תקשורת מתגוננת
"'הומואים? זאת סטייה'. אנסטסיה מיכאלי לא מתנצלת. להפך", נכתב בכותרת על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". מיכאלי, לשעבר דוגמנית ומגישה בטלוויזיה ברוסית וכיום חברת-כנסת מטעם מפלגתו של אביגדור ליברמן, התבטאה בשבוע שעבר בגנותם של הומוסקסואלים ("מסכנים, הם מתאבדים בגיל 40", אמרה בין השאר), על רקע התנגדותה לכך שאורח חייהם מוצג באור חיובי בתוכנית טלוויזיה. ההתבטאות עוררה הדים ואף הודעה מטעם מפלגת ישראל-ביתנו, שהתנערה מן הדברים.
ביום שישי, יום אחרי התבטאותה של מיכאלי, ב"מקור ראשון" כלל לא דיווחו עליה (לעומת זאת התפרסמה שם ידיעה תחת הכותרת "תופעה בעיראק: עשרות נערות שהושאו בכפייה התאבדו. הפער בין החיים במציאות השבטית לבין המציאות המופיעה בטלוויזיה המערבית הביא נשים צעירות רבות לפגוע בעצמן"). ב"ידיעות אחרונות" הקדישו עמוד (ברודשיט) למיכאלי, להיסטוריה הפרלמנטרית שלה ולשני טורים תקיפים נגד התבטאויותיה (איתי סגל ושלומי לאופר). ב"מעריב" התפרסמה על השער תמצית מטורו של סגן העורך שי גולדן תחת הכותרת "פרסונה נון-גרטה". "גזענות, בורות חברתית ושנאת השונה אינן בעיה של הנרדפים והקורבנות, כי אם של הרוב התקין והמתוקן. הומופוביה אינה אסונם של ההומוסקסואלים – היא אסונה של החברה כולה. הגיעה השעה שהחברה עצמה, לא הקהילה הלהט"בית, תוקיע את אנסטסיה מיכאלי. היא אינה ראויה עוד להיות חברת-כנסת בישראל".
אלא שמיכאלי היא עדיין חברת-כנסת בישראל, והיום כותבים צביקה ברוט ויובל קרני במדור הכנסת ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי "אחד הדברים שהכי הפריעו לח"כית היו דווקא הפרסומים לפיהם הודעת ההבהרה שלה כללה התנצלות. דקות לאחר שנחתה בישראל היא מיהרה להבהיר ל'ידיעות אחרונות' כי לא התנצלות ולא נעליים [...] 'אני רוצה שדור הילדים שלנו יגדל על נורמה של משפחה. ומשפחה רגילה זה גבר ואשה, אבא ואמא. אלו ערכים ראויים, ומה שחורג מכך זו סטייה'", מצטטים השניים את חברת-הכנסת. "'כשמציגים את זה בטלוויזיה מול כל העם, אנחנו הופכים ל'ארץ סדום' במקום ל'ארץ ישראל'". עוד קבלה מיכאלי על התגובות, בעיקר אלו ברשת, לדבריה: "הפרסומים נגדי היו בוטים, חד-צדדיים, מבזים ואלימים. בלי שום גבולות או חוקים, כולל דברי הסתה ופגיעות אישיות בילדים שלי. אסור לפרסם את התמונות שלהם ללא אישורי, אבל אף אחד לא חשב להגן עלי. זו התנהגות שמראה שהם שכחו שמלים יכולות להרוג, ואחרי רצח רבין זה הוכח".
