או"ם שמום
"פרעון ספטמבר", הכרזתה של הרשות הפלסטינית כי תבקש ממדינות החברות באו"ם להכיר בה כמדינה, הסעיר בשנה שעברה את העיתונות הישראלית. העיתונות ספרה אז לאחור וספרה הממשלה לאחור (כל אחת מסיבותיה ההפוכות) לקראת כינוס העצרת הכללית של האו"ם, משל היה זה האות לשחרורו של דמון נוראי שיטיל את האזור לסופה של מלחמה וטרור או לפחות יגרום נזק דיפלומטי ומשפטי אדיר לישראל.
כפי שכולנו יודעים כעת, דבר מכל אלה לא קרה, וכעת, לקראת סיבוב נוסף של נסיונות הכרה בינלאומיים של הרשות, מגיבה העיתונות, ובעיקר מגיבה הממשלה, במתינות יחסית. העיתונים אינם מנבאים קטסטרופה והממשלה אינה מאיימת בנידויים וחרמות. ולא רק היהודים: "הרחוב הפלסטיני נשאר אדיש להכרה באו"ם: 'אנחנו רגילים למפח נפש'", טוענת כותרת בשער העיתון החרדי "המבשר". "לפני כשנה", קובע מרדכי גולדמן, "האווירה היתה חגיגית הרבה יותר".
ואולם, העובדה שלבקשת ההכרה בספטמבר 2011 לא היו השלכות בסדר גודל שעליו דיברו בעיתונות אינה מעידה בהכרח שהתחזיות היו לגמרי שגויות. זאת, משום שחרף העובדה שהמדינות החברות באו"ם החליטו לאשר את בקשת ההכרה של הרשות, כדי לאשרר את ההחלטה נדרש אישור של מועצת הביטחון של האו"ם. מאחר שארה"ב התכוונה להשתמש בזכות הווטו שלה כדי לסכל אישור כזה, החליטה הרשות על צעד מתון יותר, בקשת מעמד של מדינה משקיפה.
לפחות כמה מההשלכות השליליות (עבור ישראל) שמנו הפרשנים בקשר לאישור הרשות כחברה באו"ם יהיו שרירות גם במקרה של אישור כמשקיפה. ובכל מקרה נותרה על כנה בחירתה של הרשות במסלול "עוקף ישראל" בדרכה לנסות להקים מדינה פלסטינית. הגם שהעיתונים לא המטירו על הציבור נבואות חורבן לאורך שבועות וחודשים כבשנה שעברה, היום, כשהנושא עולה לראש סדר היום, מציעים רוב העיתונים ביקורת ברמות חומרה שונות על הפלסטינים ועל ממשלת ישראל. זו האחרונה בולטת בנסיונותיה להמעיט בחשיבות הצעד הפלסטיני, והעיתונים נענים לניסיון זה בהתאם למידת קרבתם ללשכתו של העומד בראשה.
"אבו-מאזן סירב לחידוש המו"מ תמורת הקפאת המהלך באו"ם" היא הכותרת של "מעריב". "האו"ם צפוי להכיר בפלסטין כמדינה משקיפה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", העיתון האוהד ביותר את העניין הפלסטיני מבין עיתוני ישראל. מאמר המערכת מחייב את המהלך החד-צדדי וקובע כי הוא דווקא יחזק את היכולת לקיים משא-ומתן. "האו"ם: 'כן' לפלסטינים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", העיתון העוין ביותר את נתניהו. "גורמים מדיניים: כישלון צורב", נכתב בסופה של כותרת המשנה. "כישלון שלנו", נכתב בהפניה לטור של איתן הבר, הכותב כי "בלשכת נתניהו כובשים אח"מים את עיניהם ברצפה". "רק נתניהו יכול להבטיח לפלסטינים שתי מדינות", כותב שמעון שיפר, "מדינת חמאסטן בעזה ומדינה חברה באו"ם בגדה". בתמצית המאמר על השער לא נכתבת המלה "משקיפה".
