כמעט מקיר לקיר

בתחתית הכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מתפרסמת גלריית שערים מהשנים האחרונות שהוקדשו למאבק העיתון בריכוזיות המשק בישראל: מהכרזת המלחמה בשלהי 2009 ("מחקר: הריכוזיות במשק מסכנת את הדמוקרטיה"), דרך גיוס וניצול המחאה החברתית של קיץ 2011 ("המחאה הישראלית – הזדמנות לטפל בריכוזיות ובמשפחות המקושרות"), וכלה בדיווח לקוני יחסית מיוני האחרון על "הישג ראשון לוועדת הכספים החדשה: צמצום הריכוזיות במשק".

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" לבוקר זה עוסקת בשער הדולר, אולם לצדה מופיעות השורות הראשונות בטור שאפשר להגדירו חגיגי, מאת העורך הראשי והמייסד גיא רולניק. גם יתר הטקסטים בכפולה הפותחת חתומים על-ידי רולניק. שלשום בערב עבר בכנסת חוק הריכוזיות בקריאה שנייה ושלישית, וכעת הגיע הרגע לסיכום ביניים, טפיחה עצמית על השכם, נאום תודות לשותפים לדרך ומבט לעבר העתיד.

גיא רולניק, המייסד והעורך הראשי של "דה-מרקר" (צילום: משה שי)

גיא רולניק, המייסד והעורך הראשי של "דה-מרקר" (צילום: משה שי)


"אין דבר כזה 'ריכוזיות', ישראל אינה מדינה ריכוזית, פירמידות זה דבר טוב. ישראל היא מדינה תחרותית. יש כאן תחרות עזה. אין צורך לשנות את מבנה המשק. פירמידות הן חזקות פיננסית, ריכוזיות זה נושא שולי, ריכוזיות היא פופוליזם. ועדה לריכוזיות היא כמו ועדה לחייזרים. אין דבר כזה. אסור לדבר על ריכוזיות. צריך לדבר על חינוך. על חרדים. על משהו אחר", כותב רולניק בפתח טורו ומיד מוסיף:

"הציטוטים האלה נראים הבוקר הזויים, תלושים, מוזרים. אבל רק לפני שנה או שנתיים הם מילאו את העיתונות הישראלית. אנשי עסקים, טייקונים ורגולטורים, ורואי-החשבון, עורכי-הדין, הכלכלנים והעיתונאים ששירתו אותם: הקואליציה שהכחישה את רעיון הריכוזיות – מועדון קטן שהשתלט על המדינה ועל כלבי השמירה ומחסל את הדמוקרטיה והשוק החופשי – היתה כמעט מקיר לקיר [...] רק לפני שלוש וארבע שנים השיחה בנושא הריכוזיות היתה שולית".

לחיוב או לשלילה, מי שהפך את הריכוזיות לנושא שיחה מרכזי הוא "דה-מרקר" בהובלת רולניק. דוגמה חריגה בהחלט, לא רק בישראל, לכלי תקשורת שמצליח בעזרת קמפיין אגרסיבי אך גם יצירתי ומגוון להשפיע בצורה מובהקת על סדר היום הציבורי עד כדי חקיקת חוק שצפוי להוביל לשינויים משמעותיים במבנה המשק.

"העיתון והאתר שאתם קוראים עכשיו 'הואשם' לאורך חמש השנים האחרונות בכך שיש לו אג'נדה בנושא הריכוזיות", מוסיף רולניק. "מעולם לא הכחשנו זאת. [...] אלא שאורח שהגיע השבוע ממאדים ושצפה או האזין אתמול לדיון בכנסת בנושא הריכוזיות במשק יתקשה להבין על איזו אג'נדה בכלל מדובר – זה הרי מיינסטרים לחלוטין. [...] בראייה היסטורית זה כמובן לא מקרי, אלא אופייני: כל הרעיונות שמקדמים שינוי יסודי בסדר הקיים מגיעים מהשוליים ועוברים תהליך ארוך של הכחשה ודה-לגיטימציה או התעלמות – עד שבוקר אחד הם נהפכים למיינסטרים".

