איך קורה שסיפור חם כמו החתמת שוער חדש להפועל תל-אביב מתפרסם ביום ראשון בכל האתרים והעיתונים, למעט "ידיעות אחרונות"? ברוכים הבאים לקרב על השליטה בין הבעלים מוני הראל לאלי טביב, שסוחף אחריו גם את העיתונות ל"שכונה" של מועדון הפאר.
הסכסוך המתוקשר, המעיק והאינפנטילי הוא גם קרב בין ערוץ הספורט, שמקבל סקופים מהיד של הראל, לבין ONE, שיושב על האוזן של טביב, והוא חילחל גם לעיתונים. שני הבעלים מינו מטעמם מנכ"לים, דוברים ומקורבים, ומגדל הבבל הזה הפך את הקבוצה לשוק. כמה מהעיתונאים עשו הסבה ללוליינים בקרקס, בניסיון שלא למעוד על החבל הדק בין הצדדים האמוציונליים. עיתונאי שנחשד כמי שמייצג את אחד הבעלים יתקשה לעבוד מול השני.
"ידיעות אחרונות" למד את זה השבוע בצורה משפילה במיוחד. העיתון נסמך בשנים האחרונות אל שולחנה של הפועל תל-אביב. מי שרצה לדעת מה קורה באמת בקבוצה קרא את הדיווחים של נדב צנציפר, שהסתמכו על מוני הראל. לפני שנתיים נכנס טביב כשותף, החיכוכים בצמרת תפסו תאוצה, וצנציפר נקלע לעין הסערה.
לפני שנה הוא עוד פירסם כתבה מפרגנת על טביב ב"7 ימים", אבל כשהקרע בצמרת העמיק, הוא סומן כפרו-הראל. לפני כחודשיים, אחרי הליך התמחרות ("במבי"), הכריז על עצמו טביב כבעלים היחיד, ומאז הפסיק צנציפר להיות העיתונאי המועדף על הפועל תל-אביב.
"ידיעות" לא פראייר, וכמיטב המסורת, נלחם קשות במי שמנסה למדר אותו. בשבועיים האחרונים פורסמו בעיתון הזה כמה סיפורים שהוציאו את טביב רע. הבולט שבהם, "הקומבינה", עסק בעסקה מפוקפקת להעברת איתי שכטר לגרמניה. טביב טען שלושה ימים אחר-כך שהפרסום אינו שווה את הנייר שעליו הוא נכתב.
בספורט "ידיעות" לא נחים. בימים האחרונים מבליטים שם פרשה של העברת כספים לא חוקית כביכול מחשבון הפועל תל-אביב בהתאחדות. גם כאן החצים מופנים אל טביב.
הידיעה על החתמתו של השוער אפולה אדל הגיעה בשבת לשלושת העיתונים האחרים בשעת ערב מוקדמת. הודעת דובר היתה אמורה להתפרסם בסביבות אחת בלילה, אחרי שהעיתונים החלו להדפיס. ynet עלה עם הסקופ בשעה חצות ועשר דקות, כשהוא מקדים את הדובר. מעט אחריו הצטרפו יתר האתרים. מדובר בשעה שבה העיתונים יכולים עדיין לעדכן את עמודיהם, ובכל זאת, ב"ידיעות אחרונות" הידיעה לא הופיעה.
האם ב"ידיעות" לא שמו לב למתרחש באינטרנט רגע לפני שירדו לדפוס, או שהעיתון כבר היה סגור? או שהמידע הודלף לכל העיתונים האחרים, שפירסמו ידיעות נרחבות בעניין, רק לא ל"ידיעות"?
מבחינת "ידיעות" מדובר במבוכה גדולה, בגלל חשיבות הידיעה. יש לשער שאם האיחוד בין מערכות הספורט של "ידיעות" ו-ynet, שעליו דווח לאחרונה, היה יוצא לדרך, "ידיעות" לא היו נופלים כך.
היחסים בין כתבים להנהלות קבוצות משפיעים על אופן הסיקור. הקוראים אינם מודעים לנעשה מאחורי הקלעים, אבל כשיש תככים ומתיחויות, הם הנפגעים. קוראי "ידיעות" מקבלים קו פרו-הראל ואנטי-טביב. קוראי "הארץ" או "ישראל היום" של התקופה האחרונה (במיוחד לאחר כתבת שער חנפנית במוסף שבת האחרון) נחשפים בעיקר לצד של טביב.
לפני כארבע שנים פורסם ב"מעריב" תחקיר על ריבוי כובעיו של עו"ד שחר בן-עמי, שהיה אז אחד משני האנשים המובילים בהפועל תל-אביב. הנקמה: "ידיעות" זכו מאז בסיפורים הכי חמים, בעוד שכתב "מעריב", רון עמיקם, הפך למקושש שיירים אצל מקורבים.
