גנוב גונב יוסף
גם היום ממשיכים העיתונים להקדיש תשומת לב לרב המנוח עובדיה יוסף, אם כי ההיקף האדיר של הסיקור מצטמצם לממדים סבירים יותר, ושאלת הירושה הפוליטית, הנושא המעניין יותר (מהעדר אפשרות ויכולת לדיון מעמיק בדמותו של יוסף), תופסת מעט יותר מקום על חשבון ההספדים, הריקים ברובם. כרגיל, "ישראל היום" מוביל בגזרות הממלכתיות, האנמיות וחוסר העניין. "ניחומים ואי-ודאות" היא כותרתו הראשית, מעל לתמונה של ראש הממשלה ("ורעייתו שרה") "בניחום אבלים" ותמונה נוספת – של הנשיא פרס.
הכפולה הפותחת של העיתון מורכבת מידיעה ראשית סתמית תחת הכותרת "ציבור שלם מבקש נחמה"; טור של חיים שיין, החוזר על הכזב הש"סניקי כאילו הרב יוסף "החזיר את כבודם" של לומדי התורה הספרדים מול הממסד הישיבתי האשכנזי, ומסתיים בגוזמה אופיינית ("סב יספר לנכדו שזכה ללוות את הרב יוסף לבית עולמו"); ידיעת קש ("האם ביתו של הרב יימכר?"); ידיעת גבבה ("דקה אחרי מותו של הרב נולד בנו של מנהל אתר האינטרנט שלו"); ומשאל רחוב אקראי ("מאות אלפים הגיעו לחלוק כבוד אחרון לרב עובדיה יוסף זצ"ל. מה זה מסמל בעיניך?"), המניב את התובנה הבאה: "ההלוויה מסמלת את העובדה שהרב עובדיה הוא אדם חשוב מאוד". וחרף העובדה שהמשפט האחרון נאמר על-ידי מאן-דהו ברחוב ברמת-גן, הוא מצליח לשקף במדויק את המוטו המערכתי שהנחה את סיקור האירוע ב"ישראל היום".
מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו מתארח ב"שבעה" בביתו של הרב המנוח עובדיה יוסף (צילום: פלאש 90)
"ידיעות אחרונות" לא מקדיש לאבל בקרב הנוהים אחרי הרב יוסף את הכותרת הראשית, אלא את התמונה המרכזית בשער ושלושת העמודים הפותחים. את שטף הקלישאות האופייני המרכיב את הסיקור ("גם חיילים במדים", נכתב מתחת לתצלום של אדם רוכן "על קבר הרבי"; "בית הדמעות" היא כותרת הידיעה הראשית"; "תפילה חרישית על הקבר" היא של ידיעה אחרת; "פעוטות בעגלות נשאו עיניים שואלות אל אמותיהם" ועוד ועוד) מפירה רק ההזדמנות לפגוע בראש הממשלה בנימין נתניהו ("נתניהו בא לנחם ויצא מובך", כותרת ידיעה בעמוד הראשון) וביריביו של אריה דרעי ("הרב עמאר התפלל הרחק מבני הרב – ואלי ישי תפס לדרעי את הכיסא ליד ראש הממשלה וסירב לקום", כותרת המשנה לידיעה הראשית). לקינוח מגיש עקיבא נוביק סיפורי נסים (מרן לא רק התיר עגונות, אלא גם פקד עקרות).
בעמודי הדעות של העיתון ניתן למצוא בכל זאת התייחסות אינטליגנטית לנושא החדשותי החם: "כל הטכניקות שבהן משתמשים 'ספין דוקטורס' לבניית תדמית למועמדים פוליטיים באו לידי ביטוי בהפיכתו של הרב יוסף לאייקון תקשורתי מן המעלה הראשונה".
ב"מעריב" וב"הארץ" ממשיכים להוביל את הסיקור העיתונאי של מותו של הרב. "אנשי ישי מאשימים: 'דרעי משתלט על ש"ס בכוח ובציניות'", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, המפנה לטור של שלום ירושלמי, מי שסיפק לאחרונה את הכותרת על הבטחת הירושה שניתנה כביכול לרב עמאר ומי שנראה כי יריביו של דרעי, החתום ב"ידיעות", מצאו בו, בצר להם, אוזן קשבת. הפניה אחרת היא לדיוקנה של יהודית יוסף, "המושכת בחוטים", כלתו של יוסף ו"הדמות החזקה בש"ס", לטענת עורכי עמוד השער של "מעריב".
ב"הארץ" כותב יאיר אטינגר על התמורות בעולם החרדי עם מותם של כמה ממנהיגיו הישישים בשנים האחרונות.
עוד כותרת ראשית
ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים, אתמול, 8.10.13 (צילום: פלאש 90)
"נתניהו דחה בקשת עבאס להקדים שחרור אסירים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".
