תורת הפערים

גם היום חוזר סבר פלוצקר על טענתו כי בישראל אין בעיה של פערים חברתיים וכלכליים. "הנתח של האחוזון העליון של האזרחים האמידים מאוד בסך ההכנסות בארה"ב קרוב ל-20%, בשעה שהנתח של אותה קבוצה בסך ההכנסות בישראל הוא כ-10%", הוא כותב בטורו בפתח מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "בניגוד לאמריקה, הפערים בישראל קטנו באחרונה, כפי שמתברר אפילו מהדו"ח השנתי של מרכז אדווה השמאלי". גם בדיווח של הילה ויסברג על הדו"ח ב"דה-מרקר" נכתב היום במשפט מוצנע כי "למרות הפערים הגדולים, מדובר לפי הדו"ח בהמשכה של מגמת צמצום פערים".

אתמול זכה הדו"ח לכותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות", שהפנתה לידיעה קצרה ותמציתית שהתמקדה בנתון אחד, זה של הפער בין עובדים ממוצא "אשכנזי" לאלה ממוצא "מזרחי". הפער בין אלה, לפי הנכתב ב"ידיעות" אתמול, "הצטמצם רק במעט", ובניסוח אחר, "כמעט לא פחת". פרופ' שלמה סבירסקי, המחבר הראשי של הדו"ח והמנהל האקדמי של המרכז, מצוטט בידיעה כאומר: "באופן כללי החברה שלנו לא הולכת לכיוון של שוויון גדול יותר, אלא להפך".

לפי הדו"ח (המובא באתר המרכז, משום מה, בגרסת טיוטה): "מדד הג'יני של ישראל הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD: ב-2010, ישראל, עם מדד ג'יני בגובה 0.376, היתה ממוקמת במקום ה-5 מבין 35 מדינות. מאז אמצע שנות ה-80, האי-שוויון – מדד ג'יני – גדל בחלק מארצות ה-OECD ובממוצע ב-5.3%. בישראל עלה מדד הג'יני מ-0.326 ל-0.376 – עלייה של 15.3%". בפתח הדו"ח נקבע כי "ישראל ניצבת בראש – או קרוב לראש – סולמות האי-שוויון והעוני של העולם המערבי".

אז מי צודק? האם הפערים בישראל הצטמצמו או דווקא גדלו? והאם הם גדולים או דווקא קטנים? מובן שעצם הכתיבה הסתמית בעיתונות על "פערים" היא מתעתעת. הדו"ח מתייחס לשורה של פערי שכר – ג'נדריאליים, עדתיים, גיאוגרפיים וכלליים, כמו גם להמוני נתונים בני-השוואה אחרים. אבל מעניין יותר הוא מה שנכתב בהבלטה בהקדמה לדו"ח, ושהעיתונאים שציינתי לעיל (ולמיטב ידיעתי, גם אחרים), כלל אינם מתייחסים אליו.

למעשה, המחברים עצמם מציינים כי הסתמכותם על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמהם נשאב תוכן הדו"ח, היא בעייתית: ראשית, על אף שאנו כבר ב-2014, המסקנות נכונות רק עד ל-2012, וחשוב יותר, מאחר שהלמ"ס שינה את אופני המדידה של הנתונים המרכזיים שעליהם הדו"ח מסתמך, למעשה אי-אפשר היה להשוות בין 2012 לשנים שקדמו לה. אז האם הפערים בישראל גדלו או קטנו? התשובה המוסמכת האבסולוטית היא זו: אי-אפשר לדעת אל נכון. האם זו השאלה הנכונה? ובכן, זו שאלה טובה.

ובאותו עניין

"משפחה ממוצעת זקוקה ל-14,200 שקל בחודש", נכתב בכותרת ידיעה של טלי חרותי-סובר ב"דה-מרקר", באותו עמוד שבו מתפרסמת הידיעה של ויסברג. לפי חרותי-סובר, "לכבוד יום המשפחה, שיחול ביום שישי, פירסמה הלמ"ס את פרופיל המשפחה הישראלית. מנתוני הסקר החברתי המתבססים על דיווחי הנדגמים, משק בית עם ילדים הוציא בממוצע פי 1.3 ממשק בית ללא ילדים, 38% מהמשפחות דיווחו כי אינן מצליחות לגמור את החודש ומשפחה בת שני ילדים תזדקק ל–16,200 שקל בחודש. 1.87 מיליון משפחות חיות כיום בישראל, 80% מהן יהודיות – עלייה יחסית ל-2000, אז חיו בישראל כמיליון וחצי משפחות. מחצית מהמשפחות מורכבות מזוג הורים וילדים עד גיל 17 ומספר הנפשות הממוצע הוא 3.72". אלא שבסקר הלמ"ס מצוין כי נתוניו אינם נכונים ל"היום", אלא ל-2012.

