ילד בתחפושת בן-לאדן. פורים 2010, שדרות (צילום: צפריר אביוב)

ילד בתחפושת בן-לאדן. פורים 2010, שדרות (צילום: צפריר אביוב)

התרגשות

"תיזהרו" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המעוצבת כחותמת (אדומה) הנוטה על צדה (למרות זאת מתלווה אליה תצלום של מגדל אייפל דווקא). כותרת הגג היא "הודעה לנוסעים לאירופה" (משרד החוץ של מדינת ישראל לא פירסם עדיין אזהרת מסע, משרד החוץ של "ידיעות אחרונות" החליט אחרת). הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "אירופה בכוננות", ואילו זו של "מעריב" היא "אירופה על הכוונת".

"בכיר באל-קעידה חשף תוכנית לבצע פיגועים המוניים ביעדי תיירות פופולריים – וארה"ב פירסמה אזהרת מסע לאזרחיה", נכתב בכותרת המשנה על שער "ידיעות". בזו של "ישראל היום" נכתב: "ארה"ב ובריטניה הוציאו אזהרות לאזרחיהן. ובישראל – לא מתרגשים בינתיים". ב"הארץ" לא מתרגשים, ומדפיסים כותרת ראשית אחרת: "דו"ח קרמניצר לאירועי אוקטובר: תיקים נגד שוטרים נסגרו שלא בצדק".

גם יוסי מלמן לא מתרגש: "התרעת המסע חסרת התקדים והבלתי ממוקדת שפירסמה ארה"ב מעידה כי תשע שנים לאחר אירועי 11 בספטמבר לא רק שהטרור לא מוגר, אלא שביכולתו לחולל בקלות בלתי נסבלת תוהו ובוהו חוצה יבשות וחובק עולם. התרעת מסע זו מעידה בראש ובראשונה על פאניקה", הוא קובע בטור שתמציתו מודפסת על שער "הארץ". מלמן לא מזכיר אפשרות אחרת, שלפיה הממשל האמריקאי אינו נתון בפאניקה, אלא מעוניין להגביר את המודעות לטרור לקראת מהלכים צבאיים אפשריים.

שיחות השלום

מי שנוקט חשדנות כלפי הממשל האמריקאי הוא נחום ברנע, שהתייחס באופן דומה לנשיא האמריקאי עוד לפני שהדבר הפך למקובל על רבים מפרשנינו. "את הדייסה הזו בישל אובמה", הוא כותב על מלכוד ההקפאה, שלא מגיע היום לשערי העיתונים ומרוכז במדורי הדעות.

נתניהו ייכנע לאמריקאים, מעריך ברנע, ויאריך את ההקפאה בחודשיים נוספים תמורת ההטבות שהציעו, אולם "הצרה היא שהפעם העימות מטופש כל-כך, שגם כניעה תיראה מטופשת. הממשל דורש מישראל להאריך את ההקפאה בחודשיים, ואז, כך הוא מבטיח, תוכל ישראל לחדש את הבנייה כעולה על רוחה. [...] מה חושב הממשל שיקרה בחודשיים האלה?", תוהה ברנע, ומוסיף גם כי "סירוב נראה מטופש משום שהנזק האפשרי [בעימות עם אובמה] גדול מהתועלת".

"קשה להבין למה האמריקאים מתעקשים להיכנס לעוד מלכודת. ברור שאינם מעוניינים בכישלון, אבל איך תועיל הארכת ההקפאה בחודשיים?", תוהה גם שמואל רוזנר במדור הדעות של "מעריב". "נתניהו יכול להמשיך את ההקפאה, הוא לא רוצה לעשות זאת", טוען שלום ירושלמי. מדוע? משום שנתניהו אינו "מנהיג ברמה היסטורית" ומשום שאינו מעוניין באמת ב"ויתורים שנדרשים לשלום אמיתי". "המסקנות שלי מביקור בצריפים הישראלי והפלסטיני ב'אקספו 2010': הכל מתחיל ונגמר בסירוב הערבי להכיר בישראל כמדינת העם היהודי", נכתב בכותרת משנה לטור של עמוס גלבוע באותו מדור.

