עומדת בכמה תנאים", לשון כותרת המשנה. מעניין: באותו מוסף, ביום שישי האחרון, חגג סבר פלוצקר את הצטרפות ישראל לארגון כאילו היא עובדה מוגמרת, למעט הסתייגות רפה בשל התנגדות אפשרית של טורקיה. בכך הביע למעשה פלוצקר את דעתו של שטייניץ. היום ב"ממון" תוקף גדעון עשת את תגובתו של שטייניץ בעניין הערבויות האמריקאיות, ומבטל אותה. בשבוע שעבר הביא פלוצקר את הדעה הזו ותמך בה בלהט. ובקיצור, עיתונאי הוא טוב כמו המקורות שלו, וגם רע כמותם.
אגב, הדיווח ב"ישראל היום": "באוצר מעריכים: ישראל ל-OECD כבר ב-2010". כי כשיש מקורות טובים, מי צריך כתבים.
סקופ
הכותרת הראשית של "כלכליסט": "תרגיל המס של פיינל נחשף". כותרת המשנה: "שורה של תכנוני מס מבריקים סייעה למייסדי פיינל, נועם שטרן-פרי וניר קלקשטיין, לחסוך עשרות אחוזים בתשלומי מס הכנסה. ההפסד לקופת המדינה נאמד ב-100 מיליון דולר לפחות. השניים נעזרו ברו"ח זאב פלדמן ובענת קינן".
מלים אחרונות
"למחרת, בבוקר שבת, מרץ 1973, אמר הזז שהוא מרגיש רע והתמוטט. אביבה הזז אומרת שהמלים האחרונות שאמר לה כששכב על הרצפה היו 'בואי אלי'. 'הזז מאוד התעניין מה אומרים אנשים לפני מותם', היא אומרת. 'גתה אמר 'יותר אור'. ביאליק אמר 'לבי לבי'" ("אהבה ממבט שני", מיה סלע, "גלריה", "הארץ").
קפה-קפה
"דה-מרקר" מפנה מהשער לכפולת עמודים המוקדשת לסקר שהזמין העיתון, הבודק את הרגלי הביקור והיחס של ישראלים לרשתות של בתי-קפה. "הנוסחה של ארומה מנצחת", מכריזה הכותרת. "מרבית הישראלים מעדיפים את ארומה בגלל הזמינות והטעם – ומבקרים בה יותר מבכל רשת בתי-קפה אחרת – כך עולה מסקר שערך מכון פאנלס עבור 'דה-מרקר'. הרשת גם מציעה את המחירים הנמוכים ביותר מבין הרשתות. קפה-קפה היא הרשת היקרה ביותר".
פרשת העוזרת, העיתון והחינמון
"הנושא האיראני? ישיבה היסטורית של שרים מישראל ומגרמניה? את הכותרות תפסה דווקא 'פרשת העוזרת'", זו כותרת המשנה שבחרו עורכי כפולת העמודים 7-6 ב"מעריב" לדיווח על ביקור נתניהו ושרים בגרמניה. אמנם הביקור לא באמת "תפס כותרות", אולם הדיווח עליו אכן התמקד בדברים שאמר ראש הממשלה בתגובה לשאלה שנשאל במסיבת עיתונאים שערך במהלך הביקור.
"עזבו את שרה" היא אחת הכותרות על שער "מעריב". כותרת המשנה: "נתניהו על פרשת העוזרת: 'אשתי לא מתערבת בניהול המדינה, רק גורמת לי להיות אנושי'". ב"ידיעות אחרונות" האמירה לא מגיעה לשער, אבל מקבלת חלק מעמ' 6, תחת הכותרת "שרה עוזרת לי להיות רגיש". ויש גם לוגו: "פרשת העוזרת". ב"ישראל היום" נתניהו כן מגיע לשער, עם "כוונו את האש אלי, עזבו את אשתי ואת ילדי". זה גם הציטוט שנבחר לכותרת על שער "הארץ". כותרת המשנה היא: "תלוש השכר של העוזרת מגלה: תנאי העסקתה – גרועים מבחברת כוח האדם".