סליחה, תקלה

הפרשייה הפוליטית שהעסיקה את העיתונים בימים האחרונים הגיעה אל סיומה. כזכור, ראש הממשלה שלח אחד מיועציו לנפק אמירה "שמאלנית" (יהיו מתנחלים שיישארו בשליטה פלסטינית בהסכם שלום) בשם הלשכה. שר הכלכלה נפתלי בנט, שותף קואליציוני מימין, שלח לתקשורת אמירה שלפיה נתניהו "לקה באובדן עשתונות ערכי". נתניהו מנגד שלח לתקשורת את גרסתו: בנט סתם מתנפח כי היה זה "בלון ניסוי" – שקר שהפרחתי כדי להניב תגובה בצד הפלסטיני. בינתיים חיממו הקיביצרים ביציע הפרשנים את האווירה, ונתניהו הוסיף לדפנסיבה אופנסיבה כשדרש מבנט התנצלות, ששר הכלכלה סיפק אתמול, או אולי לא סיפק, תלוי איזה עיתון אתם קוראים.

(צילום: שי לוי)

שני נארטיבים עיקריים מוכרים היום העיתונים. את הראשון, של לשכת ראש הממשלה, מוכר בטאונה הלא רשמי. את השני, זה של בנט, מוכר העיתון המקורב לו ול"אחיו" יאיר לפיד. תוכן הנארטיב הראשון הוא כי בנט היה פזיז והפריע לנתניהו במהלך טקטי בקרב מול הערבים והיה זקוק למבוגר אחראי שיורה לו את הדרך הנכונה, דהיינו, התנצלות כנה בפני ראש הממשלה, אבי המדינה (דן מרגלית, מתי טוכפלד). הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא לכן, כדי שלא תהיה טעות, וברוח הקצרנות והגסות האופייניות לו, "בנט התנצל", והוא אף מצמיד לבנט מלה מהשורש ק.פ.ל, ש"ידיעות" ו"מעריב" (בתקופת נמרודי) אהבו כל-כך להצמיד לנתניהו.

הנארטיב השני קובע כי בנט לא באמת התנצל ("בנט הבהיר שלא התנצל"), וכי ההתבטאות החריפה שלו היתה למעשה מהלך טקטי בקרב מול השמאלנים (נתניהו), וכי למעשה הוא זה שהרוויח בסופו של דבר, כי "כשראש ממשלה תוקף מישהו, זה רק משדרג אותו" (סימה קדמון ושמעון שיפר).

הצילום על שער "מעריב", היום

ב"מעריב" מציג זאב קם את שני הנארטיבים וקובע כי שניהם נכונים – בעולם האלטרנטיבי שבו כל אחד מהצדדים מתקיים. את עורכי "מעריב" עיניין בכלל דבר אחר: הזדמנות לקידום מכירות עצמי. התמונה המרכזית על השער היא לונג-שוט דהוי ומהוה של נפתלי בנט המוקף כולו בלוגואים של הגופים העומדים מאחורי הכנס למגזר הדתי שבמסגרתו נאם אתמול; אחד מהם שייך ל"מקור ראשון", העיתון התאום של "מעריב".

שחיתות

"הרשויות מנסות לחסל את השימוש במידע פנים בבורסה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "איש יחסי-הציבור צבי רבין ועו"ד גיא פן הורשעו בגריפת רווחים תוך שימוש אסור במידע שקיבל רבין בעבודתו עם חברות בורסאיות. לצד מעצרם של שלושה בכירים בשוק ההון בחשד לתרמית בניירות ערך – ההרשעה מסמנת החמרה ביחס לעבירות תרמית בשוק ההון".