בשער קונטרס החדשות של "מעריב" מופיעה הכותרת "שרים: 'ברק מתמרן את ראש הממשלה'". כותרת המשנה לידיעה של בן כספית בעמ' 6 קוראת: "מקורבי נתניהו ושרים בכירים טוענים: ברק 'בישל' את מכתב אובמה כדי לשרוד בתפקיד. גורם בכיר: 'הוא יודע שאם יפרוש מהממשלה, יסיים את חייו הפוליטיים'. לשכת ברק: 'שר הביטחון פועל בתיאום עם רה"מ'". לפי כספית התבשיל מוקדח, אבל יש מי שחושב שצריך לזלול אותו. באותו עמוד מגייס "מעריב" את פרשן הספורט אבי רצון, שכותב כי הצעת אובמה היא "הזדמנות היסטורית": "מכתב רשמי שמבטיח כי ישראל תאחז בבקעה הוא מסמך שרק פנאטים חשוכים לא יבינו את האוצר הגלום בו".

מאמר המערכת של "הארץ" קורא לנתניהו להחליף את הקואליציה כדי להוכיח שכוונותיו להגיע להסכם עם הפלסטינים רציניות. בקריקטורה של עמוס בידרמן המופיעה לצד המאמר נראה אובמה כשידיו עמוסות מתנות, ואילו נתניהו, ידיו בכיסים, אומר לו: "זה הכל?". המאמר המרכזי, של עקיבא אלדר, קורא להקל על הערבים לבנות בשטחי ישראל. בתחתית המדור מודפס טור של רונן שובל, יו"ר תנועת אם-תרצו. כותרת הטור היא "הקפאה עכשיו". לפי שובל, "אם בתחילה היחס המופרך להתנחלויות הביא לסנקציות ללא פרופורציות, כעת היחס הזה מוביל למכתב חסר פרופורציה, שעובד לטובת ישראל".

"שיחות השלום"

"יורים לעצמם ברגל" היא כותרת המכתב הראשון מתוך שלושה המתפרסמים היום במדור המכתבים למערכת של "ידיעות אחרונות". "הפסקת השיחות בין ישראל לפלסטינים על-ידי השותפים מרמאללה קשה לעיכול גם לשמאלנים", קובל במכתב דורון נשרי מאומץ. כותרת המכתב השני היא "יש פרטנר?", ובו כותב נסים עזרא מאור-יהודה על אותם פלסטינים באותו נושא: "אני גם חושב, כאדם וכאיש עסקים, שפרטנר אמיתי לא נוטש במשבר הראשון (והלא עקרוני כל-כך)". הכותרת השלישית היא "שוב פרס לטרור", ומתחת לה מתלוננת אדוה נוה משערי-תקווה כי למרות שלושה פיגועים שביצעו הפלסטינים מאז תחילת "שיחות השלום" (המרכאות במקור), לא היתה "תגובה ישראלית הולמת" בדמות הפסקת השיחות או ביטול המחוות.

"רציתי להזכיר לכל מי שמביע דעה בעד ונגד ההתנחלויות עובדה אחת פשוטה", כותב מיכאל ברגמן ממודיעין במדור המכתבים למערכת של "ישראל היום": "גבולות המדינה עוצבו לפי מקומות ההתיישבות (ואם תרצו ההתנחלויות) היהודית בארץ ישראל, כולל התיישבות בניגוד לדעת העולם". "התרגשתי" היא כותרת מכתבו של יוסף בלכר מתל-אביב, הכותב על נאום שר החוץ אביגדור ליברמן באו"ם. כותרת מכתבו של שמואל פישר מפתח-תקווה היא "לחמוק מהמלכודת": "אנו קוראים מדי יום על ויתורים מפליגים שנעשו במו"מ מול הפלסטינים. הפלסטינים מצדם מנצלים את המצב כדי לכפות על ישראל תנאים שיסכנו את בטחונה".