מיינסטרים אולי, אבל לא הסכמה מקיר לקיר. רולניק לועג לעמיתיו בעיתונות הכלכלית (בעיקר לעורכי "גלובס" ולפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר, בלי להזכיר אותם בשמם) על שהתעקשו במשך תקופה ארוכה לכנות את ועדת הריכוזיות "ועדת התחרותיות", על שהצמידו לידיעות בנושא את הכותרת הקבועה "פופוליזם הריכוזיות", על שהשוו את הוועדה לוועדת חייזרים. עמדות העיתונאים הללו אולי נדחקו לשוליים, אולם הם עצמם לא שינו את דעתם.

בגליון "גלובס" משלשום בערב, לצד דיווח כי החוק צפוי לקבל את אישור הכנסת, ניתן פתחון פה לעו"ד דוד חודק, שהתראיין לחן מענית והזהיר מפני השלכות החוקבגליון "גלובס" שחולק אמש למנויים לא פורסמה אף ידיעה על כך שחוק הריכוזיות עבר בכנסת ולא הופיע אף מאמר בנושא. שתיקה די מוזרה, שמעלה תחושה של כניעה. אם החוק הוא חסר משמעות, אפשר להתייחס אליו בביטול. אולם אם החוק נטפל לסוגיה שולית במקום לבעיות האמיתיות של המשק הישראלי וטומן בחובו סכנות מהותיות, כפי שהתריע "גלובס" פעמים אינספור בעבר, יש לצפות מהעיתון לכתוב זאת גם כעת, על אף שהעמדה מנוגדת לבון-טון.

לפרשן "ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר יש האומץ להצהיר בגלוי גם הבוקר על עמדתו הנחרצת נגד הריכוזיות. בטורו שבפתח המוסף "ממון" חוזר פלוצקר, וביתר שאת, על אותן הצהרות שרולניק מייחס לפרסומי עבר ומגדיר כהזויות. טורו של פלוצקר חריף ובוטה במיוחד; זעקה שנועדה, כך נראה, לא רק לקוראי "ידיעות אחרונות" של הבוקר, אלא גם לספרי ההיסטוריה. לפי הפרשן הכלכלי, החוק "אידיוטי" ו"מטופש", ו"הטמטום שלו הוא פועל יוצא של כניעת המחוקקים להלך הרוחות הסוער נגד 'פירמידות' ו'טייקונים'". פלוצקר שוב מדמה את החוק נגד הריכוזיות לחוק נגד חייזרים, כיוון שלדבריו הריכוזיות היא "תופעה מדומיינת שקיומה בארץ לא הוכח".

יתר על כן, פלוצקר מזהיר מפני פגיעת החוק בציבור הרחב ומשווה בין מקדמי החוק ("קומץ אנשים 'מבריקים ופיקחים'" שהוביל את מקבלי ההחלטות לפעול "בדרך בלתי הגיונית בעליל") למקדמי מלחמת ארה"ב בווייטנם, מובילי "מצעד האיוולת". את סוד הצלחתם של המבריקים והפיקחים לגייס לצדם את מקבלי ההחלטות מייחס פלוצקר ליכולות על-טבעיות (הוא כותב על "העוצמה והקסם האפל של מצעד האיוולת"), ואת ההולכים אחריהם בסך מדמה פלוצקר למסוממים שדעתם השתבשה (הוא קורא ל"התפכחות מאדי השטות והדמגוגיה").

בדיעבד

מאז שרולניק יצא לגלות לימודים בארה"ב, הטיפול של "דה-מרקר" בדיונים על חוק הריכוזיות נעשה שולי יחסית לעבר. כך, לדוגמה, הדיונים האחרונים על סעיפי החוק הנוגעים לריכוזיות של בעלי כלי תקשורת כמעט שלא קיבלו ביטוי בעיתון המודפס, בוודאי לא לוו בקמפיין דומה לזה שליווה את השלבים המוקדמים יותר בהקמת ועדת הריכוזיות וחקיקת החוק.

