ראו זה פלא
בזמן שעמודי החדשות מלאים בדיווחים על המשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים וסוגיות חופש הביטוי של מורים וזמרים, עיתוני הכלכלה עוסקים גם בחלוקת הרווחים ממצבורי הגז שהתגלו לחופי ישראל והשלכות ההחלטות של הממונה על ההגבלים העסקיים.
"הסדרת משק הגז תקועה, ובסוף הציבור ישלם", קוראת הכותרת הראשית של "כלכליסט" הבוקר. ליאור גוטמן משרטט עבור הקוראים תמונת מצב עדכנית ומדכדכת של מצב הרגולציה על משק הגז. "שלוש שנים אחרי גילוי הגז במאגר לווייתן, המדינה נמנעת מלקבל החלטות מהותיות שישפיעו באופן דרמטי על מחיר האנרגיה במשק: לא הוכרע עדיין אם האחזקה של דלק בתמר ובלווייתן מהווה הסדר כובל, לא נקבע מנגנון לפיקוח על מחירי הגז, לא הופקעו רשיונות קידוח לא פעילים כדי לקדם תחרות, ואפילו סוגיית ההולכה לחוף טרם נפתרה", נכתב בכותרת המשנה.
"ביום חמישי האחרון ערכה ועדת הכלכלה דיון מיוחד בשאלה האם ההחזקה של בעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה, בשני מאגרי גז גדולים – תמר (31.25%) ולווייתן (45.34%) – מהווה לכאורה הסדר כובל", פותח גוטמן את דיווחו ומוסיף: "בסיום הדיון, ובאמירה שכמעט נעלמה מאוזני הנוכחים, הסביר הממונה על הגבלים עסקיים פרופ' דייוויד גילה שהוא לא רשאי להטיל חובת פיקוח מחירים על מחירי הגז הטבעי בישראל".
דייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, 17.12.13 (צילום: פלאש 90)
לפי גוטמן, "לתדהמת הנוכחים בדיון חשף עורך-הדין המייצג את חברת דלק כי חברות הגז כבר פנו בעבר למשרד הממונה על ההגבלים העסקיים, שפסק לטובתן והצר את צעדיו העתידיים של גילה בתחום".
בשנת 2000 פנו חברות נובל-אנרג'י ודלק לממונה דאז דודי תדמור וקיבלו פטור מהסדר כובל לפיתוח מאגר ים תטיס הקטן. "במעמד זה ביקש תדמור שלא יבואו אליו בדרישות שונות אלא אם כן מדובר ב'תגלית גז', כלשונו. כלומר במאגר מוכח ולא בפוטנציאל לקיומו של מאגר", כותב גוטמן. "וראה איזה פלא, משרד האנרגיה נזכר להכריז על לווייתן כתגלית רק לפני כשבועיים, שלוש שנים לאחר שהוא התגלה בפועל וסומן במסגרת ועדת צמח לייצוא הגז כמאגר העיקרי של מדינת ישראל. במלים אחרות, למישהו היה אינטרס לחכות עד כמה שניתן עם ההכרזה של לווייתן כתגלית, בהתאם לדרישות הממונה על ההגבלים העסקיים דאז".
בשנת 2006, מוסיף גוטמן, קבעה הממונה דאז רונית קן כי "יש חשש להסדר כובל מחיבור דלק וישראמקו למאגר תמר, אך כן נתנה להן פטור לבסוף. אלא שקן לא אמרה דבר לגבי נובל-אנרג'י ולא ראתה בבעלותה בתמר כל בעיה. זאת בשל העובדה היבשה שב-2006 אף אחד לא ידע על קיומו של מאגר לווייתן".
גוטמן מציין כי "בספטמבר 2013 מונתה קן כדירקטורית בחברת רציו, שמחזיקה ב־15% במאגר לווייתן, אותו מאגר שעומד לקבל פטור מהסדר כובל עבור דלק ונובל-אנרג'י".