מסרי ה"לא נעים לא נורא" של ראש ממשלת ישראל הופכים ב"ישראל היום" להחזקת אצבעות משותפת של ישראל עצמה. "ישראל: הפלסטינים יצהלו, אבל שום דבר לא ישתנה", נכתב בכותרת הגג לראשית של החינמון, מעל למלים "מדינה וירטואלית". "בכיר בירושלים: הם שוברים את הכלים", נכתב בסופה של כותרת המשנה. לשער העיתון לא מצורפת רקיעת רגל ברצפה, משום שהדבר אינו אפשרי פיזית, אולם בכל זאת ניתן לשמוע אותה בבירור.
בחירות 2013
כל העיתונים מדווחים בשעריהם על הפריימריז היום במפלגת העבודה. "בעוד הליכוד נחשב לאבי הדילים", כותבת לילך ויסמן בכפולה הפותחת של "גלובס", בדיווח המוקדש ל"נתק בין יחימוביץ' לפרץ", "לעבודה אין מה להתבייש וגם שם קשה להתברג לרשימה ללא כיסים עמוקים". כותרת אחרת באותו עמוד קובעת כי "נציגי המחאה בין שיאני המתרימים בעבודה". זו כותרת מטעה, משום שעם אותם "שיאנים" נמנים גם, על-פי אותה ידיעה עצמה, חברי-כנסת ותיקים של העבודה ומועמדים חדשים שלא לנו ברוטשילד בקיץ 2011.
צבי זרחיה, אמיר טייג וחגי עמית כותבים ב"דה-מרקר" על פורום סבן, של איל ההון חיים סבן: "מדי שנה מצליח סבן למשוך אליו פוליטיקאים ישראלים בכירים שממריאים לארה"ב כדי להתחכך בבכירים אמריקאים באירוע של אחד מאנשי העסקים הישראלים העשירים בעולם. השנה הגדילו הפוליטיקאים לעשות – וזנחו למשך סוף-השבוע את מערכת הבחירות הבוערת לטובת האירוע בוושינגטון".
החברה האזרחית
"האבטלה ממשיכה לטפס", נכתב בכותרת שמנה בראש שער "גלובס". "עלייה בשיעור האבטלה באוקטובר ל-7.3%", נכתב בכותרת המשנה; "נתון שלילי נוסף: נמשכת העלייה גם במספר המועסקים במשרה חלקית. כלכלנים: מדובר בנתונים מדאיגים. המשק לא מצליח לייצר מספיק מקומות עבודה". הכותרת הסמוכה על שער "גלובס" קוראת: "שוק הדיור ממשיך לחגוג". פירושה של החגיגה, לפי מילון "גלובס", היא הגדלת החוב של אזרחי ישראל נוטלי המשכנתאות.
"בית-החולים הדסה: תורים ארוכים – ומיליונים לרופאים הבכירים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". רוב הכנסתם של הרופאים הבכירים היא מניתוחים במסגרת שירותי הרפואה הפרטיים, כותבת רוני לינדר-גנץ: "שירותי הרפואה הפרטיים שניתנים בבית-החולים הדסה הופכים את רופאיו הבכירים לשיאני השכר הבלתי מעורערים של מערכת הבריאות הישראלית". "זה לא סביר", היא מצטטת את מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו. "הבעיה היא בפרופורציות – השכר הזה, והפער בין השכר בשר"פ לשכר ברפואה הציבורית, משמעם שאותם רופאים עשו פעילות רבה בשר"פ, באופן שמגביל את היכולת של המערכת הציבורית ליהנות מהם".