הבוקר מדווח נתי טוקר על "הסעיף הנסתר בחוק הריכוזיות", שלפיו הוא יחול על בעלי ערוצי השידור בטלוויזיה רק בעוד 17 שנה. טוקר מסביר כי בחוק הוכנסה החרגה שלפיה במשך שלוש שנים מיום יישומו הוא לא יחול על הארכת זכיונות או רשיונות. במלים אחרות, מי שיבקש לעבור לשדר ברישיון בשנת 2015 לא ייבדק לפי חוק הריכוזיות, וההזדמנות הבאה תבוא רק ב-2030. לפי טוקר, הסעיף נוסף לחוק בעקבות עמדתו הנחרצת של מנכ"ל הרשות השנייה, שי באב"ד, שקרא בדיון ועדת הכספים לבטל כליל את הסעיפים הנוגעים לכלי תקשורת.

"מקור שנכח בישיבות אמר כי חברי-הכנסת כלל לא הבינו את משמעות הסעיף בחוק המתייחס לבקשת הרישיון – ולכן הצביעו בעדו", כותב טוקר. למעשה, על ההצעה לסעיף כזה בחוק דיווח צבי זרחיה ב"דה-מרקר" בזמן אמת, אולם לצד הדיווח לא פורסם טור, שלא לדבר על קמפיין, המבהיר את השלכותיו ומזהיר מפניהן. "דה-מרקר" סיקר יותר מכלי התקשורת האחרים גם את השלבים האחרונים של חקיקת חוק הריכוזיות, אולם לו היה מלווה אותם באינטנסיביות ובלהט שאיפיינו אותו בתחילת הדרך, אפשר ש"הסעיף הנסתר" היה הופך גלוי בזמן שבו עוד ניתן היה לשנות משהו, ולא רק אחרי שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה ושלישית.

יש גבול גם לאומץ העיתונאי

חלק מהכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מוקדש למה שנראה כמו נאום תודה של רולניק, שבו הוא מזכיר את כל האנשים שפעלו עימו לאורך השנים לקידום המאבק בריכוזיות. לצד תצלומים של מרב מיכאלי, אליעד שרגא, אבי בן-בסט וזהבה גלאון מופיע גם תצלום של שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ. בגוף הטקסט מזכיר רולניק כי בנימין נתניהו ושטייניץ הם שהקימו את ועדת הריכוזיות. מה באשר לתצלום של נתניהו לעיטור טור המחמאות? העם עדיין אינו בשל לכך.

גשום וסוער

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת תחזית מזג האוויר להיום: "גשום וסוער". שתי המלים הפשוטות הללו מתנפחות לשלל פרסומים שתופסים את כל התוכן המערכתי בעיתון עד עמ' 12 (לא כולל). בין היתר מופיעים תצלום של שלג שכבר החל להיערם אתמול באתר החרמון ועמוד הבלים שלם שמוקדש ל"ישראלים שמחכים לסופה". גם הכותרת הראשית בעיתון עוסקת במזג האוויר הצפוי.

תושב ירושלים, 11.12.13 (צילום: הדס פרוש)

תושב ירושלים, 11.12.13 (צילום: הדס פרוש)

ב"ישראל היום" מסתפקים בשתי הכפולות הפותחות בלבד. לצד המשך ההתעקשות על הביטוי המיושן "גנרל חורף", יש לציין כי כמות ההבלים בדיווחים על מזג האוויר בעיתון זה פחותה לעומת הצהובון המתחרה. "מעריב" מקדיש למזג האוויר החורפי עמוד אחד בפנים העיתון, וסיקור "הארץ" את מזג האוויר מתמצה בידיעה בתחתית עמ' 9.