רונית קן, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, 5.7.09 (צילום: יוסי זמיר)
ב"דה-מרקר" מקדישים לכך עמוד שלם. אבי בר-אלי מבאר חלק מפקעת הקשרים. "מינויה של קן אושר כבר בספטמבר האחרון – אך חמק מעיני התקשורת", הוא כותב. "באופן תמוה, הוא יצא לדרך בעיתוי רגיש, כשרשות ההגבלים מנהלת שימוע דרמטי לשותפות לווייתן – דלק, נובל ורציו – בטענה מאוחרת מדי כי הן פועלות תחת הסדר כובל שיש בו כדי לפגוע בתחרות בשוק הגז".
לפי בר-אלי, אפשר שההיכרות בין קן לבעלי רציו ותיקה, והחלה על רקע עיסוקי בעלה של קן. "אייל קן, לשעבר בכיר בקבוצת 'ידיעות אחרונות', הוא דמות מוכרת ורבת פעלים בענף התקשורת הישראלי", מציין בר-אלי. קן נמנה עם בעלי מימד והקים את הערוצים הופ וערוץ 24.
בשנת 2000 נכנסה קבוצת מימד כשותפה בחברת ההפקות הבורסאית דלין. "אחד מבעלי דלין ומנכ"ל החברה בעת העסקה היה ליגד רוטלוי, שמוכר כיום יותר כבעלי רציו וכמנכ"ל חברת הגז", נכתב.
בר-אלי מוסיף כי בשנת 2001 התמודדה קבוצת אפיק במכרז לבחירת מפעיל הערוץ המסחרי השלישי בישראל. בין בעלי המניות בקבוצה נמנו מימד של קן, דילן של רוטלוי, "הארץ" ודלק-השקעות של יצחק תשובה. לכתבה נלווים תצלומים של קן, רוטלוי ותשובה, בלא תצלום של מו"ל "הארץ".
על גבול הלא-לגיטימי
בשערי כל העיתונים מתפרסמים הבוקר תצלומים של הזמר אריאל זילבר, שקיבל אתמול פרס מטעם אקו"ם. "גם לי יש חופש דעה", מצוטט זילבר בראש שער "ישראל היום". "הייתי מפרק את אקו"ם ומקים אותה מחדש", הוא מצוטט בשער "מעריב". ב"ידיעות אחרונות", מן הסתם אחרי שעות של דיונים מורטי עצבים, הוחלט לבחור בכותרת "הפרס והסערה".
"כמו ברוש לבדו עמד אתמול אריאל זילבר אל מול פני הסערה, ולא נשבר", פותח רז שכניק את דיווחו מטקס הענקת פרסי אקו"ם. ה"סערה" התעצמה אתמול בבוקר, כשדירקטוריון אקו"ם החליט לשנות את הגדרת הפרס שניתן לזילבר מ"מפעל חיים" לפרס עבור "תרומה למוזיקה הישראלית", וזאת בשל התבטאויותיו בעבר. השינוי אירע אחרי שהזמרת אחינועם ניני הודיעה כי היא מוותרת על קבלת פרס מאקו"ם בשל מתן פרס "מפעל חיים" לזילבר.
בעמודי הפנים של כל העיתונים מדווח על דבריו של זילבר בטקס: "אני אמן, ואני הייתי מפרק את אקו"ם ומקים אקו"ם חדש, שנותן במה לכל דעה". רק "ידיעות אחרונות" משבץ בסיקורו תיבה עם מבחר ציטוטי עבר מפי הזמר. בין היתר אמר: "הערבים לא שווים כלום. לא יודעים לעשות כלום חוץ מלהרוג ולהרוס. והם רוצחים בגללנו. אם תהיה חזק, הם לא ירימו ראש", וכן: "אסור שתהיה מלחמת אזרחים, למרות שברק המשוגע מוביל אותנו לשם. צריך לגרש אותו לכל הרוחות. הוא וכל השמאלנים. זה עמלק".