עכשיו המצב מתהפך: "מעריב" זוכה ליחס טוב, "ידיעות" רואה את הגב. אם טביב ינצח בבית-המשפט ויוכרז רשמית כבעלים היחיד, "ידיעות" יהיה בצרות. מצד שני, הוא יהיה פטור מההכרח לרצות את הנהלת הקבוצה ויוכל לפרסם בלי ייסורי מצפון סיפורים מביכים על התנהלותה. מצד שלישי, הסיקור שלו יהפוך למוטה בגלל יחסיהם העכורים. ומי מפסיד מכל זה? ניחשתם נכון.
רוח גליצ'ים
תוכנית מקור חדשה עלתה בערוץ ONE. כשאומרים מקור, אין כמו "קורע את הרשת" כדי לגלם את אופיו של האתר שהקים לעצמו ערוץ טלוויזיה. התוכנית מנצלת, בין היתר, את "ההון האנושי" של ONE – אלפי טוקבקים יומיים. היא מדווחת מה קורה בעולם המופלא הזה בתוספת פינות טוויטר, יו-טיוב וכמובן רכילות.
מנחה אחד וארבעה פאנליסטים מביעים את דעתם על החתמת עומר דמארי בהפועל תל-אביב, החיזוק של מכבי חיפה והטוקבק שעשה להם את השבוע. כאילו שהם באמת ישבו ועברו על 7,000 טוקבקים.
הפאנליסטים מוצגים בשמותיהם על-ידי המנחה בן פרידמן, אבל אינם זוכים, משום מה, לכתובית עם שמם. ברור שהם ממערכת ONE, לא ברור למשל מה תפקידם. רק חן מישל, הבחורה היחידה בצוות, מוצגת בתואר בעל הערך: עורכת גליצ'ים.
הדיונים זורמים במהירות – צחוקים, דאחקות, אמירות בנאליות. הצופים זוכים למידע חשוב: הידיעה הכי מטוקבקת של השבוע קיבלה 706 תגובות, ו-64% חושבים שמסיבת העיתונאים של הפועל תל-אביב היתה חגיגית מדי.
המנחה פרידמן מעביר 30 דקות בקלילות. הצחוקים שלו במקומות הנכונים. באחד המקרים תיקן לפאנליסט את העברית, אבל חמש דקות אחר-כך מעד בעצמו: "ארבע-עשרה וחצי אלף גולשים". סבירות של 93% שהצופים לא הרגישו שמשהו לא בסדר.
הצופים זכו לפינת יו-טיוב רק כדי לראות מגישה בשמלה שתזכה לפרגון על הלוק והמשקפיים. נלה גולדברג השתדלה להקריא את הטקסטים ברהיטות, ודומה שהצליחה. חן מישל, כיאה לתפקידה, הגישה גם פינת רכילות, בהתאם לסדר היום הברור ב-ONE. היא סיפרה על רומן אסור הכולל זמר מוכר. לעולם לא נדע אם זה אמיתי. התוכנית ננעלה עם דיווחים מהטוויטר ועוד טוקבק בעל ערך: "שכטר בוגד בוורמוט, עם צביקה פיק".
עם עלייתו של ערוץ ONE זו היתה רק שאלה של זמן עד שהתכנים הרכילותיים מהאתר, שעליהם גאוותו, יחלחלו גם אליו. ברוך השם, החזון התממש. מהמקפצה הגבוהה של "קורע את הרשת" אפשר רק לנחות.
3 קטנות
אגל טל. ידיעה חשובה מסוף-השבוע: מעברו של עידן טל מבית"ר להפועל ירושלים זכה ביום ראשון ב"מעריב" לשתי שורות קטנות ומסכנות. למה?
איפה בן שימול? כתבה גדולה ב"ידיעות אחרונות" ביום שלישי (12.7.11) על כוכבי המגזר הערבי התפרסמה ללא שם הכותב. מזל שלפחות בשער לא שכחו את דוד בן-שימול.
ואיפה הנבחרת? נבחרת ישראל בכדורעף נשים שיחקה בסוף-השבוע פעמיים מול נבחרת הונגריה בחוץ במסגרת היורוליג. בכמה עיתונים הוזכר המשחק? ב"ידיעות אחרונות" פורסם עמוד על ליגת האמהות בכדורעף, ואף מלה על הנבחרת. "מעריב" ו"ישראל היום" כנ"ל. רק ב"הארץ" הופיע אזכור צנוע.
התיקונים
לפני כשבועיים הפתיע אתר ערוץ הספורט כשפירסם לראשונה ידיעה על האפשרות שפיני גרשון יעמוד בראש הצוות המקצועי של הפועל חולון. "הפתיע", מפני שגרשון הוא טאלנט של ONE (פרשן ומגיש תוכנית בערוץ). זה היה עלבון צורב לאתר הסקופים, שפיספס סקופ העוסק באדם שמקבל ממנו משכורת. אבל אין כמו ONE להזדרז ל"פרסום ראשון" כשהעסקה נחתמה, בניסיון להחזיר לעצמו מעט סומק ולאבד עוד קצת כבוד.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il