עדות אופי

"הרבה יותר ממצעד הידוענים והנאומים האינסופיים שיבוא אחר-כך, היו אלה שעות ההמתנה שעשו את המעמד למה שהיה", כותב גדעון לוי, שליח "הארץ" לטקס האשכבה של נלסון מנדלה. "ישבתי כמהופנט. השירה הקצובה, המחולות, האווירה, הצבעים, הסדר המופתי, בלי צבאות מאבטחים ובדיקות קפדניות ומגוחכות כמו אצלנו, למרות שכל הנהגת העולם כבר היתה בדרכה לכאן. הם שרו וזעקו, שירה גדולה של תודה מפי עם חבול; שירת העם, זעקי ארץ אהובה".

לוי, שנשלח לדרום-אפריקה יחד עם הצלם אלכס ליבק, משלב בין דיווח להתפייטויות, בין מידע על עיקרי הדברים לבין הפניית תשומת הלב לפרטים שוליים. עורך חדשות החוץ של "ישראל היום", בועז ביסמוט, מקבל הבוקר את התואר "שליחנו לדרא"פ", אולם על הטקס עצמו מדווחים אלי לאון מישראל ויוני הרש מארה"ב. ביסמוט מסתפק בטור פרשנות, שלא ברור ממנו אם נכח באצטדיון בזמן הטקס או שכתב אותו כשהוא עדיין בדרכו לדרום-אפריקה. מסרטון הווידיאו הזה, שמראה את ביסמוט יושב באולפן "ישראל היום" בתל-אביב שעה שהנכבדים כבר מתאספים באצטדיון שבו נערך טקס האשכבה, עולה כי האפשרות השנייה היא הנכונה.

בעיתון "ישראל היום" המודפס, לצד טורו של ביסמוט, מתפרסמת ידיעה מאת הכתב אלי לאון תחת הכותרת "מנדלה על ערפאת: 'חבר ואדם טוב'". הידיעה מעט מוזרה, ולא משום שהיא עומדת בניגוד לעמדה שמביע ביסמוט, ולפיה הוא אינו יכול לחשוב על אדם שיצהיר כיום שאינו שותף למורשתו של מנדלה. הידיעה מוזרה בעיקר משום שבמקום להביא לידיעת הקוראים מידע כללי על יחסי מנדלה וערפאת ועל היחסים המתמשכים בין הקונגרס הלאומי האפריקאי לאש"ף, נושא ראוי ללא ספק, לאון מבסס את הידיעה כולה על מאמר שפירסם ג'יימס זוגבי, מייסד המכון הערבי-אמריקאי, באתר "הפינגטון פוסט".

עמוד קודם לכן מתפרסמת עוד ידיעה תחת כותרת מהסוג שאפשר למצוא רק בעלון התעמולה של לשכת ראש הממשלה: "רוב המדינות לא שלחו נשיא או רה"מ". הכותרת היא ציטוט מפי יו"ר הכנסת, שייצג את ישראל בטקס ושוחח עם כתב העיתון גדעון אלון.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח מתורגם על הטקס, מאת דיאן וולפסון, עיתונאית דרום-אפריקאית. בעמוד האחורי של העיתון מופיע פוטו-רומן מקוצר בכיכובם של בני הזוג אובמה, המתבסס על אירועים שהתרחשו בזמן הטקס. ב"מעריב" מתפרסם דיווח על הטקס מאת עורכת חדשות החוץ גבי גולדמן, דיווח שנכתב בישראל.

ברוך השם

כתבי "הארץ" אילן ליאור ויניב קובוביץ ביקרו אתמול ב"מתקן השהייה" החדש למהגרים מאפריקה, שאמור להיפתח מחר, ופגשו "ארבעה עובדי קבלן, אזרחי אריתריאה וסודאן", ש"עמלו על השלמת הגדר ההיקפית ופרסו לצדה גדר תיל".

"'העבודה ברוך השם טוב', אמר אחד הפועלים, מהגר מאריתריאה המתגורר ברחובות. למי מיועד המתקן הוא לא ידע. 'יכול להיות שאתה בסוף תהיה פה, יכניסו אותך לפה', אמר לו אחד מצלמי העיתונות בעת סיור במתקן, 'לא, אני לא אכנס לפה. מה עשיתי אני להיכנס לפה? מה עשיתי בחיים?', תמה".