"כדי לעשות את פעולות השורט, החשודים היו חייבים לשתף פעולה עם חבר בורסה", מצטטת שלי אפלברג "מקור מקורב לחקירה". "זה רווח עצום של 8.7 מיליון שקל, שנגזר משווי פעולות כולל של כ-100–200 מיליון שקל. כדי להגיע לרווחים הללו, צריך להצליח לבצע בשוק שורט על 100–200 מיליון שקל, כך שמישהו צריך להעמיד את החבילה של המניות, לתת בטחונות ולהעניק אשראי".

"גורמים בשוק ההון: 'החשדות נגד שלושת הבכירים עלולים להתברר כ'קצה הקרחון'", נכתב בכותרת כתבה ב"גלובס" על המעילה. בכותרת המשנה מצוטטים "גורמים בפסגות", האומרים להגנתם כי "סכום המעילה זניח, ומעילות מהסוג הזה הן שכיחות". מי יודע, ייתכן שהיה מדובר בכלל בבלון ניסוי.

חשמל באוויר

בעמוד האחורי של המוסף "גלובס על הבוקר" מתפרסמת מודעת עמוד מטעם "פורום יצרני חשמל פרטיים בגז טבעי", המופנית לשר האוצר: "תחרות מלאה במונופול החשמל תוזיל את יוקר המחיה בישראל", נכתב בכיתוב התופס את רוב העמוד. בתחתיתו נכתב, בין היתר: "אסור שוועדת יוגב תיכנע ללחץ ועד העובדים של המונופול".

הכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", היא "מחזיקים את המדינה בסיבים". "זה מה שחברת החשמל מוכנה לשלם לוועד החזק במדינה", פותחת כותרת המשנה. "ההסכם השערורייתי", נכתב באותיות שחורות מודגשות בצהוב בכותרת הגג, "עובדי חברת החשמל התחייבו לא לתקוע את מיזם הסיבים האופטיים – וקיבלו אחוזים מהרווחים". כותרת המשנה יודעת גם לצטט "גורם ממשלתי" אנונימי שאומר על מעשי הוועד את צמד המלים "בא להקיא".

ידיעה דומה מופיעה גם ב"דה-מרקר", ובה לא מצוטט גורם ממשלתי האומר כי פעילות ועד חברת החשמל מעוררת בו בחילה, אולם טור הפרשנות של אבי בר-אלי מאשים את הוועד כי "מה שהתחיל בתור הפגנת שרירים מאצ'ואיסטית ושגרתית נהפך כמעט בלי כוונה למרקחה הזויה", וזאת תחת הכותרת "מתי תיעצר הפארסה הזו?".

ב"כלכליסט" מתפרסמת ידיעה אחרת, מאת ליאור גוטמן, ולפיה "רק תחנות כוח חדשות ימכרו חשמל בתעריף תחרותי שייקבע במכרז". "ועדת יוגב תמליץ לפצל את מודל מכירת החשמל", מוסרת כותרת המשנה. "תחנות כוח חדשות ימכרו חשמל למערכת הארצית בתעריף תחרותי שייקבע במכרז, ואילו תחנות קיימות ובהן חברת החשמל ימשיכו למכור ללקוחותיהן בדומה למצב כיום, במחיר לפי שיקול דעתן". כותרת הגג מנוסחת כשאלה רטורית: "האם ועדת יוגב מוותרת על התחרות במשק החשמל?".

גרסת דרהי

הכותרת הראשית של "גלובס" היא "הסיבוב הענק של פטריק דרהי": "בסוף-השבוע אמור דרהי להנפיק את אלטיס, החברה-האם של הוט, לפי שווי של כ-8 מיליארד דולר, ולגייס 2 מיליארד דולר, מתוכם כ-860 מיליון דולר בהצעת מכר של דרהי עצמו. הוט מניבה כ-60% מהפעילות של אלטיס, ודרהי אמור לבצע את אחד הסיבובים הפיננסיים המרשימים ביותר בעשור האחרון", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לדיווח של טלי ציפורי.