ברם, דבריה כפי שהובאו קודם – חסרים. הציטוט המלא הוא זה: "זכותו של כל אדם לחיות לפי השקפתו ואמונתו, בהתאם לדרך שלו, ולכן אני מצטערת אם מישהו נפגע. לא היתה לי כוונה לפגוע באף אחד, אלא לדבר על התופעה. אבל מוזר מאוד שאנשים שמדברים על סובלנות מרשים לעצמם לנהוג כלפי באלימות מילולית ונפשית, בלי שום סובלנות. מה קרה, לי אסור למתוח ביקורת ולהשמיע את דעתי, ולהם מותר לפגוע בי ובילדים שלי? זה לגיטימי? אני רוצה שדור הילדים שלנו יגדל על נורמה של משפחה. ומשפחה רגילה זה גבר ואשה, אבא ואמא. אלו ערכים ראויים, ומה שחורג מכך זו סטייה. אם למישהו יש סטייה זו זכותו, אבל שישמור אותה בתוך ביתו. כשמציגים את זה בטלוויזיה מול כל העם, אנחנו הופכים ל'ארץ סדום' במקום ל'ארץ ישראל', ואני אומרת את זה מבלי לפגוע בזכותם לחיות איך שהם רוצים. אז למה הדעה שלי לא לגיטימית והדעה שלהם כן? למה אסור למתוח עליהם ביקורת? אני דורשת מהם סובלנות כפי שהם דורשים מאיתנו".
לא צריך תואר שני בהנדסת חשמל כדי להבחין בכשלים הלוגיים והמוסריים שבהתבטאויות של מי שמכהנת כחברת-כנסת במדינת ישראל בשנת 2012. לפי מיכאלי, התבטאות פומבית של חברת-כנסת הקובעת כי קבוצה מסוימת של אנשים הם סוטים ההופכים את ישראל לסדום היא ביקורת לגיטימית, אולם תצלומים מעובדים השמים אותה ואת משפחתה ללעג הם הסתה לרצח. לא צריך לזכות בתחרות יופי כדי להבין שההפך הוא הנכון. סטייה הרי צריך ליישר, וסטיות הרי יש לעקור. לפי מיכאלי, לנבחרי הציבור ומנהיגיו שמורה זכות ההשתלחות, בעוד שלציבור עצמו שמורה זכות השתיקה. לפי מיכאלי, אדם המגיב בפרובוקציה ויזואלית אחרי שקובעים כי הוא קורבן להתעללות מינית בעל נטיות התאבדותיות הוא אדם חסר סובלנות.
מיכאלי, אשה אלימה שהכתימה את כנסת ישראל בתקריות מהמביכות בתולדותיה, אינה הפוליטיקאית החשוכה הראשונה המשתמשת בשיח הזכויות והסובלנות כדי לטפטף רעל של שנאה ודעות קדומות לחלל כיכר השוק. אנשי ציבור כמו מיכאלי מציבים בפני העיתונות הישראלית אותו אתגר של "דמוקרטיה מתגוננת". כיצד תתמודד עיתונות ליברלית עם מי שמרום מעמדו משתמש בחופש הביטוי כדי להסית, לשסות ולהגביל אותו חופש עצמו?
"אנסטסיה מיכאלי לא לבד", מזכיר נחום ברנע במאמר הנדפס היום במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ומוקדש לדברי הבלע של חברת-הכנסת ("המשפטים האלה כל-כך תלושים מהמציאות, כל-כך שקועים בבורות [...] במערכת הפוליטית היא נעה מסקנדל להבהרה, מהבהרה לסקנדל וחוזר חלילה. היא לא שולטת בפיה ולא שולטת בידיה"): "בכנסת הנוכחית היא אחת מרבים – רק קצת יותר בלונדינית".
הארץ הקדוש
"היום לפני 93 שנה: גיליון ראשון של 'חדשות הארץ'", נכתב בכותרת ידיעה מודגשת בעמ' 8 של "הארץ" (יעל גרינפטר). "לפי העורך והמו"ל, השאיפה היתה להדפיס 'עיתון יומי צנוע ולא גדול ביותר, אבל חופשי ורציני ושואף למלא באמונה את חובתו מתוך הכרת האחריות הגדולה שהוא מקבל על עצמו'. כותבי המאמר ציינו את הקושי שיש 'בבקשת פתרון אובייקטיבי לשאלות הרבות והמסובכות המנסרות כרגע בעולמנו העברי', והבהירו חד-משמעית כי 'עיתוננו לא יהיה 'במה חופשית' לכל רעיון ולכל דעה שהיא'".