הכתבים מזכירים כי היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, הזהיר כי החוק למניעת הסתננות, שעבר אתמול לפנות בוקר בכנסת, עשוי לא לעמוד במבחן בג"ץ בין היתר משום ש"יש דמיון רב מדי בין המתקן החדש לבין כלא סגור". "ואכן", כותבים ליאור וקובוביץ', "את המתקן מקיפה גדר ועליה גדר תיל. גם את האגפים בתוך המתקן מקיפה גדר ולכל אחד מהם שער כניסה. מצלמות אבטחה פזורות ובחדר השליטה תהיה לסוהרים אפשרות לעקוב מקרוב אחר המתרחש במתקן בכל שעות היממה".

לדבריהם, "המתקן יכול להכיל בשלב זה כ-1,000 בני-אדם ובעוד חודשיים צפוי להיות בעל קיבולת של כ-3,300 איש. זאת, כאשר בישראל שוהים בימים אלה כ-53 אלף מהגרים מאפריקה. [...] אנשי הרשות [רשות האוכלוסין] מקווים כי רבים מהמהגרים במתקן המבודד יתייאשו בחלוף כמה חודשים ויסכימו לקבל מענק בסך 3,500 דולר ולחזור לארצותיהם. במקומם, תהיה אפשרות להכניס למתקן מהגרים אחרים".

ב"מעריב" מתפרסם מאמר מאת ברוך קרא, המבקר את נוסח החוק למניעת הסתננות, לצד כמה תצלומים מהמתקן. ב"ישראל היום" מדווח גדעון אלון על אישור החוק בכנסת, ומציין בשולי הדיווח כי השר לבטחון פנים ערך אתמול סיור במתקן החדש. ב"ידיעות אחרונות" כלל לא נכתב הבוקר על המתקן החדש ועל אישור החוק למניעת הסתננות (על כך כבר נכתב בעיתון זה אתמול, תוך הפגנת יכולת נבואה מרשימה).

בשולי החדשות

בלב מדור הרכילות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר תצלום של השר גדעון סער בברית בנו. הרכילות פולשת גם לחלקים אחרים בעיתון ומגיעה לכפולה האחרונה בקונטרס החדשות, בדמות תצלום נוסף מטקס ברית המילה, הפעם של בת-זוגו גאולה אבן המחזיקה את בנם הפעוט.

ב"ישראל היום" מדווח כי לפי סקר דעת קהל שנערך בארה"ב, "רוב הציבור נגד הסכם הגרעין עם איראן". לא מדווח אם הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה למעט ערבים/מוסלמים, כנהוג בסקרים של "ישראל היום".

ענייני תקשורת

ב"גלובס" מדווח שמוליק שלח כי בדיון שנערך במסגרת ועידת ישראל לעסקים אמר השופט חאלד כבוב כך: "נוכחות עיתונאים באולם המשפט משפיעה על ההליך המשפטי. הימצאות התקשורת באולם מגבילה את יכולתו של בית-המשפט לגלות מעורבות בהליך ומחייבת את השופט להיזהר בכל התבטאות".

לי-אור אברבך כותב באותו עיתון על נינה סטורמס, אשת העסקים ההולנדית שהביעה עניין ברכישת מניות רשת.

שוטרים שומרים על נשות-הכותל, 9.6.13 (צילום: מרים אלסטר)

שוטרות שומרות על נשות-הכותל, 9.6.13 (צילום: מרים אלסטר)

"מעריב" מדפיס לראווה את התמונות של צלמיו שזכו אתמול לציוני שבח בתערוכה "עדות מקומית". בין היתר זכה תצלום של צלמת הסוכנות פלאש 90, מרים אלסטר, בתואר "תמונת השנה". בעמודי החדשות של "הארץ" מודפסים ארבעה תצלומים של צלמי העיתון שזכו אתמול בתארים שונים. "תמונת השנה" כלל אינה מוזכרת.