בכל העיתונים, למעט "ישראל היום", מציעים לקוראים לבחור בין הזדהות עם מאמר המבקר את החלטת אקו"ם לשנות את הגדרת הפרס לבין מאמר המברך עליה. ב"ישראל היום" מתפרסמים שני מאמרי ביקורת על החלטת אקו"ם לשנות את הגדרת הפרס. האחד מאת דרור אידר ("יצירה נולדת מרוח חופשית – חופשית לומר גם דברים קשים, על גבול הלא-לגיטימי"), והאחר מאת אסף שלונסקי ("נכון, חלק מדעותיו באמת היו לא לגיטימיות ברמת הגזענות ושנאת האחר, אבל הן לא פוסלות את כלל היצירה שלו").
"מעריב" מגייס לצורך הדיון הציבורי שניים מכותביו הקבועים, אראל סג"ל ובן-דרור ימיני. "לזילבר יש ברזומה אמירות מכוערות, פוגעניות, אבל הוא לא מקבל פרס על מחשבה פוליטית אלא על היצירה המוזיקלית שלו", כותב סג"ל, ומשאיר את קוראיו עם טעם טוב בפה באמצעות שורת הסיום: "ניני, את בדיחה נלעגת. לכי חפשי אפיפיור לפרכס לפניו". לטענת ימיני, לעומת זאת, יש דווקא מקום להחרים את זילבר, שכן הזמר הוא "אנטי-ציוני מובהק, שדעותיו הן שילוב נפיץ במיוחד של לאומנות וחרדיות".
אריאל זילבר ומפגין בטקס פרסי אקו"ם, 3.2.14 (צילום: גדעון מרקוביץ')
"ידיעות אחרונות" מחלק את זירת הדעות לשתיים. בעמודי החדשות מובאות עמדות הידוענים הראל סקעת ("מחרים את זילבר") ועמיר בניון ורעייתו ("זועמים על אקו"ם"). במוסף "24 שעות" מציגים שני עיתונאי הבית, דני ספקטור ויקיר אלקריב, עמדות בעד ונגד. בשער "ידיעות אחרונות" מופנים הקוראים למאמר נוסף, מאת מוטי קירשנבאום. "לא הייתי רוצה לחיות בחברה שבה רק את דעתי שלי מותר בה להביע", נכתב מטעמו בהפניה לעמ' 4, אולם המאמר המלא אינו מתפרסם בפנים העיתון כמובטח. במקום זאת משולב בידיעה שהכין שכניק ציטוט מדברים שאמר קירשנבאום במהלך הטקס.
ב"הארץ" נוטה הכף לטובת זילבר. בשער העיתון (מעל לקפל) מודפסת כמחצית ממאמר דעה מאת אלון עידן, התומך בזילבר. "אריאל זילבר – משוגע, פרימיטיבי, מוזר, גזען, שונה, אחר, כל התשובות נכונות – היה צריך לקבל פרס על מפעל חיים בתחום המוזיקה. כי הוא פשוט עשה חתיכת מוזיקה", כותב עידן. גם נדב הולנדר, עורך במוסף "גלריה" ומוזיקאי, מביע בעמודי הפנים תמיכה במתן הפרס לזמר ("למרות התבטאויותיו הקשות מהשנים האחרונות, זילבר מייצג יותר מכל אמן אחר דווקא את האפשרויות המחברות והמקרבות של המוזיקה") וכך גם עלית קרפ ("בכל השנים הללו, שבהן אני מצביעה לשמאל, חושבת בשמאל ופועלת משמאל, הייתי בטוחה שאנחנו, השמאלנים, פועלים גם למען הימין וחופש הביטוי שלו").
לעומתם ניצב במדור הדעות מאמר מאת ספי רכלבסקי שנפתח במשפט "למי שמתעקש להתבלבל ולשטות: גזענות אינה דעה". בגרסת האינטרנט של המאמר משובץ שירו של זילבר "כהנא צדק".