ה-18 ביוני 1919 הוא מועד יציאתו של הגיליון הראשון של "חדשות הארץ", אולם קדם לו גיליון אחר, ב-4 באפריל 1918, בהוצאת חיילים יהודים בצבא הבריטי, שיצא תחת השם "חדשות מהארץ הקדושה".
יוקר המחיה
"בעת הצגתן של מסקנות ועדת קדמי על יוקר המחיה בישראל, בלט לעין זינוק דרמטי במחירי מוצרים ב-2008", פותחת ח"כ שלי יחימוביץ' מאמר המתפרסם במדור הדעות של "דה-מרקר". "למה דווקא אז? 'בגלל קריסת רשת קלאבמרקט ומיזוגה עם שופרסל', השיב שרון קדמי, מנכ"ל התמ"ת, בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת. נרשמה פליאה. נכון שהאירוע יצר מונופול קמעוני, אבל הוא התרחש שלוש שנים קודם, ב-2005. 'לקח לשוק זמן להפנים', הסביר קדמי. על כך אפשר לומר שב-2005 גם התגלה כוכב הלכת הננסי מאקה-מאקה, ומי יודע, אולי גם האפקט הזה הופנם בשוק שלוש שנים אחרי.
"תנו לי להציע שני אירועים יותר רלבנטיים, ובלי התשלום שגבתה מהמדינה מוניטור, חברת הייעוץ הבינלאומית שהביאה את הממצאים. א': הסרת הפיקוח על המחירים ב-2006. ב': מכירת תנובה לאיפקס ב-2008, סוג של הפרטה שחיסלה את האחריות הלאומית שאיפיינה את מדיניות המחירים של תנובה גם לאחר הסרת הפיקוח, והפכה את החברה לזרוע פיננסית שבאמצעותה חולבים את הציבור במקום את הפרות. אבל אפילו מוניטור חרצו מפורשות: החוליה היצרנית היא היחידה שאינה אחראית כלל לעליית המחירים. מתברר שכאשר התשומות עולות – המחירים עולים, אבל כשהתשומות יורדות – המחירים גם כן עולים".
הכותרות הראשיות
"היוונים הצביעו בעד הסכם החילוץ האירופי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "נצחון היורו", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שם עורך הספורט לעולם אינו הולך לישון. "אחרי חודשים של מתח: היוונים העניקו ניצחון דחוק בבחירות למפלגות שתומכות בצעדי צנע כפי שדורשת אירופה. היורו כבר זינק", נכתב בכותרת המשנה.
"האם הודות לצנע הקשה הזה מסוגלת יוון לפרוע את חובותיה? ממש לא", כותב סבר פלוצקר בטור פרשנות בעמ' 13 של "ידיעות". "[...] האם בזכות משטר הצנע הצטמצם היחס בין החוב הציבורי לתוצר [...] לא, היחס רק הורע. האם מדיניות הידוק החגורה האכזרית קירבה את יוון לצמצום הגירעון התקציבי? גם זה לא [...] אין מנוס מהמסקנה ששיטת הצנע לא עובדת, תרתי משמע. רוב האירופים, ראשי קרן המטבע הבינלאומית, הממשל האמריקאי וכלכלנים בעלי שכל ישר מבינים זאת. ומי לא מבינה? גרמניה".
גם הכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת בענייני חוץ: "הערכה בישראל: רוסיה תתמוך בהפעלת כוח צבאי בסוריה". "גורמים בירושלים ובאירופה סבורים: מוסקבה לא תתנגד להצעה במועצת הביטחון שתאפשר פעולה בסוריה. היום ייפגשו פוטין ואובמה כדי לדון במתרחש במזרח התיכון", נכתב בכותרת המשנה.