סמוך

דברים שאמר נגיד בנק ישראל סטנלי פישר במסיבת עיתונאים אתמול, לפני צאתו לכנס קרן המטבע העולמית, מגיעים לכותרות הראשיות של עיתוני הכלכלה. ב"גלובס" מדגישים את חילוקי הדעות בין הנגיד לשר האוצר ביחס לשינויי הריבית והשפעתם על שער החליפין: "פישר במסר לשטייניץ: 'הסמכות לקביעת הריבית היא שלי; הדולר נחלש ולא השקל מתחזק'". כך גם ב"עסקים" של "מעריב": "שטייניץ: 'אי-אפשר לקנות דולרים בלי סוף'. פישר: 'מדברים הרבה, אבל הסמכות שלי'".

ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" וב"דה-מרקר" של "הארץ" נבחר ציטוט הנוגע לשוק הנדל"ן: "לא אתן למחירי הדירות לגרום למשבר במשק" (כותרת ראשית ב"ממון". כותרת המשנה: "שבוע אחרי העלאת הריבית: הנגיד פישר רומז כי אם לא יהיה שינוי דרסטי בהיצע הדירות – הריבית תמשיך לעלות"); "נפתור את בעיית הנדל"ן" (כותרת על שער "דה-מרקר"; "סטנלי פישר בהתחייבות לאזרחי ישראל: 'לא נאפשר משבר כלכלי בגלל מחירי הנדל"ן").

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, אתמול במסיבת העיתונאים. בתמונה: דוד הורוביץ, הנגיד הראשון (צילום: ליאור מזרחי)

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, אתמול במסיבת העיתונאים. בתמונה: דוד הורוביץ, הנגיד הראשון (צילום: ליאור מזרחי)

העיתונים מדווחים גם על פגישה בין הנגיד לשר האוצר, על רקע התנגדותו של שטייניץ להעלאת הריבית ולקנייה מסיבית של דולרים המיועדת להוריד את שער הדולר ולסייע ליצואנים. לדעת שטייניץ, קניית כמויות עצומות של דולרים מסבה למדינה נזק בשל הריבית הנמוכה שמתקבלת מההשקעה. אדריאן פילוט הודיע ב"גלובס" על "פיוס חלקי" ומוטי בסוק מסכם את טורו בעניין ב"דה-מרקר" במלים "עד לפעם הבאה".

בניגוד גמור לאופן החיובי שבו מתקבלת הכרזתו של פישר ב"דה-מרקר", ב"כלכליסט" נדחקים דבריו של הנגיד והעיתון מעניק את הכותרת הראשית לתגובה של משרד האוצר: "בנק ישראל מפסיד את כספי המדינה", ציטוט מראיון עם אבי שמחון, יועץ בכיר של שר האוצר. "במשרד האוצר לא התרגשו מההסברים שסיפק סטנלי פישר בנוגע למדיניות הריבית ורכישת המט"ח, ש'יסייעו לבלימת המיתון ולעידוד הצמיחה'", נכתב בכותרת המשנה לצד עוד ציטוט של שמחון: "הפסדי בנק ישראל מגיעים ל-2 מיליארד שקל בשנה. זה סכום עתק. אין הצדקה להגנה על היצוא, שמזמן חזר לרמה שלפני המשבר".

בטורו ב"ממון" מטיל סבר פלוצקר ספק ביכולתו של הנגיד לשנות את המגמה בשוק הנדל"ן. "פישר צודק (אבל גם שטייניץ)", נכתב בכותרת טור הפרשנות של זאב קליין ב"ישראל היום".

טוביה לוסקין, מיוחד לקוראי "כלכליסט"

ל"כלכליסט" מצורף היום "אנרגיה ועסקים", "מגזין העוסק בהיבטים השונים הקשורים להפקת אנרגיה, שיווקה והובלתה", כפי שנכתב, באופן מוזר, מתחת לכותרת. מעל לכותרת נכתב "גיליון 1". משמע, יהיו גליונות נוספים. בתחתית השער מצד ימין מופיעים סמליהן של שתי חברות יחצנות, ובכפולה הפותחת, לאחר דבר "המפיק והעורך" (אורי שלזינגר), מודפס טור הנפתח בפנייה "'קוראים יקרים", של המנכ"לים של חברות היחצנות.