"דמוקרטיה אינה שיטה טכנית לבחירות ו'לשלטון הרוב'", כותב רכלבסקי. "היא אינה מין הגרלה בין 'דעות', כשרואים כמו ב'ריאליטי' לאיזו דעה יש רוב. ממש לא. דמוקרטיה אינה רק כללי משחק. דמוקרטיה היא תפיסת עולם. תפיסה ששמה במרכז את זכויות האדם, את השוויון בין בני-האדם ואת התנגדותה לגזענות".
"ישראל היום", שמקדיש לסוגיית חופש הדעה של זילבר את כפולת העמודים הפותחת, משלב בה גם ידיעה מאת הכתב דן לביא על סוגיה נוספת הקשורה לחופש הביטוי – העימות בין התלמידה ספיר סבח למורה אדם ורטה.
לפי הידיעה, סבח עירערה אתמול על החלטת ועדת השימוע של רשת החינוך אורט שלא לפטר את המורה לאזרחות. "בהחלטתה פגעה הוועדה קשות ביותר בסיכוי של דור שלם להשמיע את דעתו בפומבי, ובעיקר דעה המנוגדת לזרם המרכזי", נטען בערעור, שהוגש על-ידי עו"ד שלמה מושיץ. כזכור, העימות בין התלמידה למורה החל לפני כשנה, בעקבות הערת התלמידה כי יש "לזרוק את כל הערבים לים".
ידיעה אחרת הקשורה לגזענות וחופש הביטוי משובצת בעומק "ישראל היום", במדור חדשות החוץ של העיתון. שם מדווחים אלי לאון וסוכנויות הידיעות כי "בריטניה אוסרת את כניסת הבדרן הגזעני דיאדונה". לפי הידיעה, "הבדרן הצרפתי הגזען דיאדונה לא יוכל להיכנס לבריטניה לאחר שמשרד הפנים הבריטי הורה לרשויות הגבול למנוע את כניסתו של דיאדונה, שהמציא את הצדעת הקנל".
במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת תמר רותם כי ארגונים יהודיים אמריקאיים שמרניים מבקשים לבטל העלאת מחזה מאת מוטי לרנר בתיאטרון היהודי בוושינגטון. המוחים, כך נמסר, הקימו ארגון חדש בשם "אזרחים נגד פרופגנדה במסווה של אמנות", והם קוראים להחרים את התיאטרון ותומכיו. "חלק מהתורמים אף הודיעו כי יסירו את תמיכתם בתיאטרון", מדווחת רותם. "מכיוון שהמוסד אינו מסובסד, הנהלת המרכז החליטה לכפות על התיאטרון לבטל חלק מההצגות ובערבים שהתפנו להעלות את המחזה הציוני 'המרפסת של גולדה' מאת ויליאם גיבסון".
"המרפסת של גולדה" היא הצגת יחיד בהשתתפות השחקנית טובה פלדשו, שאמרה לאחרונה: "גולדה היתה אחת המנהיגות הגדולות ביותר בעולם והיא מושא להערצה על-ידי רבים". המחזה מאת מוטי לרנר נקרא "ההודאה", ועוסק בכיבוש הכפר טנטורה ב-1948 ו"בפער בין מספרי ההרוגים לפי גרסת צה"ל ולפי גרסת תושבי הכפר". רותם מדווחת ב"הארץ" כי "המחזה לא הועלה עד כה בארץ למרות שארבעה תיאטרונים הודיעו שיעלו אותו".
בכירי המשק
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", "קבלנים באזיקים", מוקדשת לפרשה שמקבלת בדפי הפנים של העיתון סיקור צנוע ומוטה. "5 קבלנים בכירים נעצרו בחשד שהעניקו שוחד במיליונים לעו"ד רועי בר, ששימש היועץ המשפטי של עיריות רחובות וראשון-לציון, תמורת קידום פרויקטים", נכתב בכותרת המשנה לראשית, המסתיימת כך: "עורך-הדין של אחד הקבלנים: למה היה צריך לאזוק אותם, לאן הם יברחו?".