פנינת תיירות
"מכתב הקצינות: לא לפגוע בנשים בצה"ל", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", היחיד שממשיך למקד את מבטו פנימה גם היום. "לקראת הגשת מסקנות הוועדה לשוויון בנטל: כ-20 קצינות בכירות במילואים בדרגות תא"ל ואל"מ פנו לרה"מ, לשר הביטחון ולח"כ פלסנר. 'התוכנית לגיוס חרדים לא לוקחת בחשבון השלכות מגדריות שיפגעו בשירות הנשים'". ובכל זאת, יש גם ענייני חוץ על שער העיתון: "ההזדמנות האחרונה של איראן", נכתב בכותרת, ומתחת לה: "נציגי טהרן ושש המעצמות ייפגשו היום במוסקבה לסבב גורלי של שיחות על הגרעין. 'איראן צריכה להכריע בין קיומה של תוכנית הגרעין לקיומה של כלכלתה'". ברם, סוגיית הגרעין האיראני אינה באמת חדשות חוץ, בטח לא ב"ישראל היום" (ואגב, הציטוט התקיף שבכותרת המשנה, שמובן כאילו מקורו בנציגי המעצמות, הוא בסך-הכל חוות דעת של אנליסט בחברת ייעוץ).
גם בעיתונים האחרים מתפרסם דבר מכתב הקצינות: על שער "ידיעות אחרונות" אחת הכותרות היא "מכתב הקצינות לרה"מ: 'גיוס חרדים יפגע בשילוב נשים בצה"ל'. הקצינות מזהירות: 'צבא העם יהפוך לצבא הגברים". בעמ' 21 של "מעריב", במשבצת קטנה הנתונה בתוך הידיעה "הרב הראשי יוצא למאבק נגד שוויון לרבנים הרפורמים", חתום אחיקם משה דוד על כ-100 מלה תחת הכותרת "קצינות במיל' נגד גיוס חרדים". ב"הארץ" לא מדווח על המכתב. מדוע דווקא ב"ישראל היום" בחרו להדגיש את האייטם ולהופכו לכותרת ראשית? תהא הסיבה אשר תהא, המידע המובא בידיעה הקצרה בעמ' 11, שאליה מפנה אותה כותרת ראשית, פחות באופן ניכר מזה שמציע "ידיעות אחרונות", ואינו רב באופן משמעותי מזה שלא מופיע ב"הארץ".
עוד על שער "ידיעות אחרונות": "טיולי אקסטרים בהתנחלויות", נכתב בכותרת לצד הלוגו "חשיפה": "בילוי משפחתי שעוד לא ראיתם", נכתב בכותרת המשנה. "תיירים מהעולם מגיעים ליישובי גוש עציון כדי להשתתף במטווחי ירי המדגימים חיסול מחבלים". בתמונה המלווה את הכותרת, תמונת השער של "ידיעות אחרונות", נראית ילדה קטנה אוחזת רובה סער גדול כמוה בעזרת בחור צעיר לבוש מכנסי צבא, משקפי שמש וראש מגולח. הילדה מביטה מבעד לכוונות, מרוכזת.
בתחילה חשבתי, איזה פלא, ב"ידיעות אחרונות" הצהוב והפופוליסטי מחזקים את העמדה הביקורתית באמצעות תצלום חזק כל-כך, כמעט מזעזע. אבל כשדיפדפתי לכפולת האמצע המוקדשת לדיווח מתלהב ("תדמית ישראל בשפל? אמנים ואקדמים מחרימים אותנו? גוש עציון דווקא הופך לפנינת תיירות בזכות המשאב מספר אחת באזור: המצב הבטחוני"; "מישל בראון (40), בנקאי ממיאמי, הגיע למטווח עם אשתו ושלושת ילדיו 'כדי להחדיר בהם ערכים'" ועוד ועוד) ולתמונות ילדים נוספים המחזיקים כלי משחית בידיהם הרכות, הבנתי שהעמדה הביקורתית היתה רק בראש שלי.