סיבה ומסובב
במוסף "המגזין" של "מעריב" מתפרסמת כתבה מתורגמת מה"אובזרבר" על אתר האינטרנט "דרך המשי", "ה-Ebay של הסמים", שנסגר לאחרונה על-ידי ה-FBI. "אתה מקבל כאן שירות כל-כך טוב, עד שאתה שוכח שמדובר בשוק סמים לגמרי לא חוקי", מצטטת הכתבת, קרול קדוואלאדר, מסר של אחד מלקוחות האתר. כתבת השער של "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", מוקדשת גם היא לשוק הסמים. לפי עקיבא נוביק, "זאת כבר תופעה: ישראלים רבים מגיעים לקנות סמים מנערי גבעות ובכפרים הפלסטיניים. הסיבה: גדר הגבול עם מצרים גרמה ליובש בערים הגדולות. במשטרה מביטים על התופעה בדאגה".
עקוב אחרי
"הדור הרביעי יאפשר טכנולוגיות מדע בדיוני" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט", ציטוט של דברים שאמר שר התקשורת גלעד ארדן בכנס שערך העיתון ושההפניות לדיווחים ממנו משתלטות על עמוד השער והעמודים הראשונים של העיתון, ודוחקות פנימה חדשות חשובות ומעניינות הרבה יותר. כותרת המשנה היא טקסט יחצני לשר ולכנס, ונוקבת במספר של 1,800 משתתפים, אם כי לא מסגירה את שיטת המדידה.
אילו כותרות סיפק הכנס? ובכן: "העתיד הוא הטכנולוגיה הלבישה, ובעיקר גוגל-גלאס"; "בקרוב הסמארטפון יתחבר גם לתת-מודע שלכם"; "ישראל מובילה בגלישה בסלולר, אבל הרחק מאחור בתשתיות"; "האתגר לאחר האקזיט הוא לשמור על העובדים ולגייס חדשים"; מייסד של חברת הזנק שנמכרה בממון רב לחברה ותיקה מעיד כי היא "נולדה מתמימות של מי שמנסים את הבלתי אפשרי", ועוד כהנה וכהנה.
"הבלתי אפשרי" שהתמימות של אינטוסל פיצחה הוא "כלי לניטור רשתות סלולר", וב"דבר העורך" שפותח את הגיליון כותב יואל אסתרון כך: "אנחנו צריכים ללמוד להיות סמארט. כי זה לא הסמארטפון, זה אנחנו. האחריות היא עלינו. לא הסמארטפון הופך אותנו ליצורים חסרי מנוח עם הפרעת קשב. זה אנחנו. לא הסמארטפונים הורסים את היחסים בין הורים וילדים. זה אנחנו. הסמארטפונים לא חיסלו את הפרטיות. הם מאפשרים למי שרוצה לאבד את הפרטיות שלו להעניק אותה בחינם לכל האחים הגדולים שעוקבים אחרינו".
"חברות הטכנולוגיה והמפרסמים שעוקבים אחרי המידע שמסתתר בסמארטפון שלכם" היא הכותרת הראשית חסרת הפאנץ' של "דה-מרקר". "חברות אמריקאיות וישראליות מפתחות כלים לניצול כמויות המידע העצומות במכשירי הסלולר – כדי לשתול בהן פרסומות שמותאמות בדיוק למשתמש", מבארת כותרת המשנה. "עבור המפרסמים, המידע האישי של המשתמשים היה זה זמן רב ההבטחה הטמונה במכשירים ניידים, אבל רק כעת הם מסוגלים לנצל אותו", נכתב בתמצית הכתבה המתורגמת מה"ניו-יורק טיימס", בעמוד השער.
"מפרסמים וחברות טכנולוגיה כמו גוגל ופייסבוק מוצאים דרכים חדשות ומתוחכמות לעקוב אחרי אנשים דרך הסלולרי שלהם ולהגיע אליהם באמצעות פרסומות ממוקדות ומותאמות אישית", נכתב בכתבה עצמה. "אנשים לא מבינים את יכולת המעקב, בין אם היא בדפדפן או במכשיר הסלולר עצמו, ואין להם שקיפות לגבי שיטות הפעולה. אפילו לאנשי מקצוע בהייטק קשה להבין לעתים קרובות מה באמת קורה בתחום", מצוטטת ג'ניפר קינג, "חוקרת פרטיות באוניברסיטת ברקלי שייעצה לוועדת הסחר הפדרלית שעסקה במעקב סלולרי". בטור פרשנות מתלונן אמיר טייג כי "אתרי התוכן הישראליים מחוסרי מושג לגבי המאפיינים של הגולשים שלהם. מרבית פרסום הדיספליי באתרים האלה הוא טיפש לחלוטין". במלחמה מול גוגל ופייסבוק, הוא כותב, "המפסידים הגדולים, לפי שעה, הם המוציאים לאור".