עיתון נערך על-ידי עורך, לא על-ידי מפיק. הוא גם לא מתהדר בטור פותח של יחצן. יש עוד סימנים לכך שלא מדובר בעיתון. למשל, הראיון המופיע בעמ' 21 עם טוביה לוסקין, הגיאולוג של חברת גבעות-עולם. "כתב אנרגיה ועסקים", אוריאל שלו (שם עט של אוריאל שלזינגר?), מראיין את לוסקין "כדי ללמוד ממקור ראשון על המתרחש בשדה מגד וכדי להסיר את מסך הערפל שנוצר". עיתונאי לא פונה למי שעומד במרכז הערפל כדי לפזר אותו. לא רק עיתונאי, כל מי שמחפש את האמת.

קוראי העיתונים, גם אלה שלא קנו מניות של גבעות-עולם, מכירים כבר את לוסקין: מדובר באדם שמוביל חברה ששוק ההון, העיתונות הכלכלית והרשות לניירות ערך מתייחסים אליה בחשדנות, שלמרות שנים ארוכות של חיפושים לא מצאה עדיין שום דבר ששווה לדווח עליו הביתה, מה שלא מפריע לה לדווח שוב ושוב לבורסה ולגבש סביבה עדת משקיעים, המפעילה לפעמים גם אלימות וניזונה משיח על גבול התמהונות. כל זה, כנראה, הוא "מסך הערפל" ששלו מתכוון אליו. אבל דבר מכל זה אינו מופיע בראיון.

המוצר הפרסומי הזה עוסק בעוד סוגיות בוערות, בוערות באמת, על ראש סדר היום הכלכלי – מתמלוגי הגז ועד לאנרגיה ירוקה. אבל בשום מקום לא מצוין שמדובר במוצר פרסומי המתחזה למוצר עיתונאי. להפך, הכיתוב "מגזין מיוחד לקוראי 'כלכליסט'" מודפס בגאון על השער. "כלכליסט" לא רק מטעה כאן את קוראיו, אלא גם מבזה את כתביו, אלה שיחד עם כתבי העיתונים האחרים ספגו נאצות ואיומים ממשקיעי גבעות-עולם.

תזכורת

"בן-זאב העלה את ההמלצה לאפריקה-ישראל – והמניה הגיבה בזינוק של 14%" (כותרת על השער האחורי של "דה-מרקר").

"חזרתו של יובל בן-זאב לסקור את מניית אפריקה הקפיצה את המשקיעים, שכנראה שכחו כי 4 מ-6 המלצותיו בשלוש השנים האחרונות היו שגויות" (כותרת על שער "כלכליסט").

ענייני תקשורת

ציטוט אנונימי של "מומחה צבאי אירופי" חותם כתבה על "לוחמת סייבר" במוסף "24 שעות". לפי המומחה, בעקבות מתקפות ממוחשבות, "היום אוכלוסיות שלמות יכולות למצוא את עצמן ללא חשמל, ללא מים, ללא חימום וללא טלוויזיה". לפחות יהיה להם עיתון.

מעצרה של כתבת "ידיעות אחרונות" בוושינגטון, אורלי אזולאי, אחרי שנמצאו בביתה שתילי מריחואנה, מעמיד בפני הטבלואידים מלכוד: אם ידווחו על כך, בניגוד למנהגם, בקורקטיות ובאיפוק, ייחשדו ביחס מפלה לעיתונאית. אם ידווחו על כך, כמנהגם, בסנסציוניות ובהתחסדות, ייחשדו בחיסול חשבונות. זהו מלכוד עם פתרון: "מעריב" היה יכול לדווח על העניין באיפוק ו"ידיעות" ברעש גדול. במציאות, כמובן, קרה ההפך. "ידיעות אחרונות" התעלם מהידיעה לגמרי, ואילו "מעריב" חגג בידיעה גדולה, מתחת לכותרת הגג "הגינה הלא חוקית של כתבת 'ידיעות אחרונות'". הו, הצביעות.