אזיקים (צילום: אוליבייה פיטוסי)
הקוראים מופנים לעמ' 27 בעיתון, שם מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת מאיר תורג'מן ועופר פטרסבורג, הנושאת את הכותרת "למה היה צריך לאזוק אותם?". מרבית הידיעה מוקדשת לא לחשד בשחיתות, אלא למעשה האיזוק. נראה כי כמו במקרים קודמים, "ידיעות אחרונות" עומד גם הפעם לצד אנשים בעלי השפעה החשודים בשחיתות.
"לפי חוקי הכבילה, אדם לא יובל אזוק במקום ציבורי, אלא אם יתקיימו תנאים מיוחדים כמו סכנת הימלטות, שיבוש הליכי חקירה או חשש", נכתב בידיעה הקצרה.
תורג'מן ופטרסבורג כותבים כי לנוכח האיזוק "עורכי-הדין ובני המשפחה של החשודים נותרו המומים". סניגור עלום שם מצוטט כאומר: "אני מלווה אנשים במעצר כבר שנים, אבל לא זוכר השפלה כזו. זה מביש. מדובר על בכירי המשק". אדם המוגדר "מקורב" לחשודים אומר: "לאנסים מתנהגים יותר טוב".
קוראי "ידיעות אחרונות" שירצו ללמוד על החשד במתן שוחד, ולא על חוקי הכבילה במדינת ישראל, מופנים למוסף "ממון". "בכירי הקבלנים באזיקים", היא הכותרת של מוסף זה הבוקר על רקע תצלום של קבלן בכיר באזיקים, אולם בכפולה הפותחת של המוסף זונח הסיקור של תורג'מן ופטרסבורג את סוגיית האיזוק ומתמקד בחשדות לשחיתות.
"פרקליטי החשודים ביקשו להטיל צו איסור פרסום על זהות החשודים, שאחד מהם היה מעורב לאחרונה בפרשה מפורסמת", נכתב בידיעה, שלפיה "השופט נעתר לבקשתם לעכב את פרסום שמם עד הצהריים כדי לאפשר להם לערער לבית-המשפט המחוזי".
העיתון "גלובס" הקדיש אמש את כותרתו הראשית לפרשה. למען הסר ספק: פרשת השוחד, לא האיזוק. "החשד: יזמי נדל"ן גדולים ובכירים בעיריות ראשון-לציון ורחובות מעורבים בפרשת שוחד", קראה הכותרת בעיתון. חן מענית ושלומית צור דיווחו כי בין העצורים גם "אחד מיזמי הנדל"ן הגדולים בארץ, שהוא גם בנה של אחת מהמשפחות הקבלניות הוותיקות והמוכרות בישראל".
ב"כלכליסט" מתוארת הפרשה כ"הולילנד של ראשון-לציון". זוהר שחר לוי, דותן לוי ועינת פז-פרנקל מדווחים כי "בדומה למקרה הולילנד בירושלים, גם שני המגדלים [בראשון-לציון] העלו במשך שנים תהיות מצד אזרחים וגורמים רבים בעיר על רקע זכויות הבנייה הנרחבות שניתנו ליזמים במקום". גם כתבי "כלכליסט" לא מתרשמים משום מה מאיזוק החשודים במתן שוחד, ובאשר לאיסור הפרסום הם כותבים: "בית-המשפט לא קיבל את בקשת החשודים שלא לפרסם את שמם. 'יש אינטרס ציבורי מובהק', אמר השופט. יחד עם זאת, נענה לבקשת הסניגורים ועיכב את פרסום שמם ביממה לצורך הגשת ערעור על החלטתו".
