אורן פרסיקו דיווח השבוע באתר זה שדניאל מעוז, המשפטן הגברתן שרצח את שני הוריו ונידון בשל כך לשני מאסרי עולם רצופים ולחמש שנים נוספות, השיג את אישור בית-המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע להתראיין לכלי התקשורת ולהפיץ באמצעותם את גרסתו על פסק הדין וגזר הדין שהושתו עליו. בעתירתו לבית-המשפט סיפר מעוז כי עיתונאי ערוץ 10 אביעד גליקמן מבקש לראיין אותו, אך שירות בתי-הסוהר מונע זאת. ערוץ 10 ביקש להצטרף כצד שלישי לבקשה בנימוק המוחץ שגרסתו של הרוצח לא הוצגה לציבור.
השופט יואל עדן נענה לעתירה, ובלבד שהראיון ייעשה בפיקוח נציג השב"ס. הוא דחה את עמדת השב"ס, שהתנגד לקיום הראיון, וקבע כי על-פי אמות המבחן המקובלות בבתי-המשפט, אין מניעה לקיים את הראיון, שכן "אין סכנה קרובה לוודאי" לפגיעה באינטרס הציבורי וגם לא בהליך השיפוטי המתנהל בבית-המשפט העליון בערעורו של מעוז על הרשעתו.
הנה כי כן, חוברים להם יחד עיתונאי ערוץ 10 ופושע קר רוח שרצח את הוריו כדי להשתלט על הונם, ושטפל עלילת דם מצמררת על אחיו התאום כדי לחמוק מאימת הדין, כדי להביא לידיעת הציבור את השגותיו של הרוצח על קביעות בית-המשפט. נא לשים לב: ערוץ 10 נאחז בציציות הקדושות של זכות הציבור לדעת כדי לנמק את פנייתו. הוא לא מונע, חלילה, משיקולי רייטינג ומרדף אחר הכנסות מפרסום סנסציוני. לא, הוא בא בשם עקרונות העיתונאות הנאורה: מעוז לא קיבל כביכול את יומו בתקשורת בעוד שלבעלי ריבו – במקרה זה התביעה הכללית, עדיה ובית-המשפט – ניתן פתחון פה מלא.
הרוצח דניאל מעוז בראיון טלפוני לחדשות ערוץ 10 (צילום מסך)
"העין השביעית" עמד לא פעם על הבעייתיות הגלומה במרדף עיתונאי אחר מוצא פיהם של אנשים שהורשעו בדין, ביניהם רוצחים ועבריינים מועדים ("שאגת אריה", "הפשע מצטלם היטב", "תדברו עליו, אבל לא איתו", "חמש עצות לראיון עם פושע"). ההתנהלות התקשורתית הזו מנומקת בזכות הציבור לדעת ובחופש הביטוי, אך לכל ברור שמניעיה שונים לחלוטין ויש לחפש אותם בתחרות הלוהטת המתנהלת בין כלי התקשורת על סקופים ועל רייטינג. במירוץ הפרוע הזה יש עיתונאים המאבדים כל רסן ומוכנים לכל מעשה תועבה.
במישור האתי הצרוף, אין זה מוצדק להטיל איסור גורף על דיבוב עבריינים, משום שייתכנו מקרים שבהם ראיונות כאלה לגיטימיים. למשל, יש עניין ציבורי לשמוע מה בפיה של אשה שרצחה את בעלה לאחר שסבלה שנים מאלימותו ומהתעללותו. אין גם פסול אוטומטי בראיון עם איש ציבור שעושה בפומבי חשבון נפש על ההתנהלות שהביאה אותו מאחורי סורג ובריח. אפשר לקבל גם ראיון עם פושע שעבירותיו, או הוא עצמו, מייצגים תופעה.
דניאל מעוז, שהורשע ברצח הוריו, עם הקראת גזר דינו, 1.7.13 (צילום: אמיל סלמן)
לעומת זאת, קשה (מכל מקום, לי) להשלים עם הנוהג הנפוץ בתקשורת לייחל למוצא פיהם של עבריינים מועדים שהופכים מיניה וביה לידוענים במובנה הרווח של המלה. דמויות נודעות של העולם התחתון, כמו זאב רוזנשטיין, יעקב אלפרון, עמיר מולנר ויוסי הררי, כיכבו כמרואיינים נחשקים בתוכניות אירוח מרכזיות בערוצי הטלוויזיה, ובהן אלו של דודו טופז ויאיר לפיד.