"דרהי השקיע 3 מיליארד שקל בקירוב בהשתלטות על הוט, ולא ממש החזיר לעצמו את ההשקעה", כותבת ציפורי, המציינת כי מאז ההשתלטות זכה דרהי לדיבידנדים בשווי של 236 מיליון שקל, "ואז הגיעה הנפקת אלטיס. מלבד הצעת המכר, שלמעשה מחזירה לדרהי בעקיפין את השקעתו בהוט, השווי של אלטיס משקף שווי גבוה בהרבה להוט מהשווי לפיו נמחקה" (דרהי מחק את הוט מהבורסה הישראלית לאחר שהשלים את ההשתלטות עליה). לפי ציפורי, מדובר בשווי של פי ארבעה. "בסופו של דבר דרהי רכש את הוט בזול וכעת מנפיק אותה בעקיפין ביוקר. שוק ההון האירופי מתנפל על מה ששוק ההון בארץ לא ממש ראה כאטרקטיבי", היא מסכמת.

בשולי הדברים מזכירה ציפורי כי דרהי השקיע "לפחות 20 מיליון יורו בערוץ i24, המכונה 'אל גז'ירה הישראלי'". עבור מי שאינם מכירים דווקא את מפעלותיה של אל-ג'זירה, נכתב בתחילת המשפט "'ישראל היום', גרסת דרהי".

מדור בת-חיל

באתר "כיפה" כותב אריאל פינקלשטיין, המוצג כ"מנהל פרויקט 'שביל הזהב' להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית", על הפרסום הבולט בחתימת יוסי יהושוע אתמול ב"ידיעות אחרונות", ולפיו נקבע "שיא חדש" בגיוס בנות דתיות לצה"ל, למרות התנגדות רבנית (פרסום שגם זוכה לפולו-אפ היום בעיתון).

לטענת פינקלשטיין, הנתונים של אגף כוח אדם בצה"ל שמצטט יהושוע שונים מאלה שמסר אותו אגף ל"הארץ" ול"מקור ראשון" לפני כמה חודשים, הנתונים על מספר בוגרות החינוך הדתי מוטעים גם הם והבחירה בתקופת הזמן המדווחת מטה גם היא את המספרים לטובת מצג של גידול באחוזי הגיוס. עוד הוא כותב כי "בהתחשב בכך שכמות בוגרות החמ"ד רק עולה במהלך השנים, כלל לא בטוח שישנה עלייה באחוז המתגייסות".

פינקלשטיין טוען כי אין מדובר ב"טעויות מקריות של אכ"א והיוהל"ן", וכי באכ"א הקימו אגף מיוחד, "מדור בת-חיל", לטיפול בגיוס בנות דתיות. "לגוף זה יש אינטרס מובהק להציג עלייה בגיוס הבנות הדתיות, כדי להצדיק את קיומו. בנוסף, במאבק העיקש שמנהלים באכ"א עם גורמים רבניים ואנשי מינהל החינוך הדתי, המתנגדים לגיוס הבנות, יש משמעות גדולה להצגת עלייה בנתונים. ברוב מוסדות החמ"ד מונעים מצה"ל להיכנס ולהציג לבנות את השירות הצבאי, ולכן בצבא מנסים להציג אותם כלא רלבנטיים. לא לחינם גורמים באכ"א צוטטו ב'ידיעות' כטוענים כי 'נתוני הגיוס מלמדים שהצהרות של רבנים לחוד ומציאות לחוד'".

מצאו את הלשון

"אסור לפטר בגלל דעות", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בעמ' 18 של "ידיעות אחרונות". "לאחר שתיקה ארוכה, התייחס אתמול לראשונה שר החינוך לפרשת המורה שמתח ביקורת על צה"ל", נכתב בכותרת המשנה, שגם מצטטת את עמדתו החד-משמעית של פירון: "יש ביטויים שאפשר לומר ויש ביטויים שאסור לומר. מה ההיסטריה?".

שר החינוך שי פירון אתמול, 29.1.14 (צילום: גדעון מרקוביץ')

נתי טוקר מדווח ב"הארץ" כי עורכת מוסף הילדים "אותיות" של "מקור ראשון" פוטרה משום ש"שילבה בשגגה" בעיתון קומיקס ובו דמות של דינוזאור מצויר האומר את המלים "נשיקה צרפתית".

ענייני תקשורת

"עוד שר של יש-עתיד משתף פעולה עם 'ידיעות אחרונות': משרד המדע יממן יום שידורים ב-ynet", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "משרד המדע לא בחן הצעות נוספות מאתרים גדולים אחרים בישראל לשיתוף פעולה דומה", כותב טוקר, המוסיף גם כי המשרד הממשלתי סירב למסור לציבור כמה כסף יעביר ל-ynet.