"שיאים חדשים של חוצפה", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט" (הכותרת הראשית עוסקת באקזיט של חברת תוכנה), "שני סיפורים על מנהלים שהחליטו שמגיע להם הרבה יותר". ההפניה היא לשני מאמרים, של עורך המוסף אמיר זיו ושל העורכת הראשית גלית חמי. "לפידות נהנה היום משכר ברוטו של 120 אלף שקל לחודש ומחבילת אופציות. עכשיו הוא רוצה עוד. למה? למה לא", כותבת חמי. "על מה חושבים האודי ניסנים של האוצר כאשר הם פוגשים את היצחק תשובות של עולם העסקים?", שואל זיו.
ענייני נוחי דנקנר
"מלחמת ההישרדות של נוחי דנקנר", נכתב בכותרת במרכז שער "גלובס", נטול הכותרת הראשית. "בעלי האג"ח לוחצים, רשות ני"ע חוקרת, המניות והאג"ח חזרו לצנוח; האם דנקנר קרוב מתמיד לאבד את השליטה באי.די.בי", פותחת כותרת המשנה, המפנה לניתוחים שהתפרסמו כבר אתמול ב"דה-מרקר". בטור פרשנות משפטי כותב יובל יועז, בניגוד למה שנכתב אתמול בעיתונים, כי הרשות לניירות ערך רשאית "להמיר" את המסלול הפלילי שבמסגרתו מטופל דנקנר במסלול מינהלי. ב"כלכליסט" מוסיף גולן חזני נדבך נוסף לחשדות: אחרי הרצת המניות שקדמה למכירתן למקורבי דנקנר, רכש דנקנר את המניות בחזרה בעזרת חברה ציבורית שבשליטתו.
כל העיתונים הכלכליים מדווחים על שמו של השותף השלישי, לצד דנקנר עצמו והברוקר עדי שלג: איתי שטרום, ברוקר שהתואר שהוא מקבל על שער "דה-מרקר" הוא "מי שמכר את האג"ח הרעילות של בנק הפועלים בשיא המשבר הפיננסי", עת דני דנקנר, בן דודו של נוחי, היה יו"ר הבנק. על שער "כלכליסט" הוא מכונה "נציג קרן בלקסטון" ("נציגה בישראל של קרן האקוויטי הענקית").
מדוע נאסר שמו של שטרום לפרסום? והאם לרשות לניירות ערך יש עד מדינה? העיתונים אינם עוסקים בשאלות אלו, אולם מציינים כי בידיה של הרשות האזנת סתר לדנקנר, האמורות להוכיח כי היתה לו כוונה פלילית בעת שאירגן את קניית המניות על-ידי שלג ושטרום.
לפי כותרת אחת הידיעות המוקדשות לדנקנר ולאי.די.בי ב"דה-מרקר", "חברת אי.די.בי אחזקות איבדה 90 מיליון שקל משוויה ביום אחד" לאחר חקירתו של דנקנר.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי הרשות השנייה קנסה את תחנת הרדיו האזורי רדיו ללא הפסקה ב-80 אלף שקל בשל ניבולי פה של השדרן נתן זהבי. עוד מדווח אברבך כי "בערוץ 10" טוענים נגד שר האוצר שהוא "תוקע בכוונה את יישום המתווה להצלת הערוץ", וזאת מסיבות פוליטיות.
ב"דה-מרקר" מדווח יאיר מור כי הכנסת אישרה את השקת הפיילוט למאגר הביומטרי.
ב"הארץ" כותב ארי שביט במדור הדעות כי אנו צועדים אל התהום.
"תשמע, רוב מה שקורה שם הוא לא מציאותי" (יעקב פרי עונה לדני ספקטור על שאלה שעניינה דמיון אפשרי בין עבודתו בשב"כ לבין סרטי ג'יימס בונד; "24 שעות", "ידיעות אחרונות").
"זה גם היה מאוד אמנותי" (השחקנית לירז צ'רכי מתארת באוזני דני ספקטור סצינת עירום בכיכובה, בבוקסה המוקדשת לסצינה, עם הכותרת "חושפת ציצי וישבן"; "24 שעות", "ידיעות אחרונות").