ראש הממשלה בנימין נתניהו וקנצלר גרמניה אנגלה מרקל, אתמול בברלין (צילום: משה מילנר, לע"מ)
אחרי שחבט בשרה נתניהו בהמשך למהלומה שספגה מ"ידיעות אחרונות", כותב היום מתי גולן ב"גלובס" עוד על הפרשה: "כדי לעשות צדק עם הפרסום בעניין שרה נתניהו והעוזרת, צריך לקחת בחשבון כמה אלמנטים בסיסיים. ראשית, הטענה כי הפרסום נבע מהתחרות בין 'ידיעות אחרונות' ו'ישראל היום' אינה רלבנטית. בכל פרסום עיתונאי מה שחשוב זה שהידיעה תהיה נכונה ובעלת עניין ציבורי, ושום דבר מעבר לכך. אדרבא, כפי שקנאת סופרים תרבה חוכמה, כך יריבות בין עיתונים תרבה מידע, והציבור יוצא נשכר מכך. שנית, הסיפור היה מתפרסם גם בלי קשר לתחרות בין העיתונים, והא ראיה לכך שסיפורים על שרה פורסמו לפני שהחינמון היה קיים. עם זאת ברור כי עכשיו, כש'ישראל היום' קיים, היה ל'ידיעות' אינטרס לפרסמו ולתת לו את ההבלטה המרבית".
ראש הממשלה בנימין נתניהו וקנצלר גרמניה אנגלה מרקל, אתמול בברלין (צילום: משה מילנר, לע"מ)
במדור הדעות של "מעריב" כותב עפר שלח: "התנהגותה של אשת ראש הממשלה היא סיפור מעניין וראוי לגמרי לפרסום. לא רק מפני שכל עיתונאי שנוגע בעניין שמע לא מעט סיפורים המאששים את טענותיה של ליליאן פרץ בכתב התביעה שלה, אלא משום ששרה נתניהו, מה לעשות, אינה אזרח פרטי [...] השפעתה של אשה על בעלה גם היא אינה טעונה הוכחה [...] כל זה חומר עיתונאי משובח וראוי. אבל איש עוד לא הראה החלטה משמעותית אחת של נתניהו [...] שהיתה משתנה אילו היתה לו אשה כפייתית פחות בענייני ניקיון.
"[...] אריאל שרון הושפע עמוקות מפורום יועציו, אנשים שלא מונו לשום תפקיד ציבורי. יצחק רבין קיבל החלטות חשובות (ביטול מס הבורסה הוא דוגמה בולטת) בהשפעתם של בעלי אינטרסים וממון, שהיו קרובים אליו יותר ממה שראוי. לנתניהו עצמו, כמו לרבים מקודמיו בלשכת ראש הממשלה, יש מערכות יחסים בעייתיות עם בעלי הון, שסייעו לו להיבחר. כל הדברים האלה, שיש להם השפעה גדולה בהרבה על החלטותיו של הקברניט, מתרחשים במחשכים, וגם הם נחשפים לרוב רק לאחר מעשה. וכולם משמעותיים בהרבה מהסחת הדעת שגורמת שרה נתניהו לבעלה, גם אם כל הרכילות שאנחנו שומעים נכונה".
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" מראיינת איילה צורף את מפעילי חשבונות הטוויטר של משרדי הממשלה. נתי טוקר כותב כי "משרד התיירות הטורקי יממן נסיעה של אנשי תקשורת חרדים, שיבקרו בשבוע הבא במדינה", כדי להילחם בחרם התיירות הישראלי. ידיעה מתורגמת מסוכנויות הידיעות מבשרת כי "המיליארדר המקסיקאי קרלוס סלים לוחץ על 'ניו-יורק טיימס' לגבות תשלום עבור תכנים באינטרנט". סלים הוא בעל המניות הפרטי הגדול ביותר של תאגיד העיתונות, שהדוברת שלו מוסרת כי החלטה טרם נפלה. לפי סקר המוזכר בידיעה, 77% מהנשאלים אמרו כי לא ישלמו עבור חדשות באינטרנט.
בעמוד הדעות של "הארץ" כותב נחמיה שטרסלר נגד החוק שמציעים חברי-הכנסת כרמל שאמה ורונית תירוש, המיועד לכפות תקופת צינון על עיתונאים המבקשים להגר אל החיים הפוליטיים. בעוד שב"מעריב" מכנים את החוק "חוק לפיד", שטרסלר מכנה אותו "חוק הגנת העסקן". בעמודי הדעות של "מעריב" כותב גם יהודה שרוני נגד החוק.
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם שיר של רוני סומק בשם "דגל פלסטין". כדי לאזן את גבהות המצח היחסית, מובא תחתיו טור קצרצר של מנחם בן.
הכותרת שנבחרה ב"ישראל היום" לדיווח על משפטו של העבריין וסוחר הסמים זאב רוזנשטיין היא "הבוקר: 'הזאב' יואשם ברצח". ברור, זו כותרת בטעם רע, אינפנטילית ומסריחה ממאמץ, אבל זו הבעיה הקטנה; הבעיה הגדולה היא בכך שמתייחסים לחלאות נאלחות כמו רוזנשטיין כאילו היו גיבורי קומיקס.
המעוניינים בחשבונאות יצירתית ייהנו מהדיווחים בעיתונים על סקר טים (TIM), המודד חשיפה של אתרי אינטרנט.