שר ממש אוצר
"השר, הבוס, חטא בכך לאיזון הכוחות העדין של המגזר הציבורי, שבו לא מאלצים פקידים לבחור בין שני הבוסים שלהם, השר הממונה והציבור, אלא מוצאים דרך להתפשר. השר, הבוס, שכח שגם במגזר הפרטי בוס כוחני אינו בהכרח בוס מוצלח, ובוודאי שבמגזר הציבורי אין מקום לבוס כזה", כותבת ב"דה-מרקר" מירב ארלוזורוב על יאיר לפיד, שר האוצר, אגב פרישתו של סגן ראש אגף התקציבים ראובן קוגן "בעקבות סכסוך עם שר האוצר מכיוון שחלק עליו מקצועית (וכנראה גם אישית)". "לפיד, הבוס של משרד האוצר, מחליש אותו", נכתב בכותרת המאמר, המתפרש על פני כל עמ' 3 של העיתון. המאמר של ארלוזורוב מצטרף לביקורת שנמתחת על לפיד בימים האחרונים בעיתוני הכלכלה, צמוד לדיווחים על פרישתם של בכירי המשרד בזה אחר זה. כך למשל ציטט השבוע אדריאן פילוט ב"גלובס" גורם אלמוני שטען כי "ללפיד יש בעיה עם פקידים חזקים".
"100 ימים בלי נגיד" היא הכותרת הראשית של המוסף "ממון". "שני מועמדים פרשו ברעש גדול, שלושה אחרים ממתינים כבר שבועות, ראש הממשלה ושר האוצר ממשיכים להתווכח – ונגידה זמנית אחת מנהלת כבר שלושה חודשים את בנק ישראל", נכתב בכותרת המשנה. "על דבר אחד כולם מסכימים: הפארסה הזאת גורמת למשק הישראלי להיראות רע מאוד". העיכוב במינוי הנגיד מגיע גם לכותרת הראשית של העיתון עצמו (לשון הכותרת זהה, והיא מפנה למוסף "ממון"), וכותרת המשנה לראשית על שער "ידיעות אחרונות" אפילו מזכירה את שמו של לפיד בהקשר ביקורתי – אמנם ללא תמונתו, אבל זו מופיעה (לצד נתניהו) בכפולה הפותחת של "ממון". הציטוט שהעורכים בוחרים להבליט מתוך הכתבה של תלם יהב וצח שפיצן הוא של שר האוצר לשעבר אברהם שוחט: "הכישלון של ראש הממשלה בעניין הזה, ובמידה קטנה יותר של שר האוצר, הוא קולוסלי".
במרכז כפולת העמודים מודפסת מסגרת המציעה הסבר לפרסום הבולט ב"ידיעות" ולביקורת הלא אופיינית על בעל הטור לשעבר המכהן כעת כשר אוצר. הטקסט במסגרת, המלווה בתצלום פניה המחייכות של קרנית פלוג, ממשיך את הקמפיין שמנהל העיתון לבחירתה לנגידה. "יודעת את העבודה", נכתב בכותרת הגג. "אז למה בעצם לא למנות את קרנית פלוג?", שואלת הכותרת עצמה.
נתונים ונתינים
"רשות המסים צפויה לסיים את 2013 בעודף גבייה של 6 מיליארד שקל", נכתב בכותרת דיווח של מוטי בסוק בעמוד הפותח של "דה-מרקר". הסיבות לכך, לפי רשות המסים, הן "עסקות חריגות" כמו "עסקת ישקר-באפט ועסקות עבר שהושלמו השנה" ואחראיות ל-3.3 מיליארד שקל מעודף גבייה של 5.5 מיליארד בינואר-ספטמבר. מקורם של חצי מיליארד שקל נוספים בתעתועי רישום ("הפרשי עיתוי בגלל החגים"). סיבה נוספת שמציינים ברשות היא ציפיות נמוכות, שהביאו לתחזית נמוכה.
"רק העשירון העליון יכול להרשות לעצמו רכב חדש", נכתב בכותרת על שער "גלובס", מתחת לכותרת הראשית, המפנה לניתוח תקופתי של המשק הישראלי על-ידי ד"ר זאב רותם: "כך הפכנו ממדינה יצרנית למדינה של 'פרנסות אוויר' – פיננסים, תיווך ושירותים".
"כדאי לצעירים לתכנן את הקריירה כבר במהלך התיכון", נכתב בכותרת כתבה של הילה ויסברג וחיים ביאור ב"דה-מרקר".