"נח על זרי רפורמת הסלולר" היא כותרת הגג לדיווח של אופיר דור ב"כלכליסט". "אין שקיפות, אין מהירות, אין שירות: לתשומת לבו של משרד התקשורת", "מהירות הגלישה לא ידועה, עדיין לא הוקצו תדרים לדור רביעי ורק עובדת אחת אחראית לתלונות הציבור: משרדו של השר ארדן זוכה לתדמית חיובית בגלל רפורמת הסלולר, אך המציאות שונה".

יואב בורשטיין כותב במוסף "כלכליסט" על "הבלוגר הבריטי שגילה מה באמת קורה בסוריה". אליוט היגינס "מעולם לא ביקר בסוריה. הוא לא יודע ערבית, אין לו תואר או הכשרה רשמית ביחסים בינלאומיים או במחקר צבאי או בניתוח סרטוני וידיאו או בסיווג נשק ותחמושת. למעשה אין לו תואר בכלום", כותב בורשטיין, "ואולם, בשנתיים האחרונות הוא והבלוג האישי שלו, 'Brown Moses', משמשים סמכות עולמית מובילה במידע על מלחמת האזרחים בסוריה ודוגמה ליכולת של בלוגרים ורשתות חברתיות להשפיע על עולם העיתונות [...].

"היגינס חתום על שורה ארוכה של חשיפות, בין היתר של פשעי מלחמה שבוצעו בסוריה: הוא חשף שצבאו של אסד משתמש בפצצות מצרר, והוא הראשון שהציג ראיות לכך שצבא אסד הוא שירה נשק כימי על עוטה שליד דמשק ב-21 באוגוסט. גורם בינלאומי בכיר שעובד עם מחלקת המחקר של האו"ם אמר בעילום שם ל'הפינגטון פוסט' כי גילוייו של היגינס על המתקפה עזרו להניע את התהליך שהוביל את אסד לוותר על הנשק הכימי, צעד שהקנה לארגון למניעת הפצה של נשק כימי (OPCW) את פרס נובל לשלום לשנת 2013. 'ראיתי איך ה-OPCW קיבל פרס נובל על סוריה', אמר. 'אני חושב שאליוט עשה למען הסורים הרבה יותר ממנו'.

"את כל הניתוחים שלו היגינס עושה מהספה בביתו הפרברי ומחדר בקומה העליונה – תלוי היכן בתו בת השנתיים משחקת באותו זמן. הוא מגדל אותה בזמן שאשתו יוצאת לעבודה בסניף הדואר. כלי הניתוח שלו הוא מחשב נייד, והעבודה שהוא עושה, זו שהפכה אותו בתוך חודשים לאחד מבלוגרי החדשות המשפיעים בעולם, היא בעיקר צפייה לאורך שעות במאות סרטונים ותמונות שצולמו בסוריה והועלו ליוטיוב ולרשתות חברתיות וניתוח הפרטים הקטנים ביותר בהם".

לי-אור אברבך כותב ב"גלובס" כי "הקשת הדמוקרטית המזרחית שלחה מכתב לרשות השנייה ובו היא מבקשת לפתוח בהליך הפרה נגד התוכנית 'עממיות' של רשת, המשודרת בערוץ 2". זאת, משום ש"לא מגיע לנשים מזרחיות מהפריפריה לחוות רמה כל-כך רדודה של שטנה וביזוי באצטלה של הומור".

לחברי-כנסת יש חסינות שמונעת מהגשת תביעות דיבה נגדם, כך גם נכתב בסופה של ידיעה מאת תלם יהב בעמ' 12 של "ידיעות אחרונות". אם כך, איזה טעם יש בפרסום ידיעה על כך שהזמר אייל גולן מאיים בהגשת תביעת דיבה נגד חבר-כנסת ("האיום: תביעת דיבה נגד סגן שר החינוך"), מלבד עצם האפשרות לפרסם ידיעה שמוזכר בה השם "אייל גולן"?

"חושבים שארוחות הבוקר במלונות בישראל הן הכי טובות בעולם?" (פתיח לכותרת משנה לכתבה יחצנית ב"ידיעות אחרונות").