כתבות "דה-מרקר" יסמין גואטה ורז סמולסקי מביאות בהרחבה מדברי השופט (ככל הנראה מיכאל קרשן), שהתייחס לאיסור פרסום שמות החשודים: "אני מוכן לצאת מנקודת הנחה כי פרסום שמותיהם של החשודים שלפני יגרום להם לנזק לא קל, ייתכן שאף לנזק חמור. החשודים הם אנשים נורמטיביים שעומדים בראש חברות בנייה גדולות, ויש אף להניח שפרסום שמותיהם יגרום לנזקים. ואולם ראוי לבחון בשלב זה את אינטרס הציבור. קשה לטעון ברצינות שלציבור אין עניין ממשי בפרסום שמותיהם של חשודים בעבירות חמורות כמו שוחד. דווקא העובדה כי החשודים עומדים בראש חברות גדולות במשק מעצימה את האינטרס הציבורי בפרסום שמותיהם".
ב"ישראל היום" נלווה לסיקור המעצר, מאת איציק סבן, טור פרשנות מאת מרדכי גילת, שכותב: "באיזו דרך ניסו פרקליטיו של בר, בין היתר, לשכנע את כבודו כי אין סיבה להארכת מעצר החשוד? באמצעות פרסום קטע מתחקיר שראה אור ב'ישראל היום' לפני כחודש וחצי, בחתימתי ובחתימת עמיתי עוזי דיין ומיכל שבת. רוצים לומר: אין לו מה לשבש חקירה ולתאם עדויות, כי לב הסיפור כבר נחשף".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי פרופ' עמית שכטר יעמוד בראש ועדה לבחינת הרגולציה בשוק השידורים בישראל, "הוועדה לבחינת האסדרה על השידורים המסחריים". גד פרץ דיווח באותו עיתון כי צבי האוזר מועמד לשמש יועצו של ארדן לנושא שידורים. "מבחינת כישורים וניסיון, אין ספק שלהאוזר יש מה לתרום לארדן, שכן בסביבתו הקרובה של השר אין גורם מקצועי רציני", ציין פרץ.
עוד דיווח אברבך ב"גלובס" כי גם ביום חמישי לא התקיימה ישיבה של מועצת הכבלים והלוויין וכי נציבות שירות המדינה מסרבת לאשר את המלצת ועדת האיתור לתפקיד יו"ר המועצה לנוכח בדיקת המבקר בעניין אסתי אפלבאום.
ב"דה-מרקר" מסכם נתי טוקר עשור של כשלונות לאחד את הרשות השנייה ומועצת הכבלים. במאמר נלווה הוא מזהיר: "ההצעה הנוכחית נותנת דה-פקטו את הפיקוח על השידורים המסחריים בידי הפוליטיקאים. היא אמנם כוללת חסמים בפני מעורבות פוליטית ומעניקה עצמאות כלשהי לגוף הפיקוח, אבל בשורה התחתונה הרגולציה על כלי התקשורת נכנסת עמוק לתוך משרד ממשלתי".
"כלכליסט" מוסר דרישת שלום מאוחרת ליועץ התקשורת זמיר דחב"ש. אמנון אטד מדווח כי בנק ישראל הפסיק את ההתקשרות עם דחב"ש, ששימש יועץ חיצוני לנגיד לשעבר פרופ' סטנלי פישר בעלות של 23 אלף שקל בחודש. בתקופת העימות בין הנגיד פישר לדני דנקנר, תרם דחב"ש את כישוריו בניהול הפן התקשורתי של הפרשה. "כלכליסט", כזכור, לא הסתפק בהסברים שסיפקו אז הנגיד ודוברו.
רז שכניק מדווח על עוד איום בתביעה מצד פרקליטו של אייל גולן, הפעם נגד מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שקראה לאמנים לבטל את בואם לפסטיבל הנשים באילת בגלל השתתפותו של גולן.
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרצרה ובלתי חתומה ולפיה אתר ynet החל בשיתוף פעולה עם מחלבת מולר של חברת טרה.