אחרי 20 שנה
גם היום מלווה "דה-מרקר" את דיוני ועדת הריכוזיות, וגם היום הוא עושה זאת באופן קורקטי יחסית לזה שהיה נהוג בעיתון כשערך אותו גיא רולניק. הקורקטיות אינה מגמדת, אלא דווקא מעצימה את גודל ההישג של העיתון, שהצליח להביא לשינויים משמעותיים במדיניות הכלכלית של ישראל באמצעות קמפיינים עיתונאיים. "כששומעים את דבריהם של נציגי הממשלה בדיונים על חוק הריכוזיות, קשה להאמין שרק לפני כשנתיים עוד היו גורמים שטענו שהמשק אינו ריכוזי, שאין דבר כזה 'ריכוזיות כלל-משקית' ולכן אי-אפשר לומר שהריכוזיות הזאת אינה מאיימת על הדמוקרטיה", כותבים אורה קורן וצבי זרחיה בטור פרשנות תחת הכותרת "שלטון אילי ההון עומד להסתיים". יש גם, כמובן, מי שסבורים שהמאבק של "דה-מרקר" בריכוזיות הוא רק ויכוח אסתטי באשר למידת סמיכותה.
אגב, האזכור של מלכת הריכוזיות, אי.די.בי, היום ב"דה-מרקר" הוא בכותרת ראיון עם איש עסקים ישראלי (ש"נכשל בעבר ונאלץ לשלם חובות של עשרות מיליוני שקלים במשך 12 שנה"): "אי.די.בי היא סיפור מרתק, אבל בעוד 10 שנים ישכחו ממנו".
מכל הגויים
"פרס נובל לפיזיקאים שהסבירו את מקור המאסה של החלקיקים", נכתב בכותרת בולטת על שער "הארץ", ליד התמונה המרכזית שבה נראים שני המדענים הזוכים. "התיאוריה שגילתה את הבוזון-היגס", נכתב בכותרת הגג לדיווח של עידו אפרתי, "כתב הרפואה והמדע של 'הארץ'".
גם ב"ידיעות אחרונות" מקדישים מקום להודעה על הנובל בפיזיקה, בהדגמה תמציתית של כל הרעות החולות של העיתון, מהשטחיות האינפנטילית ועד לשוביניזם הלאומי החלול. "הוא (כמעט) משלנו", צוהלת כותרת הגג בכפולת האמצע – כפולת הפוסטר הנשמרת באופן מסורתי לנושא "הצבעוני" המרכזי של היום. מדוע משלנו? אחד המדענים, מתברר, הוא יהודי. תמונתו מתנוססת לצד הידיעה של דודי גולדמן, הנפתחת במלים הבאות: "הראשון נשוי לישראלית ומבקר בארץ לפחות פעם בשנה. השני נחשב לשונא ישראל". הכותרת לפארסה העיתונאית הזו היא "שמח בחלקיקו".
ענייני תקשורת
הותר לפרסום שמו של אחיו של החשוד המרכזי בפרשת הרצח בבר-נוער. בנימין פליסיאן הוא מי שלטענת המשטרה נאנס על-ידי שאול גנון, מנהל הבר-נוער, עת היה קטין, וכנקמה ביצע אחיו הגדול את הטבח. פליסיאן הצעיר מכחיש כי נאנס או כי הוא נמשך לגברים, כמו גם את הקשר לכאורה של משפחתו לרציחות.
רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי ניב רסקין נבחר למנחה הקבוע של "תיק תקשורת", אחרי שבסופה של העונה הקודמת של התוכנית החליף את עמנואל רוזן, שהשעה את עצמו בשל ההאשמות נגדו כי הטריד מינית. רסקין, כותב שכניק, ימשיך להגיש את התוכנית "נכון להבוקר" בגלי-צה"ל, את התוכנית "יציע העיתונות" בערוץ הספורט ומשחקי כדורסל.
עוד ב"ידיעות אחרונות", יורם ירקוני מדווח כי דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו ויו"ר משרד הפרסום מקאן-אריקסון אילן שילוח הגיעו לפשרה שבמסגרתה חזר בו בניהו מתביעת הדיבה שלו נגד שילוח, שהתחייב מצדו לתרומה של 50 אלף שקל "ליחידה קרבית בצה"ל".
ועוד ב"ידיעות אחרונות": העיתון ממשיך לתרום את עמודי החדשות שלו לתמיכה במועמד לראשות עיריית ירושלים של חביבי העיתון, אביגדור ליברמן ואריה דרעי: "מועצת חכמי התורה: תומכים במשה ליאון", נכתב בכותרת ידיעה של עקיבא נוביק.
משה ליאון, מועמד לראשות עיריית ירושלים, מגיע ל"שבעה" בביתו של הרב המנוח עובדיה יוסף (צילום: פלאש 90)