במקרים האלה (ואלו דוגמאות בלבד) אין לראיונות כל תכלית שעונה על המבחן "עניין ציבורי" והם נופלים להגדרה של "עניין לציבור", שפירושו סיפוק יצר הסקרנות וההצצה. מטבע מהותו של המדיום, ובגלל אסירות התודה של המראיינים לפושעים על נכונותם להתראיין אצלם, אפוף המפגש הטלוויזיוני הזה דוק של אמפתיה למרואיין, ומכל מקום המעמד מאפשר לו לבצע מניפולציה ברגשות הצופים. וכך הופכים ראשי עולם הפשע ורוצחים אכזריים לדמויות מעוררות אהדה.
הנכונות של אנשי ערוץ 10 לראיין את דניאל מעוז – אם זה המונח הנכון לתאר את חיזוריהם אחריו – שוברת את כל שיאי הציניות. הם מוכנים להעמיד לרשות הנבל הזה את זמן המסך הדרוש לו כדי להפיץ את שקריו. בכך לא זו בלבד שהם נותנים יד למעשה תועבה שמקומם ברמה העקרונית, אלא נכנסים ביודעין למלכוד אמינות שלא ניתן לצאת ממנו. שהרי לרשות מי הם מוכנים להעמיד את המצלמה והמיקרופון כדי "שימסור לציבור את גרסתו"? לאדם שמסר לבית-המשפט ארבע גרסאות על נסיבות הירצחם של הוריו. לנאשם שבית-המשפט לא האמין לאף אחת מגרסאותיו. למי שפסק הדין מגדיר את מהימנות דבריו פעם אחר פעם במלים הבאות:
הנאשם נהג לשנות גרסה ולהודות במקצת הדברים שיוחסו לו שעה שסבר שכלו כל הקצין ומוטב לו להציג מערכת עובדות שתעלה בקנה אחד עם הראיות הקיימות נגדו מאשר לדבוק בגרסה המנוגדת לחומר הראיות הקיים. הנאשם הודה בכך בפה מלא בעדותו לפנינו" (עמ' 157 בפסק הדין)
"הנאשם מסוגל לבדות גרסאות מלאות ועשירות בפרטים. במלים אחרות, גם גרסאותיו הבדויות, אשר על היותן שקריות אין כל מחלוקת, אינן שטחיות וריקות מתוכן, אלא הן עשירות ומפורטות ולפעמים אף בעלות היגיון פנימי, מעוות ככל שיהיה" (עמ' 158)
"עם שובו לחדר החקירות מסר הנאשם כי שתי הגרסאות הקודמות שמסר לחוקריו היו בדויות לחלוטין" ( עמ' 166)
"הגרסה הרביעית [זו שבה טפל על אחיו התאום את הרצח; ע"ב], נוסף לכשליה הפנימיים היא, כלל לא השתלבה ואף עמדה בסתירה לחלק ניכר מהמסכת הראייתית בתיק [...]" (עמ' 231)
"גרסה מלאה פרכות וסתירות המבקשות לתת בה אמון" (עמ' 195)
"אין חולק כי הנאשם שיקר לאורכן ולרוחבן של גרסאותיו. שקרי הנאשם הצטברו בתיק זה לכלל מאסה קריטית ביותר שלא ניתן להשתחרר ממנה באמצעות מתן הסבר כלשהו" (עמודים 244–245)
לאיש הזה, משפטן בהשכלתו, שהפך לפתע (בכלא) ליהודי ירא שמים, עב זקן ומגודל פאות, שיזם ברגע האחרון במשפטו הגשת ראיה בדויה שנועדה לקדם את הגנתו (ובגינה נדון לחמש שנים נוספות) – לאיש הזה משתוקק ערוץ 10 לתת זמן מסך בתירוץ שגרסתו לא נמסרה לציבור.