אהבת ישראל
"כרטיס בכיוון אחד" היא כותרת הדיווח של ראובן וייס, תלם יהב ומתי סיבר ב"ידיעות אחרונות" על מבצע הגירוש של דרום-סודאנים מישראל, ששר הפנים אלי ישי מייחצן בעוז בימים האחרונים. "המגורשים עולים לאוטובוסים בערד ובתל-אביב. 'כולנו מרגישים רע'", נכתב בכיתוב תצלום של ילדה ושל שני גברים, מבטם אבל. "ישי: 'אנחנו פועלים מתוך אהבת ישראל'", נכתב בכותרת דיווח של תלם יהב ואיתמר אייכנר באותו עמוד. "ידיעות אחרונות" הגדיל לעשות ושלח כתב לג'ובה, דרום-סודאן, שם עתידים לנחות הפליטים. "אין איש מחכה" היא כותרת הדיווח של אלדד בק.
"המדינה שמלאה באוצרות טבע נחשבה עם הכרזתה להבטחה גדולה. אך רק שכבה מצומצמת ביותר של האוכלוסייה נהנית מפירות העצמאות" ו"המוחזרים יועברו למחנות פליטים שבהם תנאי המגורים מינימליים ביותר: הבקתות אינן מחוברות לחשמל ולמים, ודייריהן ישנים על האדמה". אלה הם המשפטים המודגשים מתוך הכתבה. המחווה העיתונאית החשובה הזו של "ידיעות אחרונות", לשלוח כתב למקום שבמרכז החדשות גם כשהוא במרחק טיסה מישראל – אקט שפעם היה טריוויאלי לכל כלי תקשורת מרכזי המכבד את עצמו – נעשתה נדירה על רקע הדלות של העיתונות כאן. ויותר עצוב: נראה כאילו בשולחו שליח לסודאן, "ידיעות אחרונות" מקדים גם לפחות כמה ממשרדי הממשלה הרלבנטיים, אם לא את כולם.
"לא אחזור למדינה שקראה לי סרטן" היא כותרת תמצית הדיווח של יובל גורן הנדפס על שער "מעריב". לצדו, בתמונת השער של העיתון, נראה השר ישי כשהוא חובק ומחובק על-ידי כמה דרום-סודאנים המרימים ידיים לאות – לאות פרידה? לאות ניצחון? לאות שמחה? "הרימו ידיים", מבארת כותרת כיתוב התמונה. "גורשו בעצב, עזבו בשמחה", נכתב בכותרת הדיווח עצמו. "על המטוס, בדרך הביתה", נכתב בכותרת הדיווח ב"ישראל היום".
ענייני תקשורת
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת היום ידיעה שעליה חתומים שני כתבים, והיא עוסקת בהפסקת חשמל יזומה שאמורה להיות היום "בשני גני ילדים פרטיים בהרצליה". "איך אפשר בשרב כזה להשאיר ילדים קטנים כל-כך בלי מיזוג ובלי אוורור?", מצטטים הכתבים ראובן וייס ועמיר בן-דוד את אחד ההורים, המוסר כי בשל העבודות "לא ישלחו היום את ילדיהם לגן או שיאספו אותם כבר בצהריים". הידיעה אינה מתפרסמת במדור הסאטירי.
ב"מעריב" מתפרסמת היום הכותרת "מת האיש שהצית את מהומות לוס-אנג'לס" מעל לידיעה על מותו של רודני קינג בגיל 47 בבריכה בביתו שבקליפורניה. מתחת לה מתפרסמת הכותרת "תחקיר: ניאו-נאצי סייע למתכנן הטבח במינכן". כדי לשמור על אחידות סגנונית היה צריך לנסח את הכותרת האחרונה כך: "ניאו-נאצי סייע למתכנן הטבח שהציתו ספורטאים יהודים במינכן".
החלה הספירה לאחור לקראת הפרסום העונתי של תצלום ובו ילדים ערבים בקייטנה של חמאס אוחזים רובי צעצוע, בליווי כיתוב מזדעזע.